אנו מבלים חלק ניכר מחיינו בחיפוש אחריה, בכמיהה והשתוקקות אליה. לפעמים, רק לרגע קט, למספר שבועות בני חלוף, אנו מוצאים אותה ואז כמו להכעיס, כבמטה קסם היא נעלמת כלעומת שבאה. מהיכן אם כך מגיעה התשוקה? מדוע היא חומקת בין אצבעותינו?
הנה הטעות הראשונה שרובנו עושים כאשר מדובר בתשוקה.
מהיכן מגיעה התשוקה? מדוע היא חומקת בין אצבעותינו?
כמו צעירים רבים כיום אנו מנסים להתגונן מפני ההזדקקות לתשוקה על ידי שמירתה במרחק אירוני מאתנו. אנו לועגים לה כאשר אנו מבחינים בה אצל אחרים, אנו מקניטים את אלו השואפים לה, אנו מתייחסים אליה בקשיחות ובציניות. אך איננו רואים את עצמנו באובייקטיביות. אילו היינו אובייקטיבים היינו מבינים מהר מאוד כי הטינה שאנו מפגינים כלפי התשוקה היא הדרך שלנו לא להודות בכך שגם אנו זקוקים לה. אנו מתייחסים לתשוקה כמו אל מאהב שזרק אותנו ואנו משוועים אליו עדיין.
אז השיעור הראשון הוא זה: לציניקנים אין תשוקות. הם מטפחים טינה כלפי תשוקות. אמנם אופנתי כיום לגלות ציניות כלפי תשוקה והתלהבות אבל אין זה הופך את הדבר למעשה נכון, חכם או בריא. אתה יכול להעמיד פנים שאינך זקוק לתשוקה אבל זה כל מה שזה: העמדת פנים. האמת הפשוטה היא שהצורך בתשוקה הוא טבעי ואוניברסלי. כמו כל שאר הצרכים האנושיים העיליים: כמו שייכות, יצירתיות או אהבה. לכן כשאנו מעמידים פנים שאיננו זקוקים לתשוקה אנו עושים את השגיאה הראשונה ומקטינים את הסיכוי למציאתה. אנו דנים את עצמנו לחיים רובוטיים: צחיחים, עקרים וריקים. בעודנו חורקים שיניים ומעמידים פנים שאנו מאושרים, אף אחד אינו באמת מאמין לאדישות הזאת ובטח שאנו לא מאמינים לה.
אינני מצליח להדגיש כהלכה את חשיבות השיעור הראשון מהסיבה הפשוטה שאופנתי כל כך להיות ציני כלפי התשוקה וההתלהבות. טראגי לראות כיצד הכתיבה של דור שלם מתעלמת ממרכיב כה מרכזי של הגשמה עצמית, בשלב כה מוקדם של החיים, רק מפני שהם רוצים להוכיח את העובדה שהם זוכים להתעלמות מצד הממסד. הטענה שלהם תקפה אך יש דרכים טובות יותר והרסניות פחות לעשות זאת.
הטעות השנייה ביחס לתשוקה היא הבנה שגויה של מקורותיה.
אנחנו חושבים שמשמעות נובעת מתשוקה ולכן אנו תרים ללא הרף אחר התשוקות "שלנו". הרשו לי להבהיר את הנקודה הזאת כראוי. אנו חושבים שרק אם נוכל למצוא את התשוקה האמיתית האחת והיחידה שלנו, אזי תהיה סוף סוף משמעות לחיינו המבולבלים, הסדוקים והמבולגנים. אם רק נוכל למצוא את הדבר היחיד והמיוחד שיניע אותנו, יגרה אותנו, יבער בנו ונרצה להקדיש לו את עצמנו, אזי נוכל למצוא את המשמעות שאנו כה נואשים למצוא. אולי אם ננגן בכינור...נלמד להיות D.J...נקבל הסמכה להיות אנליסט פיננסי... ננצח בתחרות, נזכה בתואר, נזכה לקידום...אם "נמצא" את תשוקתנו האמיתית, אז לבטח נוצף במשמעות.
התוצאה היא שאנו ממשיכים לחפש.
אנו קופצים מתחביב לתחביב, מקריירה לקריירה, מעבודה לעבודה. השנה זה יהיה כינור ובשנה הבאה פסנתר. השנה זה יהיה רוק מתקדם ובשנה הבאה היפסטר ראפ. העיקר שנמשיך לחפש אחר התשוקה "שלנו" בשקיקה ובאובססיביות נואשת. ועם זאת איכשהו זה חומק מאתנו ואיננו יודעים מדוע. לאחר חיפושים ממושכים נטולי תוצאות, אנו מוצאים את עצמנו על סף ויתור, מתוסכלים ונדונים לבינוניות וריקנות.
מה קרה? איפה טעינו?
הפכנו את היוצרות.
המשמעות אינה תוצאה של מימוש התשוקה אלא להפך. התשוקה היא זו שנובעת מהמשמעות.
תנו לי להסביר זאת.
משמעות נוצרת כאשר אנו עושים מעשים שיש להם משמעות בעיני אנשים אחרים, מעשים שיכולים להשפיע ולשנות את חייהם לטובה. כאשר אנו מוצאים את הדברים בהם אנו מצטיינים, אנו מציתים את אש התשוקה וגם לזה יש משמעות עבור אחרים.
אני יודע שזה עדיין אינו נשמע הגיוני.
בואו נעשה ניסוי מחשבתי. אתה מבלה עשור בלימודי הלחנה. הלחנת את הסימפוניה המיקרוטונאלית האוונגרדית שלך. אתה נרגש, מלא ציפייה, נפעם ו-(חצוצרות) לאף אחד לא אכפת. אתה יכול לחזור ולעשות זאת שוב במשך עוד שלושה עשורים ובכל פעם תהפוך לקצת יותר מתוסכל, ממורמר, מבולבל, כועס...ופחות נלהב. בסופו של דבר הקריירה שבחרת הרחיקה אותך מהתשוקה שלך ולא קידמה אותך לעברה.
אז המשמעות אינה תוצאה של מימוש התשוקה. התשוקה נובעת מהמשמעות.
בואו ונמשיך בניסוי שלנו.
אולי במקום להלחין עוד סימפוניה מיקרוטונאלית אוונגרדית תבין שהאתגר האמיתי שלך הוא לעשות משהו יותר משמעותי. נניח שתחליט ללמד והתלמידים והעמיתים שלך יעריכו אותך מאוד, האוניברסיטה תהלל אותך. לפתע אתה עשוי להבין שאתה מורה דגול. אני משוכנע שהדבר ילבה את אש התשוקה. בין אם התשוקה היא מוזיקה, הוראה או פשוט יצירתיות.
האם הבהרתי את עצמי? הדבר מוביל אותי ללקח הגדול השלישי:
התשוקה איננה סטטית. ההנחה הסמויה המסתתרת מאחורי הביטוי "מצא את התשוקה שלך" היא ששיש לנו רק תשוקה אחת והיא לא תשנה או תתחלף לאורך כל החיים.
טעות.
אם אתה רוצה להישאר מלא התלהבות עליך להיות גמיש ובעל יכולת הסתגלות. בחיים יש לנו תשוקות רבות, יתכן וכולן קשורות לנושא אחד – לדוגמא מוזיקה, אמנות או טכנולוגיה. אך מחסל התשוקה הוודאי איננו היכולת לעבור הלאה, להיכנע, לוותר על זה, לפוצץ את הכל כשזה מתחיל לשעמם, לחזור על עצמו, להיות צפוי ולא מלהיב.
בואו ניקח דוגמא פשוטה. בריאן אִינו הוא מלחין גדול והוא אחד מאותם אנשים שאי אפשר להטיל ספק בתשוקתם. בריאן אינו התנסה בתחומים רבים במוזיקה. הוא המציא את מוזיקת האמביינט, הוא הפיק אלבומי רוק, כתב, הופיע וכ"ו. אילו הוא היה צר אופקים והיה מתמקד רק בתחום עשייה יחיד אני בטוח שהוא לא היה חש כה מלא התלהבות.
כאשר אנו משתמשים במודל המנטלי של "מצא את התשוקה שלך", אנו נוטים לחשוב על התשוקה שלנו כאוצר הקבור אי שם במוחנו. אך התשוקה כלל אינה כזאת. היא איננה אוצר סטטי שעלינו לאתר לחפור ולהוציא לחופשי. זהו תהליך של גדילה והתפתחות. ראשיתו במציאת משמעות והמשכו בחיפוש וחקירה.
תשוקה היא התרוממות הרוח והתרחבות הלב. היכולת שלה להרגיש בעוצמה יתרה היא שמרוממת את החוויה האנושית. זה הדבר שהופך כל יום לצלול יותר, כל צליל למהדהד יותר, כל רגע למשמעותי יותר. זאת הסיבה לכך שהתשוקה היא מרכיב בסיסי בתהליך ההגשמה שלנו. אם אהבה היא המטבע של חיים ראויים לשמם אז תשוקה היא ערכם הנקוב.
זאת הסיבה לכך שאנו זקוקים לתשוקה – לא משנה עד כמה נעמיד פנים באדישות שהיא חסרת ערך, שאנחנו מעליה ושהיא מיותרת עבורנו. האמת היא שאם נפשנו לא תתפתח והיכולת שלנו להרגיש לא תתרחב, אנו עשויים להתחיל להרגיש מתים מפנים.
למרות שאופנתי להסתיר תשוקה והתלהבות, לתשוקה לא אכפת. היא עסוקה בלהצית לבבות אשר יודעים שהם אינם שלמים כל עוד הם אינם נשרפים בלהבת האהבה.
עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.
תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי סימונה באט
תגובות פייסבוק
2 תגובות על אמנות התשוקה
זה נכון על פני השטח של המושג תשוקה. בכל הדיון בנושא, נדמה שאתה, האדם החש תשוקה הנו אובייקט מקובע ולא משתנה והתשוקה היא המשתנה. האם זה נכון? האם האתה הזה אינו אוסף של דחפים ותשוקות המיצרות שוב ושוב את אשליית היותך?
מאיפה באמת נובעת תשוקה? האם היא אישית בכלל? במאמר הזה אין חלוקה בין התשוקה לבין התודעה, המחשבה המפרשת אותה או רותמת אותה לטובת עולם האשלייה שהמחשבה בוראת.
אבל אני מפרגנת לגמרי על הכתיבה ועל התשוקה לחקור את התשוקה. תבורך.
התבוננות מאד שטחית על המושג המקדשת את החיצוניות (כמו במשפט ״משמעות נוצרת כאשר אנו עושים מעשים שיש להם משמעות בעיני אנשים אחרים״) וההאחדה, ומפחיתה מאד את הסיכוי להגיע לפריצות דרך משמעותיות בכל תחום שהוא. הגישה הזו למשמעות מבטלת את האוונגרד והופכת כל יצירה כמיועדת להתאחד עם ראווה אחת גדולה עליה כולם מסכימים בפה מלא, ואם לא - אבוי. נכון שהתבוננות פנימית ויצירה נטולת פחד היא דורשנית מאד ברמה האישית, אך ההנחה שאם אף אחד לא מתחבר ליצירה שלך ואתה יוצא ממנה יותר מבולבל משנכנסת סימן שאתה עושה משהו לא בסדר היא מסקנה מסוכנת המקדמת קבעון מחשבתי על פני יצירה משוחררת.
גורלו המסתורי של הזמן
אלון הלפריןהשאלה מדוע הזמן נע קדימה מובילה לאזורים העמוקים של חקר היקום והחוקים...
X 24 דקות
מבריחים
רבים הם המקרים שבהם יש לנו בעברית שני שורשים המורכבים בדיוק מאותן אותיות שורש. יתרה מכך, יש מקרים לא מעטים שבהם שני שורשים כאלו בונים שני פעלים שנראים זהים, כלומר באותו בניין. מול צמדים כאלו, אנחנו תלויים לחלוטין בהקשר, שהוא העוגן המוחלט שלנו בשפה.
מקרה יפה כזה הוא של "ב.ר.ח.". אכן, שני שורשים זהים קיימים בעת ובעונה אחת בעברית, גם בימינו ממש, האחד עניינו הימלטות, והשני עניינו סגירת דלתות ושערים. ובשני המקרים יש לנו פעלים בבניין הפעיל: "הבריח" במובן של "העביר סחורה אסורה תוך הימלטות מהחוק" ו"הבריח" במובן של הסיט בריח המותקן על דלת או שער וגרם להם להיות סגורים.
קל לנו להבחין בין השניים על פי ההקשר, כמובן. קשה להניח הקשרים רבים, אם בכלל, שבהם נטעה לחשוב שהטקסט עוסק בהעברת סחורה בחשאי דרך גבול ולמעשה יתגלה לנו שעניינו של הטקסט הוא סגירה של שער באמצעות בריח. אמנם אפשר לדמיין איזה קשר, שכן בשני המקרים, לפחות באופן שבו תיארתי אותם כאן, מדובר במעברים, גבולות וחסימות. אלא שלמעשה יש כאן ניגוד במשמעות: הברחות של סיגריות כדי לחמוק מתשלום מכס עניינן פתיחה של מעבר, ואילו הברחת שערי הגדרות בלילה עניינה סגירה של מעבר ואפשרות מעבר. יתכן בהחלט שבשירה ייעשה שימוש יצירתי בניגוד כזה, המתבטא בין שני שורשים עם פעלים באותו הבניין, הפעיל, וניתן גם לדמיין סיפור קומי שבו שעוסקים בהברחת בריחים בתחתית של ספינה שמגיעה לנמל זר וסחר בלתי חוקי במנעולים...
מצד הלשון, ברור שכל מילון עברי יצטרך להתייחס בנפרד לשני השורשים: "ברח"(1) לענייני הימלטות ו"ברח"(2) לענייני מנעולים, כשלשורש "ברח"(1) יש מופע בבניין קל: "ברחתי" וכו' וכן מופעים בהפעיל ובסביל המקביל לו, בניין הופעל ("הבריח" ו"הוברח"), ואילו ל"ברח"(2) יש רק מופע בבניינים הפעיל והופעל.
כל המידע הזה אינו ניתן לתרגום מלא לשפה אחרת. החפיפה בצורה בין שני השורשים היא ככל הנראה מקרית. באנגלית, למשל, שרבים אוהבים למדוד על פיה תופעות בעברית או לפחות להבהיר לעצמם מול מה הם ניצבים, "להבריח" במובן של בריחים של דלתות ושערים הוא "to bar". לעומת זאת, "להבריח" במובן של סחורות אסורות פותח בפנינו עולם שיש בו שני ענפים. הפועל הוא to smuggle, ותולדותיו מתועדים בשפות גרמאניות אחרות כמו גרמנית והולנדית, ונראה שבמקור מדובר בעולם הסמנטי של חמיקה, החלקה פנימה, היות דבר חלקלק וכדומה, ולאחר מכן התפתחו משמעויות של פעולה בסתר. יחד עם זאת, יש באנגלית שם עצם שמציין את הסחורה המוברחת ואת העיסוק בהברחה: contraband, שמקורו בשפות הרומאניות – עם תיעוד ברור בספרדית, איטלקית, צרפתית ואחרות – והוא מורכב משני רכיבים, האחד הוא ה-bando, כלומר האיסור, והאחר הוא ההפרה שלו, ה-contra. כך יש לנו באנגלית אפשרות להתייחס לסחורה מוברחת בשני אופנים: smuggled goods ו-contraband, שיכול להיות גם תואר. אגב, bando, האיסור עצמו, הוא מונח ממקור גרמאני, והוא מוכר לנו באנגלית למשל ב-ban, שפירושו איסור שמוטל על דבר מסוים. מארג צפוף ועשיר בין שפות רבות על פני מאות שנים.
מנקודת המבט הזאת, כלומר מעושר אופני ההתייחסות להברחת סחורות באנגלית, אפשר לשאול כיצד אומרים בעברית contraband. וכאן אנחנו נתקלים בעובדה שבעברית אנו אומרים למעשה smuggled goods, כלומר "סחורה מוברחת". יש פה אי-נוחות מסוימת, לא רק בגלל הצורה המורכבת, אלא כיוון ש"סחורה מוברחת" היא סחורה שכבר הצליחו להבריח אותה, ואילו contraband האנגלי אינו מתחייב על כך שהפעולה הלא חוקית גם צלחה, אלא מתייחס גם לסטטוס החוקי של הסחורה.
אם תרצו, יש פה חלל קטן במילון העברי. ואם יש חלל קטן לעניין יומיומי שכזה, לא אבריח את השער בפני החידושים האפשריים ואנסה לשחק עם השורש "ברח", כלומר עם "ברח"(2) ולייצר משהו שאולי יקבל גם חותמת "חוקית" מרשויות האקדמיה שנטלו על עצמן את התפקיד המצחיק הזה.
"תִבְרַחַת" היא אפשרות אחת. "בּורְחָה" תוכל להיות יותר עכשווית-טכנולוגית, ואולי לשמש לסחורה אלקטרונית-מחשבית מוברחת. ומדוע לא שתיהן? כך נבדיל בין מטען של סיגריות שהועבר דרך גבול מדברי באישון לילה ("תברחת של סיגריות בשווי מיליון דולר נתפסה הלילה בידי כוחות של משמר הגבול") ובין נתבים וציוד תקשורת מתוחכם שנתפסו בידי אנשי המכס ("בורחה מתוצרת סין הוחרמה ממטענם של נוסעים בנתב"ג"). בשני המקרים אין בצורה כדי להעיד על הצלחת ניסיון ההברחה או על כישלונו, אלא על הסטטוס החוקי של הסחורה. ובשני המקרים, ענייני המנעולים, הגדרות והשערים, שהעיסוק בהם כנראה מצומצם יותר, לא ייפגעו והמונחים עבורם יישארו ללא שינוי, ואולי כך גם יקבלו יחוד בסופו של דבר.
אלה המנגנונים הגדולים של האושר
מדאם דו שאטלהיש מי שסבורים כי קשה להיות מאושר, ובצדק; אבל קל היה יותר...
X 12 דקות