כשאתה חולה בסרטן מהסוג שאני חולה בו, ונלחם בסרטן באופן שאני נלחם, אתה מפליג למחוזות רחוקים, אפילו עד לימוד של פיזיקת הקוונטים. אינני מתיימר להיות פיזיקאי אבל כשקראתי על הניסוי המחשבתי של שרדינגר לא יכולתי להימלט שהמחשבה שהחתול הזה הוא אני.
שרדינגר הגה את הניסוי ב-1935 כדי להפריך מצב אבסורדי בעניין שנגע לתאוריית הקוונטים: הרעיון שחתול יכול להיות חי וגם מת בעת ובעונה אחת (מה שמכונה "סופרפוזיציה").
בניסוי הבסיסי – ויש לזכור שמדובר בניסוי מחשבתי – מניחים חתול בתיבה אטומה. בתוך התיבה נמצא מתקן ובו אטום בודד של חומר רדיואקטיבי שיש לו הסתברות של 50% להתפרק במהלך הניסוי. בתיבה נמצא גלאי קרינה המחובר לכמוסת-רעל חשמלית, ובמקרה שהאטום מתפרק, מפעיל הגלאי את הכמוסה שממיתה את החתול. אם האטום לא מתפרק עד לפתיחת התיבה, יישאר החתול בחיים. בתום הזמן הקצוב לניסוי פותחים את התיבה (כלומר "מבצעים מדידה" של מצב החתול), ואז יודעים אם הוא חי או מת.
כלומר מה ש'מכריע' אם החתול חי או מת הוא עצם התצפית על החתול (פתיחת התיבה).
השאלה המעניינת היא מה מצבו של החתול כל עוד התיבה סגורה. לשאלה אין תשובה ברורה. על פי פרשנות קופנהגן, התשובה היא: "לא חי ולא מת, אלא חצי מזה וחצי מזה", ובניסוח מדויק יותר: בסופרפוזיציה של שני המצבים "חי" ו-"מת".
במשך עשרות השנים שחלפו, הניסוי היה השראה לאלפי אינטרפרטציות ומחשבות פילוסופיות. לענייננו כאן נסתפק בידיעה שלדעת רוב המדענים, במכניקת הקוונטים המציאות הפיזיקלית מתנהגת בניגוד לאינטואיציה האנושית ומכאן קיימת האפשרות שהחתול יכול להיות גם חי וגם מת באותו הזמן. אם נאמץ את פרשנות העולמות המרובים (Many Worlds Theory) הרי שהמציאות הזו יכולה להתקיים על ידי פיצול לשני יקומים מקבילים.
מעבר לכל התיאוריות שאפשר לחשוב עליהן, לאור מצבי, רדפה אותי השאלה: אני חי או מת? מסתבר שכמו במקרה של החתול המפורסם, התשובה תלויה בצופה.
אם נאמץ את דעת הרופאים בבית החולים הייתי כבר צריך להיות מת לפני כחצי שנה... אז אושפזתי במצב קשה מאוד לאחר שנתגלה אצלי סרטן ריאות עם גרורות מרובות (או אם תרצו להשתמש במונח המקצועי, הסרטן שלי היה ב-stage 4). לא הייתה כל אפשרות לנתח. הגידול הראשי שלחץ על קנה הנשימה והוושט גרם לדימום פנימי ולתמת של הריאה השמאלית. הקאתי דם בליטרים, ספיקת הריאות ירדה ב 75% ולא יכולתי לנשום בכוחות עצמי. לא יכולתי לאכול ואיבדתי 30% ממשקלי בתוך שבועיים. הפכתי לשלד שחובר לחמצן ונותר רתוק למיטה. הרופאים היו חסרי אונים. הם הפגיזו אותי בהקרנות וכימותרפיה וכל מה שנותר מבחינתם היה רק הניסיון להקל על סבלי.
מחוץ לחדר קראו הרופאים לבני משפחתי ואמרו להם שיתכוננו להיפרד ממני. הם אמרו שלא אצא חי מבית-החולים. אני מצדי לא ידעתי דבר על הדרמה שמתחוללת מחוץ לחדר. יש לי שני ילדים קטנים ומדהימים בני 3 ו-6 וממש לא הייתה לי כוונה לנטוש אותם, לא אז ולא בכלל. מבעד לסמים המטשטשים, המורפיום והכאבים, לא היה לי ספק שאצא מהחדר ההוא בבית החולים, ושאצא ממנו חי.
לתדהמת הרופאים שכבר הכריזו על מותי הקרב ובא – קמתי ויצאתי משם על שתי רגליי.
יצאתי, ולאט לאט התחלתי לנשום בכוחות עצמי. התחלתי לאכול, התחלתי להתאמן, ומאז אני ממשיך לחקור איך אני יכול לגבור על המחלה, צעד אחד בכל יום, בכוח הנפש, בכוח הרצון ובכוח העזרה של כל מי שמאמין שאני יכול לנצח וכן, גם בעזרת השם.
כשקמתי ויצאתי מבית החולים אולי יצאתי ליקום מקביל. ההסתברות שלי לחיות הייתה נמוכה בהרבה מזאת של החתול של שרדינגר. ההערכות ביחס אלי מדברות על סיכויים של 10%.
ואולי נשארתי ביקום הזה אבל בתוך כך אני גם מודע בהחלט לכך שביקום אחר הייתי מת כבר מזמן.
אז למה אני חי?
כי אני הצופה, וביקום שלי כבר ניצחתי את המחלה. ביקום שלי, אני הצופה ואני פותח את הקופסה ואני מחליט שאני חי. אני בוחר בחיים ולכן אני מנצח, בכל יום אני מנצח בעוד סיבוב. המאבק הוא מרתון יומיומי שבו אני מנצח בנקודות ולא בנוק אאוט, מרתון שבו בכל בוקר אני קם מחדש, להתמודדות היומית. לפעמים קשה, אבל אני ממשיך לרוץ. אני חי, בריא, נושם וגם מאמין.
אני החתול של שרדינגר – ואני חי.
מתן טולדנו, מנהל כספים בהייטק, שב לאחרונה לארץ לאחר שהות ממושכת בחו"ל שם מילא שורה של תפקידי ניהול בכירים. מתנדב ומייעץ למספר עמותות בהן עמותת רוח דרומית שמציעה טיפולים אלטרנטיביים לחולי סרטן ובני משפחותיהם.
תגובות פייסבוק
9 תגובות על אני החתול של שרדינגר
יפה מאד!
בעית הזהות נפתרה
כיף לקרוא
תודה
אתה אדם מדהים...השאלה היא לא כמה זמן נשאר לנו אלא מה עשינו עם חיינו..ואתה נשמע גדול מהחיים!!!
תודה
מעורר השראה ונותן כוח.
רק בריאות לך.
תודה רבה.
ישנו משפט אחד במאמר "קיימת האפשרות שהחתול יכול להיות גם חי וגם מת באותו הזמן." אני חושב שנכון יותר לומר "קיימת האפשרות שהחתול יכול להיות גם חי וגם מת באותה ההסתברות".
אתה, ללא ספק חי. בהסתברות של 100%.
ריגשת אותי מתן. מאחל לך הרבה בריאות והמשך הצלחה במאבק.
שנת הבולען
האקדמיה ללשון עברית פרסמה את "מילת השנה" לשנת 2023. המילה לא נבחרה על ידי האקדמיה, אלא על ידי הציבור שנענה לקריאתה ברחבי השופרות העומדים לרשותה להציע מילים "המסמלות בצורה הטובה ביותר את השנה החולפת".
תשע המילים הסופיות, כלומר אלה שזכו למספר המצביעים הגדול ביותר היו: אקלים, בולען, חמלה, הזיה, מגדר, משילות, משכנתה, על מלא, רוגלה. הרשימה היא מסמך המעיד על החברה הישראלית, על הדאגות והשסעים, על השפעתו של השיח הפוליטי-תקשורתי ואולי גם על תחושה מסוימת של אין אונים הפושה בקרב דוברי העברית עם המעבר מ-2022 ל-2023. באורח מוזר, שתי המילים שזכו למספר הבוחרים הגדול ביותר הן "בולען" ו"משילות". ציניקנים יאמרו שמדובר בפחדים מאותו סוג, או בשאיפות הרסניות שדומות זו לזו יותר ממה שהיינו רוצים לפרט כאן. 25% בחרו ב"בולען" ו-21% ב"משילות".
אחריהן מדורגת "הזיה" עם 14%, ואז נוצרת מדרגה משותפת, פחות או יותר, הכוללת את "חמלה", "אקלים", "מגדר" ו"על מלא" - בין 7 ל-9 אחוזים. מתחתן עם 4 ו-5 אחוזים ניצבות "משכנתה" ו"רוגלה".
לפני שנפנה למילה הנבחרת, יש מקום לציין שהרשימה כולה מייצגת התרכזות רבה בענייני פנים, במה שמקומי, קרוב ונוגע ישירות, בוודאי בשתי המילים המובילות. על פי תשע המילים, למשל, אין מלחמה באוקראינה. נעיר גם כי האופציה להציע שתיקה או "ללא מילים" או הרמת גבות מלאת פליאה, זעזוע או תדהמה, לא נכללה במנעד האפשרויות מבחינת הקהל המציע. גם לא רגע של דילוג על נשימה או מועקה בחזה. ובכל זאת, אולי "הזיה" איגדה את הרגשות הללו. תשע המילים ביחד מייצגות 100% מההצבעה. אמנם אין לדעת אם האחוזים חושבו לאחר בחירת תשע המילים או שמא אף מילה אחרת לא התעלתה מעבר לשברירי אחוזים. יתכן שהציפיות למתודולוגיה סטטיסטית מוצקה, במקרה של האקדמיה ללשון עברית, צריכות להיות צנועות.
וכך נותרנו עם מילת השנה מטעם האקדמיה ללשון עברית, מלכת המילים העבריות מבחינת הסמלים לשנת 2022: "בולען". בחירה הגיונית כמטפורה, אבל משונה אם מתייחסים למובן הקונקרטי שלה, כלומר של היפערות באדמה הבולעת את מה שנמצא על פני השטח. אבן שושן מגדיר כך: "חלל תת-קרקעי הגורם לבליעה של עצמים המצויים מעל פני הקרקע", מציין שמדובר במילה מתחום הגיאולוגיה ומוסיף: "תופעת הבולענים התגלתה בעיקר באזור ים המלח". מובן נוסף, משני, הוא מתחום הביולוגיה, שם "בולען" הוא "פָגוֹצִיט", "תא (כמו תא דם לבן) שתפקידו לעטוף חלקיקים זרים או חיידקים מזיקים ולעכל אותם".
יש טעם לנתח את "בולען": מבחינה לשונית תשומת הלב מופנית לסיומת -ָן, שמשמשת לגזירת שמות עצם ותכונות. שמות העצם נוטים לא פעם להיות מקצועות או תפקידים: "להטוטן", "מוכרן", "תצפיתן", "כרטיסן", "שחקן", "חלילן", "פסנתרן", "כלכלן". קשה להצמיד לאלו את "בולען", שכן אין מדובר באדם ואפילו מטפורית לא סביר לטעון שהבור באדמה תפקידו לבלוע עצמים שמצויים מעל פני הקרקע. הסיומת משמשת לגזירת שמות של תכונות ובעליהן, כמו במקרים של "גרגרן", "זללן", "טרחן", "דקדקן", "דברן", "רגזן" ועוד. כל המילים הללו הן תכונות שמיוחסות לבני אדם, וככאלה הן גם שמות עצם המציינות את בעלי התכונות הללו.
מבחינת הניתוח השיטתי יתכן מאוד שלפנינו שתי סיומות זהות צורה, "-ָן", אחת למקצועות ותפקידים ואחרת לתכונות או לבעלי תכונות ונטיות. ההבדל ביניהן דק אך קיים וחשוב. אך היכן משתבץ הבולען? אין מדובר בתפקיד או במקצוע. גם לא בתכונה של אדם. במידה רבה, "בולען" הוא האנשה של החור שנפער באדמה, חור שנוטה להיפער בסלע מסיס בשל פעולתם של מים מתחת לפני הקרקע. הפחד מפני הבולען הנפער בבת אחת והמסכן את חיי מי שנמצאים מעליו, הולכי רגל או נוסעים, והדינמיות של היפערותו המזיקה, גורמת לכך שמייחסים לו כוונה, נטייה כמו רצון לבלוע, מה גם ש"בליעה" היא בעיקר תכונה של בעלי חיים שיש להם פה שהם יכולים לפעור. וכפי שאדם זללן אינו יכול לעמוד בפיתוי ולנהוג במתינות, וכמו חייב לזלול ככל יכולתו, וכפי שאדם דברן אינו יכול לסכור את פיו, כך הבולען "חייב" לבלוע, ואינו יכול לנהוג אחרת.
אלא שלבולענים אין רצון. הם תופעה גיאולוגית. יתרה מכך, בניגוד לטרחנים, לדברנים, לרגזנים ולדומיהם, בולענים פועלים פעם אחת בלבד ולא שוב ושוב באורח אובססיבי. מרגע שהאדמה נפערת ונוצר בולען, הבור פעור, הנזק נעשה או לא נעשה, והבולען איננו עוד. הוא לא ייפער שוב.
ודווקא יתכן שכאן טמונה הסיבה העמוקה יותר לבחירתה ב"בולען" כמילת השנה ל-2022: הפחד. יִחוס הכוונה לדבר דומם, לתופעת טבע, החשש המפעם מפני האיום האורב לנו בלי שנדע עליו דבר ובלי שנוכל לפעול כדי למנוע את נזקו. רבע מכל מי שהציעו מילה לסמל את השנה בחרו ב"בולען". מילה שאינה מאוד מוצלחת מבחינה לשונית, אבל הנה היא כאן, קיימת ומשמשת. בור של תדהמה אפלה נפער בתודעתנו. נביט בו, הוא כבר שם, ואולי אכן כמו הבולען – נזקו יהיה מוגבל והוא לא ייפער שוב.
ברוכים הבאים לאלכסון
דב אלפוןאלכסון הוא כתב-עת דיגיטלי חדש השואף לעורר מחשבה, מיסודה של עמותה ללא...
X דקה
האמנות של מזון רפאים
מיכל שליואיך הייתם מרגישים בעולם ללא שוקולד וללא חמאת בוטנים? . | החברים של...
X 2 דקות