דמוקרטיה על הסכין

סקר ארצי גדול שנערך בארצות הברית בינואר 2022 גילה שרוב האמריקנים – הן מימין והן משמאל – מאמינים שהדמוקרטיה האמריקנית "נמצאת במשבר ובסכנת כישלון". אכן, על הדמוקרטיה מופעל לחץ גובר ברחבי העולם. כיום, פחות מ-46 אחוזים מאוכלוסיית העולם חיים בדמוקרטיה מסוג כלשהו, לעומת 49 אחוזים בשנת 2020 – ירידה שככל הנראה הואצה על ידי המגפה העולמית, שמשטרים דכאניים ניצלו לפעולה נגד מתנגדיהם.

בינתיים, הפלישה של רוסיה לאוקראינה גורמת לדמוקרטיות מערביות לחשוב מחדש על אחדות מההנחות היסודיות ביותר שלהן באשר לדרכים שבהן נורמות דמוקרטיות מתבססות.

אבל מה אנחנו בכלל יודעים על דמוקרטיות? איך הן מתפקדות בהשוואה לצורות ממשל אחרות? כיצד אפשר לחזק אותן? להלן תובנות מספר מהמחקר שלנו בנושא.

דמוקרטיות הן גמישות יותר

"קיימת תפישה נפוצה שלפיה דמוקרטיה אמורה להיות טובה יותר מדיקטטורות כיוון שהיא מסוגלת לבחור את האנשים הטובים ביותר", אומר גאורגי ייגורוב (Egorov), פרופסור לכלכלה, למנהל ולמדעי קבלת ההחלטות. כלומר, משטרים דמוקרטיים אמורים לחוות הצלחה כלכלית גדולה יותר ולשרוד במשך זמן רב יותר. אך על פי מחקר משנת 2012 שביצעו ייגורוב ושותפיו, לא כך קורה תמיד.

החוקרים גילו שהיתרון של דמוקרטיות טמון ביכולתן להתאים את עצמן לנסיבות משתנות.

תארו לעצמכם מדינה המורכבת הן מגנרלים והן מכלכלנים. המדינה יוצאת למלחמה והגנרלים מקימים ממשלה. בתסריט הזה, הממשלה אפקטיבית בין אם היא הוקמה כדמוקרטיה ובין אם היא הוקמה כדיקטטורה, כיוון שהמנהיגים הטובים ביותר בשעת מלחמה – הגנרלים – כבר מאיישים את התפקידים המתאימים להם.

ככל שמדינה דמוקרטית יותר, כך היא מסוגלת לפטר אנשים שכבר אינם מסוגלים להשיג תוצאות, ולבחור את מי שיש בהם צורך ברגע נתון

לעומת זאת, תארו לעצמכם שהמלחמה מסתיימת והמדינה חווה משבר כלכלי. דמוקרטיה יכולה להתאים את עצמה בכך שהיא תבחר הנהגה של כלכלנים –אך דיקטטורה אינה מסוגלת לכך. בסופו של דבר, על אף שהגנרלים אינם מסוגלים לנהל את המשבר הכלכלי ביעילות, לא סביר שהם יוותרו על השלטון.

"מכאן נובעת התחזית החד-משמעית שלפיה ככל שמדינה דמוקרטית יותר, כך היא מסוגלת לפטר אנשים שכבר אינם מסוגלים להשיג תוצאות, ולבחור את מי שיש בהם צורך ברגע נתון", אומר ייגורוב.

הפגנה נגד בוריס ג'ונסון והברקזיט (2019): אפשר למחות, אפשר לפטר, אפשר אפילו להיפטר ממנהיג לא רצוי. תצלום: יאנס ון דר וובר.

דמוקרטיות בולמות שחיתות

אמיט מורג'אריה (Morjaria), פרופסור לכלכלה, מנהל ומדעי קבלת ההחלטות, הוא יליד טנזניה, אך למד בקניה, ובמהלך השנים הוא שם לב עד כמה רשת הכבישים של קניה נראית מוזרה ומקרית. הוא מציין שאם מסתכלים על מפת כבישים של קניה משנות השבעים או השמונים של המאה ה-20, "ממש רואים כבישים שאינם מובילים לשום מקום".

האקראיות הזאת היא במידה רבה תוצר של ניהול כושל של כספי ציבור שהוביל לשחיתות, תופעה שהייתה חריפה יותר בתקופות של שלטון סמכותני, כך על פי מחקר שערכו מורג'אריה ועמיתיו.

מאז זכתה לעצמאות מידיה של בריטניה, בשנות השישים, קניה חוותה תקופות של סמכותנות ודמוקרטיה לחלופין, ולעתים קרובות עם אותם מנהיגים. תחת שלטון סמכותני, מחוזות שתושביהם היו בני אותה קבוצה אתנית כמו הנשיא זכו להשקעות גדולות פי שלושה בפרויקטים של סלילת דרכים, ביחס לגודל האוכלוסייה של המחוז – דבר המסביר את סלילת כל אותם כבישים שנראה שתוכננו ללא כל מחשבה על מטרות מתחום התחבורה. אך חוסר השוויון וחוסר האיזון הזה במימון הועם במידה רבה בתקופות של דמוקרטיה, מה שמצביע על כוחה של הדמוקרטיה למנוע שחיתות.

"לא זו בלבד שהתחרות הפוליטית מווסתת טוב יותר, אלא שהמגבלות על פעולת הרשות המבצעת מפוקחות טוב יותר עם הקמתן של ועדות פרלמנטריות, ועם התגברות קולהּ של החברה האזרחית", אומר מורג'אריה. הוא מוסיף שעצם האפשרות, גם אם היא קטנה יחסית, לאבד משרה ממשלתית "עשויה להשפיע בהגבלת מעשיהם של אלו ששולטים במדינה".

מעמד ביניים "עבה" חיוני לדמוקרטיה

מוביליות חברתית חשובה כדי לשמור על דמוקרטיה יציבה. כשאנשים מאמינים שיש להם סיכוי להגיע למעמד חברתי אחר בעתיד, הם יצביעו לטובת מי שהם עתידים להיות ולא בהכרח לטובת מי שהם כיום.

אך יש מלכוד: מוביליות חברתית גבוהה אינה מספיקה כדי לשמור על דמוקרטיה יציבה. מקבלי החלטות חשובים חייבים גם הם להאמין במידה סבירה שהם (או צאצאיהם) עשויים לעלות או לרדת במעמד החברתי. אלו הממצאים ממחקר אחר של ייגורוב ועמיתותיו.

כשמעמד הביניים כולל חלק גדול מהאוכלוסייה, ואזרחים בני מעמד הביניים מרגישים שסביר שהם יישארו במעמד הזה או ישובו לשם, לא תהיה להם נטייה למסור את השלטון לידיהם של העשירים

למשל, אם אתם כרגע במעמד הבינוני, ומאמינים, בצדק או לא בצדק, שסביר יותר תתעשרו מאשר שתהפכו לעניים, הדבר עשוי לגרום לכם להעדיף שלטון סמכותני שמיטיב עם העשירים, ולא שלטון דמוקרטי שפועל לטובת מעמד הביניים.

זו הסיבה שבגללה "מעמד ביניים ׳עבה׳ גורם לדמוקרטיה להיות יציבה יותר מאשר מעמד ביניים ׳דק׳", אומר ייגורוב. כשמעמד הביניים כולל חלק גדול מהאוכלוסייה, ואזרחים בני מעמד הביניים מרגישים שסביר שהם יישארו במעמד הזה או ישובו לשם, לא תהיה להם נטייה למסור את השלטון לידיהם של העשירים.

בדובאי לא נראה הרבה מעמד ביניים וגם לא דמוקרטיה. תצלום: מוחמד נאסים

דמוקרטיות מוגבלות הן לא פעם התוקפניות ביותר

אנשי מדע המדינה חושבים על סוגי משטרים כעל ספקטרום. בקצה האחד מצויות דמוקרטיות אמיתיות, שבהן נורמות דמוקרטיות קיימות ופועלות. בקצה האחר מצויות דיקטטורות חזקות, שבהן הכוח מרוכז בידי אדם בודד או קבוצה קטנה, ללא גבולות או פיקוח. בין שני הקטבים אפשר למצוא דמוקרטיות מוגבלות ודיקטטורות חלשות: משטרים שבהם נורמות דמוקרטיות קיימות אך אינן פועלות, או משטרים שבהם הכוח מרוכז אך אינו מוחלט.

הדמוקרטיות המוגבלות והדיקטטורות החלשות הללו הן אלו שסביר ביותר שיגיבו בתוקפנות לעימות עם מדינה זרה, בהשוואה לדמוקרטיות אמיתיות ולדיקטטורות חזרות, כך על פי מודל של סנדיפ באליגה (Baliga), פרופסור לכלכלה, מנהל ותורת קבלת ההחלטות.

באליגה והמחברת השותפה שלו בנו מודל של תורת המשחקים שבו עימותים פורצים ביוזמת מנהיגים שחוששים הן שמדינות אחרות יתקפו אותם והן שהם יסולקו מהשלטון על ידי האוכלוסייה שהם מושלים עליה.

הפצת דמוקרטיה נושאת עמה סיכונים: כשהדמוקרטיה אינה מיושמת באורח מלא, ממשל דמוקרטי עלול להיות תוקפן יותר מאשר המשטר שהוא החליף

במודל, דמוקרטיות מוגבלות (ודיקטטורות חלשות) נוטות להיות תוקפניות יותר בתגובה לאיום חיצוני לעומת דמוקרטיות אמיתיות או דיקטטורות חזקות. הסיבה היא שסביר שמצביעים יענישו מנהיגים בדמוקרטיה אמיתית אם הם יסברו שמלחמה הייתה מיותרת, מה שיגרום למנהיגים דמוקרטיים להיות מתונים יותר. מנהיגים של דמוקרטיה מוגבלת (או של דיקטטורה חלשה), לעומת זאת, ניצבים בפני בלמים מועטים בלבד, ולכן הם פחות מוטרדים מההשלכות הפוליטיות בעקבות כניסה למלחמה מיותרת, ומודאגים יותר מכך שמא ייראו חלשים נוכח התוקפנות. לעומת זאת, דיקטטורים חזקים, הבטוחים באחיזתם בשלטון, פחות מודאגים מהתדמית שלהם, מה שגורם להם להיות פחות תוקפנים לעומת דיקטטורים חלשים.

כשהחוקרים הפעילו את המודל שלהם עם נתונים מהעולם האמיתי, הם גילו שסביר יותר כי שתי מדינות שבשתיהן משטר דמוקרטי יילחמו ביניהן, לעומת כל שילוב אחר של מדינות ומשטרים, בעוד ששלום הוא סביר ביותר בכל אחד משני הקטבים של הספקטרום.

לדעת באליגה, התוצאות מצביעות על כך שהפצת דמוקרטיה נושאת עמה סיכונים: כשהדמוקרטיה אינה מיושמת באורח מלא, ממשל דמוקרטי עלול להיות תוקפן יותר מאשר המשטר שהוא החליף. "אם נוקטים חצאי צעדים, הדבר עלול להחמיר את המצב", אומר באליגה.

בדמוקרטיות, אמון מפחית את אי-השקט

לעתים קרובות, משברים כלכליים מובילים לאי-שקט פוליטי – אך לא תמיד.

במדינות שיש בהן רמת אמון גבוהה, האפשרות שמיתון כלכלי יגרום למהפך פוליטי סבירה פחות לעומת מדינות שיש בהן רמות אמון נמוכות

לפי מחקר של ננסי צ'יאן (Qian), פרופסור לכלכלה, מנהל ותורת קבלת ההחלטות, במדינות שיש בהן רמת אמון גבוהה, האפשרות שמיתון כלכלי יגרום למהפך פוליטי סבירה פחות לעומת מדינות שיש בהן רמות אמון נמוכות.

"אם אני אדם שפחות נוטה לתת אמון, אני עלולה לומר משהו כזה: ׳איני מבינה את הפרטים של מה שהמנהיג שלנו עושה, אבל רוב הפוליטיקאים רעים והם עצלנים, אז זו בטח אשמתם׳", מסבירה צ'יאן. לעומת זאת, אדם שנוטה לתת אמון עשוי להטיל את האשמה על גורמים שמעבר לשליטתו של הפוליטיקאי. "העניין תלוי במידת הסבירות שאייחס את הבעיות הכלכליות לנסיבות או למזל, לעומת הנטייה שלי לייחס אותן להנהגה הפוליטית".

אך צ'יאן ועמיתיה מצאו שהיחס הזה מתגלה רק בדמוקרטיות שבהן לאנשים יש הכוח להצביע ולסלק אנשים מתפקידיהם.

"לא ראינו את התבנית הזו במשטרים סמכותניים, וזה הגיוני", אומרת צ'יאן. "אפשר להחליף את ההנהגה באוטוקרטיה על ידי מהפכה או מרד, אך זה קשה יותר לביצוע, כך שאין לאנשים הרבה מה לעשות", אפילו אם על פי רוב הם אינם ממהרים לתת אמון.

ג'סיקה לאב (Love) היא העורכת הראשית של כתב העת Kellogg Insight המאמר התפרסם במקור בכתב עת של בית הספר למנהל Kellog באוניברסיטת Northwestern.

Previously published in Kellogg Insight. Reprinted with permission of the Kellogg School of Management

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: סדאם חוסיין, דיקטטור בשיאו, על שטר כסף עיראקי. תצלום: RobPhoto by Rob on Unsplash