אוזן זקנה מקשיבה ללב צעיר

הבה נתחיל בשאלה פשוטה: בני כמה אתם? נדמה לכם שזו שאלה קלה. את התשובה ניתן לבטא בשנים ולדייק יותר, אם צריך, על ידי תוספת של חודשים, שבועות, ימים או שניות. חברה שלי התקינה פעם שומר מסך שהציג את גילהּ בזמן אמת, עד לחלקיק שנייה הזעיר ביותר. אישית, תזכורות חיות כאלה לחלוף הזמן היו בעיניי מלחיצות. אבל הרעיון שבבסיסן הוא אינטואיטיבי: הספרות הללו מבטאות את יחידות הזמן שחלפו מאותו רגע שבו נולדתם.

הגיל הוא חישוב הזמן מאז לידתנו, המתועד בדייקנות מרבית במסמכים ורישומים רשמיים. זה הכול. האמנם?

נכון, החישוב המדויק יהיה מעורפל למדי. מתי מתחיל השעון לתקתק? כשהראש שלכם מגיח החוצה? כשחותכים את חבל הטבור? אחרי הנשימה העצמאית הראשונה? אבל גם אם מתעלמים מן הסיבוכים הלא נחוצים, העניין פשוט: הגיל הוא חישוב הזמן מאז לידתנו, המתועד בדייקנות מרבית במסמכים ורישומים רשמיים. זה הכול. האמנם?

לאחרונה, חוקרים מדדו את גיל התאים באורגניזמים כמו עכברים ובני אדם. איברים מבוגרים מורכבים ממה שאנחנו עשויים לכנות בשם ״מערכות ביולוגיות״ השונות בגילן באורח קיצוני. אורך חייו הצפוי של תא נע בין שלושה לארבעה ימים, כמו במקרה של שכבת התאים העליונה במעיים, ועד למשך חייו של בעל החיים, כמו במקרה של מספר תאי עצב או תאים בשריר הלב.

בן כמה הוא? בן כמה מבטו? בן כמה עורו? Photo by Dibakar Roy from Pexels

התופעה הזו ידועה בשם ״פסיפסיוּת הגיל״ (age mosaicism) והיא מעלה תעלומות מסקרנות. התפישה המקובלת שלפיה הגיל נקבע פשוט על ידי חזרה לרגע הלידה מבוססת על ההנחה המוקדמת שהאורגניזם כולו נולד באותו זמן. אחרי הכול, רובנו היינו מהססים להסכים לרעיון שיין פורט נמכר כאילו הוא מיושן מאז שנות ה-70 רק משום שחלק מהיין בבקבוקים מגיע מענבים שנבצרו בשנות ה-70. ועם זאת, רעיון פסיפסיות הגיל מעלה את האפשרות שמשהו כזה קורה גם ליצורים כמונו. אם חלקים מבן האדם נולדו בשנות ה-70 וחלקים אחרים בשנות ה-90, ויש בו חלקים שנולדו בשנות ה-20 של המאה ה-21, איך נקבע את גילו של האדם כולו?

האתגר הוא לספק מדד קוהרנטי של הגיל הביולוגי הכולל של ישות, התואם אם התצפיות שלפיהן ישנה שונות גדולה מאוד בגילם של המרכיבים הביולוגיים השונים שלה ובקצב שאלה מזדקנים. אילו מדידות נוכל להעדיף ולמה? מושב הגיל פחות ברור מכפי שנדמה היה בתחילה.

איש אינו אמור להידהם מכך ששני אורגניזמים, או ביתר הכללה, שני אובייקטים, עשויים לבלות מספר ימים זהה בעמק הבכא הזה ובכל זאת להזדקן, איכותית, באורח שונה לגמרי

כדי להבין מה קורה פה, כדאי להציג שני מושגים מוכרים. איש אינו אמור להידהם מכך ששני אורגניזמים, או ביתר הכללה, שני אובייקטים, עשויים לבלות מספר ימים זהה בעמק הבכא הזה ובכל זאת להזדקן, איכותית, באורח שונה לגמרי. ישנם יינות שמשתפרים לאין שיעור עם הזמן; אחרים מתקלקלים ולא ניתן לשתות אותם. ריאן גוסלינג ומקאולי קלקין נולדו שניהם בשנת 1980, אבל לא בהכרח הזדקנו באותה מידה. האמיתות המוסכמות הללו באות לידי ביטוי בהבחנה בין גיל כרונולוגי, התואם פחות או יותר את חלוף הזמן, ובין גיל ביולוגי, המבטא את השפעת הזמן על ישויות שונות. אגב, השמות הללו מטעים, משום שאין שום דבר ביולוגי במיוחד בגיל הביולוגי – המושג תואם באותה מידה מערכות אורגניות ואנאורגניות. ההבדל האפשרי בין הגיל הכרונולוגי לגיל הביולוגי אינו חדש. מה שהופך את הפסיפס הגיל למסקרן ומפתיע הוא שהוא מאתגר את מושגי הגיל הרגילים שלנו – הכרונולוגיים והביולוגיים גם יחד.

כשאנחנו אומרים על שני אובייקטים בני אותו גיל שהם הזדקנו בצורה שונה, אנחנו מתכוונים לכך ששתי ישויות הן בנות אותו גיל כרונולוגי, אבל גילן הביולוגי שונה

כשאנחנו אומרים על שני אובייקטים בני אותו גיל שהם הזדקנו בצורה שונה, אנחנו מתכוונים לכך ששתי ישויות הן בנות אותו גיל כרונולוגי, אבל גילן הביולוגי שונה. הן בילו את אותו משך זמן על פני כדור הארץ, אבל התקופה הזו עברה עליהן בצורה שונה. פסיפסיות הגיל מאתגרת את האמת המוסכמת שלפיה דברים שנולדו או נוצרו בערך באותו זמן הם בעלי גיל כרונולוגי זהה. אנחנו תערובת של תאים ושל מנגנונים תאיים השונים באורח קיצוני מבחינת משך החיים שלהם. הדבר מאיים על הזיהוי המקובל של גיל כרונולוגי עם הזמן שחלף מאז הלידה.

ללא גיל כרונולוגי, גם הדיבור על אודות גיל ביולוגי הופך לחסר משמעות, מאחר שכדי להשוות שני אורגניזמים שהזדקנו, אנחנו צריכים לדעת את גילם. וכעת, פתאום, כבר אין לנו דרך לדבר על ״הגיל״ הכולל, בעיקר לא במונחים של מספר פשוט או ערך אחיד. האם טעינו בדרך?

אנתוני ון דייק: דיוקן עצמי בגיל 14 - כרונולוגית (1613-1614), המוזיאון לאמנות בווינה. תצלום: ויקיפדיה

אין טעם להיתפס לבהלה, עדיין לא. פתרון אחד לחידה הפסיפסית שלנו יהיה לשנות את אפיוני הגיל הכרונולוגי. במקום לחשב את הגיל מהלידה, ניתן לראות בגיל הכרונולוגי ממוצע משוקלל של מרכיבים יחידים. נוכל לקבוע את משך חייו של כל תא בגוף ואז לחשב את הממוצע המשוקלל. זה יהיה גילכם הכרונולוגי החדש.

אף שבתחילה הפתרון הזה נראה מבטיח, הרהור קל מגלה שהוא בלתי ישים. ראשית, ניסיון לחשב את משך החיים הממוצע של התאים יהיה סבוך ביותר ולגמרי לא מעשי. ויותר ברצינות, כל כימות מספרי מסוג זה הוא שטויות. חשבו על שני בקבוקי יין. הראשון מלא ב-50 אחוז יין משנות ה-70 ו-50 אחוז יין משנת 2010. השני מלא כולו ביין משנות ה-90. ממוצע משך החיים של המרכיבים יעניק לשני הבקבוקים בדיוק את אותו גיל כרונולוגי, שיהווה את הצעד הראשון לקביעת גילם הביולוגי. אבל מה תיתן לנו מסקנה כזו? בדומה לכך, אין ערובה שחישוב משך החיים הממוצע של, נניח, תאי עצב, תאי דם אדומים ותאי שריר יניב ערך משמעותי ביחס לאינדיבידואל כולו.

הרעיון הוא לספק מדד קוהרנטי של הגיל הביולוגי הכולל של הישות, המתאים לתצפיות שלפיהן ברגים שוני במכונה עשויים להיות בעלי גיל שונה וקצב הזדקנות שונה. הגיל הביולוגי במובנו המקובל הוא פונקציה של הגיל הכרונולוגי, המתמצה בזמן הפיזיקלי שחלף. אבל הפסיפסיות של הגיל מראה שגיל כרונולוגי לא ניתן לתרגום פשוט למושגים של זמן פיזיקלי. כתוצאה מכך, גם לגיל הביולוגי אין הבסיס הנחוץ להשוואה בין תהליכי הזדקנות בין יחידים. איך יוצאים מהתסבוכת הזו?

אנחנו צריכים מצע משותף כדי להשוות ולחשב תת-תהליכים וליצור מדד ביולוגי כולל שיתאים לאורגניזם בשלמותו

ההצעה שלי פשוטה. אם הזמן הפיזיקלי אינו מספיק, אז גיל – כרונולוגי וביולוגי – דורש זמן ביולוגי. אנחנו צריכים מצע משותף כדי להשוות ולחשב תת-תהליכים וליצור מדד ביולוגי כולל שיתאים לאורגניזם בשלמותו.

איך ייראה ״הזמן הביולוגי״ הזה? באילו אופנים יכול הזמן המהותי לאורגניזם להיות שונה מהזמן הנמדד על ידי השעון? דיון מקיף אמנם יצריך כניסה לפרטים טכניים שחורגים מתחומו של הרעיון הזה, אך הרשו לי לציין הצעה קיימת אחת שתוכל לשמש קרש קפיצה עבור דיון עתידי.

בשנים האחרונות, מקובל לחשב הזדקנות במונחים של אנטרופיה. כמו שכל תלמיד פיזיקה מתחיל יודע, אנטרופיה יכולה לשמש כדי למדוד ולכמת את רמת הסדר והכאוס בתוך מערכת. ככל שרמת האנטרופיה גבוהה יותר, כך המערכת הופכת ליותר כאוטית ופחות מאורגנת. ומאחר שמערכות פיזיקליות, כשמניחים להן להתנהל בחופשיות, נעות באורח ספונטני ממצבים מסודרים למצבים פחות מסודרים, אנחנו יכולים להתייחס למותו של אורגניזם חי כמצב האנטרופי הגבוה ביותר ולהפך, לזהות את הלידה עם השלב שבו ישנה רמת אנטרופיה הנמוכה ביותר. בהתאם, אנחנו יכולים לעקוב אחר חלוף הזמן (גיל כרונולוגי) ואחר השפעתו על האורגניזם (גיל ביולוגי) במונחים של שינוי ברמות האנטרופיה. אבל מאחר ששינויים אנטרופיים אינם בהכרח תואמים את ההתקדמות הלינארית של הזמן הפיזיקלי, האם הם יכולים להתאים למושג הגיל הביולוגי?

צב, איפשהו על ציר האנטרופיה שלו. תצלום: Photo by Radovan Zierik from Pexels

אנחנו נוטים לראות בגיל מושג פשוט ולא מסובך שדורש מאיתנו בסך הכול לעקוב אחרי חלוף הזמן. פסיפסיות הגיל חושפת כי האמת המקובלת הזו עשויה בהחלט להיות מטעה. כי מתברר שהגיל הוא מושג רב פנים המתפרש על פני מספר ממדים

הניסיון לשפוט את הרעיון ואומדנו מול חלופות אפשריות חורג מהמטרה הנוכחית שלנו. המסקנה שלי היא בסיסית יותר. אנחנו נוטים לראות בגיל מושג פשוט ולא מסובך שדורש מאיתנו בסך הכול לעקוב אחרי חלוף הזמן. פסיפסיות הגיל חושפת כי האמת המקובלת הזו עשויה בהחלט להיות מטעה. כי מתברר שהגיל הוא מושג רב פנים המתפרש על פני מספר ממדים. אבל גיל כרונולוגי דורש זמן ביולוגי. וגיל ביולוגי דורש זמן ביולוגי. השאלות הן איפה נמצא אותו ומה נוכל לעשות בו?

תרשו לי לסכם בנימה יותר ספקולטיבית. נניח שבעתיד, הקרוב או הרחוק, נגלה דרך לבנות מושגים שיתאימו למדידת הזמן הביולוגי. אולי האנטרופיה תתגלה כפתרון, ואולי איזו אסטרטגיה אחרת תתגלה כמוצלחת יותר – מבחינת המטרה הנוכחית שלנו זה היינו הך. האם זה משנה? האם זה יוכל לשנות באורח מהותי את חיינו? ברור. הזמן הביולוגי הוא במהותו מפתח להבנת מקומנו במסע החיים, ואילו הגיל הכרונולוגי הוא רק חלופה שימושית, ממלא מקום עבור משהו עמוק יותר, מדד מדויק יותר של האופן שבו גופנו ותודעה שלנו נשחקים בחלוף הזמן.

בסופו של דבר, הגיל הביולוגי הוא שחשוב לנו באמת. בו נמצא המפתח לרווחתנו, הסיכוי לחיים ארוכים ובריאים, לתוכניות לעתיד, ולכל התקוות והחלומות שלנו. אבל המידע הזה עלול להתגלות כחרב פיפיות. אם יהיה לנו מזל, הגיל הביולוגי שלנו יהיה צעיר מגילם הכרונולוגי של חברים, בני משפחה, מפורסמים או מכרים הצעירים מאיתנו כרונולוגית. אבל עלול לקרות גם ההפך. אתם עלולים לגלות שאתם מבוגרים ביולוגית מאנשים המבוגרים מכם כרונולוגית. לכן, אם יום יבוא והמפתח לזמן הביולוגי יהיה סוף סוף זמין לכולנו, האם נרצה בו?

מרקו ג׳. נת׳ן (Marco J Nathan) מלמד פילוסופיה באוניברסיטת דנוור. ספרו Black Boxes: How Science Turns Ignorance into Knowledge ראה אור בשנת 2021.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: היום יום הולדת. תצלום: מרינה אברוסימובה, pexels.com

Photo by Marina Abrosimova from Pexels