לא רק למורה יש עיניים בגב

רבות הן התופעות אשר קשה למדע להסביר אותן, וזאת על אף דיווחים רבים של אנשים הטוענים שחוו אותן על בשרם. תופעות אלה כוללות בין השאר טלפתיה, זיכרון קולקטיבי, אחדות עם היקום וחוויה חוץ גופית (הנחוות באופן תדיר תחת השפעת חומרים פסיכדליים). הגישה התיאורטית המכונה "שדות מורפו-גנטיים" או "התודעה כשדה מנטלי", שאותה פיתח בשנים האחרונות הביולוג ד"ר רופרט שלדרייק מאוניברסיטת קיימברידג', מציעה מודל מקורי שדרכו ניתן לחקור בצורה מדעית את אותן תופעות שנויות במחלוקת.

שלדרייק טוען שעל פי התאוריה שפיתח ניתן לשחרר את המדע מן המבוי הסתום שבו הוא נתקל בכל הקשור להבנת היחסים בין הגוף והנפש

מעבר לכך, שלדרייק טוען שעל פי התאוריה שפיתח ניתן לשחרר את המדע מן המבוי הסתום שבו הוא נתקל בכל הקשור להבנת היחסים בין הגוף והנפש, ולאפשר התקדמות משמעותית בפתרון הבעיה הפסיכו-פיזית וה"בעיה הקשה של התודעה". המודל התאורטי של שלדרייק נשען על פילוסופיית הפאן-פסיכיזם (התודעה מצויה בכל) וממשיך את דרכו של מייסד הפילוסופיה התהליכית/הפילוסופיה של האורגניזם אלפרד נורת' וויטהד. בכך הוא מהווה נדבך נוסף לחשיבה מסוג אחר על פעילות התודעה והזיכרון.

רופרט שלדרייק: "לקראת מדע של תודעה", בהרצאה באריזונה. תצלום: Zereshk, ויקיפדיה

כדי להבין את רעיונותיו של שלדרייק יש להבין תחילה למה מתייחס המושג הפיזיקלי "שדה". שדה מתאר אזור לא חומרי של השפעה, שהוא אמיתי ברמה הפיזיקלית, אך אינו ניתן לבחינה ישירה על ידי החושים. לשדות פיזיקליים – כך על פי הגדרתם המוסכמת – ישנן תכונות של המשכיות והוליסטיות והם אינם ניתנים לחלוקה. כאלה הם השדות הפיזיקליים המוכרים, כמו שדה הכבידה הפועל סביב כדור הארץ, או השדה המגנטי הפועל מסביב למגנט. שלדרייק טוען לקיומם של שדות רבים נוספים, שטרם התגלו על ידי המדע או קיבלו הכרה, אך הם פועלים בעולם ומשפיעים על הנעשה בו. אחד השדות האלו הוא השדה המורפו-גנטי (מיוונית: morphê - צורה, genesis – היווצרות), אשר משפיע על התפתחות הצורה שבה מתארגן כל אורגניזם. לדוגמה, לכל פרח שצומח ישנו שדה מורפו-גנטי המתווה את אופן התפתחו וקובע את צורתו הייחודית. לתובנה זו הגיע שלדרייק לאחר שעסק במשך שנים בחקר גנטיקה של צמחים והבחין שעל אף דימיון מושלם בין גנום של שני צמחים הם עדין מתפתחים בצורות שונות.

שלדרייק סבור שהתודעה היא שדה מנטלי המופק על ידי האדם ופועל ממנו ככוח בעל השפעה על העולם

מכאן הרחיב שלדרייק את השימוש במושג השדה לתחום חקר התודעה, והציע שהתודעה היא שדה מנטלי המופק על ידי האדם ופועל ממנו ככוח בעל השפעה על העולם. התודעה קשורה קשר הדוק לפעילות המוחית, ואולי אף מופקת כתוצאה ממנה, אך אינה מתרחשת במוח, ואינה מוגבלת בתחומיו. בהיותה שדה שאינו חומרי, פעילותה מתרחבת הרבה מעבר למיקומו של המוח. ניתן לדמות את פעילות שדה התודעה לגלי רדיו הנשלחים מאנטנת שידור. האנטנה מפיקה את גלי הרדיו ואלה נשלחים הרחק ממנה, כדי להשפיע על המקלטים בשטח. דימוי נוסף הנותן שלדרייק מעולם הביולוגיה הוא המחשבה על פעילות שדה התודעה בדומה לאופן פעילותה של אמבה חד-תאית: "אמבות נעות בעולם על ידי שליחת אותות הנקראים פסאודופודיה, הנשלחים לכל הכיוונים, חלקם חוזרים וחלקם נקלטים וממשיכים לכיוונים חדשים. אין זה מקרי שהשכל (mind) מושרש ברשת של תאי עצב עם אקסונים (סיבי עצב) דמויי-פסאודופוד הנמתחים אל מעבר לגוף התא. מכאן שהשכל יכול לשלוח פסאודופודים מנטליים אל העולם ואל מעבר לגוף, וכך ליצור קשרים עם שכלים אחרים". מכאן שהתודעה אינה מוגבלת בהשפעתה בגבולות הגוף, וביכולתה לבוא במגע עם גופים שאינם בטווח ההשפעה הישיר של הגוף. כאשר אדם מתבונן על אובייקט בעולם הוא שולח אותות מנטליים אשר באים במגע איתו ומשפיעים עליו. התמונות שאנו קולטים מהעולם אינן נמצאות במוח שלנו, אלא בעולם עצמו. ממש כמו שהתמונה הנראית בטלוויזיה אינה נמצאת בתוך המסך אלא נקלטת בה מאותות השידור.

כדי לבדוק את ההשערות הנובעות מתאוריית השדות שלו, שלדרייק עמל במשך השנים על פיתוח כלים אמפיריים, שיאפשרו לנו למדוד את אותם שדות מנטליים, ממש כמו הכלים שמאפשרים למדוד את כוח הכבידה. לסקפטיים אמר שלדרייק שאין להסיק על אי קיומם של השדות המנטליים והמורפו-גנטיים רק מעצם היעדרם של כלי מדידה מתאימים, כפי שלא ניתן היה להסיק את אי קיומו של שדה הכבידה לפני שפותחו הכלים למדוד את עוצמתו. להפך, ההבנה שקיים שדה כבידה ברמה התאורטית היא שאפשרה להתקדם ולפתח כלים למדידתו.

רוב בני האדם טוענים שיצא להם לחוש במבט שננעץ בהם מאחורי גבם ולגלות, כשהסתובבו, שאכן הסתכלו עליהם

אימוץ התפישה שלפיה התודעה היא פעילות של שדות מנטליים הנמתחים אל מעבר לגבולות הגוף פותח את האפשרות לשלל תופעות "פאראפסיכולוגיות" כגון פסיכוקינזיס, תפישה על-חושית וטלפתיה. המושג טלפתיה מתייחס להעברה הישירה של מסר בין מוען לנמען ללא שימוש בערוצי התקשורת החושיים המקובלים והמוכרים. הנמען יכול לתפוש את הכוונה של המוען באופן בלתי חושי (ESP extra sensory perception). דוגמה טובה לתופעה טלפתית שרבים חווים בחייהם היא התחושה שמישהו מסתכל עליהם. רוב בני האדם טוענים שיצא להם לחוש במבט שננעץ בהם מאחורי גבם ולגלות, כשהסתובבו, שאכן הסתכלו עליהם. תופעה זו נבדקה על ידי שלדרייק בניסוי מעבדה מפוקחים, שבהם הושבו אנשים מכל הגילים כשגבם פונה לאדם אחר ועיניהם מכוסות. הניסוי חולק לעשר בדיקות אשר בחמש מהן התבונן האדם האחר בגבו של הנבדק. הנבדקים בניסוי התבקשו לדווח בכל שלב אם הם מרגישים שצופים בהם. תוצאות הניסויים הניבו תוצאות גבוהות משמעותית מהסיכוי הסביר. באחד המבדקים נמצא שהנבדקים הרבים שהשתתפו בניסוי ידעו להגיד מתי צופים בהם ומתי לא באחוזי הצלחה של 55 אחוזים, שהם גבוהים באופן מובהק סטטיסטית מהאחוז הסביר 50 אחוזים. במבדק נוסף נמצא ש-853 אנשים צדקו יותר פעמים מכפי שטעו, לעומת 466 שטעו יותר מאשר צדקו. במבדק נוסף, שבו בחנו את אותם הנבדקים מספר פעמים לאורך תקופת זמן ממושכת (מחקר אורך), נמצא שמתרחש בקרב אותם נבדקים תהליך למידה. כלומר, הנבדקים שיפרו את ביצועיהם ממבחן למבחן, כשהחריגים בהצלחתם היו ילדים בני 8-9 שחלקם הגיעו ל-90 אחוזי הצלחה. האם זה מפתיע שילדים רגישים יותר ממבוגרים ביכולתם להרגיש את האחר ללא צורך בחושים המוכרים?

מה היא מרגישה? כיצד היא מרגישה? אילו חושים פועלים? תצלום: אדם כהן

נראה כי לכלבים יש יכולת לדעת שבעליהם מגיע הביתה הרבה מעבר לסיכוי הסביר. זוהי תופעה שיכולה להתפרש כתופעה טלפתית, כלומר בעל החיים חש את כוונות הבעלים שלו

תופעה נוספת המבטאת יכולת תפישה על-חושית טלפתית שאותה בדק שלדרייק היא זו של בעלי חיים המרגישים כשהבעלים שלהם עומדים להגיע הביתה. גם כאן, רבים מדווחים כי צפו בכלב שלהם מראה סימנים ברורים המעידים על הגעת בעליו הביתה, כאשר אותם בעלים אינו מצוי בטווח החושי המאפשר זאת. כדי לבחון תופעה זו באופן מדעי רציני נעשה פיקוח על המשתנים המתערבים שיכולים לרמוז לכלב על הגעת בעליו הביתה. הבעלים התבקש להתרחק למרחק גדול מכפי שהכלב יכול להריח, לחזור הביתה בשעה בלתי צפויה מבלי לעדכן איש, ולחזור הביתה במונית בדרך לא שגרתית. מצלמות שהוצבו בבתים תיעדו כלבים שהביעו סימנים ברורים בכל פעם שהבעלים שלהם היה בדרך הביתה, כאשר נשללו הסברים חושיים חלופיים. הממצאים מצביעים על מובהקות ביכולתם של הכלבים לדעת שבעליהם מגיע הביתה הרבה מעבר לסיכוי הסביר. זוהי תופעה שיכולה להתפרש כתופעה טלפתית, כלומר בעל החיים חש את כוונות הבעלים שלו.

בניסוי נוסף בדק שלדרייק את קיומה של התופעה הנפוצה לפיה יכול אדם המקבל שיחת טלפון לדעת על סמך "תחושת בטן" מהי זהות האדם המתקשר אליו, וזאת בהיעדר מידע חושי או מידע מוקדם המאפשרים זאת. הסקפטיים יגידו, ובצדק, שניתן לחשוב על הסברים חלופיים לתופעה שאינם טלפתיים, אך אלו אינם שוללים את הצורך לבדוק גם אפשרות זו. הניסוי שתכנן שלדרייק נעשה גם הוא תוך פיקוח על משתנים מתערבים אפשריים. הנבדקים התבקשו לבחור ארבעה אנשים שקרובים אליהם ולתת לחוקרים את מספרי הטלפון שלהם. מחשב בחר באופן אקראי את אחד הקרובים ושלח להם הודעה המבקשת מהם להתקשר לנבדק. על המשתתפים היה לנחש בעת צלצול הטלפון את זהות המתקשר, כאשר מדובר בטלפון קווי ללא חיווי. התוצאות הראו שאחוזי ההצלחה עמדו על 40 אחוזים וש-95 אחוזים מהמשתתפים ניחשו נכון בין 36 ל-45 אחוזים מהמקרים – שיעור גבוה משמעותית מזה הצפוי מניחוש אקראי (25 אחוזים בלבד). בנוסף, כאשר התבקשו המשתתפים לזהות מתקשרים שאין להם היכרות קרובה איתם, אחוזי ההצלחה עמדו על 25 אחוזים בקירוב, נתון המחזק את ההשערה שלפיה קשר טלפתי יתקיים בין אנשים בעלי רמת היכרות גבוהה.

איך יתכן שהנדבקים ידעו מי מתקשר מקרב מכריהם, באחוז גבוה יותר מהאקראיות? תצלום: Negative Space

היות שהפרדיגמה המדעית-מטריאליסטית הרווחת אינה מאפשרת מעצם טבעה את קיומן של תופעות אלו, על אף הדיווחים הרבים על אודותיהן, מחקרים שנועדו לבחון אותן כמעט שאינם מתקיימים. מעבר לזה, רבים מפקפקים בניסויים אלה ובשל כך גם מזלזלים בשדלרייק. ההתנגדות לדון בממצאים שלו ברצינות המדעית המקובלת מובנת בהחלט בהתחשב במסקנות הרדיקליות האפשריות מהם. הסכמה על אפשרות לקיומה של תופעה כמו טלפתיה מטלטלת את יסודותיה העמוקים ביותר של הפרדיגמה החומרית, פרדיגמה שקשה לערער על תרומתה האדירה לקידום המדע והאנושות לאורך מאות שנים, כמו שקשה לערער על הנזק שהיא גורמת.

שלדרייק עומד על כך שמדובר בתופעות ביולוגית בעלות קיום ממשי במציאות, ושמחקר נכון יגלה את תופעות הטבע שמסבירות אותן

כאשר נשאל שלדרייק על אודות תכונותיה של אותה יכולת תפישה על-חושית טלפתית הוא ענה שבדומה לתפישת החושים המוכרים לנו, גם היא מעוגנת בזמן ובחלל. כלומר, היא ביולוגית ואינה על-טבעית, ויש לה קיום ממשי במציאות. היא שונה מהותית מכל המוכר לנו על אודות יכולת תפישתית, אך שוני זה ניתן להבנה במושגים טבעיים ממשיים הניתנים לגילוי בעזרת מחקר נכון. גישה זו מאותגרת על ידי מבקריו, ביניהם הפילוסוף צ'.ד ברוד (C.D. Broad), שהתייחס בכובד ראש לתופעות פאראנורמליות וחשב שהאנלוגיה לחושים רגילים מגבילה את היכולת להסביר אותן. לפי ברוד, חושים נתונים להפרעות בשטח מצד גורמים חיצוניים, ואילו יכולות פאראפסיכיות הן בעלות מאפיינים של אומניפוטנטיות (כל יכולות). יחד עם זאת, תופעת ההכרה שמישהו צופה בנו אינה מצריכה מעורבות של חוש מסוים ויכולה להיות מוסברת על ידי ידיעה ישירה. רעיון זה זוכה לתימוכין על ידי ניסויי מעבדה שבהם האדם הצופה נמצא במרחק רב מהאדם הנצפה והצפייה נעשית על ידי טלוויזיה, והנה מסתבר שגם בסיטואציה זו יש לנצפה יכולת לדעת שצופים בו, ולא סביר שהוא "חש" בצפייה אלא שהוא מודע אליה בצורה אחרת.

רון ליבר הוא סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית וחוקר עצמאי בתחומים הקשורים לתודעה, חומרים פסיכודליים, ופאן-פסיכיזם

תמונה ראשית: טלפתיה: האם יתכן שזה באמת? כיצד? תצלום: רפאל לבה