סיזיפוס בראש

בתוכנית האירוח האמריקנית ״קומיקאים במכוניות שותים קפה״ (2012-19), המנחה ג׳רי סיינפלד מעיר בשיחה עם כריס רוק ״הילדים האלה על הסקטייבורדים... הם יהיו בסדר״. רוק מסכים עם סיינפלד, והם ממהרים לעבור לנושאים אחרים. השיחה שלהם על חשיבות הגלישה בסקייטבורד קצרה למדי (היא אורכת 20 שניות). אבל הם מסכימים שהספורט מספק לילדים אפשרות ללמוד שיעור לחיים. זהו לקח שנובע מהצלחתם של גולשים בתרגילי גלישה אחרי כישלונות חוזרים ושבים. יש מי שיהנהנו בהסכמה, אבל כדאי לשאול אם סיינפלד ורוק צודקים. האם גלישה בסקייטבורד מלמדת שיעור לחיים? ואם כן, האם זהו שיעור חשוב? ויותר מזה – למה אנחנו לא חושבים שזו פעילות חסרת משמעות וחסרת ערך?

גולשים נופלים פעמים רבות ואולי אפילו נפצעים לפעמים. אבל הצופה יבחין גם, ללא ספק, שכל עוד הגולשים אינם נפצעים בצורה שמונעת מהם להמשיך לזוז, הם יקומו וינסו שוב

הסצנה הבאה בוודאי מוכרת לקוראים רבים. קבוצה של אנשים גולשת בסקייטבורדים. הם עושים זאת במקום שלא נבנה למטרה זו, ואולי דווקא בחלק של פארק שתוכנן במיוחד לפעילויות כאלה. לצופה מהצד, שאינו גולש, נדמה שהם מזנקים על הסקייטבורד ודוהרים על הרמפות, משמיעים קולות חריקה עזים מהמיסבים הכדוריים והצירים בתחתית לוחות הגלישה שלהם. אותם גולשים גם בוודאי קופצים מעלה ואיכשהו מצליחים להפוך את הסקייטבורד שלהם תוך כדי קפיצה. חלק מהגולשים שבהם אנחנו צופים נראים כאילו הם דוהרים במהירות ובתנועה חלקה לגמרי בתוך מה שנראה ממבט ראשון כמו בריכת שחייה ריקה ממים, וגם הם משמיעים קולות שחיקה וגלישה רמים ולעתים גם עפים אל מחוץ (ובחזרה פנימה) לבור האמור, דמוי הבריכה.

מה שעשוי להיראות מתמיה לצופה שלנו, שאינו גולש, הוא העובדה שגולשים רבים נכשלים שוב ושוב בביצוע תרגילים שהם מנסים לבצע. התוצאה היא שהגולשים נופלים פעמים רבות ואולי אפילו נפצעים לפעמים. אבל הצופה יבחין גם, ללא ספק, שכל עוד הגולשים אינם נפצעים בצורה שמונעת מהם להמשיך לזוז, הם יקומו וינסו שוב.

יהיה מה שיהיה, הוא יקום וינסה שוב. תצלום: תום מורבי

האם הניסיונות הללו הם הגיוניים? האם מדובר בפעילות חסרת משמעות? האם מוטב שהגולש יקדיש את זמנו לעיסוקים אחרים?

חשוב לציין כי מי שאינם גולשים בסקייטבורד יבחינו אולי שגולש מסוים שהם צופים בו עשוי לא להצליח בשום תרגיל ולהיראות מתוסכל מאוד (הוא אולי אפילו משליך את הגלשן שלו ומקלל בקול). אם הצופה ההיפותטי שלנו יחזור לאותו מקום ביום אחר, הוא עשוי לחזות באותו גולש מנסה לבצע שוב את אותו תרגיל, וגם הפעם הוא אינו נכשל או נהנה מהצלחה מוגבלת בלבד. טבעי שהצופה שלנו ישאל למה הגולש ממשיך לנסות שוב ושוב לבצע תרגיל שבו הוא נכשל. ומכאן עשויה לעלות השאלה האם הניסיונות הללו הם הגיוניים? וזו מובילה לשאלה הבלתי נמנעת, האם מדובר בפעילות חסרת משמעות? האם מוטב שהגולש יקדיש את זמנו לעיסוקים אחרים? נניח שהוא מבוגר יותר מהגולשים האחרים שסביבו. נניח שהוא (כמו כותב המאמר) בשנות החמישים לחייו. למה שיבזבז את זמנו בפעילות כזו? האם גלישת סקייטבורד לא מיועדת לילדים? למה הוא לא פשוט מתבגר ובוחר פעילות שמתאימה יותר לגילו, כמו גולף או כדורת?

הצופה שלנו עשוי להיות בטוח שהגולש מבזבז את זמנו במשחק ילדים – אבל, האם הוא צודק? לא ברור. למעשה, ישנן סיבות טובות להצדיק את הגולש הממשיך לעסוק בספורט וגם את ניסיונותיו הבלתי פוסקים לבצע תרגיל מסוים. אני סבור שבניגוד לרושם המתעורר כאן, הגולש בעצם עסוק בפעילות משמעותית. וכדי להבין זאת כדאי לבדוק את המקום שבו המחשבה הפילוסופית העוסקת בהסבר והצדקה של פעולות מצטלבת עם תאוריית הערך.

אלבר קאמי סבר שהמיתוס של סיזיפוס מייצג את האבסורדיות שבקיום האנושי, ואילו ריצ'רד טיילור הסיק כי למעשינו ישנה משמעות סובייקטיבית בלבד, וכי מנקודת המבט של היקום מעשינו אינם מטביעים חותם כלשהו

יתכן שכדאי להשוות את התרחיש שבו מככב הגולש לסיפור סיזיפוס במיתולוגיה היוונית. בקצרה: כעונש על מעשים שהכעיסו את האלים, סיזיפוס נידון לגלגל ללא סוף סלע אדיר ממדים במעלה הר, סלע שיחזור ויתגלגל מטה בכל פעם שסיזיפוס יתקרב לפסגה. פילוסופים מהמאה הראשונה לספירה לפחות בחנו את המיתוס וניסו ללמוד ממנו. הלקח העיקרי היה שהוא מייצג את חוסר התועלת של ניסיונות שונים הנראים משמעותיים. במאמר משנת 1942, הפילוסוף הצרפתי אלבר קאמי הרחיק לכת עוד יותר, וטען כי המיתוס מייצג את האבסורדיות שבקיום האנושי. ב-1970, הפילוסוף האמריקני ריצ׳ארד טיילור הסיק כי למעשינו ישנה משמעות סובייקטיבית בלבד, וכי מנקודת המבט של היקום מעשינו אינם מטביעים חותם כלשהו.

סיכון נמוך, כישלון והצלחה יחסיים: גולף. תצלום: מיק דה פאולה

סוזן טיילור טענה שאפילו אילו סיזיפוס היה חש מסופק, בגלל טבע הפעילות שבה הוא היה עסוק, תחושת הסיפוק שלו לא הייתה הגיונית

בספרה משנת 2010 Meaning in Life and Why it Matters, הפילוסופית האמריקנית סוזן וולף טענה, כנגד טיילור, שאפילו אילו סיזיפוס היה חש מסופק, בגלל טבע הפעילות שבה הוא היה עסוק, תחושת הסיפוק שלו לא הייתה הגיונית. היא טוענת כי אובייקט תחושת הסיפוק של יצור הפועל מרצונו מיוצג בתודעתו כדבר טוב אובייקטיבית. במקרה של סיזיפוס, אפילו אילו היה מסופק, הוא היה מייצג באורח לא נכון את הסיפוק שלו כטוב. לכן, טוענת וולף, היות הפעולה או המטרה משמעותית היא תוצאה לא רק של תחושת הסיפוק שאדם חש בעשייה או בניסיון להגשים אותה, אלא שתחושת הסיפוק צריכה גם להיות תגובה הולמת לאותה פעולה או מטרה. וזוהי תגובה מתאימה רק אם הפעילות או המטרה ראויות מבחינה אובייקטיבית.

מה הופך פעילות או מטרה לראויות מבחינה אובייקטיבית? בחלקו מדובר בערך של המטרה או הפעילות שאינו קשור באדם. וולף מודה שהגדרת דבר מה כראוי לביצוע או ניסיון הגשמה אינה עניין קל, והיא כרוכה בתהליך גילוי. וולף רומזת, בלי לומר זאת במפורש, כי פעילות או מטרה הן ראויות באורח אובייקטיבי אם העיסוק בפעילות תורם לטיפוח של מעלות, תכונות טובות. אני מציעה כי כל עוד הפעילות תורמת לרוב לפיתוח תכונות אופי ותכונות אינטלקטואליות שיעצימו ולא יפריעו לשגשוג של האדם הפועל ושל מי שהוא מייצר איתם אינטראקציות, זוהי פעילות ראויה מבחינה אובייקטיבית.

דרך אחת לקבוע אם פעילות או מטרה הן ראויות תהיה על ידי הבחינה אם הן מועילות לשגשוג של היחיד, ובהתאמה גם של קבוצה חברתית שאליה הוא משתייך

בשלב זה טבעי לשאול מה מאפיין יחיד או קבוצה משגשגת. בעיניי יחיד או קבוצה חברתית משגשגים במידה שבה רווחתם (במובן ההוליסטי) היא בסיכומו של דבר חיובית. הם מתפקדים היטב. שגשוג הוא רב פנים והוא כולל, אך אינו מוגבל לרווחה הנפשית והגופנית של היחיד והקבוצה. חשוב לציין כי מידת השגשוג של יחיד וקבוצה משפיעה על אושרם. אם אני צודק, אז נראה סביר להניח כי לפחות דרך אחת לקבוע אם פעילות או מטרה הן ראויות תהיה על ידי הבחינה אם הן מועילות לשגשוג של היחיד, ובהתאמה גם של קבוצה חברתית שאליה הוא משתייך.

חותרים ביחד לתועלת ומטרה משותפות. תצלום: ג'ונתן בורבה

אם כך הדבר ופעילות או מטרה הן ראויות אובייקטיבית להשגה, העובדות שהופכות את הדבר לנכון מספקות את הסיבה לעיסוק בפעילות כזו. כלומר, הן מספקות סיבה נורמטיבית שמצדדת בפעילות זו. סיבות נורמטיביות ניתן להנגיד לסיבות מדרבנות. סיבות מדרבנות מסבירות מדוע מישהו עושה משהו. אלה שיקולים אובייקטיביים שמניעים את האדם הפועל, ולאורם ניתן להבין את מעשיו. אני מניח שהגיוני שלאדם פועל יהיו סיבות מדרבנות לפעול שיתאימו לחלק מהסיבות הנורמטיביות ההולמות את מה שברצונו לעשות. כשההסברים שלנו את המעשים שלנו ושל אחרים כרוכים במצבים של הנובעים מדרבון ואשר מתאימים להיותן של פעילות או מטרה ראויות להגשמה, אנחנו מקבלים פעילות משמעותית. חשוב לי לציין כי בעיניי אין צורך שהאדם הפועל יבין שתשוקתו לעשות דבר מה היא תגובה הולמת לפעילות או מטרה שהוא מעוניין בה כדי שהפעילות תהיה בעלת משמעות. האדם עצמו עשוי לגלות זאת רק מאוחר יותר.

פעילויות משמעותיות מכונות לעתים קרובות ״סיזיפיות״. האם גלישה על סקייטבורד היא פעילות סיזיפית? יתכן שהיא נראית כך במבט חטוף. חשבו שוב על הגולש שממשיך לנסות את התרגיל, בהצלחה חלקית בלבד (במקרה הטוב). עכשיו חשבו שאותו אדם שניסה את התרגיל לראשונה בגיל 15, ממשיך לנסות לבצע אותו היטב בגיל 50. לצופה ההיפותטי שאינו גולש, זה בוודאי נראה חסר משמעות. אבל הרושם שלו מוטעה.

בתהליך הלימוד, הגולש מטפח תכונות חיוביות שונות. הוא מטפח בעיקר התמדה וקור רוח. וכל גולש, כשהוא מדמיין רצף של תרגילים אפשריים וממציא תרגילים, מפתח יצירתיות. תכונות אלה, בין השאר, מתרגמות אז לממדים אחרים בחיי הגולשים, מחוץ לעולם הגלישה

אל לנו לתייג את פעילותו של הגולש כפעילות סיזיפית, משום שהמניע שלהם הוא תגובה הולמת לפעילות ראויה מבחינה אובייקטיבית. לגולש יש סיבה לגלוש. זוהי פעילות שתתרום לרווחתו, ויותר מכך, היא עשויה לאפשר לגולש לתרום לשגשוג לא רק של עצמו, אלא גם של כלל הקהילה שלו. לא קל להצליח ללמוד גלישה על סקייטברד ולאחר מכן ביצוע של תרגילים שונים. בתהליך הלימוד, הגולש מטפח תכונות חיוביות שונות. הוא מטפח בעיקר התמדה וקור רוח. וכל גולש, כשהוא מדמיין רצף של תרגילים אפשריים וממציא תרגילים, מפתח יצירתיות. תכונות אלה, בין השאר, מתרגמות אז לממדים אחרים בחיי הגולשים, מחוץ לעולם הגלישה. אני סבור שבגלל זה ״השיעור לחיים״ שעליו סיינפלד מדבר בשיחתו עם רוק, הוא חשוב.

דבר מכל זה אינו מייחד את גלישת הסקייטבורד. לכל פעילות אחרת הכרוכה בטיפוח של יכולות שלא קל להגיע אליהן יכולות להיות תוצאות דומות. אבל למי שאינם גולשים, לא תמיד קל לראות שהדבר נכון בנוגע לגלישת סקייטבורד.

חשבו שוב על הצופה שאינו גולש המתבונן בגולש המנסה לבצע תרגיל ונכשל אבל מנסה שוב, ואולי לעולם אינו מצליח. הצופה אולי אינו חובב ספורט כזה, ויתכן שהוא חושב שאין בו טעם. אבל עליו להסביר לגולש למה הוא דורש ממנו ״להתבגר״ ולהפסיק לגלוש. לגולש, מצדו, יש סיבות טובות לדחות את העצות הללו ותשוקתו לגלוש היא תגובה הולמת לכך.

אנדרי א. בקארף (Buckareff) הוא פרופסור לפילוסופיה וממנהלי התוכנית למדעים קוגניטיביים במריסט קולג׳, ניו יורק. הוא מעורכי האסופהCausing Human Actions: New Perspectives on the Causal Theory of Action (שראתה אור בשנת 2010) והקובץ Alternative Concepts of God: Essays on the Metaphysics of the Divine (משנת 2016).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: באוויר, בדרך להצלחה, או להתרסקות. תצלום: יאן קופז'יבה, unsplash.com

Photo by Jan Kopřiva on Unsplash