פיצה, פדופילים ובידור

כך מתגלגל הסיפור: חבורה סודית של שחקנים מפורסמים מהוליווד והאליטה של המפלגה הדמוקרטית מחזיקים ילדים קטנים כבני ערובה במקומות שונים. הם כופים על הילדים האומללים האלה ריטואלים של כת השטן, שותים את דמם ומתעללים בהם מינית. בינם לבין עצמם, חברי החבורה הזדונית הזאת משתמשים במילת הקוד ״פיצה״ כדי להזמין משלוח של ילדים חדשים לשם סיפוק תאוותם החולנית. ההאשמות השערוריתיות (והשקריות) הללו קשורות לתנועת QAnon - קבוצת ימין קיצוני המתנהלת ככת, שתמכה בנשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ. QAnon ידוע בכך שהפיץ תיאוריות קונספירציה מרחיקות לכת המאשימות יריבים פוליטיים בפשעים הנוראיים ביותר שניתן להעלות על הדעת - בדרך כלל ללא שמץ ראיה.

אדם עלום שם שקרא לעצמו "Q" פרסם פוסטים ברשת, וטען שיש לו גישה למידע ממשלתי מסווג. QAnon הפך במהירות לנוכח גם בעולם האמיתי. מאוחר יותר, מרג'ורי טיילור גרין, תומכת ב-QAnon ובהאשמות המופרכות שלו, נבחרה לבית הנבחרים האמריקאי

על אף שרעיונות כאלה נראים ביזאריים, לא ניתן להכחיש את הפגיעה של תנועת QAnon בחברה. ראשיתה של QAnon בשנת 2017. אדם עלום שם שקרא לעצמו "Q" פרסם פוסטים ברשת, וטען שיש לו גישה למידע ממשלתי מסווג. QAnon הפך במהירות לנוכח גם בעולם האמיתי. בתחילה, שלטי "Q" החלו להופיע, באופן קבוע, בעצרות של דונלד טראמפ. מאוחר יותר, מרג'ורי טיילור גרין, תומכת ב-QAnon ובהאשמות המופרכות שלו, נבחרה לבית הנבחרים האמריקאי. במשך הזמן QAnon התפשט ברחבי העולם. אני מתגורר בהולנד, וגם כאן צצו לאחרונה תומכים קולניים של התנועה. הסכנות של QAnon ברורות: חסידיה היו בין הפורעים שהסתערו על גבעת הקפיטול ב-6 בינואר 2021.

המונים במתקפה על הקונגרס, 6 בינואר 2021. אמונת אמת או צרכים אחרים שמחפשים נתיב לסיפוק? תצלום: outtacontext

איך ניתן להסביר את הקסם של תיאוריות הקונספירציה שאין שום ראיה לטענותיהן? ההסברים הפסיכולוגיים המסורתיים מתמקדים ברגשות שליליים: כאשר אנשים חשים חרדה, חוסר שליטה או אי ודאות, הם הופכים פגיעים יותר לנרטיבים של קונספירציה. לפיכך, אמונות קונספירציה זוכות לעדנה במצבים של משבר חברתי, והן שכיחות יותר בקרב קבוצות החיות תחת דיכוי מבני. אבל מחקר חדש מצביע על כך שלא רק רגשות שליליים תורמים למשיכה של תיאוריות הקונספירציה. תיאוריות אלו עשויות להיות גם מבדרות, וככל שהן יותר מבדרות, כך גדל הסיכוי שאנשים יאמינו בהן.

לתיאוריות הקונספירציה יש הרבה במשותף עם הסיפור הבדיוני, כמו למשל סרט אימה או רומן בלשי, ויש בהן פוטנציאל עצום לעורר מתח

למעשה לתיאוריות הקונספירציה יש הרבה במשותף עם הסיפור הבדיוני, כמו למשל סרט אימה או רומן בלשי. בדומה ליצירות בדיוניות אלו, לתיאוריות הקונספירציה יש לרוב קו עלילה בו גיבור אמיץ עומד מול קבוצה של נבלים (למשל, טראמפ נלחם בקונספירציה של סוגדים לשטן מהמפלגה הדמוקרטית). קיים מאבק מסורתי בין טוב לרע, בו מעורבים קורבנות חפים מפשע (כמו למשל ילדים קטנים, ארכיטיפים של תמימות), ופושעים חסרי מצפון שיעשו הכול כדי להשיג את מטרותיהם המעוותות. לכן בתיאוריות הקונספירציה יש פוטנציאל עצום לעורר מתח. סרטים מצליחים רבים מציגים קונספירציה רבת עוצמה. ג'יימס בונד נלחם לעתים קרובות במזימה ערמומית המאיימת על העולם. קונספירציות מרושעות ומסתוריות מופיעות גם בסרטים כמו "המטריקס" (1999), "הרשת" (1995), "המופע של טרומן" (1998) ועוד רבים אחרים.

במציאות מלהיבה ומנותקת ג'יימס בונד שוב יציל את העולם מהרעים. תצלום: ClaraDon

הגיוני, אם כך, שאנשים רבים תופשים את תיאוריות הקונספירציה כמבדרות: כלומר, מעניינות ומרגשות. המפתח לאיכויות המשעשעות שלהן הוא כנראה לא רגשות שליליים, כשלעצמם, אלא חוויות רגשיות עזות. ואכן, יתכן שההנחה המקובלת שאנשים תמיד חווים תחושות כמו חרדה כשליליים היא פשטנית במידה מסוימת. אם נשווה שוב לסרטי אימה, לעיתים קרובות אנשים חשים חרדה כאשר הם צופים בסרט מפחיד, אך אין זה אומר שהצפייה עצמה היא חוויה מעוררת סלידה. למעשה, אנשים משלמים כסף כדי לראות סרטי אימה, ועלולים לצאת מהקולנוע מאוכזבים אם הסרט לא היה מספיק מפחיד. סיבה מתקבלת על הדעת מדוע אנשים מתייחסים לסרטים כאלו כבידור היא שהם מעוררים רגשות עזים. רגשות אלה יכולים להסיח את הדעת משעמום ולגרום לצופים להרגיש יותר חיוּת. כמו כן, תיאוריות קונספירציה עשויות לעורר חוויות רגשיות רבות עוצמה שיש בהן חרדה, אך גם קסם ותחושת גילוי של דבר ייחודי וחשוב באמת.

מבחינה מנטלית קל יותר לעבד מידע מעניין ומעורר סקרנות מאשר מידע משעמם. קלות רבה יותר בעיבוד, או שטף, של מידע מסוים משפיעה על קבלתו כמהימן

מדוע אם כן יכולים האלמנטים הבידוריים בתיאוריות קונספירציה לקדם את האמונה בהן? חלק מהתשובה טמון בתכונה אשר הפסיכולוגים מכנים "שטף". מבחינה מנטלית קל יותר לעבד מידע מעניין ומעורר סקרנות מאשר מידע משעמם (למשל העובדה האמיתית, אך הפרוזאית, שאת רוב זמנם מבלים פוליטיקאים במשרד בעבודה על חקיקה חדשה). קלות רבה יותר בעיבוד, או שטף, של מידע מסוים משפיעה על קבלתו כמהימן. ההיוריסטיקה הזאת של השטף קיימת ככל הנראה כיוון שבחיי היומיום, מידע ש "מרגיש נכון" הוא בדרך כלל נכון (למשל, ציפורים עפות, דגים שוחים). אך תופעת הלוואי היא שכאשר מידע שקרי הוא גם קל לעיבוד, אנשים מגיעים ביתר קלות למסקנה שהמידע גם נכון.

בנוסף, הרגשות העזים המתעוררים על ידי תיאוריות הקונספירציה עלולים לדכא את היכולת של אנשים לחשוב עליהן בצורה רציונלית. הרגשות הם חלק ממערכת במוח האדם המייצרת שיפוט נמהר, בעוד שהספקנות כלפי תאוריות קונספירציה מצריכה מחשבה איטית יותר ואנליטית. השילוב של שטף ודיכוי הרציונליות עלולים לעודד את האמונה שיש אמת בתיאוריית הקונספירציה המבדרת.

כדי לחקור את תפקיד הבידור באמונה בתיאוריית קונספירציה, ערכתי לאחרונה סדרה של מחקרים עם תלמידותיי לשעבר: ג'ולין ליחטהרט (Ligthart), סבין רוזמה (Rosema) ויאנג שו (Xu). בשניים ממחקרים אלו, המשתתפים קראו פוסט בבלוג שהוכן לשם הניסוי, על השריפה בקתדרלת נוטרדאם בפריז או על מותו של התוקף המיני העשיר, ג׳פרי אפשטיין. חלק מהמשתתפים קראו פוסט בבלוג המציג את ההסבר המקובל בנוגע לאירועים אלו (כלומר, השריפה בנוטרדאם הייתה תאונה טרגית, ואפשטיין התאבד בתאו בכלא). משתתפים אחרים, לעומת זאת, קראו פוסט שדגל בתיאוריית קונספירציה (כלומר, נוטרדאם הוצתה בכוונה; ואפשטיין נרצח על ידי אנשים בעלי שררה). לאחר מכן התבקשו המשתתפים לדרג עד כמה המאמר היה מבדר בעיניהם, דרוג הנרטיב התבצע דרך מתן ציונים לשמות תואר כמו "מבדר", "מרגש", "משעמם" ו"מושך תשומת לב". הם גם העידו באיזו מידה הם האמינו לתיאוריות הקונספירציה האופפות אירועים אלה.

תאונה זה הסבר משעמם: כנסיית נוטרדאם עולה באש (2019). תצלום: אוליבייה מאבלי

המשתתפים שקראו את הפוסט בבלוג התומך בתיאוריית הקונספירציה, נטו באופן מובהק לדרג אותו כמבדר יותר. אומדן הערך הבידורי היה קשור יותר לדיווח האישי שלהם על החוויות הרגשיות מאשר לרגשות שליליים או חיוביים. חשוב לציין שפוסט הקונספירציה עורר גם אמונות קונספירציה חזקות יותר, ונראה שאפקט זה נשען על התכונות הבידוריות של הפוסט.

מחקר אחר הראה שאנשים נוטים יותר לצפות שקונספירציות תפעלנה בנרטיבים מבדרים. המשתתפים במחקר קראו טקסט על בחירות במדינה פיקטיבית, אבל הפעם הנרטיב לא כלל התייחסות לקונספירציות אפשריות. במקום זאת, חלק מהמשתתפים קראו נרטיב עם תוכן רגשי מרתק (למשל, "כל אחד עוצר את נשימתו עד לרגע האחרון, כיון שמאוד לא צפוי ומסעיר מי ינצח במרוץ"), בעוד שמשתתפים אחרים קראו נרטיב שנועד להיות משעמם, ועשה שימוש בשפה מרוחקת (למשל, "על סמך סקרי דעת קהל קשה לקבוע מה תהיה תוצאת הבחירות"). בממוצע, המשתתפים שקראו את הטקסט המרגש האמינו שיש סבירות גבוהה יותר שיהיו זיופים בבחירות מאשר המשתתפים שקראו את הטקסט המשעמם.

ככל שאנשים הם יותר רודפי ריגושים, כך הם יותר נמשכים לסיפורים מבדרים כמו תיאוריות קונספירציה

בעוד שברור שנרטיבים מסוימים מבדרים יותר מאחרים, ישנה גם שונות ברמה בה אנשים כמהים לבידור מסוג זה, הבדל שעלול להיות משמעותי בפגיעות לתיאוריות קונספירציה. לכן בחלק האחרון של המחקרים בחנו את תפקידה של תכונה אישיותית המכונה חיפוש אחר ריגושים, המתייחסת לתשוקה של אדם להתנסויות חדשות ומרגשות. לפיכך, ככל שאנשים הם יותר רודפי ריגושים, כך הם יותר נמשכים לסיפורים מבדרים כמו תיאוריות קונספירציה. מצאנו כי נטיות לחיפוש ריגושים אכן קשורות לעליה באמונות בקונספירציה, הן בהקשר של ארגונים (למשל, אמונות שמנהלים זוממים לפגוע בעובדיהם), והן באופן נרחב יותר (למשל, האמונה שהנחיתות על הירח לא היו ולא נבראו). נראה שתיאוריות קונספירציה יכולות לספק חלק מההתרגשות שבה חושקים מחפשי הריגושים.

אם הם בכלל לא נחתו על הירח... איפה הם היו? מה הסיפור עם החללית? מה הולך על הירח? מרתק! תצלום: נאס"א, ויקיפדיה

חשוב לזכור ולהנחיל לילדים שהסיפורים המבדרים ביותר שנקרים בדרכנו לרוב אינם תואמים את המציאות; לעתים קרובות, האמת יכולה להיות די משעממת

לעובדה שבידור הוא אחד הגורמים לאמונה בתיאוריית קונספירציה יש מספר השלכות: ראשית, קווי העלילה המדהימים של תיאוריות הקונספירציה תורמים כפי הנראה לקסם שלהן ומפחיתים את יכולתם של אנשים להבחין בין עובדות לבדיון. במקרה, אמונות קונספירציה מסוימות שואבות השראה ישירה מיצירות בדיוניות: חלק מהאזרחים באמת מאמינים בתיאוריית הקונספירציה המתוארת ברומן רב המכר של דן בראון "צופן דה וינצ'י" (משנת 2003). שנית, תפקיד הבידור מדגיש את הסיכונים הקיימים בכך שהתקשורת הופכת נושאים פוליטיים או חברתיים לסנסציה מוגזמת. על אף שמובן שיש יתרונות מסחריים למאמצים להפוך את החדשות למבדרות יותר, יתכן שהם גם מעוררים את ההנחות של אנשים רבים שקונספירציות עוינות פועלות במחשכים.

באופן כללי, ממצאים אלה מדגישים כי יתכן שכדי להילחם בתאוריות קונספירציה לא מספיק לתקן מידע כוזב ולהפחית רגשות חרדה בעתות משבר. חשוב גם שהורים, מורים והתקשורת יקדמו את ההכרה שהסיפורים המבדרים ביותר שנקרים בדרכנו לרוב אינם תואמים את המציאות; לעתים קרובות, האמת יכולה להיות די משעממת.

יאן-וילם ואן פרויין (Prooijen) הוא פרופסור חבר לפסיכולוגיה חברתית ב-Vrije University Amsterdam, חוקר בכיר במכון ההולנדי לחקר פשיעה ואכיפת חוק, ועומד בראש בקתדרה לרדיקליזציה, קיצוניות וחשיבה קונספירטיבית באוניברסיטת מאסטריכט. ספריו כוללים את The Moral Punishment Instinct  ו-The Psychology of Conspiracy Theories (שניהם משנת 2018), והוא גם העורך של The Psychology of Political Polarization (משנת 2021).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי ארנה רז

תמונה ראשית: מפגיני Proud Boys אנשי ימין קיצוני ומאמינים בקונספירציית QAnon בהפגנה בצפון קרוליינה במרץ 2021. תצלום: אנתוני קריידר