כי מי לא אוהב לפתוח אריזת מתנה?
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
אנבוקסינג (Unboxing) הוא אחת מתופעות האינטרנט המשונות ביותר. כפי שניתן להבין מן השם, מדובר בסרטונים שבהם מישהו פותח אריזה של משהו, בעיקר משהו טכנולוגי: מאייפונים ועד מיני שבבים ליודעי דבר. ייתכן שהאנבוקסרים הראשונים (התופעה מתוארכת לפי הדיווחים ל-2006) היו כאלה שהצליחו לשים יד ראשונים על מוצר נחשק במיוחד, וסתם רצו להשוויץ. אחר כך הם גילו שההישג הזה יכול להביא להם פרסום לא מבוטל ואפילו הרבה כסף. משתמשי יוטיוב שמצליחים להיות הראשונים – או התוצאות הראשונות בחיפוש - שתיעדו את תהליך הפתיחה של אייפון חדש זוכים למספר עצום של צפיות ולפיכך גם של הכנסות.
לצד האנבוקסינג ממוקד הטכנולוגיה שזכה לכינוי "פורנו של גיקים", קמה גם תופעה אחות לבוקסינג - סרטוני השלל (Haul videos), שבהם קונים מציגים לראווה את תוצאות מסע הקניות (המוגזם לחלוטין בדרך כלל) האחרון שערכו. ובאופן בלתי נמנע, התופעה מצאה לעצמה לאחרונה קהל חדש - ילדים. ערוץ יוטיוב בשם DisneyCollectorBR הגיע למקום השלישי ברשימת הערוצים הנצפים ביותר ביוטיוב באפריל האחרון; ובשבוע של הארבעה ביולי הוא היה הערוץ הנצפה ביותר בארצות הברית. למרות זאת, אף אחד לא יודע מי עומד מאחוריו.
הסרטונים של DisneyCollectorBR מציגים אנבוקסינג של צעצועי ילדים. בכולם מופיעה אותה אישה, אבל היא לא בדיוק מופיעה - חלק הגוף היחיד שלה שגלוי למצלמה הוא ידיה, כולל ציפורניים ססגוניות ביותר שמשתנות מסרטון לסרטון. היא פותחת את האריזות באיטיות ומתארת את מה שהיא רואה, תוך התעכבות על כל פרט ופרט. הסרטונים הפשוטים האלה – בלי אפקטים מיוחדים, בלי שחקנים – זוכים לקהל מעריצים אדוק להחריד של בני שלוש. הורים מעידים שילדיהם מסוגלים לצפות בערוץ במשך שעות, תוך מלמול מונוטוני של "רוצה את זה, לא רוצה את זה".
השערות מהזמן האחרון טוענות כי האותיות BR והמבטא של כוכבת הסרטונים מרמזות על מוצאה הברזילאי; השערות אחרות מקשרות בינה לבין גבר העומד מאחורי ערוץ אחר דומה, BluCollection, שגם הוא אינו נחשף למצלמה, וטוענות שמדובר בזוג נשוי; יש אפילו מישהו שטוען שהוא יודע מי הם. אבל אף אחד לא הצליח לאמת זאת או ליצור קשר עם האנשים שמאחורי התופעה. העובדה הזו יוצאת דופן בעידן שבו יוטיוב מהדקת את שיתוף הפעולה שלה עם מותגי ענק, ורוב יוצרי התכנים הפופולאריים של יוטיוב (שמקודמים על-ידי גוגל בשלל מדיומים, כמו פרסומות בסאבווי בניו יורק או בטלוויזיה) אומצו בשלב כלשהו לאורך הדרך על ידי חברות כמו Maker’s Studio, שעוזרות להם בצדדים השיווקיים, המשפטיים והכספיים, אבל כמובן לוקחות אחוזים מן ההכנסות. DisneyCollectorBR, לעומת זאת, לא מקושרת לפי הידוע לאף חברה כזו, גם לא ל-Maker’s Studio, שנרכשה לא מזמן על-ידי דיסני, וההכנסות של האנונימית הזו מפרסום מוערכות בכמה מיליוני דולרים בשנה.
התהייה הגדולה היא כמובן מה יש בסרטונים האלה שגרם ליזם-הורה אחד להגדיר אותם כ"קראק לעוללים. מרטין לינדסטרום, מומחה בתחום המפוקפק קלות של נוירו-מרקטינג, אומר שסרטוני האנבוקסינג עובדים עלינו בגלל "נוירוני מראה" שגורמים לנו להרגיש כאילו אנחנו עושים את מה שהאנשים שבהם אנו צופים עושים. מבחינה זו ייתכן שלאנונימיות של המציגה יש תפקיד משמעותי. אנחנו מביטים באישה שפותחת מתנות, אבל אינה ממש נוכחת, וחווים במקומה את הציפייה, ההתרגשות, ההתלהבות או האכזבה. היה יכול להיות ממש נחמד אילו זה גם היה נותן לנו להרגיש כאילו קנינו את החפץ וכבר שכחנו ממנו והוא מאופסן באיזה ארון או אפילו נתרם לנזקקים, וכך לחסוך לנו די הרבה כסף, כאב לב ומקום אחסון.
מצפייה קצרה, יש בסרטונים משהו ילדותי מאד שיכול לחזק את האפקט הזה אצל ילדים: התגובה שלה לביצי הפתעה ממותגות (בסרטון שזכה ללמעלה מ-90 מיליון צפיות) נעות בין "הלוואי שקיבלנו צעצוע", "הייתי שרוצה שתמיד יהיו צעצועים בביצי הפתעה" ו"אין פה ממתקים". אחרים מזכירים את הקול המרגיע שלה, ויש גם כאלה שטוענים שהיא גורמת לאריזות לרשרש יותר בכוונה (אכן מדובר בקולות קראנצ'יים ביותר) ושגם זה מפעיל משהו אצל הצופים.
אם נחזור לסרטוני האנבוקסינג המקוריים: המוטיבציה העיקרית של הצופים הייתה אז, לפי הניתוחים, רצון לראות במה מדובר באמת; לראות את המוצר עצמו, ולא את המוצר כפי שהוא מפורסם. המודעות למניפולציות בפרסום גרמה לאנשים לסמוך יותר על אנשים לא מוכרים אחרים, שנראים כאילו אין להם אינטרס. כמובן שהתופעה אומצה די מהר על-ידי חברות הפרסום שנגדן היא יצאה כביכול, וכבר ב-2008 יצרה חברת סמסונג סרטון אנבוקסינג מזויף כדי לקדם את אחד הטלפונים הסלולריים שלה.
אלא שכשיוטיוב השיקה את תכנית השותפים שלה ב-2007 והתחילה לחלוק אחוזים מההכנסות מפרסום עם יוצרי הסרטונים, היא החזירה גם להם את האינטרס – להשיג כמה שיותר צופים וכמה שיותר הכנסות. היא אפשרה לאנשי עסקים ממולחים להסתתר מאחורי חזות של אנשים אנונימיים ובלתי תלויים, ולהביס את ההגנות הצרכניות שלנו פעם נוספת. ואת זה כנראה לא עושים על-ידי חשיפת המציאות כפי שהיא, אלא על ידי הפנוט פעוטות.
תגובות פייסבוק
2 תגובות על טירוף ושמו Unboxing
נראה לי שסטיב ג'ובס המנוח היה הראשון שהתעקש לעצב גם את האריזה וביקש ליצור חווית פתיחה של המוצר מעניינת/מרגשת יותר.
מי לעזאזל נותן לילדים שלו בני השלוש להסתכל בסרטונים מהסוג הזה? נגמרו הסרטונים של פרפר נחמד ביוטיוב?
המפתחות בפנים
צבי לנירתוחלת החיים שלנו עולה, והדבר משנה את החברה, את הכלכלה ואת התפיסה...
X חצי שעה
התכנסות
כְּאֵב שֶׁלִּי, הַחְכֵּם. שָׁקֵט הֱיֵה וְרַךְ.
דָּרַשְׁתָּ רֶדֶת עֶרֶב — הוּא יוֹרֵד וּבָא.
אַפְלוּלִיּוּת סְתוּמָה עוֹטֶפֶת אֶת הַכְּרַךְ:
שַׁלְוָה לַאֲחָדִים, לַיֶּתֶר — דְּאָבָה.
הִנֵּה כְּבָר אֲסַפְסוּף בָּזוּי שֶׁל בְּנֵי תְּמוּתָה
אֶל שׁוֹט הַתַּעֲנוּג, תַּלְיָן אַכְזָר, נִרְכָּן;
בְּחַג הָעֲבָדִים לוֹקֵט לוֹ חֲרָטָה —
כְּאֵב שֶׁלִּי, הוֹשֵׁט לִי יָד, נֵלֵךְ מִכָּאן,
הַרְחֵק מֵהֶם. רְאֵה: שָׁנִים מֵתוֹת נוֹטוֹת
עַל מִרְפְּסוֹת מָרוֹם, שִׂמְלוֹת־אֶתְמוֹל עוֹטוֹת,
וְנֹחַם מְחַיֵּךְ מִתּוֹךְ הַמַּיִם גָּח;
חַמָּה גּוֹסֶסֶת תַּחַת גֶּשֶׁר תֵּרָדֵם;
וּכְשֹׁבֶל שֶׁל תַּכְרִיךְ אָרֹךְ, לִפְאַת מִזְרָח —
הַקְשֵׁב, אָהוּב, הַקְשֵׁב — לֵיל נֹעַם מִתְקַדֵּם.
*
שארל בודלר (Baudelaire) נולד ב-1821 והלך לעולמו ב-1867, היה משורר צרפתי. בודלר כתב שירה לירית ופרוזה שירית ונודעה לו השפעה עצומה על דורות של משוררים. בודלר ככל הנראה הוא שטבע את המונח modernité, "מודרניות", לציון החיים בני החלוף במטרופולין המתועש.
הים הזה
כמה יופי מציעות לנו המילים העתיקות ביותר. או לפחות מילים שידוע לנו שהן עתיקות במיוחד, ושרדו והן אף מרכזיות בלשוננו. חוקרי השפות השמיות נוהגים להצביע על עשרות בודדות של מילים שמופיעות בכל השפות השמיות ולכן יש גם סיבות להניח שהן עתיקות במיוחד. ראשיתן אינה יכולה להיות ידועה לנו, כי המילים קדמו לכתב, כמובן. מילות יסוד כאלה נוטות להיות תשתיתיות – אב ואם, אברי גוף וכדומה. מצד אחר, לפני ההשוואה בין שפות קרובות או בעלות היסטוריה קדומה משותפת או בנוסף להשוואה כזאת, קורה שיש לפנינו מילה המתועדת במשך אלפי שנים, והיא עדיין חיה ובועטת.
מקרה כזה הוא המילה "ים". עתיקה ביותר, היא מתועדת משחר הכתיבה. בכתבי אֶבְּלָה, וגם באוגרית. כלומר, באלף השלישי ובאלף השני לפני הספירה, בלשונות שנכתבו בשפת היתדות והיו שמיות לעילא. משם ועד ימינו, במזרח הקרוב, בלשונות שקדמו לעברית ובלשונות שהתפתחו יחד איתה או בסמיכות לה, אנו מוצאים את "ים". היא מציינת את מה שמכונה באנגלית sea, אם כי יש להיזהר במעבר המהיר הזה לשפה האנגלית המאוחרת והרחוקה. מה ראו יושבי מזרח הים התיכון שאולי לא ידעו שהם במזרחו של ים או שהים הוא "תיכון", כינוי שהיה עתיד לדבוק בו מפיהם של אנשים בני תרבויות שונות משלהם, דוברי לשונות רחוקות משלהם, בתקופה מאוחרת בהרבה? אנחנו זוכרים ש"ים" בעברית המקראית הוא צד מערב, וכשוכני החוף של ארץ ישראל הדבר טבעי לנו. אנחנו כאן, הים מולנו, במערב, והשמש שוקעת באופקו של ים. סדרי עולם שחלחלו לעברית במשך אלפי שנותיה, והיו בוודאי מושרשים עמוק גם בטרם נכתבה כאן או בכלל אף לא אחת מהשפות השמיות הקדומות המוכרות לנו, או אפילו השפות השמיות שנעלמות מידיעותינו התלויות בתיעוד המתגלה בארכיאולוגיה. נוכחות המילה "ים" עוד משלבים כה קדומים מבססת לכאורה את זהותה השמית, אך הרעיון ש"ים" בנוי על שורש "י.מ.מ." אינו נראה מוצק ביותר ואולי הוא אינו אלא שיקוף של רצון להביע את השמיות של המילה הקדומה והמסתורית הזאת, כפי שיירמז מיד.
כי אמנם אוקיינוס אין לנו, כלומר מילה עברית ל"אוקיינוס", אך העברית הרשמית מבדילה בין "ים" ו"ימה", כשהראשון הוא פתוח והשני הוא סוג של אגם. נראה שהמקור של "ימה" הוא צורת הקטנה ל"ים" בסורית קלאסית – אבל בעברית מדובר פשוט באגם או בבריכת מים טבעית גדולה. דוגמה יפה לנוכחות "ים" במרחב הגיאוגרפי שלנו אף מעבר לשפות השמיות אפשר למצוא במצרים, במקום ששמו "פאיום" (Faiyum) שאינו אלא "ה-ים". מקור השם הוא בשפה הקופטית, השלב האחרון בהתפתחות השפות של מצרים הקדומה, כשתווית הידוע היא חלק מהשם, "הים". במצרית הקלאסית ym היה בדיוק זה: ים, וגם אגם או מקווה טבעי מים גדול. ואכן, מימים ימימה, סמוך לישוב הקדום והעשיר בהיסטוריה יש אגם. המילה המצרית קודמת לכל תיעוד שמי שיש בידינו, כך שאנו נותרים עם מקום לספק בדבר המקור ה"אמיתי" או ה"אולטימטיבי" שלה.
ואנחנו כאן עם הים. "ים" ביחיד, וברבים "ימים", כמו ב"מכון לחקר הימים", שאינו עוסק במחקר הזמן אלא במחקר הים באשר הוא. בעברית, מזה דורות, ספן הוא "יורד ים", כנראה כיוון שאל הים יורדים מן היבשה, בוודאי בראייה של עם שלא פיתח תרבות ימית ענפה ומשוכללת, וממשיך להביט על המציאות ממקומו ביבשה, שהים לוחך את צדה המערבי. היום, בעברית הישראלית שלנו, אנחנו "הולכים לים", בדיוק במובן שמקובל לומר באנגלית going to the beach. כי אכן: באנגלית ובשפות אחרות באירופה, הולכים לחוף, לחוף הים. אם כי באחדות מהן, כמו בעברית שלנו, הולכים לים. הים הזה הוא אתר בילוי, מעין שם פרטי למכלול של קטע חוף ופיסת ים נגישה להתבוננות, לטבילה, לשחייה. הים שאנו הולכים אליו בעברית המודרנית הוא המכלול הזה, שהרי איננו הולכים אל המים ואל הגלים הקמים בהם. עד כדי כך, ש"ללכת לים", בסלנג של הכדורגל הישראלי, פירושו לוותר על שארית העונה ולא להתייחס אליה ברצינות רבה, לאחר אובדן הסיכויים לזכייה התואר. קבוצה בעלת שאיפות לאליפות, שבחודש מרץ או אפריל ברור שלא תשיג את מבוקשה, נשלחת על ידי הפרשנים והאוהדים הכעוסים "ללכת לים".
אין גם להתפלא שבעברית "ים" משמעותו "הרבה" - "ים של מחשבות", "ים של מתנות" וכו'. גם באנגלית sea משמש לציון כמות גדולה מאוד, כמו בביטוי a sea of change, המציין שינויים רבים ושונים שחלו בדבר מסוים, ודברים דומים מוכרים גם בלשונות אחרות. כי הים, עתיק מכולנו, מסתורי ועצום מאוד.