שנאת הזרים הייתה שם עוד קודם, אבל בימי הנשיא טראמפ הכול התגבר: הטרדות בלתי פוסקות מצד המשטרה, פשיטות אלימות, מעצרים, איומים בגירוש ועוינות מופגנת מצד השכנים הלבנים. שתי נשים הרות חיות באוסטין, טקסס, תחת איום בלתי פוסק: האחת מקסיקנית, אחרי עשרים שנה של עבודה וחיים בארה״ב, היא עדיין בלתי חוקית; השנייה אזרחית אמריקנית, אבל בעלה ואבי התינוק שלה אינו כזה. בחיי היומיום שלהם אין ודאות, העתיד שברירי, ללא הרף.
קהילות המהגרים בארצות הברית הופכות עם השנים ליותר ויותר פגיעות. הבמאית צ׳לסי הרננדז עקבה אחר שתי הנשים במסגרת סדרה שביקשה לברר מה קורה למי שאינם מקורבים למוקדי הכוח במהלך 100 הימים הראשונים של המשטר החדש דאז. Our 100 Days קוראים לסדרה. בכל פרק במאי/ת אחר/ת (שאינם לבנים) תיעדו מקומות שבהם נשקף איום לדמוקרטיה - והתמונה העולה ממנה, תמונה של קיטוב, ניכור, הסתה ולאומנות, היא עגומה.
An Uncertain Future from Chelsea Hernandez on Vimeo.
תגובות פייסבוק
האיש שזעק אמת
לואי-פרדינן סליןמיראבו צעק חזק כל כך, שוורסאי נמלאה פחד. מאז נפילת האימפריה הרומית לא...
X 6 דקות
Sharing is Uncaring
תמר מריןאיך ממשיכים לכתוב פרוזה בעידן פייסבוק? עצות מתומס מאן ועד לגרושתו של...
X 9 דקות
סבי
סבי ייחס גדולה לעזובה.
איתו היו באות הרוחות לשוחח.
הזקן היה מתיישב בעומק
החצר האחורית.
והיו באות היונים והיו באים הזבובים
לשוחח.
הוא היה יוצא מעומק החצר האחורית לתוך
הבית.
והיו באים החתולים לשוחח איתו.
אני בטוח שסבי היה מעשיר
את המלה "עזובה".
הוא היה מרחיב את בדידות המלה.
מנואל דה בארוס (Manoel de Barros) הוא משורר ברזילאי (1916-2014), שזכה בפרסים רבים, ובהם הפרס הספרותי החשוב ביותר בברזיל, Prêmio Jabuti.
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר