ראש עיריית שום מקום

כשהביטוי "על מלא" הופיע באורח מהדהד בזירה הציבורית הישראלית, איש אינו נזקק להסבר. יש לשער שגם מי שלא הכירו אותו או לא היו מודעים לו בדיוק, הבינו במה מדובר: משהו כמו "עד הסוף", "בעוצמה המרבית", "ללא סייג", "בגרסה המוחלטת" וכדומה. "ממשלת ימין על מלא" היא ממשלה ימנית ללא כחל וסרק, ללא גוון אחר, ללא פשרה, ויתור או סטייה מהיותה מורכבת רק מ"ימין". לא אכנס כאן למשמעות הפוליטית או הלאומית של הדברים וגם לא אנתח את ימניותו של הימין או אפילו את מקור המונח "ימין". ענייננו כאן הוא המבנה הלשוני, והוא אכן מעניין.

"על מלא" הוא תואר. לצורך העניין לא הכרחי להבדיל בין תואר השם ותואר הפועל, שתי קטגוריות שהגבול ביניהן מיטשטש לא פעם, ויתכן בהחלט שהוא יותר מלאכותי מכפי שלימדו אותנו בבית הספר. כתמיד, הדוגמאות ידברו. לא רק "על מלא" יש לנו בעברית הישראלית של ימינו. גם "על בטוח", כלומר בדרגת ביטחון גבוהה, בוודאות גבוהה.

בשלב זה, נראה כי המבנה הוא "על" + תואר, כך שהצירוף כולו מתפקד כתואר. חשוב לשים לב לנקודה האחרונה: "על מלא", "על בטוח" ודומיהם מבחינה מבנית - הם צירופים שמתפקדים כתואר. זאת בניגוד לביטויים כגון "על שקט", כשמדובר במכשירי טלוויזיה, טלפונים סלולריים וכו', למשל, "על אוטומט" בהקשר של מכשירים אחרים, או "על קירור" במזגן. כלומר, כשיש מכשיר בעל מספר מצבי פעולה שונים, "על" + [שמו של המצב] הוא צירוף שמציין את מצב הפעולה שאנו קובעים למכשיר. המבנה הזה שונה בהחלט מ"ממשלת ימין על מלא", ביטוי שמציין שאין לממשלה מצב אחר, אופציה אחרת או כוונון אחר לפעולתה. ואולי, באורח דומה, על דרך המטפורה, אפשר להבין גם את הביטוי  "על ריק", כלומר לשווא, ללא תוחלת, באורח שאינו מניב דבר. "על ריק" בוודאי אינו ביטוי של מידה כמו "על מלא" או "על בטוח".

אם "על מלא" מציין "במידה המרבית", הרי שהצירוף המתפקד כתואר מביע מידה. כדרך להביע מידה, יש לו מתחרים. למשל, המבנה הכולל הכפלה. כידוע, "ילד רזה רזה" הוא ילד רזה מאוד, "מיץ מתוק מתוק" הוא מיץ מתוק ביותר, "אני רוצה את הצ'יפסים דקים דקים" אומר המערכון והכוונה לדרישה לצ'יפס דק מאוד (מאוד), והאפשרויות להכפיל כך בעברית המודרנית רבות מאוד. ואולי זאת גם הדרך להבין את הדוגמה המקראית הידועה בסצנה בין יעקב ועשיו: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם". כלומר, יתכן שעלינו להבין את "זה" כמתאר את "האדום האדום", את הדבר שהוא אדום בתכלית האפשרות שלו להיות אדום, כפי שמאכל מפתה ייראה בעיניו של אדם רעב מאוד. מבני הכפלה מהסוג הזה קיימים גם בשפות אחרות, והם צריכים להיות מנותחים, מושווים ומובנים בכל שפה בהקשריה ובמסגרת מנגנוניה התחביריים.

בעברית, בדגם שהראיתי כאן בקצרה, הגורם המוכפל הוא תואר. ההבדל במשמעות לעומת "על" + תואר הוא בכך ש"על" + תואר נוטה להביע הפלגה, מידה מרבית, של דבר שנתפש כחיובי, שתכונתו החיובית מגיעה לידי מיצוי אין למעלה ממנו. במבנים של הכפלה, הדגשת החיוב היא ככל הנראה מקרה פרטי. מעיד על כך דגם נפוץ אחר הכולל הכפלה, והפעם הכפלה של שם עצם, כמו ב"גבר גבר", כלומר גבר בתכלית התגלמות התכונות שנהוג לייחס לגברים; "סרט סרט" הוא סרט מעולה במיוחד, כליל השלמות הקולנועית וכן הלאה.

בד בבד, יש לשים לב ל"על", שתחבירו עשיר מאוד ותפקידיו רבים. החל בציון של איום ("פלשתים עליך שמשון"), מובן המוכר גם בערבית, והוא כנראה קדום מאוד, ועד לבניית מבנים של תואר כפי שהראיתי כאן. "על אחריותך", "על הראש שלי", "זה עלי" (כלומר אני נוטל על כך את האחריות) משלב בין המובן העתיק של איום וסכנה מסוימת, ביצירתם של ביטויים שיכולים לתפקד כתואר. צירופי תואר שמביעים מידה הם חלק מהסיפור של התחביר המורכב של "על", הרחק מהשימושים שלה כ"מילת יחס" (מונח משונה ולא מאוד מועיל), לציון עניינים מרחביים-גאומטריים מסוג "הספר מונח על השולחן".

העושר התחבירי של העברית המודרנית מרשים מאוד. ביטוי קטן כמו "על מלא" פותח יותר מצוהר אחד לעולם של אפשרויות ומבנים שמתגלות בהם דינמיות ואפשרויות ליצירתיות ולהבעה חזקה, מדויקת ודקת הבחנה.

אין ספק: יש לנו תחביר תחביר, שמתגלה לנו אם אנחנו מוכנים לעבוד עליו על מלא.