וידאו

לצייר כדי לראות

כשקרלוטה מביטה במראה, היא אף פעם לא מזהה את מי שמביטה בה מתוכה.

מילדותה, קרלוטה מעולם לא הצליחה לזהות ולזכור פנים. היא זוכרת בידוד חברתי, קשיי השתלבות, נזיפות אינסופיות מצד מורים בבית הספר ותחושה מתמדת של כישלון.

רק בבגרותה התברר שהיא סובלת מפגם נדיר, שאינו מאפשר למוח שלה לזהות פנים.

את הפתרון היא מצאה באמנות. קרלוטה מציירת, והציור כאילו מעניק לה ראייה אחרת, תפישה אחרת, וסוף סוף גם אפשרות להכיר את עצמה.

סרט האנימציה עטור הפרסים של האנימטור פרדריק שולד (Frédéric Schuld), ״פניה של קרלוטה״, הוצג בעשרות פסטיבלי קולנוע בעולם.

[כתוביות זמינות באמצעות לחיצה על איקוון CC]

Carlotta’s Face (multi language subtitles) from Fabian&Fred on Vimeo.

בזכות החתולה ההיא

ההתחלה הייתה דווקא בבשורה רעה: ג׳ני בראון הייתה ילדה כשהתבשרה שבגלל גידול סרטני, לא תהיה ברירה אלא לקטוע את רגלה. היא עברה טיפולים קשים, בילתה ימים ארוכים מבודדת בביתה, והתקשתה להתמודד עם המצב החדש. ״החתולה שלי״, היא נזכרת, ״הייתה שם בשבילי״.

האהבה ללא תנאי שהרעיפה עליה החתולה הקטנה, שאפילו ליקקה את פניה מדמעות בכל פעם שבכתה, שינתה את חייה של בראון, שגדלה והקימה חווה לשיקום בעלי חיים פצועים, נטושים וכאלה שעברו התעללות. החווה, Woodstock Farm Sanctuary מונעת בכוחו של רעיון פשוט, היא אומרת, ״המחויבות לנהוג בבעלי חיים בטוב לב ובכבוד״. לדבריה, ״הם חולקים איתנו את כדור הארץ, הם לא כלים שנועדו לשימושנו. יש להם רגשות והם חווים כאב שמחייב אותנו לנהוג בהם בחמלה״.

המקלט יוצא הדופן שהקימה בראון, הוא ביתם של מגוון בעלי חיים, שלכל אחד מהם סיפור אישי מרגש להפליא.

She Was There For Me: The Story of Jenny Brown & Woodstock Farm Sanctuary from Woodstock Farm Sanctuary on Vimeo.

שומרות היערות

דווקא הכנסיות באתיופיה הן ששומרות על העצים המעטים שנותרו באזורים שהיו פעם מכוסים ביערות צפופים. במהלך המאה האחרונה, העצים נכרתו כדי לפנות מקום למרעה, חורשים סבוכים הוחלפו בשדות חקלאיים, ועדרי הבקר השמידו את הצמחיה המועטה שעוד נותרה בטבע - עד שהכנסייה החליטה לעשות מעשה, כדי להציל את העצים ולהציל את הסביבה.

הכנסיות, שנבנו בלבם של אותם יערות עתיקים, היו מאז ומתמיד מוקפות בגדרות אבן, שתחמו את האזור הנחשב מקודש. כדי להציל עצים רבים ככל האפשר, הכנסיות החלו מזיזות את גדרות האבן הללו, ובמקום להקיף את המבנה והחצר בלבד, הן מקיפות כעת גם שטח ירוק של עצים שהודות לקדושה המיוחסת להם, אסור לאיש לכרות. הגדר אינה מונעת מאיש להיכנס לשטח, להפך, תושבים מוזמנים ליהנות מן הלבבות הירוקים הללו באמצע מרחבים חומים צחיחים, וכמוהם מגוון גדול של חיות בר, שהיער הוא סביבת החיים הטבעית שלהן, ובלעדיו מאיימת עליהם סכנת הכחדה.

הבמאי ג׳רמי זייפרט (Jeremy Seifert) מספר את סיפורן של הכנסיות השומרות על יערות אתיופיה. כתבה מעמיקה בנושא אפשר לקרוא כאן.

The Church Forests of Ethiopia from Go Project Films on Vimeo.

דיוקן מסוגנן של מהגר יפני

נiבואקי קונו (Nobuaki Konno) היה אלוף העולם בקראטה. כשהחליט להגר להולנד, הדברים הכי מפחידים שנתקל בהם היו המלפפונים והחצילים, שנראו לו ענקיים לעומת אלה הקטנטנים במולדתו, יפן.

בסרט אישי-הומוריסטי, קונו ובתו, מעצבת האופנה ליסה קונו, משוחחים על חוויית ההגירה ועל ההשתלבות בתרבות חדשה, על הבדלים בשפה ובראיית העולם, ואגב כך האב מדגמן את הבגדים שעיצבה למענו הבת, ותוהה בעצמו למה הוא כל כך בטוח שהוא יפני, ולמה הוא נמשך כל כך לתרבויות אחרות.

NOBU - a stylized portrait of a Japanese immigrant from Sarah Blok on Vimeo.

האיש הכחול

״אני בן 78, ויש לי גוף של גבר בן 40״ מצהיר ג׳ים הול (Hall), והאמת היא שמספיק מבט חטוף כדי להבין שהגוף שלו יוצא דופן. בעיקר משום שהוא כחול.

הול קיעקע את כל גופו בגוונים של כחול, בדוגמאות שונות ומשונות. התהליך היה ארוך, ולעתים כואב, ולעתים כואב מאוד. הוא החל אותו כששימש במשרה ממוסדת להפליא: הול היה מהנדס העיר הראשי של בולטימור. בימים ההם העז לקעקע רק את חלקי הגוף שלא נחשפו מתחת לבגדים. כשיצא לגימלאות השלים את צביעת הפנים והידיים, ״ונשבעתי שזהו. אין יותר תיקונים ותוספות. נשאר קצה של כף רגל שאינו צבוע, אבל השלמתי עם זה״.

ואם נדמה לכם שלצבוע את כל הגוף בכחול זה החלטה משונה, חכו עד שתשמעו מה הוא עשה לאשכיו, וכדאי גם להקשיב לו, כי השקפת העולם שלו בהחלט ראויה לתשומת לב.

קראו עוד על הול, ועל תהליך הפקת הסרט, בבלוג הזה.

out of the blue from friendzone on Vimeo.

בוא נראה ביחד

היא רואה, הוא עיוור.

שני ילדים בני תשע משחקים בשדה, לא רחוק משפת האגם. הם מדלגים בין השיחים, צוחקים, משוחחים. הם מנסים להבין איך כל אחד מהם רואה את העולם, ומגלים שהחוויות החושיות יוצרות עבור כל אחד מהם עולם שונה לגמרי. ממה כל אחד מהם פוחד? איך יתכן שהיא מתפעלת מן הצבעים שהיא רואה, והוא אינו זקוק להם? אט אט הם לומדים כיצד להתגבר על מגבלות התקשורות שהעולמות הנבדלים הללו מציבים בדרכם.

״טיול״, סרטו של הבמאי הפולני הצעיר פיליפ יקובסון זיכה אותו בפרס לסרטי סטודנטים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של קרקוב.

walk from Filip Jacobson on Vimeo.