ממדי המדפסת

אורתופדים אוהבים לומר, בקבלת דין וכמעט בייאוש, שהברך האנושית היא הוכחה לכך שאלוהים אינו מושלם, ואולי אפילו אינו קיים כלל. בלי להיכנס לדיון תאולוגי או לענייני אמונה באשר היא, אפשר לומר שדומה המצב ביחס למדפסות הביתיות שעדיין משרתות את אלו מאיתנו שמתעקשים לקרוא בנייר ואפילו להעיר בעיפרון או בעט בשולי הטקסט. המדפסות הן מקור לצרות, לתסכול, לתקלות מסתוריות. עד לפני שנים לא רבות, הצרות הללו היו כרוכות בדיו ונייר, בתהליך מתמיד של השתכללות ועידון התוצאה: רזולוציה, צבעים מדויקים יותר וגם נייר מסוגים מגוונים. אלא שכל העסק הזה התנהל בשני ממדים: התוצאה הייתה תמיד שטוחה.

עד שבאו לעולם, בתהליך איטי ועיקש, מיני מכונות משונות שמקבלות קבצי הגדרות והוראות ליצירת פריטים מוחשיים מסוגים שונים של פולימרים המוזרקים או מוזרמים שכבה אחר שכבה, על פי הקבצים שהוזנו, עד ליצירת החפץ, האובייקט המוגמר. מה בין זה ובין מדפסת? טכנולוגיית הייצור המערבת הוראות ממוחשבות ופולימרים כדי להפיק אב-טיפוס או מוצר שאפשר לאחוז בידיים דומה אך מעט להדפסה על נייר. אולי רק בצירוף של הוראות והזרקת חומר נוזלי-צמיג על פי ההוראות כך שעינינו תוכלנה לחזות בתוצאה מוחשית. אלא ששיקולי שיווק וקידום הטכנולוגיה בוודאי היו מעורבים בכך שגם המכונות הגדולות, קופסאות שקופות או התקנים גמלוניים שבהם מתחולל תהליך הייצור הכולל הזרקת פולימרים, שיופם וגילופם המדויק וייבוש הפריט, ייקראו "מדפסות". הם נקראות כך על אף שאין בתהליך הטבעה של צורות על תווך שטוח.

וכך מרגילים אותנו לקיומן של המדפסות הללו, ובעברית אף קוראים להן "מדפסות תלת-ממד". גם אם נקבל על עצמנו את הדין ונסכים שמדובר במדפסות, שהרי יכולנו לדבר על מחרטות או להמציא מילה עברית חדשה עבור המכשירים הללו, מבחינה לשונית יש פה עניין להתייחס אליו.

"מדפסת תלת-ממד" בעברית העכשווית הוא מונח המייצג את 3D printer האנגלי, שהוא קיצור לצירוף מקובל ונפוץ: three-dimensional printer. באנגלית אפשר לשאול בפשטות: מה הוא הדבר התלת-ממדי? והתשובה תהיה מיידית: התוצר הוא הדבר התלת-ממדי, התוצר המופק על ידי המדפסת, ולא המדפסת עצמה, שהיא תלת-ממדית כמובן מאליו, שהרי יש לה אורך, רוחב וגובה. המעבר הקל הזה באנגלית, אינו מתאפשר בקלות דומה בעברית. עברית מציבה בפנינו שתי אפשרויות, עקרונית: "מדפסת תלת-ממדית" ו"מדפסת תלת-ממד". הראשונה נפסלה בפועל, אולי אכן כי המדפסת עצמה תמיד תלת-ממדית (גם כזאת המפיקה נייר ועליו טקסט או דימוי גראפי), ואולי גם כי קשה לראות ב"תלת-ממדית" תואר ל"הדפסה", שאינה מוזכרת כלל בצירוף "מדפסת תלת-ממדית". וכך נותרנו עם האפשרות השנייה: "מדפסת תלת-ממד". והיא אינה נוחה ביותר. אם נאמר שהיא מפיקה "הדפסת תלת-ממד" נהיה באותו המצב בדיוק: "תלת-ממד" אינו מתאר את "הדפסה", שהרי היא, במקרה הטוב, "תלת-ממדית".

כך הגענו להתנגשות או מתח מסוג מוכר מאוד בעברית. בצירופים הדו-איבריים מהסוג שאנו מעיינים בו כאן, האיבר השני עשוי לתאר את הראשון, או שהוא עשוי לציין את סוגו. "רכב משוריין" הוא דוגמה לאפשרות הראשונה, ואילו "רכב סיור" הוא דוגמה לאפשרות השנייה. "עורך ספרותי" קרוב לאפשרות הראשונה, ואילו "עורך לשון" קרוב יותר לאפשרות השנייה, שלא לדבר על צירופים כמו "עורך דין" שכבר הפכו למנוח צמוד וסגור שלחלקיו אין משמעות עצמאית. מדובר בנושא מורכב בהחלט. שאלות של התאמת מין ומספר, וגם דרישות ההיגיון בעולם, מקשות לעתים על דוברי העברית לקבוע צירופים חדשים ובהירים גם בחלקיהם וגם כמכלול. ההעדפה ליצירת צירופים דו-איבריים והרצון לקשור מונח חדש למונח קודם ומבוסס (כמו במקרה של "מדפסת") מצמצמים את המרחב היצירתי שהיה יכול להוליד מונחים חדשים לחלוטין.

מצד אחר, יתכן ש"הדפסת תלת-ממד" מותיר מקום גם ל"הדפסה תלת-ממדית". אם לא היום, אולי בעתיד הקרוב, הצירוף הראשון ימשיך לציין את הפריטים המיוצרים מפולימרים באמצעות המערכות הממוחשבות שמדומות למדפסות, ואילו הצירוף השני יציין הדפסה על נייר, בדיו, שעוברת לאחר מכן תהליך של קיפול ואולי גם הדבקה כך שהתוצאה היא פריט מנייר, מודפס במובן הפשוט של המילה, אך תלת-ממדי. בכל אופן, תשומת הלב לצרופים הדו-איבריים הללו עשויה לגלות לנו מרחבים ודקויות של משמעות ואפשרות לחדש על פי הצורך המשתנה עם הטכנולוגיה, הנסיבות והמציאות.