עד ש... ועד ש...

לכאורה, עניין פשוט: אנחנו רגילים ש"עד ש-" משמש במשפטים מסוג: "אשתמש במחשב הזה עד שיגיע החדש שהזמנתי". כלומר, "עד ש-" במשפטים כאלו מקדים את הזמן שבו תסתיים הפעולה בראשית המשפט, בפסוקית הראשונה שאפשר לכנותה ראשית. כך "שתקתי עד שהוא התיישב" אומר שפעולת השתיקה נמשכה זמן, ונקטעה או הגיעה לסיומה כאשר הוא התיישב. הקשר הזה בין הפסוקיות, קשר של זמן, מסומן על ידי הצירוף "עד ש-".

אלא שבכך לא תם התיאור התחבירי של "עד ש-" בעברית העכשווית שלנו, שכן מסתבר שיש בה "עד ש-" אחרים, כפי שנראה מיד.

דוגמה ממשית שהזדמן לי לשמוע: זוג דוברי עברית נכנס לדירה. הם התבקשו להאכיל חתול שבעליו נעדר מהבית וגם לשהות איתו מעט. החלון בסלון מעט פתוח, והיום קצת קריר. הגבר שואל את האישה: "לסגור את החלון?", והאישה משיבה: " תשאיר אותו פתוח עד שאנחנו כאן". משפטים כאלו נפוצים מאוד. בהם, "עד ש-" מתפקד במובן של "כל עוד" או "כל זמן ש-". נראה שההבדל בין "עד ש-" הזה ובין "כל עוד" או "כל זמן ש-" הוא הבדל של משלב בלשון, כש"עד ש-" הוא הצורה הדיבורית יותר. אך יתכן שיש גם הבדל דק במשמעות. "כל זמן ש-" ו"כל עוד" מביעים גם בו-זמניות, ואילו בעניין החלון אין מדובר בדיוק בבו-זמניות אלא ביצירת מצב או נסיבות שיתקיימו לפרק הזמן שיסתיים ברגע מוגדר, במקרה הזה, כשהזוג כבר לא יהיה "כאן", כלומר בדירה.

בכל אופן, גם ה"עד ש-" הראשון וגם השני מביעים יחסיות ויחסים של זמן בין שתי התרחשויות. "עד ש-" הראשון יקדים את הפסוקית השנייה. לעומתו, יתכן שה"עד ש-" מהסוג של "עד שאנחנו כאן" בדוגמה שהבאתי יכול להופיע לפני פסוקית ראשונה מבין שתיים: "עד שאנחנו אוכלים, תשאיר את האור דלוק" הוא דוגמה נוספת ששמעתי, כלומר: תשאיר את האור דלוק כל עוד אנחנו אוכלים.

אלא שהדוגמאות המצטברות מגלות את דבר קיומו של "עד ש-" שלישי, שהוא לדעתי מעניין יותר משני הקודמים. הוא מתגלה בדוגמאות כגון "עד שסידרתי את כל הכביסה, הכלב הפך את הכול"; "עד שלמדתי לבחינה מחר, היא נדחתה ברגע האחרון" ורבות כמותן. כלומר, לפנינו לא רק ביטוי של זמן יחסית לפעולה אחרת, אלא גם הבעה רגשית-סובייקטיבית של הדובר. ההבעה נוגעת למאמץ שהושקע, לשפע הפעולות שנעשו, לטרחה שדבר ייצג מבחינת הדובר. והטענה הזאת מובעת בהנגדה חדה למה שקרה לאחר מכן: הכלב הפך את הכביסה, הרשויות האחראיות דחו את הבחינה. כלומר, היה איזשהו קרשנדו של פעילות, של הכנה, של אינטנסיביות, ואז הגיע השבר, ירידה באנרגיה, אכזבה, שוקת שבורה וכדומה. הפסוקית הראשונה מציינת את הדבר שנעשה, הדבר שאנו מתבקשים למקד בו את תשומת לבנו ולהעריך מה הוא דרש, אך ה"עד ש-" הפותח כבר אומר לנו שתהיה "נפילה", שמשהו עתיד להתגלות כגורם ששיבש, הכשיל או מנע את הדבר שציפינו שיקרה לאור הנאמר בפסוקית הראשונה.

מכאן אנו רואים גם שב"עד ש-" מהסוג הזה, השלישי, יש חשיבות לסדר הפסוקיות. למעשה, הוא יוצר מבנה סיפורי בפני עצמו: פעולה שסביבה נצברת ציפייה או רמת מתח מסוימת, ובהכרח, לאחר מכן, השבר בסיפור. אלו אכן המקומות המעניינים בתחביר: אזורי המפגש שלו עם המבנה הסיפורי, הדרך שבה הוא משתלב באסטרטגיות נרטיביות. כך מסתבר שיש לנו לפחות שלושה "עד ש-" והם שונים בתכלית, בפונקציה, במשמעות וגם בתחביר שלהם. אחד מציין סוף של פעולה; השני מציין פעולה או מצב שיתקיימו כל עוד מתקיימים מצב או פעולה אחרים; והשלישי מבשר על משפט שיש לו שני חלקים, הראשון מתאר פעולה שהדובר או הדוברת מרכזים בה או בתוצאתה מאמץ או אכפתיות רבה, ואילו החלק השני מביע שבר, אכזבה או הפרה של הציפייה שנוצרה בעקבות החלק הראשון. נראה כי בשני ה"עד ש-" הראשונים יש גמישות בסדר הפסוקיות, ואילו בשלישי ה"עד ש-" יקדים את הפסוקית הראשונה, עניין שיש לו חשיבות ברורה לאפקט הסיפורי.