על בורג לא כתוב ״סובב״, ועל הכפתור במעלית לא כתוב ״לחץ״ - העיצוב שלהם מבהיר לנו מה לעשות. אז למה על כל כך הרבה דלתות כתוב ״דחוף״, ולמה כל כך הרבה דלתות נטולות כיתוב ממשיכות להרגיז אנשים, שניגשים לדחוף כשבעצם צריך למשוך, ולהיפך?
רומן מארס, מגיש הפודקאסט ״99% בלתי נראה״, העוסק בעיצוב שימושי, משתף פעולה עם האתר Vox לווידאו קצר ומצוין, שמסביר למה דלתות גרועות הן כל כך נפוצות, מה בעצם הבעיה בהן, ומה אפשר לעשות כדי לפתור את זה:
תודה להלל. תמונה ראשית: Robert S. Donovan
תגובות פייסבוק
2 תגובות על דלת טובה לא צריכה שיכתבו עליה ״דחוף״
כל כך פשוט וכל כך נכון
עדיין לא יעזור אם ישהו ידחף את הצד הנמשך...
כי המשמעות בידינו
תמי יגוריאת מהות חיינו יש דרך למצוא: כשזהות עצמית פוגשת תפישת עולם. | החיים...
X 17 דקות
חרטומים אלקטרוניים
אחת מדרכי הביטוי היומיומיות ביותר הוא השימוש באימוג'י. בטלפון ובדואר האלקטרוני וברוב הסביבות המקוונות שאנו כותבים בהן, הסימנים הללו הפכו לחלק בלתי נפרד מההתבטאות.
לכאורה, יכולנו לומר שפרט לשפה הכתובה שאנו משתמשים בה כשאנו מקלידים מסרים ושולחים אותם לזולת או לעולם בכלל, אנו משתמשים גם באוסף של סימנים בעלי אופי חזותי מובהק. אלא שבמבט קפדני יותר, התמונה מורכבת הרבה יותר. סימני האימוג'י, מאגר גדול המשמש את כל הפלטפורמות האלקטרוניות הזמינות לנו, אינם נפרדים מהשפה. אנו משלבים אותם בכתיבה, בתחילת מסרים וגם בסופם, בתוך המסרים, בין המילים ולפעמים כביכול במקומן, וזאת לפני שאנו מציינים כאן צורות מתוחכמות במיוחד של שימוש באימוג'י כדי להצביע על דברים אחרים על בסיס דמיון צלילי או אסוציאטיבי למילים, לביטויים, לכינויים ולשמות פרטיים.
פורמלית, דרך טובה להתייחס לשאלת מקומם של סימני האימוג'י בשפה הוא לומר שהם חלק ממנה, כלומר חלק מהשפה המשמשת אותנו באמצעים האלקטרוניים השונים, מהטלפונים ועד לרשתות החברתיות ולטוקבקים. היכן הם משתלבים, כיצד הם מתייחסים למה שלפניהם ואחריהם, על מה הם מצביעים ומה מטענם הסמנטי ה"מילוני" לעומת המשמעות הניתנת להם בשימוש - כל אלו שאלות בסיסיות, בלשניות-מבניות. והשאלות הללו בדיוק מראות, בכך שיש להן מקום ושאין להן תשובות פשוטות, שהאימוג'י הם חלק מהשפה ושתיאור פעולתם הוא חלק מתיאור השפה. ארגיע מיד את הטהרנים ואומר כי בהקשר הזה, השפה היא שפת הביטוי האלקטרוני, המקוון. במקרה של עברית, למשל, נוכל לומר שמדובר בדיאלקט. ככזה, הוא ספג וסיפח השפעות מהשימוש באימוג'י בשפות אחרות, בוודאי באנגלית, והנה עוד עניין שיש לחקור ולתאר באורח מדויק.
לא מיותר גם להתעכב מעט על המונח "אימוג'י", emoji, וגם להבהיר מאין הגיע. המילה עצמה, מקורה ביפנית, בצירוף של שני מונחים: "e" ( 絵), שפירושו "תמונה" ו-"moji" ( 文字), שפירושו "תו". כלומר "תו-תמונה". טוב לציין כי הקירבה הצלילית ל"emotion" (״רגש״) האנגלית היא מקרית, אך לא מן הנמנע שהיא סייעה לצירוף היפני להיקלט במערב דובר האנגלית, ומשם לחלקים נרחבים נוספים של העולם. הדבר יותר מסביר, שכן לפני "emoji" נפוץ השימוש ב-emoticons, כלומר צירוף של emotion ו-icon, סמלים מביעי רגש (ומכאן שמם באנגלית), בפלטפורמות האלקטרוניות, אם כי ללא הסדרה של סטנדרט בינלאומי מחייב. הרעיון מאחורי תווי-התמונה הללו הוא שהם יוכלו לשמש בכל פלטפורמה ולעבור מאחת לאחרת ללא צורך בהמרה טכנית או תרגום. לשם כך, ה-Unicode Consortium, גוף ללא מטרת רווח שמושבו בקליפורניה, שמיוצגים בו גופי טכנולוגיה גדולים ומצביע על הצעות שמתקבלות בארגון להוספה של תווים בשפות השונות ובפרט – סימני האימוג'י. הציבור מציע, והגוף מקבל או דוחה, וגם מפרסם את כל ההצעות וכן את החלטותיו באתר מסודר. מיוצגים בו גופים כמו אפל, מיקרוסופט, פייסבוק, גוגל, אמזון וגם גופים רבים שאינם מסחריים, חלקם בעלי זכות הצבעה וחלקם יושבים סביב השולחן ויכולים להביע דעה. היות שהאינטרנט והתקשורת באמצעות המכשירים השונים הם עניינים עולמיים, והיות שיש אינטרס לשמור על יכולת לתקשר בין כל המערכות, גוף כזה נדרש וגם מועיל.
אלא שדבר אחד ברור: שום ועדה ושום החלטה מרכזית אינה יכולה לעזור לנו להבין אם כשמישהו שולח לנו את הסימן 😀 הוא אומר לנו שהוא צוחק כי אמרנו משהו משעשע, או שהוא צוחק עלינו. בדומה, קשה לקבוע מראש אם הסימן 😤 מביע חרון-אף או שמא מי שהקליד אותו מספר לנו שהוא מצונן מאוד. השימוש הוא הקובע את המשמעות, כפי שוויטגנשטיין לא נלאה מלומר לנו בכתביו. גם הרגלי התקשורת בין אנשים ספציפיים מקבעים משמעויות ותת-משמעויות, כלומר מוסכמות לגבי אוצר המילים המתממש באמצעות סימני האימוג'י. בעולם מתפרסמים בשנים האחרונות מחקרים שמשווים בין השימוש באימוג'י בקרב בני תרבויות שונות, כלומר בקרב דוברים ודוברות של שפות שונות, תוך ניסיון לבחון את הקשרים המורכבים בין מגוון הסימנים הללו ובין תכונותיהן של השפות של המשתמשים. הסמנטיקה של האימוג'י היא עניין מורכב שמתבטא בהבדלים בין קבוצות אנושיות ברחבי העולם. גם התחביר אינו מובן מאליו, כלומר איך משלבים את האימוג'י ברצף ההתבטאות. האימוג'י משמשים לא פעם לצורך התייחסות למשהו שנאמר קודם, למשל בטלפון, יש מי שכותבים 👆🏽 כדי להפנות את בן-השיח למשהו שנאמר לעיל.
העובדה שאימוג'י משמשים "במקום" מילים מעוררת שאלות לא מעטות. מה זאת אומרת "במקום"? האם הם דומים למחוות ידיים ולהבעות פנים שאנו עושים במהלך שיחה? איך עלינו לקרוא אותם, כשאנו קוראים בקול? מה ערכם המילולי, גם בלי קריאה בקול? היות שמשמעותם תלויה במיקומם, קריאתם משתנה בהתאם: כשאימוג'י מתפקד כתואר של שם (לפניו? אחריו?) אנו בפני תופעה אחת, וכשהוא מתבטא על כלל האמירה – כסיכום, כאירוניה, כהנגדה, כפנייה לצד המקבל המתייחסת לעצם האמירה, אנו במצב אחר מבחינת התחביר ולכן גם מבחינת הבנתנו את האימוג'י. חלוקתם לקבוצות, מבחינה לשונית, גם היא מורכבת ומעניינת: כלליים וספציפיים, שמות עצם ותארים, שמות פרטיים ועוד. גם עקרונות הבחירה בסימן להצטרף לסט האימוג'י מעניינת מבחינת המדיניות, השאלות החברתיות, המגדריות, שאלות של זהות וגזע, של תקינות פוליטית ועוד.
לדעתי, אין מדובר רק בנוחות שבקיצור, אלא בעולם שלם של אפשרות להתבטא, תוך שילוב האימוג'י כחלק מן המסרים המבוצעים באמצעות אותיות, מילים, ביטויים, פסוקיות ומשפטים מהסוג המוכר לנו הרבה לפני שהסימנים הללו באו לעולם. המחקר הבלשני הער בנושא הוא אישור נוסף להתבססות האימוג'י כחלק משפתנו הדינמית.
יש מי שממהרים להשוות בין האימוג'י, הבודדים והמערכת כולה, ובין הכתב של המצרית העתיקה. ההשוואה אינה טוב במיוחד, שכן לסימנים במצרית היה ערך פונטי, בין אם כזה שמיוצג בצליל של אות אחת, בין אם כצירופים של שתיים או שלוש אותיות. אכן, לחלק גדול וחשוב מהסימנים הרבים של מערכת הכתב המצרי היה ערך כמסמנים של מטען סמנטי (האם מדובר באדם? בחומר גרגרי? באחד או ברבים? במין של ציפור או בגרם שמיים? וכדומה), אבל גם לחלק מאלו היה ערך פונטי. ראשיתו של הכתב האנושי, את זאת כדאי לזכור, הוא במערכות של ציורים שהיו לסימנים אשר זכו בסופו של דבר לערך פונטי. למשל, ה-א' העברית מקורה בציור של שור, וה-ש' מקורה בציור של שדה עם שיבולים זקופות, סימן שקיים במצרית העתיקה וכנראה יובא ממנה אל הכתב השמי הקדום ביותר. האימוג'י, לעומת זאת, אינם בעלי ערך פונטי ולא נועדו לאפיין מטען סמנטי של מילה שהם חלק מייצוגה הגרפי. אבל הם גם צעירים מאוד, ואנו רחוקים ממיצוי היצירתיות שהם מאפשרים.
כשגנטיקאים מגלים סודות
ג' מילוםהאם יש לומר לאנשים מיהם הוריהם הביולוגיים? | מיפוי רצף הגנום אנושי נמשך...
X 4 דקות