המחקר מגלה שיש קבוצה של חזאים שתחזיותיהם נוטות להיות מדויקות במיוחד: אלו "חזאי-העל"
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
האם ונצואלה תקצץ בסובסידיות הנפט שלה? האם הבנק הפדרלי האמריקאי יעלה את הריבית לפני תום השנה? הניחוש שלך לא יהיה טוב יותר משלי אלא אם אתה נמנה על הקבוצה שהפרופסור לפסיכולוגיה פיליפ טֶטְלוֹק (Tetlock), מאוניברסיטת פנסילבניה, מכנה "חזאי-על" (superforcaster). כאשר אנו מחליפים מקום עבודה, משקיעים כסף או מחליטים לפתוח עסק אנחנו מקבלים החלטות על סמך מה שאנו משערים שיקרה. הבעיה היא שיכולת חיזוי העתיד שלנו מאוד מוגבלת. אנו נתונים להשפעת הטיות קוגניטיביות כגון, 'הערכה בדיעבד' (נימוק בדיעבד להתרחשותו של אירוע). לרוב אנו מגלים בטחון מופרז בידע שיש לנו והתחזיות שלנו מוטות כך שאנו נוטים לאשש את היכולת והידע שברשותנו. "חזאי-על" לעומת זאת מסוגלים להתגבר על רבים מהמכשולים הקוגניטיביים האלו ויכולת זו מסייעת להם לחזות אירועים גלובליים ברמת דיוק מפתיעה.
"אני מכנה אותם "חזאי-על" מכיוון שזה מה שהם. קיימות ראיות מוצקות המוכיחות זאת", כותב טטלוק בספר החדש: "האמנות והמדע של החיזוי"( The Art and Science of Prediction). כדי להבין מה מאפשר ל"חזאי-על" לדייק, טטלוק ועמיתיו ברברה מֶלֶרְס מאוניברסיטת פנסילבניה ודון מוּר מאוניברסיטת ברקלי, קליפורניה, גייסו אלפי מתנדבים להתחרות בטורניר חיזוי שהתקיים בחסות האגף הממשלתי למחקרי מודיעין מתקדמים (IARPA). תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת, "Psychological Science".
צוות החוקרים קיים את תחרות החיזוי הראשונה בשנת 2011 , וקרא לה "פרויקט השיפוט הטוב". קבוצה בינלאומית של כ-3000 חזאים גוייסה באמצעות אגודות מקצועיות, ארגוני בוגרים ומפה לאוזן. רוב המתנדבים היו אנשים רגילים כגון במאי סרטים מברוקלין, שרברב בגמלאות ורקדן בדימוס. אולם לא כל אחד יכול היה להשתתף בתחרות. החזאים היו צריכים להיות בעלי השכלה תיכונית ומעלה, לעבור מבחנים פסיכולוגים ולהפגין ידע פוליטי. 83% מהמשתתפים היו גברים , 74% היו אזרחי ארה"ב והגיל הממוצע של המשתתפים היה 40.
החזאים התבקשו לדרג מגוון שאלות לפי מידת הסבירות שהאירועים יתרחשו (0%, הסתברות אפסית להתרחשות– 100%, הסתברות ודאית להתרחשות). חשוב לציין שהשאלות נוסחו באופן שלא ניתן יהיה להטיל ספק בהתרחשותם; או שהאירוע התרחש או שלא. בסיום הדרוג מוינו ההחזאים לפי מידת הדיוק של תוצאותיהם. 60 המשתתפים שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר סומנו כ"חזאי- על". הסתבר שמידת הדיוק של קבוצת "חזאי-העל" הייתה גבוהה ב30% ממידת דיוק החיזוי של סוכני ביון מקצועיים.
במאמר שפורסם בכתב העת "The Art and Science of Prediction", שאלו מלרס, טטלוק ועמיתיהם, "האם "חזאי-העל" הם אנשים שונים במהותם או שהם אנשים שפועלים בדרכים שונות? ממצאי מחקרם הצביעו על תוצאות מעורבות. ל"חזאי-העל" היו תכונות בולטות שאפיינו אותם. הם קיבלו ציונים גבוהים במספר ממדים של מבחן האינטליגנציה: "אינטליגנציה נוזלית" (היכולת לפתור בעיות, להתמודד עם מצבים חדשים ומשתנים) ו"אינטליגנציה גבישית" (היכולת להשתמש בידע ומיומנויות שנצברו). כמו כן הם אובחנו כשאפתנים, תחרותיים, ובעלי נכונות לשנות את דעתם בתגובה לנתונים חדשים. אולם נראה שמעורבים כאן גורמים נוספים מעבר לאינטליגנציה גבוהה, מיומנויות מוּלדות, או אישיות מסוג מסוים. שלושת הגורמים הנוספים שזוהו כמספקים ניבוי מדויק היו: אימון, עבודת צוות ושיבוץ לקבוצות המתאימות.
"חזאי-העל" שאומנו להתגבר על הטיות קוגניטיביות היו מדויקים יותר מאלו שלא אומנו. כל שלב בהדרכה שהם עברו היה אינטראקטיבי וכלל שאלות ותשובות שבחנו האם המשתתפים מבינים את ההסתברות ומזהים מלכודות שיפוט כגון בטחון מופרז, הטיית אישור (הנטייה לייחס משקל רב יותר לממצאים המאשרים את השערותיך תוך התעלמות ממצאים הסותרים זאת), ונטייה נמהרת להסיק מסקנות.
"חזאי-על" סיפקו תוצאות מדויקות יותר כאשר הם עבדו בצוות תוך שיתוף פעולה. עבודת הצוות אפשרה לאנשים לדון בהנחות העומדות בבסיס תפיסותיהם ואמונותיהם. הצורך להציג הוכחות לתשובות סייעה לצוותים להתגבר על ההטיות הקוגניטיביות.
המשתתפים שהשיגו את תוצאות החיזוי הטובות ביותר בטורניר התחרויות הראשון ( דהינו 2% העליונים), קובצו יחד בקבוצות עילית. תוצאות החיזוי של קבוצות אלו העפילו לאין ערוך על תוצאות שאר הקבוצות. המשתתפים בקבוצות העלית נטו באופן מובהק יותר לשתף במידע רלבנטי לדון ולשאול שאלות את עמיתיהם לקבוצה.
לסיכום טוענים מלרס טטלוק ועמיתיהם שרמת דיוק המפתיעה שגילו "חזאי-העל", טומנת בחובה עוד הפתעות רבות שצפויות להתגלות בהמשך.
Copyright © Association for Psychological Science
תגובות פייסבוק
תגובה אחת על חזאי-העל: אמני החיזוי המדויק
Multiple hypothesis testing
רציני? קח 1000 אנשים , מתוכם בחר את אלו הכי גבוהים, ואולי תגלה גילוי מרעיש שממוצע הגובה של הנבחרים שונה משמעותית מזה של השאר.
בלי להסביר באופן רציני כיצד התמודדו עם בדיקת השערות מרובות, אי אפשר להתרשם אם המאמר הזה שווה משהו
״לא לפני הילדים״
מיכל שליולמה אנחנו מונעים מילדינו לקלל, בעצם. | "איזה פיכסה, אוי ואוף, אתה אופיר, אתה...
X 3 דקות
פריחת היוד
העין לא קלטה היטב. המוח – עברי פחות או יותר – התקשה מאוד. הרי אנחנו רגילים לקלוט פיסת טקסט, גם בתנועה במכונית בכביש בין-עירוני, ולספוח אלינו את הנאמר, ומיד להבין את הכתוב. בעברית, הדבר פחות או יותר ודאי בקרב מי שעברית היא שפת אמם או שפתם העיקרית. ובכל זאת, על אף שאני נמנה על הקבוצה הזאת, גם אם בהסתייגות-מה, לא קלטתי את מה שהעין צילמה. טקסט קצר, באותיות עבריות, מעט מערבה ללטרון בכביש מתל אביב לירושלים. השלט הוצב בשולי שדה תבואה גדולה והכותרת הכריזה על בית כנסת לצד הדרך. מתחת היה פירוט, ואותו לא הבנתי. רק כשהגעתי לשלט השני התברר לי הקושי. "מנינים מישעה..."
ההקשר סייע: בית כנסת, מניין. ובכלל, שירותי הדת הללו מוצעים לנוסעים בכביש, שעלולים להיתקע בדרך בשעת תפילה ואולי יעדיפו להתפלל במניין. כלומר, "מישעה", שאחריו יש אכן פירוט שעות, הוא mi-sha’á, כלומר "מִשָעָה", רוצה לומר "החל בשעה...", תוך ציון השעות שבהן אפשר ליהנות מתפילה במניין, סמוך לאנדרטה של חיל השריון באתר ההיסטורי בלטרון.
מניין. ליהנות. מנין. להנות. שפת אמם - כפי שכתבתי למעלה. שפת אימם - כפי שבודק הכתיב העברי המעודכן של Word דורש ממני בתוקפנות אדומה מסולסלת, מזה שנה או שנתיים, אולי קצת יותר.
מה קורה פה? גם אם נרצה לצמצם את השאלה לעניין השימוש (שִמוש?) באות י', לא נוכל להקיף זאת כאן. אבל כל מה שנאמר על כתיב מלא וחסר, על השתנות הסטנדרט בשלושה-ארבעה הדורות האחרונים, עשוי להסביר את "מנינים" לעומת "מניינים", אבל בשום פנים ואופן לא יסביר לנו את "מישעה", כפי שהדבר מופיע בשני השלטים בזה אחר זה.
רבה המהומה בתקופה האחרונה נוכח מקרים של אנשים שמקעקעים על גופם כתובת, בשפה שהם יודעים או בשפה אחרת, ומתגלה שיש בה טעות בוטה, אפילו מביכה, אפילו כזאת שמשנה את המשמעות באורח מעורר חלחלה. בהקשר דומה, מביך לחשוב שמישהו צייר שלט גדול, לפי הזמנה, עיצב את הצבעים ואת כל מה שמופיע בו, תכנן אותו לעמוד יפה ובולט ומושך תשומת-לב בשולי כביש מספר 1 של מדינת ישראל, ופשוט טעה, כלומר צייר משהו שהוא לא התכוון אליו לכתחילה. מביך? טעות היא עניין מביך. אך אין לפנינו טעות במובן הזה. ראשית, השלט השני מעיד על כוונה מודעת, שכן שוב מופיע בו הצירוף "מישעה".
מי שמסתובב באזורי הביבים של הטוקבקים באתרי החדשות הישראליים יודע שאין מה להתפלא על הכתיב בשלט בבית הכנסת המאולתר בלטרון. אם ננטרל לרגע את האופי הביבי של המקומות הללו המתנהלים ללא כל סינון ממשי, נוכל לראות בהם חממות או בורות תרמיים שבהם נוצרות צורות החיים החדשות בלשון. חלקן יישארו איתנו, חלקן ייעלמו. גם אלה שיישארו אולי לא ייכנסו לכתיבה הרשמית ולא יכפיפו אליהן את הסטנדרטים שאקדמיות ומוסדות עמלים להנחיל, להשליט, להקנות. ובכל זאת, עניין ה-י' מעורר תשומת לב בפני עצמו, ואפילו בממדים היסטוריים.
העברית הנכתבת באורח אינסטינקטיבי על ידי דוברים ודוברות שאין עליהם פיקוח ואין מאחוריהם יד מכוונת מבחינת הסטנדרט הלשוני, מראה סימנים ברורים של חזרה לכתיב מלא שבמלאים. חזרה, כיוון שהדבר היה נהוג, כמעט ממש כך, בכתיבה יומיומית בסוף ימי הבית השני. כתיב מלא שבמלאים כזה, כיום, מקרב את העברית למצב שבו התנועות מצוינות במפורש, על ידי אות אהו"י, כמו בספרדית או באנגלית. יש צליל i? תהיה י'. התהליך אינו שלם או מוחלט, וכאמור – אין לדעת האם הוא יתבסס ויתרחב, אבל הוא כבר עובר מהטוקבקים והמסרונים אל שלטים גדולים בצדי הדרכים. דומה שהמצב כיום הוא שדוברים ודוברות רבים בוזקים יודים כמעט בכל מקום, מבולבלים מהמתח בין הכללים המעורפלים שהושמעו פה ושם בבית הספר: בלי י'? י' אחת? שתיים? ופשוט מייצגים צלילי תנועות i אמצעיות ב-י'. גם דקות ארוכות עם מברשת וצבע שמן, בשמש הקופחת ועל סולם גבוה, אין בהן כדי לעורר ספק או לשלוח מישהו לבדוק. יתרה מכך: "מנינים" ולא "מניינים" חי לצד "מישעה", בהוכחה נוספת שאם יש i ונכתבה י' מייצגת, די בכך. אם יש i ולא נכתבה י' מייצגת – היא תיכתב, גם בעמל רב.
התופעה אינה עוצרת ב-י' האמצעית. בטובקבקים ובמסרונים אנו מוצאים בלי סוף מקרים של הא סופית בגוף שני זכר יחיד: "אמרתה", "אכלתה" וכו'. גם פה, אין לשער שהכותבים כך מכירים לעומק את מכמני הכתיב במכתבי בר כוכבא. משהו היסטורי לא מודע, מובנה בלשון, עולה פעם אחר פעם בתולדותיה. מה יהיה? גם בעניין הזה, ימים יגידו, ואולי בסופו של דבר יָמִם יַגִדֻ.
אוֹסְ-טְרָ-נֶ-נִיֶה
דב אלפוןостранение. | שפה: רוסית הגדרה: העידוד לראות דברים באור שונה. הזמנה לשפוט תופעות...
X פחות מדקה