מזג האוויר זה לא הכול

כשהייתי סטודנט בקולג' שמעתי פעם בדיחה על ההבדל בין עסקים לכלכלה – האחת מנצלת אנשים והאחרת מתעלמת מהם. זה עורר צחוק בקרב סטודנטים למדעי הרוח, אבל הבדיחה חושפת גם בעיה רצינית בדיון על שינויי האקלים.

מחקר כלכלי שפורסם בכתב העת Nature באוקטובר 2015 ניבא כי שינויי אקלים יגרמו לנזק משמעותי לכלכלה העולמית, ובמיוחד באפריקה ודרום אמריקה, ארצות שבהן הטמפרטורה הממוצעת כבר עלתה מעבר לנקודת האל-חזור הכלכלית. המאמר עורר מספר כותרות שזרעו בהלה ("איש אינו עובד כשחם ולכן שינויי האקלים עומדים להרוס את הכלכלה") והציתו מחדש את הקולות הקוראים לפעולה, במהלך ועידת האקלים COP21 (ועידה של 195 מדינות הלוחמות בהשפעות שינויי האקלים) שהתקיימה לא מזמן בפריז.

מובן שמחקרים כלכליים כמו מחקר זה מושכים את תשומת הלב. המספרים הגדולים והמסנוורים ממשיכים לקסום לעיתונאים ולפעילים, ובמסגרת מדעי החברה, כלכלנים זוכים לאמינות גבוהה בקרב אנשי המדיניות הציבורית. כל זה הוא חלק ממה שהסוציולוגיות מֶריוֹן פוֹרְקַאד כינתה בביקורתיות "עליונות הכלכלנים". מארק קֶרִי, היסטוריון סביבתי מאוניברסיטת אורֶגון שכתב את "בצל הקרחונים הנמסים", מזהיר כי למרות ההתלהבות האופנתית, יכולת החיזוי של מודלים בהם משתמשים כלכלנים אינה מצטיינת בחיזוי העתיד – במידה רבה כיוון שהם מתעלמים מבני האדם.

"מודלים אלו מתייחסים למרכיב החברתי כגורם סטטי ואינם לוקחים בחשבון את התבונה וכושר ההמצאה האנושית ומה שיכול להשתנות בעתיד", אומר קרי. " אינני שייך לאותם אנשים הטוענים 'למי אכפת מהתחממות גלובלית, הטכנולוגיה כבר תציל אותנו'. אבל אני כן חושב שאנשים הם בעלי כושר המצאה וחבַרות משתנות".

קרי אינו מטיל ספק בשינויי האקלים או בהשפעותיו ההרסניות: בספר הוא מתעד בין היתר כיצד הפשרת הקרחונים גרמה בעקיפין למותם של 20,000 בני אדם בפרו. אולם קרי מציין את פרו כדוגמא למה שחסר במודלים כלכליים של אקלים. למרות נסיגת הקרחונים וההאטה בזרימת המים, קהילות אנשי האנדים משתמשים כיום בכמות גדולה יותר (ולא קטנה יותר) של מים, הודות להסתגלות אנושית והשקעה חברתית. על אף שהמודלים הכלכליים של האקלים צופים מחסור במים בעתיד, קרי טוען שההיסטוריה מספקת עילה מנומקת לספקנות.

"האנשים שם בונים מאגרי מים חדשים, הם מוסיפים טורבינות למתקנים האלקטרוהידראולים, הם בונים מערכות השקיה לניתוב דיפרנציאלי של המים", אומר קרי. "למרות המודלים הדטרמיניסטיים, אין קשר ישיר בין כמות הזרימה מהקרחונים לבין כמות המים הנצרכת. אלה שני משתנים בלתי תלויים".

חוקרים דוגמת קרי ומייק הֶלְם, פרופסור לאקלים ותרבות ב-Kings College בלונדון, תומכים בגישה הוליסטית יותר לחקר שינויי האקלים וכלכלה גלובלית. במאמר משנת 2011 בכתב העת Osiris , מסביר הולם כי ל"הסבר הרדוקטיבי" לתופעות אקלימיות הרווח כיום יש מקבילות היסטוריות בדטרמיניזם הסביבתי של תחילת המאה ה-20. המדענים ראו אז באקלים גורם מכריע ומרכזי בפיזיולוגיה ובפסיכולוגיה של האדם – אידאולוגיה שנועדה לתמוך בקיומם של הבדלים גזעיים בין בני אדם ובתפיסת העליונות של האדם הלבן.

הפרדיגמה המדעית הזו איבדה את תוקפה, אולם הֶלְם טוען כי ההסברים הרדוקטיביים לאקלים משחזרים רבות מהטעיות של קודמיהם, בפישוט היתר של תופעות תרבותיות, חברתיות ופוליטיות מורכבות למודל שבו העתיד נקבע באופן מוחלט על ידי האקלים. "ברוח חדשה זו של גורל הנקבע על ידי האקלים", הוא כותב, "השפעת מעשה ידי האדם על האקלים, החליפה את השפעת יד האלוהים כגורם שאחראי להתמוטטותן של ציוויליזציות, אסונות טבע בעקבות אקלים קיצוני וכגורם הקובע את עושרן של מדינות במאה ה-21".

בינתיים, למרות ההזהרות של הֶלְם, הקהילה המדעית אינה מסבירת פנים למי שיוצאים נגד התפיסה של עתיד תלוי אקלים. ב- 2014, כאשר רוג'ר פיּלְק הבן כתב שאסונות טבע הופכים ליקרים יותר בגלל העושר הגלובלי הגואה ולא בגלל שינויי האקלים, הוא הצית תגובת נגד סוערת שכללה דרישה לפטרו ממשרתו ב-FiveThirtyEight (אתר סקרים וחיזוי מרכזי בארה"ב).

בעוד שהיו בין המבקרים כאלו שפרסמו הסבר סותר ומנומק לניתוח של פילק, הרי שחלק גדול מהמחאה שיקפה את חוסר האמון האוטומטי כלפי כל טיעון שמסבך את תפיסתנו הבסיסית באשר לתפקידו של האקלים בעתידה של החברה – אינסטינקט אשר קרי מוצא אותו פגום. כאשר תנאים סוציו-פוליטיים מורכבים – כמו הבדלי העושר בין המחצית הצפונית של כדור הארץ למחציתו הדרומית – צומצמו לפונקציה של אקלים, הוא אומר, כוחות אחרים שגורמים לחוסר שוויון כלכלי נהדפים החוצה.

"קיים חוסר שוויון במסחר, בכוח העבודה, במדיניות שמתגמלת חברות רב לאומיות, מסביר קרי. "אם נתמקד במעלות הצלזיוס ובאחוזי חלקיקי הפחם באוויר זה יקל עלינו להתנער מהיסטוריה ארוכה של חוסר שוויון וגזענות אשר הובילו לפערים בעולם".

ובכן, האם מודלים כלכליים הם בזבוז זמן מוחלט? קרי אינו סבור כך. יחד עם זאת הוא מציע שקובעי מדיניות, עיתונאים והציבור הרחב יתייחסו למודלים אלו בערבון מוגבל. "אני סבור שכלכלנים עֵרים לכך שיש מגבלות למודלים המנבאים שלהם", הוא אומר, "אולם המחקרים אינם נתפסים רק כאוסף כללי אצבע. הם משפיעים על המדיניות וכאן עשויה להיות הבעיה".

 בן דז'רנט הוא כתב הפועל מפורטלנד, אורגון שבארה"ב.

Pacific Standard הוא כתב עת מקוון העוסק בבעיות הגדולות של החברה האנושית, הן המבוססת והן המתפתחת, ומספר על בני האדם המנסים לפתור אותן. אפשר לקבל את כתב העת בדואר אלקטרוני, ולעקוב אחריו בטוויטר.