דג, טווס ושקנאי

העלו בדמיונכם כד חמר מלא במים צוננים. לכד ידית אחיזה ופתח צר שנועד למנוע את אובדן המים. ועתה תארו לעצמכם כי הכד מאויר בדמויות המתארות קרב קדום ומפורסם. האם גם הוא ישמש להובלת מים? או שמא למסירת מסר והנצחתו? סביב סוגיה דומה נבנתה תאוריית תקשורת שלמה המכונה "דטרמיניזם טכנולוגי". הגישה טוענת כי מה שחשוב אינו המסר (המים שבכד) או אפילו מה היה המסר שצויר, אלא עצם העובדה כי ניתן היה להשתמש בכד כדי להעביר מידע. לא הציור אלא היותו מצויר על גבי כלי קיבול. הרעיון, במקרה זה, הוא כי ניתן להעביר מסרים על גבי כדים. הכלי הופך להיות נתיב להעברה.

כד יווני מהמאה השישית לפני הספירה ועליו מרוץ רגלי, חלק מהמשחקים האולימפיים הקדומים. תצלום: ויקיפדה

מרשל מקלוהן, מההוגים החשובים שמאחורי רעיון הדטרמיניזם הטכנולוגי אף הציג בפנינו ביטוי קצר ותמציתי: "המדיום הוא המסר". גישה מעניינת לטיפול עולה ממאמר שאינו חדש, אך מסביר פנים עד מאוד של אחד מחסידי מקלוהן - ניל פוסטמן. בספרו "בידור עד מוות" הוא מראה כיצד ניתן ליישם את התאוריה לגבי נושאים שונים בעולמנו.  מעקב אחר כתיבתו של פוסטמן עשוי לאפשר לנו להבין שניים מהנושאים הרגישים יותר בחיי כולנו – דת ואמונה. אך "לפני שתיישמו על עצמכם את הקריאה "שאו רגליכם לבית לחם" (כשם אחד הפרקים בספרו), כדאי שנתחיל בהתחלה, או במילים אחרות: הבה נצלול אל שורשי הנצרות.

כיצד הפכה כת דתית קטנה ונרדפת, שהסתעפה בראשיתה מתוך הדת היהודית, לאחת הדתות הגדולות? כיצד שימרה את מעמדה? יש להסתכל על תחילת הנצרות כעל אחד ממסעי התעמולה המוצלחים בהיסטוריה

ראשיתה של הנצרות לא הייתה סוגה בשושנים. כיצד הפכה כת דתית קטנה ונרדפת, שהסתעפה בראשיתה מתוך הדת היהודית, לאחת הדתות הגדולות? כיצד שימרה את מעמדה? יש להסתכל על תחילת הנצרות כעל אחד ממסעי התעמולה המוצלחים בהיסטוריה. אם נבחן מספר דתות שונות, ניתן יהיה לראות בקלות שכדי להצליח להפיץ דת בתפוצה רחבה, על מסריה להיות פשוטים בתחילתם. כדי להיות נוצרי עליך להצהיר על אמונה באב, בבן וברוח הקודש ולעבור טבילה. כדי להיות מוסלמי עליך לחזור על הביטוי לפיו אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא נביאו.  להבדיל, כדי להיות יהודי עליך לקיים, או לפחות לנסות לקיים, תרי״ג (613) מצוות, פרט לכך שמזה דורות רבים הליכי הגיור ארוכים ומורכבים. במילים אחרות, הנצרות כמו האסלאם הקלו על המאמינים החדשים שרצו להצטרף לדתם, הרבה יותר משעשתה היהדות.

הנצרות הצעירה לא הייתה דת אהודה. היהודים ראו בה כפירה בעיקר, בעוד הרומאים סברו שהיא דת בעייתית ושונה הן מהיהדות והן מדת האלילים שרווחה ברומא. הגישה שלפיה נולד משיח חדש נראתה כבעייתית לשתי הקבוצות הגדולות בארץ ישראל דאז, ונדמה כי הנוצרים הראשונים עוררו מחלוקות רבות. בשל כך ירדה הדת הצעירה למחתרת, כדי להימנע מרדיפה. מיד נוצרה בעיה לדת המשיחית החדשה – כיצד יתקשרו ביניהן הקבוצות הפזורות וכיצד יפיצו את בשורתו של המשיח החדש? המסר עמד כאן במוקד. העמדה הרעיונית שאותה ניסו לצרוב בתודעת המאמינים. מבעד לעיניהם של חוקרי תקשורת, נראה כי אמצעי התקשורת היו מוגבלים. היה צורך אמיתי במציאת פתרון כדי שקבוצת המאמינים לא תתפזר אט אט ותהפוך להערת שוליים בהיסטוריה. אולם הנוצרים הראשונים נקטו בגישה שבה נוקטות עד ימינו קבוצות המעדיפות להישמר חבויות אך בה בעת  מתקשרות. הנוצרים עשו שימוש בסימבוליזם עשיר ובמשמעויות רבודות כדי למסור מסרים. גישות "משיחיות" נוטות תכופות להשתמש בסמליות מרובדת לשם העברת המסר שלהן. על הסמלים היה להיות פשוטים ככל האפשר, כך שיצביעו על אמונתם החדשה של עובדי ישוע, אך לא יתגלו בנקל הן על ידי היהודים והן על ידי השלטונות הרומים.

ואכן, ידועים לנו מספר סמלים קדומים של הנצרות מימיה הראשונים. סמלים אלה הם קודים תקשורתיים פשוטים לפיענוח בעלי משמעות עבור המאמינים:

האותיות היווניות Tao ו- Rho (ביוונית T ו-P) יוצרות יחדיו את סמל הצלב. ניתן לכתוב את האותיות כחלופה לשמו המפורש של הסמל הראשי של הנצרות, הוא ישו הנוצרי.

סמל שתי האותיות רו ותאו, מכונה "סטאורוגרמה", ומייצג את שמו של ישו הנוצרי. תצלום: ויקיפדיה

כל מי שישלים את סמל הדג מודיע כי גם הוא מאמין מחתרתי, ואפילו אם אינו יודע לקרוא ולכתוב

סמל נוח ומרכזי נוסף שבו השתמשו הנוצרים במחתרת היה סמל הדג. הדג היה סמל מובן בקרב המאמינים, שכן לפי האוונגליונים, ישו חולל בחייו את נס הלחם והדגים, כאשר הצליח להאכיל עדה שלמה בדג אחד. על פי התפישה שלפיה רק המשיח, בן האלוהים, מסוגל לבצע מעשה כזה, ברור למאמינים מה מסמל הדג. הדג הפך לסמל ריבוי, ריפוי וישועה, מה גם שהמילה "איכטוס", "דג" ביוונית – השפה הבינלאומית המקובלת אז על סוחרים ופשוטי-עם – אויתה באמצעות חמש אותיות: ἰχθύς. כל אות יכלה לסמל מילה והנה לכם קוד, או צופן פשוט המאפשר הידברות מחתרתית. בתרגום פשוט, חמש האותיות מסמלות את ראשי התיבות של המשפט: "ישוע הנוצרי, בן האלוהים, המושיע". קל להרכיב את סמל הדג משני קווים פשוטים וכך מאמין יכול לצייר מחצית הדג ומאמין אחר יכול להשלימו. וכך, כל מי שישלים את סמל הדג מודיע כי גם הוא מאמין מחתרתי, ואפילו אם אינו יודע לקרוא ולכתוב.

הדג כסמל של ישו, מקודד את המשפט "ישו המשיח, בן האלוהים, מושיע". תצלום: ויקיפדיה

חיבור האותיות אלפה ואומגה שימש גם הוא סמל. בספר ההתגלות אומר ישו על עצמו כי "אני אלפה ואומגה, ההתחלה והסוף, הראשון והאחרון" (חזון יוחנן, 22.13). שוב, חיבור האותיות הוא סמל מחתרתי מובהק.

האותיות אלפא ואומגה סביב ההילה של ישו המזוקן, בקטקומבות מרומא (המאה הרביעית לספירה). תצלום: ויקיפדיה

בדומה לכך, הטווס סימל אצל היוונים הקדמונים חיי נצח. היוונים האמינו כי גוף הטווס אינו נרקב לעולם. הוספת "אות הטווס" – האומגה - סימלה בעיני הנוצרים הקדומים את נצחיות הנשמה בחיים שלאחר המוות. השקנאי – שאפשר לדמותו באות אלפא - סימל הקרבה עילאית, שכן תצפיות ימי-ביניימיות (לא לגמרי מדויקות) הציגו אותו כמי שמתאמץ במיוחד לטפל בגוזליו, עד שהוא מוכן לתת להם דם מדמו לשם הצלתם בעת מחסור במזון. השקנאי סימל אם כך את הקורבן שאותו מצופה להעניק עבור האמונה. סמלים נוספים וחיבורי אותיות היוו צופני תקשורת פשוטים עבור המאמינים.

הנצרות בתחילתה התאפיינה במסר פשוט ובהבטחה לאנושיות וכבוד. פשוטי-עם ועניים, למשל דייגים או חולים ובעלי מומים, יכלו לחוש כי ישנו מישהו שחושב על מצוקותיהם ומתייחס אליהם

הנצרות בתחילתה התאפיינה במסר פשוט ובהבטחה לאנושיות וכבוד. פשוטי-עם ועניים, למשל דייגים או חולים ובעלי מומים, יכלו לחוש כי ישנו מישהו שחושב על מצוקותיהם ומתייחס אליהם. הללו היוו את הגרעין הראשון של המצטרפים לנצרות. מראשיתה קבעה הנצרות כי היא "קתולית", כלומר "אוניברסלית" או "כוללת". היא גם עירבה מספר אלמנטים: היא אימצה את ממדי הבנייה של הקלאסיקות היווניות-רומיות, ספגה מהתרבות הגרמאנית ושילבה מרכיבים מדתות מזרחיות קדומות, כאלה המדברות על התחברות והרמוניה עם היקום. הערבוב עם תורת הבשורה הנוצרית הדרמטית (של המושיע אשר מת כדי להציל את העולם כולו), ושימוש בשפה היוונית הפשוטה (שהייתה שפת האוריינות האוניברסלית של האימפריה הרומית) – כל אלה סייעו רבות להתפשטותה המהירה והנרחבת. אך הדבר שגרם לה להפוך לדת העצומה שהיא כיום היה מאורע של איש אחד. ולא היה זה ישוע, ישו הנוצרי.

"הסמל של ישו הנוצרי מופיע בפני קונסטנטינוס" (1622), רובנס. תצלום: ויקיפדיה

קונסטנטינוס ראה בהתגלות סמל שאליו מחובר מסר קצר. המסר, או הביטוי, היה: "תחת סימן זה תנצח". הסמל היה סימן הצלב. קונסטנטינוס, עובד האלילים, התעורר משנתו נרעש וביקש מנגריו להתקין עבורו את הסמל

בשנת 312 לספירה עמד המצביא קונסטנטינוס בפני קרב גורלי. היה עליו להשתתף בקרב גדול אשר אמור היה להכריע הן את עתידו והן את גורל האימפריה שלו. בלילה שלפני הקרב, בעת שישן באוהלו, הייתה התגלות. הציניקנים יאמרו שמדובר בחלום. ציניקנים גדולים עוד יותר יראו בכך כלי נוח לסיפור, למסר או אולי לתעמולה, שהרי אין כמו מסר שמימי שמזוהה ככזה לאחר מעשה לשם מתן לגיטימציה בהווה או בעתיד. אך קונסטנטינוס ראה בהתגלות סמל שאליו מחובר מסר קצר. המסר, או הביטוי, היה: "תחת סימן זה תנצח". הסמל היה סימן הצלב. קונסטנטינוס, עובד האלילים, התעורר משנתו נרעש וביקש מנגריו להתקין עבורו את הסמל. הוא סבר שאת נצחונו הוא חייב לצלב, שצעד בראש מחנהו. כמלומד ומשכיל, הוא החליט לחקור את הסמל ולאחר בירורים למד כי הוא שייך לכת קטנה של מאמינים – הנוצרים. הוא ביקש את כתביהם ולאחר קריאה ממושכת החליט כי הרעיונות של ישוע הנוצרי וממשיכיו תואמים היטב את השקפותיו. קונסטנטינוס הקיסר הפך לנוצרי. כל זה לא היה לנו חשוב, אלמלא החליט הוא כי הנצרות תהיה דת המדינה. בן רגע הפכה אירופה כולה – זו שתחת שלטונו - לנוצרית. אם נהרהר לרגע בסוגיית "המסר" או "המדיום", עדיין נותרנו ללא מענה. דומה שניתן להסביר את השינוי העצום שהתחולל עבור המאמינים באמצעות שתי האסכולות. מחד גיסא, המסר האלוהי הוטמע באימפריה כולה. אך מאידך גיסא, המדיום השתנה. המדיום המשפיע היה עתה צו הקיסר.

הנצרות הקתולית דאגה ברבות השנים לבלעדיות אידאית בשטחים שבהם אחזה. מי שלא אהב את דרכיה לא יכול היה להתנגד ממש. בראש הנצרות עמד האפיפיור, נציגה של האלוהות עלי אדמות. תחתיו היה מדרג כמורה מסודר ומפורט, שבתחתיתו עמד הכומר המקומי. הנצרות האמינה בצורך בתיווך בין האדם לבוראו, ותיווך זה מתאפשר באמצעות וידוי או שיח עם הכומר בפניו המאמין שופך את ליבו ומתוודה על חטאיו, וגם נותר חשוף אישית ואולי גם חברתית בפני הכומר. האדם בתמורה דואג לכנסיה ולמנגנוניה באמצעות תרומה – היוצרת  מערכת ברורה של אמצעים כלכליים, שתאפשר לכנסיה לפרוח מבחינה פיננסית. מצד אחר, המנגנון הכנסייתי לא אפשר תחרות. מתנגדים הועלו על המוקד או נודו באקט המכונה "אקס-קומוניקציה", שמשמעותו האמיתית הייתה כמעט גזר דין מוות. הכנסייה בחרה להשתמש במונח  אקס-קומוניקציה – שמשמעו להוציא אל מחוץ לקהילה, קהילת המאמינים הזוכים לחסד האלוהי דרך הארגון הכנסייתי ההיררכי. חרם. נידוי. שערו בנפשותיכם היכן הייתם אם אסור היה לאיש לדבר עמכם, למכור לכם או לקנות מכם. האיום בנידוי העניק לכנסייה הקתולית כוח אדיר והדרך להמשך שליטה בלעדית שלה נראתה סלולה.

השינוי הגדול הגיע מכיוון לא לגמרי, צפוי ובין הגורמים לו הייתה המצאת הדפוס בתרבות האירופית, בידי יוהן גוטנברג, במאה ה-15 (שכן הסיני השתמשו בדפוס מאות שנים קודם לכן).

הדגמה של מכונת דפוס מהסוג של גוטנברג, מוזיאון הדפוס הבינלאומי

עד להמצאת הדפוס, כדי להעתיק ספר, צריך היה להעסיק "מעתיק" – איש מקצוע שהעתיק במדויק טקסטים. העתקה של ספר, למשל ספר מכתבי אריסטו, או התנ"ך, הייתה אורכת זמן ממושך. על פי הערכות העתקת התנ"ך ארכה בין שנה לחמש שנים. לשם העתקת ספר נדרשו אמצעים כספיים, ולכן  העתיקו בעיקר ספרים שנחשבו חשובים וקלאסיקות, ובמרבית הספריות היה רק עותק בודד של כל טקסט. המצאתו של גוטנברג אפשרה העתקה והפצה של טקסטים בקלות ובמספרים גדולים. חשיבות המדיום ברורה וגם מכרעת.

המצאת הדפוס אפשרה ללותר לעשות מעשה. הוא הכין רשימה של דרישות לשינויים בכנסייה,  95 תזות, והדפיס אותה ביותר מ-30 אלף עותקים

והנה עולה על במת ההיסטוריה הכומר הגרמני מרטין לותר. לותר מאס בשחיתות שפשטה בכנסייה ובקרב ראשיה. סיפורים על חיי פריצות והוללות של אפיפיורים לא הביאו, בשל פחד מהשלכותיהם, לשינויים גדולים. היו אפיפיורים שהחזיקו פילגשים. היו גם כאלה שהולידו ילדים  על אף שנדרשו להתנזר אך לא הופעלה נגדם שום סנקציה, בשל סבך של אינטרסים פוליטיים, כלכליים ובטחוניים. המצאת הדפוס אפשרה ללותר לעשות מעשה. הוא הכין רשימה של דרישות לשינויים בכנסייה,  95 תזות, והדפיס אותה ביותר מ-30 אלף עותקים.

כך קל להפיץ את המסר ואת המחאה: 95 התזות של מרטין לותר, מודפסות יפה (1517), הספרייה הלאומית הגרמנית, ברלין. תצלום: ויקיפדיה

לפני המצאת הדפוס, דינו של לותר היה ברור. אולם את עותקי התזות הוא שלח לכמרים אחרים ברחבי גרמניה וארצות השפלה. כולם יחד דרשו שינויים מהכנסייה הקתולית – רפורמציה. הפעם לא יכלו האפיפיור והכנסייה לעשות דבר. אנשי הרפורמציה נטשו כאיש אחד את הקתוליות והקימו גופים נוצריים חדשים אשר קראו למחאה נגד הקתוליות, כלומר הביעו Protest. הפרוטסטנטים דרשו, בין היתר, כי הנוצרים יתפללו בשפת המקום, במטרה לקרב את המתפללים לתוכן התפילה. גרמנים יוכלו להתפלל בגרמנית, צרפתים בצרפתית, ולא בשפה הלטינית שאותה לא הבינו רבים. השימוש בשפת המקום אפשר למאמינים להשתתף בצורה משמעותית יותר בטקסים הדתיים. רעיון הרפורמציה גרס, בין היתר, כי יחידים יכולים לתקשר ישירות עם אלוהים, ללא תיווך הכנסייה.

בשנת 1622 הקים האפיפיור גרגוריוס ה-15 את ה"אסיפה הקדושה לשם ההפצה של הדת האמיתית". המילה שאנו מתרגמים היום כ"תעמולה", propaganda, הומצאה לראשונה בהתכנסות זו, ומובנה המקורי היה "הפצה"

הכנסייה הקתולית לא יכלה לעמוד עוד בחיבוק ידיים. קהילות שלמות באזורים נרחבים התנתקו מן הדת ה"אמיתית" כביכול. היה עליה לעשות משהו, והיא אכן נקטה בצעדים. בשנת 1622 הקים האפיפיור גרגוריוס ה-15 את ה"אסיפה הקדושה לשם ההפצה של הדת האמיתית". המילה שאנו מתרגמים היום כ"תעמולה", propaganda, הומצאה לראשונה בהתכנסות זו, ומובנה המקורי היה "הפצה", כמו בשמה של אותה אסיפה קדושה. תעמולה הרי עוסקת בהפצה של מידע כך שיועיל לתועמלן ומטרת מהלך זה של הקונטרה-רפורמציה (או הכנסייה הקתולית) הייתה להביא נשים וגברים לקבלה רצונית ולא אנוסה של דוקטרינות הכנסייה. את היעדר הכפייה נאלצה הכנסייה לאמץ מחשש שכפייה תגרום למאמינים רבים עוד יותר לנטוש את הכנסייה.

והנה כי כן סגרנו את המעגל. קל לראות עוצמתה של גישת "הדטרמיניזם הטכנולוגי". אמצעי ההעברה הוא הנמצא במרכז. המצאות טכנולוגיות מאוחרות יותר כמו הטלגרף, המחשב, המטוס, האינטרנט ועוד יהוו עתה סיבה מרכזית והסבר לשינויים בחברה, בפוליטיקה ובכלכלה. אם אנו יכולים אנו להפיץ ספרים להמונים, תוגבר האוריינות. השליטה בידע תקטן. אם נמציא את הרכבת, את המכונית או את המטוס, נוכל להגיע במהירות ממקום למקום ולשנות את האופן שבו נבחר מקום מגורים ומקום עבודה. שינוי במדיום התקשורת מאיתות באמצעות מדורות (מסר חד כיווני) למסירת הודעות באמצעות רצים או רוכבים על סוסים, תשנה את מהירות העברת המידע ואת היכולת למסור מידע באורח דו כיווני. במקרה שלנו, כפי שגרס פוסטמן, שינוי המדיום שינה אפילו את הדתות בעולם. ניתן אפילו לחשוב על התפשטותה של דאע"ש במזרח התיכון כנובעת מהשימוש באינטרנט לצורך הפצה אידאית. הקפיצה הטכנולוגית של ימינו היא קפיצה אדירה. היא מייתרת תפקידים ומשרות. חשבו על הסנדלר שאיבד את משרתו, אך גם על נעליים להמונים. האם השינוי שהוצג אינו גם בין המבשרים המרכזיים של עזיבת הדת וכניסתן של "תורות" חילוניות? או שמא השינוי ימשיך להניב אפשרויות חדשות לדתות הוותיקות ויעלה על הבמה גם דתות חדשות? בסופו של דבר, הדת, כמו הטכנולוגיה המשתנה, הן יצירות אנושיות, וככאלה הן נמצאות ביחסי גומלין. כל תכונותינו האנושיות משחקות תפקיד בדרמה שנמשכת מלפני ראשית הזמנים ההיסטוריים, ושאינה צפויה להסתיים.

ד"ר יורם רבובסקי הוא מרצה לרטוריקה, תעמולה וחינוך לערכים במכללת עמק יזרעאל ומכללת תל חי, וזוכה אות המופת לשיקום של משרד הביטחון.

תמונה ראשית: חזון קונסטנטינוס על הקרב בגשר מילביוס, איור בכתב יד ביזנטי מהמאה ה-9, הספרייה הלאומית הצרפתית (BnF MS Gr510 folio 440 recto). תצלום: ויקיפדיה