מוזרים נמאסתם

מחקרים רבים מדי מתמקדים בסטודנטים מערביים, משכילים, מתועשים, עשירים ודמוקרטים. האם המדע מסוגל להרחיב את הדגימה?
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

כדי להפוך מנער לגבר בשבט האֶטוֹרוֹ בגינאה החדשה, יש לבלוע את זרעו של אחד מחברי השבט הבוגרים בטקס הכולל מין אוראלי. אמונה דומה קיימת גם אצל שבט הקאלוּלי השוכן בקרבת מקום. אבל אצל הקאלולי הטקס כולל החדרה של הזרע דרך פי הטבעת של הנער, ולא דרך פיו. בני אטורו בזים לטקס של הקאלולי. הם חושבים שהוא מגעיל, מעשה שלא כדרך הטבע.

אם תתבקשו לסכם את טיבה של חוויית ההתבגרות המודרנית, הקאלולי והאטורו לא יהיו הדוגמאות הראשונות שיחלפו בראשכם. אבל לפני כמה שנים השתכנעו שלושה חוקרים מוונקובר שחלק גדול מכל הידוע לנו על האנושות מבוסס על מחקרים שנעשו בשבט המנותק לא פחות מהחוויה האנושית הממוצעת: שבט הסטודנטים האמריקנים.

במשך שנים רבות הניחו מדענים שהאבולוציה תכנתה את רוב האנושות פחות או יותר באותו אופן. משמעות הדבר היא שכלל לא משנה איזה מוח אנחנו חוקרים. ואם זה לא משנה, למה לא להשתמש במוחות הנגישים ביותר? אבל באמצע העשור הקודם, הפסיכולוגים סטיבן היינה (Heine), ג'וזף הנריק (Henrich)  וארא נוֹרֶנְזאיאן (Norenzayan) מאוניברסיטת בריטיש קולומביה הגיעו למסקנה שלא כל בני האדם מתוכנתים באותו אופן. כל אחד מהם חקר את האופן שבו התנהגות נבדלת בין תרבויות: היינה עסק בתחושת העצמי; נורנזאיאן בדת ובאמונה; והנריק בהוגנות ובהדדיות. הם גילו להפתעתם שרעיונות הנחשבים אוניברסליים הם בעצם ייחודיים לתרבויות שונות.

ילידים, פפואה, גינאה החדשה

ילידים מגינאה החדשה. תצלום: תומס ג'ורדן.

חלק גדול מכל הידוע לנו על האנושות מבוסס על מחקרים שנעשו בשבט המנותק לא פחות מהחוויה האנושית הממוצעת: שבט הסטודנטים האמריקנים

אחת התגליות המרכזיות התגלתה כשהנריק ביקש מבני המָצ'יגֶנְגה בפרו לשחק במשחק האולטימטום. זהו מבחן התנהגותי נפוץ, שבו שחקן אחד מקבל מזומנים ומתבקש לחלק אותם בינו לבין אדם זר: אם הזר דוחה את הצעתו, אף אחד מהם לא מקבל דבר. ההיגיון אומר שעל הזר לקבל כל סכום שמוצע לו – הרי הוא לא עושה תמורתו דבר! – אבל בפועל, נדמה שלשני הצדדים יש תחושת הוגנות יסודית ולכן הם מציעים סכומים גדולים יותר ממה שההיגיון הכלכלי מכתיב, ודוחים הצעות שנראות להם קטנות מדי. אבל התברר שהמצ'יגנגה לא חושבים כך. הם הציעו – והסכימו לקבל – הצעות נמוכות מאוד. "הם פשוט לא הבינו מדוע מישהו יקריב כסף רק כדי להעניש אדם אחר שהתמזל מזלו למלא את התפקיד האחר במשחק", אמר הנריק. התופעה הזאת מעולם לא נראתה בארצות הברית, וכמוה גם התופעה ההפוכה, שבמסגרתה אנשים במדינות רבות דוחים הצעות "הוגנות מעל ומעבר" שמעניקות את חלק הארי של הסכום לשחקן השני.

ב-2010 פרסמו הנריק, היינה ונורנזאיאן בכתב העת Behavioral and Brain Sciences מאמר שכותרתו "האנשים המוזרים ביותר בעולם?", ובו הם טוענים כי חלק ניכר מהמדע שאנו מכירים וקוראים עליו הוא מדע מערבי, משכיל, מתועש, עשיר ודמוקרטי. באנגלית המילה WEIRD, כלומר "מוזר", משמשת גם כראשי תיבות לחמשת התארים הללו – Western, Educated, Industrialized, Rich, Democratic [בעברית נכנה אותם כאן "מוזרים" לשם האחידות]. בין 2003 ל-2007, 96 אחוז מהמתנדבים בניסויים שהתפרסמו בכתבי העת הפסיכולוגיים המובילים היו "מוזרים", כלשונם. 68 אחוז מהמאמרים הסתמכו על נבדקים אמריקנים. ובכתב העת המכובד Journal of Personality and Social Psychology, שיעור של 67 אחוז מסך כל הנבדקים היו סטודנטים אמריקנים לפסיכולוגיה. "בתחומים רבים ישנו אורגניזם טיפוסי שמקובל לחקור", אומר כעת היינה. "חלק גדול מניסויי הרפואה נעשים בעכברים, וחלק גדול מהניסויים הגנטיים בזבובי פירות. ובפסיכולוגיה, האורגניזם הטיפוסי הוא הסטודנט האמריקני".

לפי הנריק, היינה ונורנזאיאן, לא רק שהמדגם ה"מוזר" הוא מוטה, אלא שהוא בכלל לא מייצג. בהתחשב במאפייניהם הייחודיים של סטודנטים אמריקנים, כתבו החוקרים, ייתכן כי מדובר "באוכלוסייה הכי פחות מתאימה לביסוס הידע שלנו לגבי ההומו ספיינס". אותם מאפיינים ייחודיים מתגלים במגוון תחומים כמו "תפישה חזותית, הוגנות, שיתוף פעולה, תפישה מרחבית, קטגוריזציה והסקת מסקנות באינדוקציה, היגיון מוסרי, גישות להסקת מסקנות, תפישה עצמית ומוטיבציות, ונטייתה של מנת משכל לעבור בתורשה".

אנו מגלים שאולי אין תיאוריה מאוחדת של הכול, שלא כל אדם נולד עם אותה מערכת הפעלה בסיסית

ראו לדוגמה את אשליית מילֶר-לאיֶיר: קו שבקצותיו חצים המצביעים פנימה נראה קצר יותר מאשר קו שבקצותיו חצים המצביעים החוצה – אלא שהוא נראה כך רק אם גדלתם בסביבה מערבית המלאה בקווים ישרים ובזוויות. בדומה לכך, מערביים הם היחידים שהחשיבה האתית שלהם מבוססת על שיקולים "פוסט-מוסריים" כמו תפישות של צדק וזכויות. אפילו כפות הרגליים שלנו אינן נורמליות: הן שטוחות וצרות, והבוהן שלנו קטנה. זוהי "תוצאה של חיים שלמים בנעליים מרופדות".

אשליית מילר-לאייר

אשליית מילר-לאייר

חלק מההבדלים בין הנבדקים ה"מוזרים" לנבדקים אחרים הם הבדלי "או-או". לדוגמה, אנגלית היא שפה אגוצנטרית ואילו רוב השפות האחרות הן אָלוצנטריות: דוברי אנגלית מתארים את מקומם של עצמים ביחס לעצמם או לאנשים אחרים, ולא ביחס לעצמים אחרים (למשל, "האופניים נמצאים חמישה מטרים לשמאלי", ולא "האופניים נמצאים ליד ברז כיבוי האש"). ברוב המקרים, מסתבר שה"מוזרים" נמצאים בקצה קצהו של הספקטרום שלאורכו מפוזרת רוב האנושות.

ייתכן כי הדוגמה הטובה ביותר לכך היא אינדיבידואליזם. אמריקנים הם האנשים האינדיבידואליסטים ביותר בעולם (וגם הפטריוטים ביותר, הנוטים להתפלמס ביותר, הפילנתרופים ביותר, הפופוליסטים ביותר, האופטימיסטים ביותר, וכולי), וסטודנטים אמריקנים הם האינדיבידואליסטיים ביותר בעמם. אמנם משמעות הדבר היא שהם נרקיסיסטים, אבל לא שהם אנוכיים. לנבדקים "מוזרים" יש נטייה חזקה לשתף פעולה במשחקי חלוקה, כמו משחק האולטימטום. החשיפה הרבה לשוק מלמדת אותנו לנהוג בהוגנות ולצפות מאחרים לנהוג באותו אופן. אינדיבידואליזם משמעו שהפנמנו קוד מוסרי ואיננו נדרשים להסתמך ללא הרף על בני אדם אחרים בסוגיות מוסריות. זאת הסיבה ש"מוזרים" מרמים פחות כשאף אחד לא מסתכל. אמנם זוהי תופעה מעודדת ומרתקת, אך יש לה השלכה נוספת: כאשר אנו בונים תיאוריה אוניברסלית לגבי טבע האדם והאלטרואיזם האנושי בעזרת אבני הבניין הייחודיות האלה, אנו בונים תיאוריה שגויה בהכרח.

ההטיה ה"מוזרה" אינה משפיעה אך ורק על ממצאי מחקרים. היא משפיעה גם על סוגי המחקרים הנערכים באקדמיה. לא זאת בלבד שבגלל ההטיה התרבותית שלנו אנו מתעלמים מקונספטים בעלי חשיבות במדינות אחרות – כמו תווי פנים, קַסְטוֹת או כבוד – אלא שלעתים קרובות אנו בוחנים קונספט מערבי ("בושה", למשל) שאין לו מקבילה ברורה בחברות אחרות, או שיש לו מקבילה אך היא מעוררת קונוטציות שונות. את התפישות היסודיות של תחום הפסיכו-בלשנות, לדוגמה, קל מאוד להביע בשפה האנגלית. זוהי הוכחה לאחד משני דברים: או שאלוהים הוא אנגלי, או שמוחות דוברי-אנגלית, החוקרים מוחות דוברי-אנגלית, המציאו תיאוריות באנגלית.

סטודנטים אינם הגורם היחיד להטיה התרבותית. רוב מחקרי הילדים וההתפתחות נעשים במשפחות "בעלות זמן, משאבים ומוטיבציה להביא את תינוקם למעבדה באוניברסיטה כדי שישתתף במחקר התפתחותי", כפי שכתבה אן פֶרְנַלְד (Fernald) מסטנפורד בתגובתה למאמר על ה"מוזרים". היא מציינת כי קבוצת הנבדקים הזו "מגוונת עוד פחות מאשר אוכלוסיית הסטודנטים הנפוצה מאוד במחקרי מבוגרים". בכנס הבינלאומי לחקר התינוק של שנת 2010, פחות מאחוז אחד מתוך אלף המחקרים שהוצגו, כלל משתתפים ממשפחות מעוטות יכולת, אף על פי ש-20-40 אחוז מהילדים האמריקנים באים ממשפחות כאלה. חוקרים אחרים טענו שההטיה התרבותית משפיעה אפילו על מחקרים המשווים בין בני אדם וקופי אדם. אם בני האדם הם "מוזרים", הרי שקופי האדם מוזרים אף יותר: בעלי חיים שאינם תוצרים של חיי הג'ונגל, אלא של סביבות גידול מלאכותיות.

ויש לזכור גם שסטודנטים הם סטודנטים. לא זאת בלבד שהם משכילים, בהגדרה, אלא שרובם אינם בוגרים. כשמשחקים במשחק האולטימטום עם אנשים בגילים שונים, תגובותיהם משתנות לאורך זמן. רמת האמון החברתי שלנו מתייצבת רק באמצע שנות העשרים לחיינו, ובמשחקים אחרים היא מתייצבת רק בשנות השלושים לחיינו. "כל נקודות הייחוס לתפקוד קוגניטיבי תקין מבוססות על סטודנטים בני עשרים", אומר ברדלי לאב (Love), חוקר מיוניברסיטי קולג' לונדון. אבל המוח משתנה לאורך החיים ככל שאנו לומדים דברים חדשים.

כלומר, אנו מציירים תמונה מעוותת של תפקוד המוח. יכול להיות שאנחנו אפילו טועים לגבי הגיל שבו תופעת הסניליות מתחילה להתפתח. "מחקרים חדשים מלמדים כי חלק ניכר מהשלכות ההזדקנות – השלכות שיוחסו לדעיכה קוגניטיבית – עשויות להיות תוצאה של בסיס ידע שונה", אומר לאב. "לאנשים מבוגרים יש יותר קונספטים, יותר מילים, יותר מידע לסנן. אפילו אם החומרה השכלית לא משתנה, זה כמו לחפש בדיסק קשיח עם שלושה קבצים לעומת דיסק קשיח עם שלושה מיליון קבצים. המידע פשוט לא קופץ באותה מהירות".

ואפילו אם נוכל להביא למעבדה את הנבדקים הנכונים, בגיל הנכון, ממגוון רחב של תרבויות, ההתנהגות שלהם לא תייצג בהכרח את התנהגותם בחיים האמיתיים. לדוגמה, ישנה תיאוריה המדברת על התיאבון שלנו לחדשנות, והיא אומרת כי הנכונות שלנו לנסות משהו חדש – מסעדה שונה, או מוצר חדש – נקבעת לפי משך הזמן שחלף מאז השינוי האחרון שביצענו: ככל שחלף זמן רב יותר, כך גדל הסיכוי שנרצה לנסות משהו חדש. התיאוריה הזאת עומדת במבחן המעבדה. אבל לאב חקר את ההחלטות שאנשים מקבלים בחיים האמיתיים – בעזרת נתונים צרכניים מאחת מרשתות הסופרמרקטים הגדולות בבריטניה – ומצא שההפך הוא הנכון: "10 אחוז מהאנשים אכן נוהגים בהתאם לדפוס שהתגלה במעבדה, אבל אצל רוב האנשים, הנכונות לבחון אופציות חדשות דועכת ככל שחלף זמן רב יותר מאז שהם התחילו לקנות מוצר מסוים". כשהצוות של לאב שלח לנבדקים שוברי הנחות למוצרים חדשים, על סמך הנוסחה החדשה שלהם, שיעורי המימוש הוכפלו.

"חוקרי כלכלה או פסיכולוגיה נוטים לבחון אנשים בתרחישים הכי פחות מציאותיים שניתן להעלות על הדעת", אומרת ניקולה ראיחני (Raihani), גם היא מיוניברסיטי קולג' לונדון. "אתם עומדים מול מחשב, באנונימיות מוחלטת, לעולם לא תפגשו את האדם שאתם נמצאים איתו באינטראקציה, אף אחד לעולם לא יידע אילו החלטות קיבלתם. אה, וגם מכריחים אתכם לשחק עם אדם מסוים. כאילו לוקחים את כל הדברים החשובים ביותר באינטראקציה חברתית, מסירים אותם ואומרים: 'איך אנשים מתנהגים בלי כל הדברים האלה'"?

עצם המחשבה שחלק גדול כל כך מהידע שלנו לגבי טבע האדם רלוונטי, בפועל, רק לסטודנטים אמריקנים – ויתרה מזו, לסטודנטים אמריקנים בתנאי מעבדה מלאכותיים – אמור להדליק אצלנו נורות אדומות. היינה ועמיתיו ציפו לתגובת נגד חריפה לממצאים שלהם, אבל הוא אומר שהם זכו דווקא לשבחים מכל עבר. שבחים יש, תגובות מעשיות אין: "לפני כמה חודשים ג'ו הנריק הרצה בכנס. ג'ונתן היידט (Haidt) הציג אותו כאחד ממחברי המאמר הזה שכולנו קראנו, כולנו חושבים שהוא נהדר, אבל אף אחד מאיתנו לא עושה שום דבר בעקבותיו".

חשוב לציין כי בספרות המחקרית ניתן למצוא גם מחקרים בין-תרבותיים מרתקים. למשל, מאמר שפורסם לאחרונה על-ידי סימון גכטר (Gächter) ויונתן פ. שולץ (Schulz) מאוניברסיטת נוטינגהם מתאר מחקר שבו ביקשו החוקרים מ-2,568 צעירים מ-23 מדינות להטיל קובייה ולדווח על התוצאה. הם אמרו לנבדקים שתוצאות גבוהות יותר יניבו רווחים גבוהים יותר. החוקרים מצאו מתאם בין מבחני הכֵּנוּת האישיים של הנבדקים לבין רמת שבירת הכללים במדינתם בכלל. מכאן אנו לומדים שפרטים החיים במדינות מושחתות נעשים רמאים יותר בעצמם.

מחקרים אחרים ערכו השוואות בין מדינות כדי לבחון אם תכונות מסוימות הן תוצאה של אבולוציה או של גורמים תרבותיים. באחד המחקרים האלה, המקיף ביותר שנעשה אי פעם בנושא התפרקות מערכות יחסים, ביקשו החוקרים מ-5,705 נשים מ-96 מדינות – נשים שבני זוגן, הזכרים, בגדו בהן – למלא שאלון מקוון. התברר כי ישנו פרק זמן אוניברסלי של אֵבֶל ותחושת נבגדות – אך אחריו רוב הנשים "ניצחו", קרי למדו לזהות טוב יותר סימנים בעייתיים בבני זוג פוטנציאליים. אמנם גם במחקר הזה יש הטיה (עצם קיומה של גישה לאינטרנט), אבל זה עדיין טוב יותר מהסתמכות על אוכלוסיית הסטודנטיות באוניברסיטת ג'ורג'יה טק בלבד.

אף על פי כן, על כל מחקר כזה ישנם תריסר מחקרים המבוססים על המודל המוזר-מוכר. זוהי בעיקר שאלה של נוחות. אם אתם חוקרים מאוניברסיטה קטנה מעיר קטנה, הכי קל לגייס מתנדבים בקמפוס: מן הסתם לא יהיה לכם כסף לחזור על המחקר במקומות שונים בעולם, אפילו אם מדובר במדינות בעלות התשתית המחקרית המתאימה למימון המחקר שלכם. יתרה מזאת, העולם האקדמי מתגמל חוקרים המפרסמים בתדירות גבוהה ומספקים ממצאים חדשניים. החוקרים שזוכים בפרסום ובקביעות הם אלה שחושפים אמיתות מרתקות לגבי המצב האנושי, לא אמיתיות מרתקות לגבי מצבו של הסטודנט האמריקני. כלומר יש פיתוי להכליל.

"הרבה יותר קל לערוך מחקרים במעבדה", אומרת ראיחני. "אם אתם נמצאים בסביבה תחרותית ומנסים לפרסם, לעמוד בקצב, יש לכם תמריץ לצעוד בנתיב הקצר ביותר, ללכת על בטוח". היא מוסיפה כי ישנם יתרונות רבים לעבודה במעבדה, כמו מידת השליטה של החוקרים בניסוי.

סטודנטים בקולג', רוצ'סטר

סטודנטים בקולג' ברוצ'סטר, ניו יורק. תצלום: Nazareth Collegw

יתרה מזו, היציאה לשטח עלולה לגזול זמן רב וכסף רב. ראיחני נותנת כדוגמה את מחקר הכנות: "מדובר במבצע מדהים. אבל נדרשו לבחור הזה שלוש שנים לאיסוף הנתונים". זאת, בין היתר, מכיוון שהיה צורך לאסוף את כל המידע באמצעות אדם אחד – או באמצעות מספר רב של אנשים שונים – כדי למנוע מצב שבו מחצית מהנבדקים ירואיינו על-ידי בחורה צעירה ויפה, והחצי השני על-ידי גבר נרגן בגיל העמידה.

גם אם הייתם יכולים להרשות לעצמכם לבצע מחקר בכל תרבות על פני כדור הארץ, הממצאים עדיין לא היו מגיעים לרזולוציה נמוכה מספיק. שׁאקְטי לַמְבָּה (Lamba) מאוניברסיטת אֶקְסֶטֶר ערכה סדרת מחקרים בקרב הפָּהארי קוֹרְווה, שבט הודי של לקטים-מגדלים. המחקרים התבססו על משחקי הוגנות, שבהם התבקשו בני השבט לחלוק ביניהם משאבים יקרי ערך. התברר כי ההבדלים בין הקהילות השונות של השבט היו גדולים לא פחות מההבדלים בין תרבויות שונות. במילים אחרות, "נורמות של פהארי קורווה" הוא קונפסט מוטעה – ומתנשא – לא פחות מ"הנורמות האמריקניות" שאותן אנו מנסים להחיל על קבוצה הכוללת אנשים כמו דונלד טראמפ ואופרה וינפרי גם יחד.

אין הכוונה שמחקרים בין-תרבותיים, או מחקרי מעבדה, אינם בעלי ערך. "אני לא חושב שמחקרים בסטודנטים אמריקנים הם בעייתיים בהכרח. צריך רק להגביל את המסקנות לסטודנטים אמריקנים", אומר היינה. "הבעיה היא שאנחנו לא מגבילים את המסקנות שלנו, אלא נוטים לומר: 'ההתנהגות הזאת היא חלק מטבע האדם, ומקורהּ באירועים שהתרחשו בסוואנה האפריקנית לפני מיליוני שנים'. כאן אנחנו עושים קפיצה גדולה מאוד".

הוא מציע קיצור דרך אפשרי למי שמנסה להוכיח אוניברסליות: "לנסות למצוא קבוצה תרבותית המתנהגת אחרת לחלוטין מקבוצת ה'מוזרים', בכמה שיותר היבטים – למשל, שבטים המתקיימים מחקלאות בגינאה החדשה או בבורקינה פאסו. ואם מתקבל דפוס תוצאות דומה, זה צעד בכיוון הנכון להוכחת טיעון גורף לגבי טבע האדם". אך היינה חושש שבעיה נוספת, חמורה יותר, מאפילה על בעיית ה"מוזרים": משבר השחזור. לאחרונה, חוקרים מתחומים שונים, ובייחוד מהפסיכולוגיה והכלכלה ההתנהגותית, גילו למרבה מבוכתם שממצאים מרכזיים רבים אינם עומדים במבחן: לא רק בתרבויות אחרות, אלא בכל מקום.

"משבר השחזור הוא משבר של תוקף פנימי – האם אנו יכולים לסמוך על ממצאי המחקרים שלנו? האם אנו מבינים את המשמעות שלהם לאשורה?" אומר היינה. "ואחד הפתרונות שכולם מסכימים עליו הוא שאנחנו זקוקים לדגימות גדולות יותר ושאנחנו צריכים להקפיד לבצע מחקרי שחזור. שני הדברים האלה מאלצים אותנו למצוא נבדקים רבים יותר – וכשצריך למצוא עוד נבדקים, יש תמריץ להסתמך על דגימות נגישות וזמינות".

אז איך נמנעים מהסכנה הזאת? איך הופכים את המדע למדויק יותר בלי להפוך אותו בה בעת ל"מוזר" יותר? אחד הכלים שמדענים משתמשים בו כדי להרחיב את הדגימה שלהם, או כדי למצוא נבדקים בקלות רבה יותר, הוא Mechanical Turk של אמזון, הידוע בקיצור כ-MTurk. הכלי הזה מציע לחוקרים מאגר של אנשים המוכנים לבצע משימות שונות, כמו לענות על שאלות של חוקרים, תמורת סכומי כסף קטנים.

אבל לא מדובר בפתרון קסמים. כפי שלאב מציין, הדגימה של MTurk אינה רק "מוזרה", כי אם לגמרי ביזארית. "האנשים האלה חריגים מעצם הגדרתם כי הם מוכנים לעשות את הדברים האלה ברשת תמורת מעט כסף – והם לא רק משתתפים במחקר אחד או שניים, כמו במעבדה, אלא בחמישים. אפשר לומר שהם נבדקים מקצועיים". יתר על כן, מאגר המתנדבים הזה עמוק פחות משנדמה: מאמר שהתפרסם לאחרונה מלמד כי רוב המדענים מצליחים להגיע בעזרתו בערך ל-7,300 איש, ולא לחצי המיליון שאמורים להיות שם, לדברי אמזון. ישנן גם אינדיקציות לכך שקיימת קבוצה קטנה של מתנדבי MTurk "מערביים" שנמצאים למעשה בהודו ובחלקים אחרים בעולם המתפתח ומסווים את כתובות ה-IP שלהם כדי להרוויח כמה גרושים בקלות.

אולי הפתרון לכך הוא גיוס מתנדבים דרך פייסבוק במקום MTurk. אמנם עדיין מדובר בדגימה מוטה, מכיוון שהיא פוסלת את כל מי שאין לו מחשב או סמארטפון, ובכל זאת היא מייצגת טוב יותר את כלל בני האדם. יתרה מזאת, יש סיכוי טוב יותר שחברי הדגימה הזאת משתמשים בשמותיהם האמיתיים ובכתובות האמתיות שלהם. קיימים בסיסי נתונים נוספים שאפשר לבחון. לאב, כאמור, השתמש בנתוני מכירות של סופרמרקטים. בדומה לכך, ראיחני ועמיתיה בחנו לאחרונה נתוני תרומות ברשת, כדי לבחון את המושג המכונה "עזרה במחיר גבוה" (costly helping) – כלומר שבמקום להתגנדר ולהשוויץ כדי למשוך בת זוג, אנחנו תורמים כמויות כסף מופרזות לעמותה המועדפת עליה. הם מצאו שאנשים אכן התחרו על גובה תרומותיהם, אבל רק זכרים ורק נוכח מגייסת תרומות שהיא נקבה מושכת.

אם כן, חלק מהפתרון לבעיית ה"מוזרים" הוא לזנוח את ההנחה שקיימת איזושהי אמת מידה אולטימטיבית לניסויים (או להתנהגות אנושית בכלל). במקום זאת נוכל לבחון תיאוריות במעבדה, בתרבויות שונות, כנגד נתוני "ביג דאטה", ובאמצעות מתנדבים שאנו מגייסים ברשת – כל עוד נבהיר כי התוצאה מייצגת הסתברות, לא ודאות.

לא זאת בלבד ששינוי הגישה שתיארתי כאן יעזור לנו לאסוף נתונים איכותיים יותר, אלא שהוא עשוי להציל חיים. בספרו The Geography of Madness (משנת 2016) מראה פרנק בּוּרֶס (Bures) כיצד כל מיני מחלות הן תלויות-תרבות. בניגריה, סין וסינגפור אנשים החווים לחץ רב עלולים לחשוש שאיברי המין שלהם שוקעים לתוך גופם. אבל ישנן גם בעיות רפואיות מערביות שאינן צצות בשום מקום אחר, או צצות בצורות שונות מאוד – כולל לחץ קדם-וסתי. אפילו ההנחה שתינוקות אמורים לזחול לפני שהם מתחילים ללכת היא קונבנציה תרבותית ולא הכרח ביולוגי.

רוב ההנחות המערביות לגבי הפרעות נפש מבוססות על מחקרים בנבדקים "מוזרים". ההנחות האלה יוּצאו רק אחר כך לשאר העולם, מתוך מחשבה שהן חלות על כל בני האדם באשר הם. בספרו Crazy Like Us (משנת 2010), אית'ן ווטֶרְס (Watters) מציג את הפסיכיאטרים המערביים כמעין מיסיונרים, המתפרשים על-פני העולם ובאמתחתם נמצא מדריך ה-DSM במקום התנ"ך. במקומות רבים הם אלה שיוצרים את המחלות שלכאורה באו לרפא. בהונג קונג, לדוגמה, המקבילה הסינית לאנורקסיה – שהלוקים בה לא גילו בעבר פחד מהשמנה ולא תפשו את עצמם כבעלי משקל יתר – הוחלפה בגרסה האמריקנית של המחלה. ברואנדה שלאחר רצח העם או בסרי לנקה שלאחר הצונאמי, הוחלט כי אנשים מסוימים לוקים בפוסט-טראומה. פסיכיאטרים דחפו את אלה לפגישות אחד-על-אחד במקום לתת להם להתמודד עם האבל בקבוצה. כפינו עליהם את אסטרטגיית ההתמודדות שלנו.

שכיר יפני, תחנת רכבת

שכיר יפני ישן בתחנת רכבת. תצלום: ראובן סטנטון.

אחת הדוגמאות המעניינות ביותר התרחשה ביפן. מדינה זו הפכה זה מכבר לאחד השווקים הרווחיים ביותר של חברות התרופות המערביות, מלבד יוצא דופן אחד. "מודאגים בריאים" (Worried Well, אנשים הפונים לסיוע רפואי או נפשי אף על פי שאינם סובלים ממחלה מוגדרת) מעולם לא פנו לקבלת עזרה פסיכיאטרית: השירות הזה נועד לאנשים בעלי מחלות נפש קשות. משמעות הדבר הייתה שמכירות תרופות ה-SSRI, קרי נוגדי דיכאון כגון פרוזאק שנמכרים בכמויות אדירות במערב, היו מעטות עד לא קיימות. כפי שכותב ווטרס, חברות התרופות ניסו להגדיר מחדש את משמעותו של מושג הדיכאון כדי לשנות את מצב המכירות. ביפן החלו להופיע מודעות המתארות את הדיכאון כ"צינון בנשמה" – וכפי שאפשר לתאר, המכירות נסקו. אך לא ברור אם הקמפיינים הפרסומיים האלה שכנעו יפנים הסובלים מדיכאון לגשת לטיפול, או שמא יצרו מצב של אבחון יתר. בהתחשב בכך שתרופות SSRI מעלות את הסיכון להתאבדות באוכלוסיות מסוימות (ומפחיתות אותו באחרות), ישנו סיכוי שהמדיקליזציה של הדיכאון היפני גבתה יותר חיים משהצילה.

אולי תחשבו כי התפתחויות אלה, והטיית ה"מוזרים" באופן כללי, נובעות מבורות, או מיהירות. אולי תאמרו שהמערב זקוק למעט ענווה מדעית. אך האמת היא שההטיה הזאת נובעת מאופטימיות. היא מבוססת על הנחה שמקורה בעידן הנאורות: ההנחה שאנו אחווה אנושית אחת גדולה. יהיה קשה מאוד לזנוח את מודל האחווה האנושית, מכיוון שהוא כרוך בנרטיב רחב יותר של קדמה אנושית: שהמדע נמצא זה זמן רב במסע מהמורכבות אל הפשטות. המטרה הייתה לפלס לנו נתיב בתוהו ובוהו של חיי היומיום ולגלות את הכללים הנסתרים ששוכנים ביסודם, את המנגנונים התשתיתיים שמייצרים את התופעות המדהימות שאנו רואים סביבנו.

אך כעת, במגוון תחומים כגון פיזיקה, ביולוגיה ופסיכולוגיה, אנו מגלים שבכל זאת לא קל לפלס את הנתיב הזה. אנו מגלים שאולי אין תיאוריה מאוחדת של הכול, שלא כל מחלה נובעת מגֶן אחד ויחיד, שלא כל אדם נולד עם אותה מערכת הפעלה בסיסית. ולכן בתחומים רבים אנחנו נמצאים כעת במסע הפוך, מהפשטות אל המורכבות.

ייתכן כי הפסיכולוגים ייאלצו לנטוש את ההנחה הבסיסית שלפיה ההבדלים בינינו הם גופניים ותו לא. ייתכן שהם ייאלצו לערוך מחקרים בין-תרבותיים ואחרים כדי להבין אילו תכונות ואילו התנהגויות הן חלק מהחומרה האנושית המובנית שלנו ואילו מהן תלויות במערכת ההפעלה הסביבתית שאנו מתקינים בה. זה יהיה תהליך מרתק, אך מורכב וקשה הרבה יותר מזה שבא לפניו.

כחלק מהתהליך הזה, גם ההדיוטות ייאלצו לזנוח את האשליות המנחמות שלהם. בתוך תוכנו, כולנו כמו בני האטורו, כולנו משוכנעים כי החברה שאנו רואים סביבנו היא הסדר הטבעי של עולם, נקודת הסיום הטבעית שאליה התרבויות האחרות אמורות לשאוף. ולכן, לא זאת בלבד שאנו מפיצים את המונוקולטורה השכלית שלנו בכל העולם, אלא שאיננו שמים לב עד כמה אנו מוזרים – ו"מוזרים".

 

רוברט קוֹלְוויל (Colvile) כותב על פוליטיקה, תרבות וטכנולוגיה. כתבותיו התפרסמו בפייננשל טיימס, דיילי טלגרף, The Spectator, פוליטיקו ועוד. ספרו האחרון הוא The Great Acceleration: How the World is Getting Faster, Faster (ראה אור ב-2016). הוא מתגורר בלונדון.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי רוברט קוֹלְוויל, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

12 תגובות על מוזרים נמאסתם

    02
    אזרח מודאג

    אדון "שם מלא" מדהים פשוט בתגובתו המוכיחה עד כמה המאמר שהוא שש לקטלו פוגע בול. למען האמת הביקורת אף קיצונית ומדייקת יותר מהמאמר עליו היא מגיבה. מעט דוגמאות : עומייר חק -ידוע רק ליודעי חן מערביים המקבילה המצומצמת של "הסטודנטים", דונלד טראמפ-הטיה פוליטית מכלילה מתחום לא רלוונטי,"ליצני" ,הרי היא הדוגמה להכללה (המאד רלוונטית ומאד טרגית במקומותינו)מעצימה ורהבתנית של תרבות כוללת המייצרת ומשכפלת אזרחים בדמותה. בקיצור המאמר אולי לא בדיוק מועמד לפרס פוליצר אבל הביקורת אולי בכל זאת.

    03
    שם מלא

    מה בדיוק הטענה פה? שהכללות אסורות? ראשית, זו הכללה בפני עצמה.
    שנית, הכללות *יכולות* להיות שגויות. אנחנו מציעים הכללה ואז מתברר שקיימת דוגמת-נגד שמראה שההכללה שהצענו לא חלה על כל המקרים. בתגובה, אנחנו משנים את ההכללה להכללה חדשה. כמובן, אפשר אחרי כן למצוא דוגמת נגד חדשה או להראות שההכללה החדשה איבדה כמה שמהמקרים שהמכללה הראשונית חלה עליהם. צעדים כאלה מקדמים את החשיבה שלנו יותר ויותר לכדי התאמה למקרים שאנחנו רוצים לתפוס.
    מה שמקומם הוא הטענה שהכללות *חייבות* להיות שגויות. להיות במצב כזה יהיה שקול ללומר שאין שום דבר שאנחנו יכולים להבין טוב יותר ושכל מעשה מחשבה עקר ומיותר. אפשר לטעון כזה דבר בדרך מעניינת ומאתגרת -- דבר שהמאמר לא מצליח לעשות.

    ברור שאנחנו מוּטים. תמיד. כל אחד מאיתנו. אין-ספור גורמים משפיעים על שיקול הדעת שלנו, אופן המחשבה שלנו ומרחב האפשרויות שאנחנו שוקלים. אבל אולי במקום לשבור את הכלים ולשבת בפנים זעופות בצד, אנחנו יכולים לזכור שאנחנו מוּטים ולנסות בכל זאת?

    04
    מחנח

    המשחקים הסמנטיים שלך לא מטשטשים ואפילו במעט את העבודה שמדעי החברה אינם מדעים מדויקים חוקרים צריכים לזנוח במהרה את התחומים האלו ולחפש להם השקה מדעית כמו פסיכולוגיה בדגש על מדעי המוח אתה טוען שהכללה היא נכונה עד שמוכח אחרת אבל ההכללה מעולם לא הוכחה בצורה כללית לפיכך היא תקפה רק למקרה פרטי במקרה הטוב השיוך האתני של הנבדקים ובמקרה הרע רק לאוכלוסיית הנבדקים עצמה

    05
    שם מלא

    לא טענתי שהכללה נכונה עד שהוכח אחרת, אלא שהיא המועמדת הטובה ביותר שיש לנו להיות נכונה, עד שהוכח אחרת.
    זה נכון לא רק למדעי החברה, אלא לכל מדע שמתבסס על תצפיות אמפיריות וניסיון להסביר אותן.

    06
    המשך..

    יש הבדל בין הכללה במדעים המדויקים לבין הכללה שמתבססת על ניסוי שאינו מעיד על נסיבתיות
    לדוגמא בפיזיקה יש את המכניקה הניוטונית שהיא הכללה לכל הגופים וסוגי התנועות ואכן התצפיות הוכיחו זאת עד שנמצאה חריגה גופים שנעים בקירוב למהירות האור אינם תואמים את ההשערה הראשונית הם תואמים את ההשערה לפי תורת היחסות נכון במחשבה ראשונית זה נשמע די דומה לתיאוריה במדעי החברה ״הכול נכון עד שלא הוכח אחרת״ אך המציאות היא שתיאוריה במדע מדויק מוכחת בצורה שאינה משתווה במעט להוכחה של תיאוריה במדעי החברה אינספור תצפיות שמנבאות בצורה מדויקת תוך שימוש בכלים מתמטיים מדויקים לאין שיעור ההוכחה מתבססת גם על הוכחה מתמטית תיאוריה במדעי החברה צריכה לשאוף לכמה שיותר דיוק לפיכך היא צריכה להיות מוכללת כמה שפחות על מנת להפיק תובנות מדעיות אמיתיות

08
יואב

"מכאן אנו לומדים שפרטים החיים במדינות מושחתות נעשים רמאים יותר בעצמם." - או שמתוך אוכלוסייה בלתי-מוסרית צומחת מנהיגות מושחתת ובלתי-מוסרית (ע"ע ישראל).

    09
    עברי

    אם אתה טוען שישראל לא מוסרית, או מושחתת אתה צריך לגבות את הטענה בצורה רצינית כלומר להביא נתונים כמותיים (נניח מספר מעשי הרצח למיליון איש), להשוות בין מדינות ולהראות את מיקומה של ישראל בהתאם.
    או שאתה יכול להכפיש סתם.

11
אניהו

לא נעשו שינוים במחקרים בגלל שתי סיבות. הראשונה ברורה, לא רוצים להתאמץ ולצאת מהאוניברסיטה. השניה מדאיגה יותר, מאמר מדעי לא צריך להיות נכון הוא צריך לחיות בתרבות הפרסומית שקימת באקדמיה באותו הזמן. ולכן אין כל סיבה לחרוג ממנהג שאר המאמרים שמוציאים עמיתך.

12
דני

נראה שרוב המגיבים מחמיצים את העיקר. השורה התחתונה היא שרובנו, בתור קוראי מחקרים ולא מחבריהם, צריכים להיות מודעים לבעייתיות של הסתמכותו על קבוצת מחקר מוגבלת ומסויימת מאד, ולכן לקחת את מסקנות כל מחקר כזה בערבון מוגבל. זה הכל. הדיון על תקפותן של הכללות מיותר. הנה פרדוקס - מה תעשו עם הטענה "כל ההכללות מוטעות"? הרי יש בה סתירה מובנית, כמו בפרדוקס השקרן.