גזעיים עד העצם

ההיסטוריה של הגזע עוזרת לנו להבין באילו תנאים הגזענות פורחת. אילו היינו יכולים למצוא את נקודת ההתחלה של הסיווג הגזעי, היינו יודעים בוודאות שגזענות אינה היבט בלתי נמנע של החיים החברתיים. יתרה מזאת, אם יתברר ש"גזע" הוא המצאה מודרנית, פירוש הדבר הוא שפירוק מוסדות מודרניים מסוימים יעזור לנו להיאבק בגזענות. אבל אם "גזע" אינו מושג מודרני, אז ייתכן שזוהי גישה מוטעית, ושעלינו לחקור קווים אחרים של דמיון ושוני בתהליכי "הגזעה" (ההבחנה בין קבוצות על בסיס מאפיינים ביולוגיים, חברתיים או תרבותיים) לאורך ההיסטוריה. כך או כך, חיוני שנבין מאין מגיע המושג "גזע". האם "גזע" הוא מושג מודרני?

תיאורטיקנים של הגזע מתווכחים זה זמן רב על התשובה לשאלה הזאת. אבל הוויכוח אינו נובע ממחלוקת בנוגע לעובדות ההיסטוריות. כפי שטענתי לאחרונה, הדיון הזה נותר ללא פתרון בעיקר כי השאלה עצמה אינה ברורה דיה. בכל פעם שחוקרים שואלים אם "גזע" הוא מושג מודרני, הם עונים בפועל על שש שאלות שונות לגמרי. אם נתיר את סבך השאלות הזה, ניטיב להבין את ההיסטוריה של מושג הגזע וההגזעה.

התרגלנו לראות, לחשוב ולומר: זאת אישה שחורה. האמנם? מנין? תצלום: גבריאל הנדרסון

השאלה הראשונה מבין השש היא: האם "גזע" הוא מושג מודרני? המילה race ("גזע" באנגלית) מופיעה בתרגומים של טקסטים עתיקים, מה שמעורר את הרושם שאנשי העת העתיקה עסקו בקונספטים של גזע: לדוגמה, אפשר למצוא את המונח "race" בתרגומים ל"תאוגוניה", שירו הגנאלוגי של הסיודוס, שנכתב בסביבות 700 לפני הספירה. המונח היווני שאותו תרגמו ל־race הוא genos – אבל genos היא ממש לא המילה היוונית ל"גזע". הסיודוס עוסק למשל ב־genos gynaikon – "גזע" הנשים. "גזעים" אמורים לכלול אנשים שנוטים להתרבות אלה עם אלה. כשהיוונים בעת העתיקה כתבו genos, הם התכוונו למשהו שונה מאוד מ"גזע" במשמעותו המודרנית.

אז עלינו להקפיד לא להשליך את המושגים הרעיוניים שלנו על אנשי העת העתיקה. סביר להניח שמושג הגזע לא היה אומר להם הרבה. לפי הרופא וההוגה הרפואי היפוקרטס, צבע עורו של ילוד נקבע לפי האקלים, ולא לפי המאפיינים הגופניים של הוריו. תיאוריות יווניות עתיקות בנוגע לפיגמנטציה התמקדו בהשפעת הסביבה על הגוף. הן למעשה אנטיתזה לתיאוריות מאוחרות יותר – בעלות אופי גזעי מובהק – שלפיהן הגוף אינו מושפע מהסביבה.

חשיבותה של ספרד במאה ה-15 בהיסטוריה של הגזע נובעת משינוי גישה שהתחולל בה בנוגע לשני דברים: דם ומים קדושים

אבל רוב התיאורטיקנים שטוענים כי גם לפני העידן המודרני היה קיים מושג של גזע, אינם מתמקדים בעת העתיקה אלא בימי הביניים, ובייחוד בספרד במאה ה-15 (בהתאם למוסכמה בדיון הזה, אני מתארך את ראשית העידן המודרני ל־1492). חשיבותה של התקופה הזאת בהיסטוריה של הגזע נובעת משינוי גישה שהתחולל בה בנוגע לשני דברים: דם ומים קדושים.

כידוע, הנצרות היא דת שמנסה למשוך אליה מאמינים חדשים, וכבר הרבה מאוד זמן שהיא מקבלת לחיקה מומרים. אבל בספרד של המאה ה-15 עלו ספקות חמורים באשר לכוחם של מי הטבילה. חוקי טוהר הדם אסרו על יהודים ומוּרים להמיר את דתם לנצרות, והמומרים הקיימים – conversos – איבדו את מעמדם וזכויותיהם כנוצרים. כפי שמסביר ההיסטוריון דייוויד נירנברג (Nirenberg) בספרו Neighboring Faiths (משנת 2014): "במחצית הראשונה של המאה ה-15, מילים כמו raza, casta ו־linaje (גזע, קאסטה ומוצא, בהתאמה)... כבר היו מעוגנות במושגים ביולוגיים מובהקים הקשורים להרבעה ורבייה של בעלי חיים... השימוש הפתאומי והמפורש באוצר המילים הזה כלפי יהודים החל להתרחש בד בבד (בשנות השלושים של המאה ה-15) עם הופעת אידיאולוגיית ההתנגדות למומרים". החדשנות הלשונית הזאת הלכה יד ביד עם החדשנות המושגית. את הזהות הקבוצתית הפסיקו לייחס לשינויים באקלים או בדת. כעת הגדיר הדם את הקבוצה. יהודים ומוּרים סומנו כגזעים קבועים שאין בכוחם של מי הטבילה לשנותם. אם כך, מושג הגזע אינו מודרני. מקורו בימי הביניים המאוחרים.

"Las Castas" ("הקאסטות"), מקסיקו, המאה ה-18. הציור פירט את 16 השילובים בין הגזעים שזכו כל אחד לכינוי ולהגדרה, Museo Nacional del Virreinato, Tepotzotlán, Mexico, תצלום: ויקיפדיה

הטענה שמקורו של הגזע הוא בימי הביניים המאוחרים ודאי מפתיעה אתכם אם עד כה ייחסתם את מושג זה לייסוד האנתרופולוגיה הפיזית בסוף המאה ה-18, לגזענות נגד שחורים ולתכונות כמו צבע עור. אבל הראיות לקיומו של מושג גזע בספרד של המאה ה-15 חזקות מאוד. כעת דרושה לנו הבחנה בין השאלה הראשונה – האם "גזע" הוא מושג מודרני? – לשאלה השנייה: האם "גזע" הוא מושג מודרני במובן המדעי?

בספרד של ימי הביניים, היהודים והמוּרים נחשבו לגזעים, אבל איש פרט להם לא קיבל תווית כזאת. בעידן המודרני מצב העניינים הזה השתנה

בימי הביניים המאוחרים, "גזעים" נתפשו כשושלות ביולוגיות שנוצרו בעקבות בידוד רבייתי. הדבר דומה כל כך לתפישות מדעיות מודרניות של גזע, עד שאנחנו עלולים להתפתות ולהסיק שגישות מדעיות-גזעיות מאוחרות יותר כלל אינן מודרניות – שחקר הגזע רק שיווה למושג הגזע הילה מדעית. אבל בעידן המודרני התחוללו תמורות אדירות בתפישת מושג הגזע. בספרד של ימי הביניים, היהודים והמוּרים נחשבו לגזעים, אבל איש פרט להם לא קיבל תווית כזאת. בעידן המודרני מצב העניינים הזה השתנה.

במאמרו "חלוקה חדשה של כדור הארץ" (Nouvelle Division de la Terre, משנת 1684), כותב פרנסואה בֶּרנִיֶיה (Bernier) שכל האנושות מחולקת ל"גזעים". ברנייה מתאר ארבעה "מינים או גזעים" שאותם אפשר לתרגם באופן כללי לגזע הלבן (שבו נכללים גם המצרים, האמריקנים הילידיים, וההודים, שלדבריו הם רק נצרבו בשמש), השחורים (מאפריקה שמדרום לסהרה), האסיאתים (כל האנשים מנסיכות מוסקבה ועד הפיליפינים) ובני הסאמי (שעליהם הוא מודה שאינו יודע רבות). הספרדים במאה ה-15 ביצעו הגזעה של היהודים והמוּרים, אף שלרוב לא היה אפשר להבדיל פיזית בינם לבין הנוצרים הוותיקים, ואילו ברנייר התמקד בראש ובראשונה בהבדלים גלויים כמו צבע עור, מרקם השיער וכן הלאה.

כלה באתיופיה: מישהו שאל אותה מה ה"גזע" שלה? מישהו התעניין בהגדרות המקובלות עליה? תצלום: גיפת האבשו

חשוב לציין שברנייר השתמש במונחים "גזע" ו"מין" לסירוגין, מה שמלמד אותנו שמושג הגזע עדיין לא היה מפותח מאוד. רק עם פרסום חיבורו האנתרופולוגי של עמנואל קאנט בסוף המאה ה-18 נוצר הבדל ברור ועקבי בין "גזע" ו"מין". הגזע הפך לתת־קטגוריה של מין. הטענה שגזע הוא סיווג שמתקיים בתוך המין – ולא זאת בלבד, אלא שגזע הוא משהו שלכולם יש – הייתה חדשנות אדירה בתיאוריה המדעית של הגזע.

אנחנו נוטים לבלבל בין תפישות מדעיות של גזע למושג הגזע עצמו

חוקרי גזע רבים מתעלמים לעתים קרובות מההבחנה בין מושג הגזע בימי הביניים המאוחרים ותפישות הגזע המדעיות המאוחרות יותר. הסוציולוגית רוז ברואר (Brewer), למשל, כותבת ש"גזע הוא קטגוריה מודרנית שהומצאה על ידי חוקרים גברים לבנים..." היא לא טועה לגמרי, אבל גם לא צודקת לגמרי. אכן היה מושג מדעי של גזע שהומצא על ידי חוקרים גברים לבנים, אבל הוא היה פיתוח של מושג ימי־ביניימי מוקדם יותר, שהומצא על ידי הנוצרים בספרד.

אנחנו מתחילים להבין מדוע חוקרי הגזע מתקשים למקם את מושג הגזע על הציר ההיסטורי. אנחנו נוטים לבלבל בין תפישות מדעיות של גזע למושג הגזע עצמו. מושג הגזע נולד בימי הביניים המאוחרים, אבל הגזע כמושג מדעי – שקשר בין הקונספט "גזע" לטקסונומיה ולאנתרופולוגיה הפיזית – הוא תופעה מודרנית.

השאלה השלישית שחוקרי הגזע עונים עליה כשהם שואלים אם "גזע" הוא מושג מודרני, היא: האם "הגזעים" עצמם הם מודרניים? גזע אינו רק מושג. הוא נועד גם לשמש בתור מה שפילוסופים מכנים Kind, או "סוג" (להבדיל מ"סוג ביולוגי", שהוא התרגום המקובל ל-genus). יש שיאמרו שהגזע הוא kind, סוג, ביולוגי. אבל כשמתבססים על ההנחה הזאת, נדמה שהשאלה "האם 'גזע' הוא מושג מודרני?" היא שאלה מוטעית. "מובן שגזעים אינם מודרניים", נאמר לעצמנו – "הם התפתחו במשך אלפי שנים".

מנקודת מבט ביולוגית, אין גזעים אנושיים. יש מגוון ביולוגי אנושי, אבל אין די ממנו – והוא גם אינו מובנה בצורה הנכונה – כדי להצדיק סיווג גזעי

הבעיה בטיעון הזה היא שמנקודת מבט ביולוגית, אין גזעים אנושיים. יש מגוון ביולוגי אנושי, אבל אין די ממנו – והוא גם אינו מובנה בצורה הנכונה – כדי להצדיק סיווג גזעי (בין היתר מכיוון שהוא פרוש כרצף על פני המרחב הגיאוגרפי, ולא מקטעים מקטעים). המועמדת הטובה ביותר למילה נרדפת מדעית ל"גזע" היא "תת־מין", וכשמדענים מנסים לזהות תתי־מין בבני אדם באותן שיטות כמו בבעלי חיים אחרים, הם אינם מצליחים. אבל אין פירושו שהשאלה "האם הגזעים עצמם מודרניים?" אינה במקומה. אמנם אין גזעים ביולוגיים, אבל אולי יש גזעים חברתיים. ייתכן שגזע הוא "סוג" חברתי, ולא סוג ביולוגי. במילים אחרות, ייתכן שגזע הוא קבוצה חברתית.

אצלם אין גזעים. המדע לא מכיר דבר כזה. אז אולי... די? תצלום: אלחנדרו קונטררס.

כעת אפשר לנסח את השאלה מחדש: האם גזעים חברתיים הם מודרניים? רוב התיאורטיקנים חושבים שכן. אבל מחקרים שנערכו לאחרונה – בעיקר בתחום ההיסטוריה של ימי הביניים – מטילים ספק בעמדה המקובלת הזאת. בספרה The Invention of Race in the European Middle Ages (משנת 2018), ג'רלדין הֶנג (Heng) טוענת שכבר במאה ה-13 היו גזעים חברתיים. היא מפנה את תשומת לבנו ליחסי נוצרים-יהודים באנגליה בתקופה ההיא, וכותבת:

"הטלאי הצהוב, צו הגירוש, דרכי האכיפה, המעקב והסגרגציה, החזרה הטקסית על מעשיות רצחניות, ההוצאות להורג של יהודים בחסות החוק, כל אלה שימשו לגיוס הקהילה הנוצרית באנגליה – שהייתה מפולגת בתוכה במובנים אחרים רבים והתאפיינה במחלוקות רבות – נגד אוכלוסיית המיעוט היהודית, שבעקבות המאורעות ההיסטוריים האלה ובאמצעות המוסדות והפרקטיקות האלה הפכה בפועל לגזע".

ההקבלות בין האופן שבו התייחסו ליהודים בגרמניה הנאצית, בספרד בימי האינקוויזיציה ובאנגליה במאה ה-13 הן רבות. ואם יהודים נחשבו לגזע חברתי בשני המקרים הראשונים, אז למה לא בשלישי? הנג צודקת כשהיא אומרת שאם גזע הוא סוג חברתי, עלינו להכיר בכך שיהודי אנגליה במאה ה-13 היו גזע. אבל יש בעיות בהגדרה החברתית של גזע. ראו את הגדרתה של הנג:

"'גזע' הוא אחד המונחים העיקריים שיש לנו... לסימון בני אדם על סמך הבדלים שבררנו – הבדלים שקבענו כי הם מוחלטים ויסודיים - וזאת כדי לבצע חלוקה דיפרנציאלית של עמדות ומשאבים בין קבוצות אנושיות שונות".

יש קטגוריות רבות של הבדלים שמסומנות כמוחלטות ויסודיות: גברים ונשים, מבוגרים וילדים, להטב"ים וסטרייטים, קבוצות אתניות, קבוצות דתיות וכו'. לא כל אלה יכולות להיות גזעים

טענתי בעבר שהבעיה בהגדרה הזאת היא שיותר מדי סוגים של קבוצות הופכות בחסותה לגזעים. יש קטגוריות רבות של הבדלים שמסומנות כמוחלטות ויסודיות באופן שבו הנג מתארת: גברים ונשים, מבוגרים וילדים, להטב"ים וסטרייטים, קבוצות אתניות, קבוצות דתיות וכו'. לא כל אלה יכולות להיות גזעים.

הפילוסוף פּילה אמסימנג (Msimang) מאוניברסיטת סטלנבוש בדרום אפריקה, נתן מענה לחששות שלי באמצעות הגדרה מעודנת יותר של "גזע חברתי". הוא טוען ש"גזעים חברתיים מתאפיינים בהיותם קבוצות שעוברות סטריאוטיפיזציה", בגלל "ההנחה שזהות הגזעית היא קבוע" וש"גזע הוא סוג גנאלוגי של השתייכות קבוצתית, שעובר בתורשה". זאת הגדרה מוצלחת יותר. גברים ונשים אינם גזעים כי ההנחה שמגדר הוא קבוע הולכת ומתערערת בימינו, ומגדר גם אינו נתפש כתכונה העוברת בתורשה. גם גיל אינו קבוע שעובר בתורשה. אבל ההגדרה של אמסימנג אינה פותרת את המקרים הבעייתיים האחרים. מיניות, אתניות ודת סובלות כולן מסטריאוטיפים, ובהקשרים מסוימים הן אכן נחשבות לקבוע שעובר בתורשה. מעטים כיום יהיו מוכנים להשלים עם קיומו של "גזע הומואי" שמבליח ונסוג עם השינויים בתפישות ההומוסקסואליות בחברה.

אין גזעים ביולוגיים, והניסיונות להגדיר גזעים על בסיס חברתי מובילים לניפוח מוגזם של הקטגוריה. גזעים אינם מודרניים, כי גזעים אינם קיימים

אז האם הגזעים עצמם מודרניים? לא. אין גזעים ביולוגיים, והניסיונות להגדיר גזעים על בסיס חברתי מובילים לניפוח מוגזם של הקטגוריה. גזעים אינם מודרניים, כי גזעים אינם קיימים.

לא פעם, עם הזמן, כך נוצר "גזע", בעיני האחרים. תצלום: פטריק הנדרי

והדבר מוביל אותנו לשאלה הרביעית: האם הגזעה היא תופעה מודרנית? הפילוסופיה של הגזע הבשילה בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20 עם עבודותיהם של פילוסופים כמו קוואמי אנתוני אפּיה (Appiah) ונעמי זאק (Zack), שטענו שניהם כי גזע הוא אשליה. העמדה הזאת יצאה בינתיים מהאופנה, כי החוקרים חוששים שאם גזעים אינם קיימים, לא תהיה לנו דרך להתייחס לאפליה על בסיס גזע.

הסיווג הגזעי אינו הכרחי למטרות של צדק חברתי. כלומר, מה שחשוב אינו "הגזע" של האדם, אלא האופן שבו הוא סבל מהגזעה והאופן שבו הגזענות השפיעה על חייו

לכך יש תשובה פשוטה ומשכנעת. אם חושבים במונחים של "הגזעה", הסיווג הגזעי אינו הכרחי למטרות של צדק חברתי. כלומר, מה שחשוב לתוכניות של העדפה מתקנת אינו "הגזע" של האדם, אלא – כפי שטענה קמיל גיר ריץ' (Rich) – האופן שבו הוא סבל מהגזעה והאופן שבו הגזענות השפיעה על חייו.

קבוצה שעברה מהגזעה היא קבוצה שנתפשת כגזע ביולוגי. ההבחנה בין "גזעים" ל"הגזעה" היא שימושית לדיון בהיסטוריה של הגזע. במקום לשאול שאלה שאפתנית כמו "האם 'גזע' הוא מושג מודרני?" או שאלה מוטעית כמו "האם 'הגזעים' עצמם מודרניים?" אפשר לשאול האם הגזעה של קבוצות היא מודרנית.

הדבר עוזר לנו להבחין בין הדוגמה של אנגליה במאה ה-13 לזו של ספרד במאה ה-15. היהודים במאה ה-13 לא עברו הגזעה כי הם לא נחשבו לגזע ביולוגי. הגוף היהודי נחשב לשונה מהגוף הנוצרי, אבל הסיבה היסודית לשוני הזה הייתה רוחנית, לא ביולוגית. בתקופה ההיא האמינו שאת הגוף היהודי אכן אפשר לשנות על ידי המרה לנצרות.

יהודי ומוסלמי משחקים שחמט באל-אנדלוס, במאה ה-13, כתב יד בארמון אסקוריאל. תצלום: ויקיפדיה

התפישה הזאת משתנה בספרד במאה ה-15, שבה היהודים והמוּרים אכן עברו הגזעה. נוצרים חשבו שדם יהודי ומוּרי מונע שינוי רוחני או גופני אמיתי. אז אף על פי שיש הרבה במשותף בין המקרה האנגלי והספרדי (תמיד היה מי שהערים קשיים על המרות דת), במקרה האנגלי מדובר בקבוצה דתית שסבלה מרדיפה ממוסדת, ואילו במקרה הספרדי הייתה רדיפה של קבוצות שעברו הגזעה (קרי, גזענות). לכן, בתשובה לשאלה "האם הגזעה היא תופעה מודרנית?" עלינו לענות, שוב, בשלילה: זוהי תופעה מימי הביניים המאוחרים.

אם כך, גם מושג הגזע וגם פרקטיקת ההגזעה מקורם בימי הביניים המאוחרים. אז האם חוקרי הגזע צריכים להפסיק לחקור תקופות מוקדמות יותר? לא בהכרח. אמנם יש חוקרים שמנסים לשאול אם מושג הגזע היה קיים לפני המאה ה-15, אבל לעתים קרובות הם עונים בעצם על שאלה אחרת. כוונתי לשאלה תקפה וחשובה, החמישית מתוך השש שלנו: האם האמצעים והשיטות המיוחסים להגזעה הם מודרניים?

ההגזעה והניצול האכזרי של אפריקנים מדרום לסהרה ושל אמריקנים ילידים מימנו באופן חלקי את התיעוש המודרני והאיצו את התפשטות הקפיטליזם הגלובלי, ומדינות הלאום המודרניות היו מאורגנות סביב היררכיות גזעיות לכאורה

חוקרי הגזע מניחים ש"גזע" הוא מושג מודרני, בעיקר מפני שהם מייחסים אותו לתיעוש ולקפיטליזם הגלובלי, ומפני שהם קושרים בין "גזע" למדינת הלאום המודרנית. ההגזעה והניצול האכזרי של אפריקנים מדרום לסהרה ושל אמריקנים ילידים מימנו באופן חלקי את התיעוש המודרני והאיצו את התפשטות הקפיטליזם הגלובלי, ומדינות הלאום המודרניות היו מאורגנות סביב היררכיות גזעיות לכאורה. אף שאיש אינו מטיל בכך ספק, חוקרי ימי ביניים כמו הנג מטילים ספק בכך שגישת "אתה בחרתנו" המודרנית היא אכן מודרנית. כפי שהנג טוענת, המנגנון של מדינת הלאום המודרנית, למשל, דומה להפליא למנגנון של הכנסייה בימי הביניים:

"רצונה של הכנסייה בסמכות גורפת ובאחידות סיפקה לחברות בימי הביניים שפע של מודלים שבאמצעותם ניתן להתגבר על הבדלים פנימיים באוכלוסייה, לייצר אחדות, לרכז את הכוח ולגבש זהות קולקטיבית. כנסייה בעלת שאיפות אוניברסליות ניסתה, למעשה, לפעול כמדינה, מדינה ללא גבולות..."

הטלאי הצהוב שיהודים נאלצו לענוד במאה ה-13 באנגליה הוא דוגמה להמשכיות היסטורית באמצעים ובשיטות של ההגזעה. הכנסייה ברומא הורתה שיהודים ומוסלמים חייבים להיות מובחנים בלבושם. יהודים נדרשו לענוד טלאים גם בספרד במאה ה-15 ובגרמניה במאה העשרים. אז בעוד שיהודים במאה ה-13 לא היו גזע וגם לא עברו הגזעה, היחס שניתן להם בישר את בוא ההגזעה בעתיד. במילים אחרות, חלק מהאמצעים והשיטות של ההגזעה הם קדם־מודרניים, והם קדמו למקרי ההגזעה הראשונים בימי הביניים המאוחרים. כשאנו שואלים בפשטות אם "גזע" הוא מושג מודרני, אנחנו מחמיצים את הזווית החשובה הזאת.

השאלה האחרונה היא: האם המשמעויות המיוחסות לתכונות שעברו הגזעה הן מודרניות? חוקר ימי הביניים קורד ויטקר (whitaker) טוען ש"שאלת הרלוונטיות של הגזע נפתרה: כן, מושג הגזע היה קיים ומושרש בימי הביניים". מבחינתו, "השאלה העומדת על הפרק היא באיזה אופן בדיוק קיומו בא לידי ביטוי? לא אם, אלא כיצד המחשבה הגזעית בימי הביניים שונה מהמחשבה הגזעית המודרנית?" כפי שוויטקר מציין, "בימי הביניים המאוחרים, הלוגיקה של הגזע, בכל הקשור ללבנים ושחורים, כבר הייתה מוטמעת בתרבות הנוצרית הלטינית". וכן, עור בהיר היה מסומן כ"טוב" ועור כהה היה מסומן כ"רע" זמן רב לפני ההגזעה של היהודים והמוּרים במאה ה-15.

גזע? דת? עם? זיכרון היסטורי מעורב: פסטיבל "מורים ונוצרים" באוליווה, אזור ולנסיה, ספרד (2016). תצלום: אדולפו גלאש, ויקיפדיה

האם פירושו שאפשר לדבר על קיומו של "גזע" לפני המאה ה-15 בספרד, כפי שטוען ויטקר? דוגמה ספרותית מהמאה ה-14 מעניקה לנו נקודת מבט מועילה על השאלה הזאת. The King of Tars היא יצירה המספרת על סולטן שממיר את דתו לנצרות. וכשהוא מאמץ את ישו אל לבו, צבע עורו משתנה באורח פלא מכהה לבהיר.

הגישה האנטי־שחורה קודמת לגזענות נגד שחורים. ה"צבענות" (colorism) – יחס שלילי לצבע עור כהה, יחס חיובי לצבע עור בהיר – קודמת לגזענות

אולי תתפתו לראות ב"מלך טארס" הוכחה לכך ש"לגזע היה מקום חשוב בימי הביניים", כפי שכותב ויטקר. ככלות הכול, צבע עור הוא התכונה שאנו נוטים יותר מכל לייחס לגזע. הרי הפרשנות המתבקשת היא שההקבלה בין לובן לטוב בסיפור עולה בקנה אחד עם השקפת עולם גזעית – וגזענית. אבל יש דרך אחרת לקרוא את הסיפור הזה. השינוי שמתחולל בגופו של הסולטן אינו גזעי, דווקא מפני שיש לו היכולת להשתנות. "גזע" אמור להיות קבוע שעובר בתורשה, אבל הסולטן אינו כבול למורשתו הגנטית. "מלך טארס" אינו מלמד אותנו שלגזע היה מקום חשוב במאה ה-14, אלא שהמשמעויות המקושרות כיום לצבע עור – תכונה שעברה מאז הגזעה – קודמות לפרקטיקת ההגזעה עצמה. עור בהיר נחשב סמן חיצוני לטוב פנימי עוד לפני שצבע העור עבר הגזעה. מה שוויטקר ואחרים הוכיחו בפועל הוא שהגישה האנטי־שחורה קודמת לגזענות נגד שחורים. ה"צבענות" (colorism) – יחס שלילי לצבע עור כהה, יחס חיובי לצבע עור בהיר – קודמת לגזענות.

יהודי ואשתו: סמי דייוויס ג'וניור ואלטוויז גור (1987). תצלום: אלן וורן, ויקיפדיה

לסיווגים הגזעיים יש השפעה יסודית כל כך על החיים החברתיים, שאנו עלולים להניח ש"גזע" הוא היבט בסיסי ונצחי של המציאות. רוב התיאורטיקנים של הגזע מטילים ספק בהנחה הזאת. אבל עדיין אין הסכמה על מקורותיו ההיסטוריים של מושג הגזע. רוב החוקרים טוענים ש"גזע" הוא מושג מודרני, אחדים טוענים שמקורו בימי הביניים, ומיעוט קטן טוען שמקורו בעת העתיקה. אין מחלוקת מהותית לגבי העובדות ההיסטוריות. אחת הסיבות העיקריות לכך שהדיון בנוגע למודרניות של מושג הגזע אינו מגיע לפתרון, היא האופן שבו הדיון מנוסח.

השאלות שאנו שואלים מגבילות את התשובות שאנו עונים. כשאנחנו מעניקים חשיבות לשאלות מסוימות, אנו מדירים שאלות אחרות. במקום לשאול אם "גזעים" הם מודרניים, עלינו לשאול אם הגזעה היא תופעה מודרנית. אין זה תמרון לשוני גרידא. אם אין דרך טובה להצדיק את הסיווג הגזעי – ואין – אז זאת טעות לחפש את "הגזעים" הראשונים. עלינו לחפש את מקרי ההגזעה הראשונים, קרי לחפש קבוצות שתויגו שלא בצדק כגזעים.

ובקום לשאול אם "גזע" הוא מושג מודרני, עלינו לשאול אם האמצעים והשיטות המיוחסים להגזעה הם מודרניים, ואם המשמעויות המקושרות לתכונות שעברו הגזעה הן מודרניות. אם נתמקד בשאלות האלה נוכל לחקור את התופעות שקדמו למושג הגזע ולפרקטיקת ההגזעה, וגם נישמר מאישוש מוטעה של מושג הגזע – כלומר, לא ניתן לגזע מראית עין כוזבת של ממשות.

מחד גיסא השתמשו ב"גזע" כדי לאחד את המין בהתאם לקריאת פשט של כתבי הקודש הנוצריים, שלפיהם כולנו צאצאים של אדם וחווה. ומאידך גיסא השתמשו בו כדי לחלק את המין לפי היררכיה גזעית שתצדיק את אידיאולוגיית העליונות הלבנה, העבדות, האפרטהייד ורצח העם

מה המסקנה מכל זה? מושג הגזע נולד בסוף ימי הביניים, כשהחילו אותו על יהודים ומוּרים כדי להטמיע את זהויותיהם במסגרת החברתית וכדי להשתמש בו ככלי של אפליה נגדם. הגזע כמושג מדעי, לעומת זאת, הוא תופעה מודרנית המקשרת בין מושג הגזע לפרויקט טקסונומי שמטרתו לחלק את האנושות כולה ליחידות קטנות יותר. מחד גיסא השתמשו ב"גזע" כדי לאחד את המין בהתאם לקריאת פשט של כתבי הקודש הנוצריים, שלפיהם כולנו צאצאים של אדם וחווה. ומאידך גיסא השתמשו בו כדי לחלק את המין לפי היררכיה גזעית שתצדיק את אידיאולוגיית העליונות הלבנה, העבדות, האפרטהייד ורצח העם.

לפי העוסקים בגזע הדבר היה ברור: "כל מי שעונד את הסימן הזה הוא אויב של עמנו", כרזה נאצית מ-1 ביולי 1942. תצלום: ויקיפדיה

תהיה זו טעות לחפש את המקורות ההיסטוריים של "הגזעים" עצמם. אין גזעים – תתי־מין אנושיים – אלא רק קבוצות הנחשבות שלא בצדק לגזעים בגלל תהליך של הגזעה. הקבוצות הראשונות שעברו הגזעה היו היהודים והמוּרים במאה ה-15 בספרד. אך אם ברצוננו לרדת לעומקו של תהליך ההגזעה, אל לנו להתחיל בהן. הרי היחס שהן קיבלו דומה להפליא ליחס שקיבלו יהודים במאה ה-13 באנגליה. ולפני הגזענות של ספרד בימי האינקוויזיציה הייתה ה"צבענות", כפי שאפשר לראות ביצירה "מלך טארס".

הגזעה לא הייתה נהוגה מאז ומתמיד. זוהי דרך לסמן בבירור זהות קבוצתית, והיא משמשת כבסיס לאפליה ולרדיפה. חוקרי גזע רבים מניחים שאנחנו צריכים להמשיך לסווג אנשים לפי גזעים מסיבות של צדק חברתי – למשל, כדי לקבוע מי זכאי להעדפה מתקנת או לשילומים. אבל זוהי היצמדות כפולה ומכופלת לטעויות העבר. מה שחשוב הוא באיזה אופן אנשים עברו הגזעה וכיצד הגזענות השפיעה עליהם – ולא על "הגזע" שלהם. האם פירושו שעלינו לשאוף לעולם בתר־גזעי? לא. אי אפשר ללכת אל מעבר למשהו שמעולם לא התקיים. עלינו לשאוף רק לעולם בתר־גזעני.

אדם הוכמן (Hochman) הוא מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת מקווארי בסידני. הוא מחזיק כעת במלגת Discovery Early Career Researcher Award מטעם מועצת המחקר האוסטרלית.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון.

תמונה ראשית: מתוך "דיוקן של גבר אפריקני" (1525-1530), יאן מוסטרט, רייקסמוזיאום, הולנד. סבורים כי מדובר ב"כריסטוף המורי", קשת ששימש במשמר האישי של הקיסר קרל החמישי. תצלום: ויקיפדיה