דמוקרטיה על קצה המזלג החד

אלקסיס דה טוקוויל (1805-1859), נחשב לאחד מחשובי ההוגים המדיניים שעסקו בדמוקרטיה. לאחר מסע שערך בדמוקרטיה הצעירה של ארצות הברית, הוא כתב את ספרו הידוע "הדמוקרטיה באמריקה", שיצא לאור בשני חלקים בשנים 1835 ו-1840. בספר זה הוא עומד על יתרונותיה של הדמוקרטיה בארה״ב מצד אחד, אך מנגד הוא מזהיר מפני הסכנות שאורבות לה ובמיוחד מפני גלישת המשטרים הדמוקרטיים למשטרים המבוססים על "עריצות הרוב", כתוצאה ממניפולציה של הציבור על ידי השלטון. דה טוקוויל טען כי עריצות כזו עלולה להיות נוראה יותר מכל עריצות שידע העולם בעבר, משום שהיא תוכל להצדיק את עצמה כמגשימה את רצון העם. בכך הציג דה טוקוויל תחזית כמעט נבואית להפיכתם של משטרים דמוקרטיים למשטרים עריצים, מהנוראים ביותר שנראו עלי אדמות. מעבר לכך, משנתו של דה טוקוויל מדגימה ומבהירה את שבריריותו של המשטר הדמוקרטי, ובכך מציבה בפנינו תמרור אזהרה מפני הניסיונות לערעור יסודותיו של השלטון הדמוקרטי, שהתרחשו פעמים רבות בעבר, ובהם אנו חוזים גם כיום.

במאמר זה אנסה להתחקות על משמעותה של אמירה אחת של דה טוקוויל:

״הדרך שבה אנו משתמשים במלים ׳דמוקרטיה׳ ו׳שלטון דמוקרטי׳ גורמת לבלבול רב. אם מלים אלו לא יוגדרו בבירור, ואם לא תושג הסכמה באשר להגדרתן, יהיה הדבר לתועלת רבה לדמגוגים ועריצים״.

לכאורה, דבריו אלו של דה טוקוויל נראים מיושנים, אולם כאשר בוחנים את הבלבול והרטוריקה המתלהמת שמלווים את העולם הדמוקרטי בעבר ובהווה, אי אפשר להתעלם מהם. מספיק להיזכר במקרים הרבים שבהם משטרים דמוקרטיים קרסו עקב אי הסכמות שגרמו לאבדן דרך. אם כך, כדאי אולי לעצור לרגע ולשאול: כיצד נגדיר דמוקרטיה? כאשר סר ברנרד קריק, מחשובי ההוגים הפוליטיים בבריטניה בזמנו, ניסה לענות על השאלה בשנת 2002 בספרו Democracy – A Very Short Introduction  המיועד לקהל הרחב, הוא כתב (בתרגום חופשי) כך:

״משמעויות רבות ושונות הוצמדו למילה דמוקרטיה. אך אם אכן קיימת משמעות אחת למילה זו, היא חבויה מעיננו אי שם מעבר לרקיע״.

אם למילה דמוקרטיה ניתן ליחס משמעויות שונות, שיכולות לשמש למטרות שונות, היא יכולה לשמש מכשיר בידי הדמגוג שמעוניין להטות ולהטעות את דעת הציבור

אמירה זו מעלה בעיה: אם למילה דמוקרטיה ניתן ליחס משמעויות שונות, שיכולות לשמש למטרות שונות, היא יכולה לשמש מכשיר בידי הדמגוג שמעוניין להטות ולהטעות את דעת הציבור.

זהירות בשימוש במונחים "דמוקרטיה" ו"שלטון דמוקרטי": אלכסיס דה טוקוויל (1850), דיוקן מאת תאודור שסריו, ארמון ורסיי. תצלום: ויקיפדיה

הסיפא של אמירתו של דה טוקוויל מוליכה אותנו אל האויבת עיקרית של הדמוקרטיה, הדמגוגיה, שעליה אמר מרק טוויין כי ״אין דבר יותר מצליח בעולם מאשר נאום משכנע המצליח לבלבל את החשיבה, לשנות את הדעות המקובלות ולהשחית את רגשותיו של קהל שאינו מתמצא בתחבולות ובמרמות של תורת הדיבור״.

וכך אנו מגיעים שוב לאזהרתו של דה טוקוויל לגבי הדמוקרטיה והשלטון הדמוקרטי ומן הראוי שננסה לברר מה עומד מאחורי אותה אזהרה.

דמוקרטיה ועמימות

"דמוקרטיה חייבת להיות יותר מאשר שני זאבים וכבשה אשר מצביעים מה לאכול בארוחת הצהריים" (משפט המיוחס לג'יימס בוברד וגם – כנראה בטעות – לבנג'מין פרנקלין).

את הבסיס לתיאור של הדמוקרטיה המערבית נוכל לשאוב מפסקה מפורסמת בהכרזת העצמאות של הדמוקרטיה המודרנית הראשונה: ארצות הברית. בחלקה הראשון נכתב:

״מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר. כדי להבטיח זכויות אלה מוקמות בקרב בני האדם ממשלות...״

מטרת המשטר הדמוקרטי היא להבטיח זכויות יסוד (מובנות מאליהן) של כל אזרח ואזרח, ולשם כך יש להקים ממשלה. נותרת השאלה כיצד תוקם אותה ממשלה וכיצד היא תתפקד

כאן מתואר הבסיס למשטר הדמוקרטי: מטרתו היא להבטיח זכויות יסוד (מובנות מאליהן) של כל אזרח ואזרח, ולשם כך יש להקים ממשלה. נותרת השאלה כיצד תוקם אותה ממשלה וכיצד היא תתפקד ובסיס לתשובה אפשר למצוא בהמשך אותה פסקה:

״...כדי להבטיח זכויות אלה מוקמות בקרב בני האדם ממשלות השואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמתם של הנשלטים, ובכל פעם שצורת ממשל כלשהי הופכת להרסנית ביחס לזכויות אלה, הרי שזכותו של העם לשנותה או לבטלה ולהקים ממשלה חדשה, שיסודותיה מושתתים על עקרונות אלו״.

למה מתכוונים כשנאמר שהעם משנה את הממשל? מיהו בכלל העם? הרי העם הוא אוסף של פרטים בעלי דעות שונות, אז כיצד נוכל לדבר עליו כעל יחידה אחת? ומהם הקריטריונים שלפיהם נוכל לקבוע כי 'צורת ממשל כלשהי הופכת להרסנית'?

כלומר, הממשלה שואבת את סמכותה מהעם (הנשלטים), והעם יכול לפטר את הממשלה ברגע שהיא מועלת בתפקידה, ולהקים ממשלה חדשה תחתיה. אך גם כאן נעשה שימוש במושגים עמומים. למה מתכוונים כשנאמר שהעם משנה את הממשל? מיהו בכלל העם? הרי העם הוא אוסף של פרטים בעלי דעות שונות, אז כיצד נוכל לדבר עליו כעל יחידה אחת? ומהם הקריטריונים שלפיהם נוכל לקבוע כי "צורת ממשל כלשהי הופכת להרסנית"?

סביר שהאיש הפשוט ברחוב יסביר כי מדובר במצב שבו העם הוא הריבון והשלטון הוא נציג הריבון (לפחות לתקופה קצובה). סביר גם להניח שהוא יסכים לאמירה כי העיקרון המנחה את הבחירות הוא "עיקרון הרוב".

אולם בפירוש מושגים אלו כפשוטם קיימת סכנה. שימוש כזה אכן עמד בבסיס דבריהם של דיקטטורים כמוסוליני ופרנקו, שטענו שהם נציגי העם ונתמכים על ידי (רוב) העם, דברים שתאמו במידה רבה את המציאות. גם היטלר מונה לתפקיד קנצלר גרמניה לאחר שהמפלגה שבראשה עמד זכתה לרוב קולות בבחירות דמוקרטיות בשלהי שנת 1932. ישנו שפע של דוגמאות נוספות, החל בשלטון הטרור בצרפת, שצמח מממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות ועד למנהיגים הפופוליסטיים שעלו בשנים האחרונות, כמו פוטין, צ'אבס, אורבן, ארדואן ואחרים, שכולם נבחרו זכו בבחירות שהיו לפחות לכאורה דמוקרטיות.

הצבעה=דמוקרטיה? הוגו צ'אבס מצביע. תצלום: וילסון דיאס, ABr, ויקיפדיה

להבין דמוקרטיה

"האמונה שמערכת פוליטית היא אכן דמוקרטיה משום שהיא מכונה דמוקרטיה

היא דרך להרוס את הדמוקרטיה באמצעות שמה".

ג׳ובאני סארטורי (״תאוריה דמוקרטית״)

למשל, אין לממשל זכות לקפח את זכותם של יהודים וצוענים, אפילו אם מניינם אינו עולה על אחוז אחד מהאוכלוסייה, גם אם יתר תשעים ותשעה האחוזים תומכים באותו קיפוח... עקרון זה עומד בניגוד לעיקרון שמוצג על ידי דמגוגים רבים, שטוענים כי מהות הדמוקרטיה היא 'שלטון העם', ואם רוב העם בחר בשלטון, אותו שלטון הוא נציג הריבון, ולפיכך זכותו לפעול כרצונו

חשוב לשים לב שלפי מגילת העצמאות האמריקנית, בפסקה שציטטתי, תפקיד הממשל הוא בראש וראשונה להבטיח את הזכויות שהעניק הבורא לכל בני האדם. זהו העיקר, התנאי הבסיסי ורק לאחריו בא התנאי של הסכמת הנשלטים. כך למשל, אין לממשל זכות לקפח את זכותם של יהודים וצוענים, אפילו אם מניינם אינו עולה על אחוז אחד מהאוכלוסייה, גם אם יתר תשעים ותשעה האחוזים תומכים באותו קיפוח. מאליו גם נובע כי אין זכות למשטר להיות מושחת, להעדיף מקורבים, להעדיף את האינטרס של חלק באוכלוסייה על פני חלק אחר וכדומה. אם הממשל לא ינהג כך, מה הטעם בהסכמת הנשלטים? ההיסטוריה, כאמור,  כבר הוכיחה שמשטרים עריצים רבים נבחרו "בהסכמת הנשלטים".

חשוב לשים לב כי עקרון זה עומד בניגוד לעיקרון שמוצג על ידי דמגוגים רבים, שטוענים כי מהות הדמוקרטיה היא "שלטון העם", ואם רוב העם בחר בשלטון, אותו שלטון הוא נציג הריבון, ולפיכך זכותו לפעול כרצונו, וכל הפגנה נגדו היא אי הכרה ברצון הריבון. כיצד אפשר למנוע את השתלטות הרוב על השלטון? הרי ברגע שנטלו מייצגי הרוב את השלטון לידם, הם נוטלים לידיהם את הסמכויות, ועלולים למעול בתפקידם ולשנות את כללי המשחק עד שיום אחד יקום אזרח וייווכח כי המשטר הדמוקרטי פרח ונעלם.

העם רצה, העם בחר, העם קיבל את רצונו. האם זאת דמוקרטיה? בניטו מוסוליני - דמגוגיה, פולחן אישיות, אהבה עצמית דיוקן מסוף שנות ה-30. תצלום: ויקיפדיה

האבות המייסדים של ארה״ב עמדו על בעיה זו וכיוונו את מיטב מאמציהם להתמודדות עמה.

הסיפור שאציג מתחיל בתאריך 25 במאי 1787 בעיר פילדלפיה. במועד זה התכנסו נציגי המדינות האמריקניות, שעד אז היו קשורות ביניהן בברית רופפת, במטרה לדון בשיפור החוקים שלפיהם התנהלה הברית (למעשה יוצגו באספה רק שתים עשרה משלוש עשרה המדינות. רוד איילנד לא שלחה נציגים). עם סיום הדיונים, הסתבר כי הנציגים הרחיקו לכת מעבר למנדט שקיבלו, והציגו מסמך שמהווה בסיס לכינון ממשלה פדרלית שתאגד תחתיה את המדינות. גם בעניין זה של הרחבת המנדט וגם בנושאים אחרים התעוררו מחלוקות משמעותיות בין הנציגים. לאחר דיונים ארוכים ומעמיקים שנמשכו כארבעה חודשים רצופים, כתבו הנציגים מסמך שמהווה את הבסיס לחוקת ארה״ב עד היום. המסמך התקבל ברוב של כ-70 אחוזים מחברי האספה.

תהליך הדיונים על טיוטת החוקה האמריקנית נמשך זמן רב. במשך הזמן נוספה למסמך המקורי רשימה של עשרה תיקונים שמכונה בשם 'מגילת הזכויות', המבטיחה זכויות של הפרט שלא הוזכרו במסמך המקורי

המסמך נתקל בהתנגדות לא מעטה על ידי המדינות; ראשית, הועלתה הטענה כי הנציגים חרגו מהמנדט שניתן להם. שנית, המדינות, שהכירו מההתנהלות שלהן עצמן במשך השנים את הסכנות הטמונות מאחורי הממשל הדמוקרטי, חששו משלטון מרכזי שעלול לכפות עליהם את רצונו, או שיכפה את רצונן של המדינות הגדולות והחזקות על הקטנות. שלישית, הועלתה גם הטענה כי המסמך שהוצג מתאר את השלטון שיוקם באופן טכני בלבד, דבר שאינו מספיק כדי להגן על הזכויות שהוקנו לאדם על ידי הבורא.

אכן, תהליך הדיונים על טיוטת החוקה נמשך זמן רב. במשך הזמן נוספה למסמך המקורי רשימה של עשרה תיקונים שמכונה בשם "מגילת הזכויות", המבטיחה זכויות של הפרט שלא הוזכרו במסמך המקורי. בספטמבר 1788, כשנה לאחר פרסום המסמך המקורי, נכנסה החוקה לתוקף באופן רשמי, לאחר שאושרה על ידי אחת עשרה מדינות. תהליך קבלת החוקה על ידי כל שלוש עשרה המדינות הושלם בחודש מאי 1790.

בין התרומות הבולטות של האבות המייסדים של ארצות הברית בולטות שתיים: האחריות של השלטון לזכויות האזרחים והגבלת השלטון

במאמר זה אסתפק בהצגה של שני יסודות עיקריים שתרמו האבות המייסדים של ארה״ב לדמוקרטיות המכונות מערביות (או ליברליות): הראשון הוא האחריות של השלטון לזכויות האזרחים והשני הוא הגבלת השלטון, שמעוגנת בחוקה אשר התקבלה בהסכמה רחבה. אדגיש שתפקיד החוקה הוא להבטיח את קיומו של מִנהל תקין השומר על זכויות האזרחים. צמצום הדיון ליסודות אלה נובע לא רק מקוצר היריעה, אלא גם מכך שעקרונות אלו נועדו למנוע הידרדרות של הדמוקרטיה לעריצות הרוב. ראוי להדגיש כי מימוש עקרונות אלו אינו פשוט והוא משתנה ממדינה למדינה בהתאם לאופייה וגם בהתאם לרוח הזמן.

מבט מקרוב על נוסח החוקה האמריקנית, "אנו העם...", תצלום: אנתוני גראנד.

על דמוקרטיה מערבית וליברלית, ימין ושמאל, עימות ופשרה

"זהירות שקילות הדעת, הדריכות על המשמר, הססנות מתוך העדפה ולא מתוך אופי – אלה נמנו עם הרעיונות שהדריכו את אבות אבותינו בהתנהגותם ההחלטית ביותר". אדמונד ברק.

כבר עמדנו על הבעיות שעלולה לעורר העמימות שעומדת מאחורי המילה דמוקרטיה. אנו נתקלים בבעיה דומה באשר לרב משמעותן של מלים נוספות שמופיעות בדיונים על דמוקרטיה, כמו "שמאל", "ימין", "ליברלי" ו"שמרני". חשוב להתעכב על כך. ניתן להדגים זאת באמצעות סיפור מראשית ימיה של הדמוקרטיה המודרנית: הסיפור על הוויכוח בין תומס פיין ואדמונד ברק על אודות המהפכה הצרפתית. סיפור זה מתואר באופן נאה בספר "הפולמוס הגדול - כיצד החלה מלחמת הרעיונות בין הימין לשמאל" מאת יובל לוין, שהוא המייסד והעורך של כתב העת האמריקני בעל האופי השמרני National Affairs.

בהיעדר מוסדות לא נבחרים ממתנים, הידרדרה המהפכה הצרפתית לשלטון האימים שזכה לשם 'הטרור'

גם פיין וגם ברק נודעו בתמיכתם בדרישות של תושבי המושבות בצפון אמריקה בזמן המהפכה האמריקנית, שהתרחשה שנים מספר לפני המהפכה הצרפתית. אולם לאחר מכן נתגלעה ביניהם מחלוקת עמוקה: בעוד שפיין (מהצד ה"שמאלי" לכאורה של המפה) תמך ב"הפיכה של העם הצרפתי" ללא סייג והתנגד לכל ניסיון לבצע "פיקוח על ידי גופים לא נבחרים" ש"ימתנו את להט המהפכה", ברק (מהצד השמרני ה"ימני") טען כי ללא פיקוח כזה תידרדר המהפכה ל"דיקטטורה של הרוב". יש כאן לכאורה מצב הפוך לזה המתרחש במקומותינו בימים אלו, שבהם עיקר ההתקפות כנגד מוסדות הדמוקרטיה שאינם נבחרים (ובראשם מערכת המשפט) מגיעות מהצד הימני של המפה, ועיקר התמיכה בהם מגיע מהצד השמאלי. בסופו של דבר התברר שהצדק היה עם השמרן ברק: בהיעדר מוסדות לא נבחרים ממתנים, הידרדרה המהפכה הצרפתית לשלטון האימים שזכה לשם "הטרור". ניתן למצוא סיפורים היסטוריים רבים אחרים בעלי לקח דומה.

"במעבר חד" - ממהפכה למען צדק, לדמוקרטיה לכולם ועד משטר טרור רצחני: רובספייר (סביבות 1790), צייר לא ידוע. תצלום: ויקיפדיה

הדמוקרטיה המערבית/ליברלית המודרנית בנויה על פשרה בין שני יסודות: מצד אחד היסוד הליברלי של זכויות האדם, ומצד שני היסוד השמרני, שמחייב התנהלות שקולה ומדודה תוך פיקוח של גופים לא נבחרים על הממשלה, למניעת הידרדרות לעריצות הרוב

הדמוקרטיה המערבית/ליברלית המודרנית בנויה על פשרה בין שני יסודות: מצד אחד היסוד הליברלי של זכויות האדם, ומצד שני היסוד השמרני, שמחייב התנהלות שקולה ומדודה תוך פיקוח של גופים לא נבחרים על הממשלה, למניעת הידרדרות לעריצות הרוב. לפיכך אל לנו להתפלא כי לאורך ההיסטוריה המודרנית חזינו בממשלות שונות שחיו בשלום עם הדמוקרטיה (המערבית), כשחלקן זוהו (או זיהו את עצמן) כממשלות שמאליות, וחלקן זוהו (או זיהו את עצמן) כימניות.

אם כך, עולה השאלה כיצד התהפכו היוצרות, והדמוקרטיה המערבית/ליברלית מזוהה עם השמאל? תשובה לכך אני מוצא בדבריו של לוין בהקדמה לקורא העברי של ספרו:

״...נדמה שההתפתחויות האחרונות באמריקה ובאירופה מבשרות על התערערותן של הקטגוריות הפוליטיות המסורתיות ועל התפוררות המערכים הישנים של "שמאל" ושל "ימין". אפשר אפילו לומר, במיוחד בהקשר של ארצות הברית, שהסדר הפוליטי הישן, שמשל בזירה הציבורית כמחצית המאה ויותר, מיצה את עצמו ובאופק מסתמנות היערכויות חדשות. הבחירות לארצות הברית ב-2016 העלו לשלטון נשיא שמונה בידי מפלגת הימין אך איננו איש המחנה השמרני ואיננו מגלם באישיותו כמעט שום עיקר מן העיקרים שאפשר לגזור מן ההיסטוריה של השמרנות ומן הפילוסופיה שלה, כפי שהיא מנותחת בספרי. מבחינות רבות ניכר בלבול גם במחנה השמאל האמריקני, המבוסס בביצת "פוליטיקת הזהויות", שלא הייתה תמיד חלק אינטגרלי מן השיח הפרוגרסיבי ושאינה משרתת היטב את מטרותיו״.

במלים פשוטות, הבעיה היא רדיקליות וקיצוניות. הבעיה אצל פיין לא הייתה תמיכתו בעקרונות של הצהרת זכויות האדם והאזרח. הבעיה הייתה בהשקפתו הרדיקלית והקיצונית כי ניתן להפוך סדרי עולם בתהליך שאין עליו בקרה, וללא מערכת של איזונים ובלמים. כיום, הדמוקרטיה המערבית היא משטר של פשרה בין הזכויות שמגיעות לכל אזרח ולכל קבוצת אזרחים, לבין הצורך באיזון בין כל הרצונות השונים, שפעמים רבות מתנגשים זה בזה.

כאן אולי המקום לחשוב על שמות מתאימים יותר לדמוקרטיה שאותה כינינו "דמוקרטיה מערבית". לשם זה יש אולי משמעות היסטורית, אך אין לו משמעות תכנית. גם השם דמוקרטיה ליברלית עלול להחמיץ את המטרה; הרי ראינו שבדמוקרטיה המערבית יש איזון בין "ליברליות" ל"שמרנות". נראה לי כי השם ״דמוקרטיה מאוזנת״ מתאים במיוחד, משום שהוא מעיד על האיזון בין הזכות לחופש שהוענקה לאדם על ידי הבורא, לבין מנגנון של ריסון הנדרש כנגד נטייתו של האדם לעשות שימוש לרעה בחופש הזה.

המגוון האנושי הוא האתגר לדמוקרטיה, וגם מקור כוחה האנושי. תצלום: מתאו פגאנלי

לא תם ולא נשלם

"המאפיינים ההכרחיים לדמוקרטיה הם החופש שניתן ליחיד לתכנן את חייו כרצונו במסגרת חוקים שנחקקו על ידי הפרלמנט, באכיפה שקולה של בתי המשפט ובתוך עצמאות מן הרשות המבצעת". וינסטון צ'רצ'יל

בעיצומה של מלחמת העצמאות, פנה קצין החינוך (אז הוא כונה "קצין השכלה") של חזית ג' אל הפרופסור חיים יהודה רות מהאוניברסיטה העברית בבקשה שיכתוב ספר שמיועד לקהל הרחב, על אודות הדמוקרטיה. הספר (למעשה ספרון), יצא לאור בשנת תש"ט בשם "שלטון העם על ידי העם" (שם המרמז לאמירה מתוך הנאום המפורסם של נשיא ארה״ב לינקולן, לאחר הקרב הנורא בגטיסברג: "...נגמור אומר שמתים אלו לא לשווא מתו, שאומה זו, תחת האל, תזכה ללידה חדשה של חופש, וכי שלטון העם, על ידי העם, למען העם, לא יכלה מן הארץ").

'...דיבור (ולא אגרוף), שכנוע (ולא שפיכת דם), חוק (ולא גזירה שרירותית), הסכם (ולא חמס).... ' - ח"י רות

הספר, העשוי להיראות מיושן אף שהוא רלבנטי לזמננו, נפתח במלים: "כל העולם יודע שהדמוקרטיה היא שלטון העם", אך לאחר מכן מבהיר: "אולם יש לציין שמנקודת מבט פילולוגית אין זכר במילה דמוקרטיה לחירות ולחופש". לכן הוא מציע: "נשכח את המילה דמוקרטיה ונשאל על תכנה...". את תוכנה הרעיוני של הדמוקרטיה הוא מציג במלים: ״...דיבור (ולא אגרוף), שכנוע (ולא שפיכת דם), חוק (ולא גזירה שרירותית), הסכם (ולא חמס).... ״  ומוסיף: ״ואולם מטבענו גם להכיר בפראותנו ולשאוף לחיי תרבות. הרעיון הדמוקרטי מסמל בתחום הארגון של חיי הציבור שאיפה נעלה זו..."

מימין: הכרזת העצמאות של ארה"ב. ציור מאת: ג'ון טרמבל 1819. משמאל: הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, 14 במאי 1948. צילם רודי ויסנשטין מוויקיפדיה

זו דרך נאה להציג בקצרה את תכנה הרעיוני של הדמוקרטיה: הדמוקרטיה היא "שלטון של דיבורים", שלטון של שכנוע, של איזון ופשרה בין שאיפות מנוגדות, שאיפה להגיע להסכמות רחבות ואילו  קיצוניות היא סכנה לקיומו של כל משטר דמוקרטי ראוי.

אולם רות כותב גם כי עלינו "להכיר בפראותנו" ולארגן את חיי הציבור כדי לממש "שאיפה נעלה זו". כיצד נארגן את חיי הציבור באופן שירסן את פראותנו? אציג כאן על קצה המזלג את תשובותיו. בבואו לדבר על המשטר הדמוקרטי, עלה בזיכרונו של רות מעשה שהיה בירושלים בתקופת המנדט. הוא היה חבר בוועדה של הישוב שנפגשה עם מושל המחוז הבריטי. בפגישה זו נענה המושל לכל הבקשות של חברי הועדה. בסיום הפגישה אמר המושל: "מדוע אומרים שאין הממשלה דמוקרטית? הלא מוכן אני לקבל אתכם תמיד". ואכן, מציין רות, הנציגים התקבלו תמיד אצל המושל בברכה, ותמיד הוא עשה כמיטב יכולתו להיענות לבקשותיהם. את הפרכת דבריו של המושל מסכם רות בשתי נקודות. ראשית, "מושל דמוקרטי אחראי בפני האזרחים", ושנית, "המושל הדמוקרטי מצווה למלא אחר רצון האזרחים. כבר אמרו רבותינו שמי שמתמנה פרנס על הציבור נקרא לא לאדנות אלא לעבדות". בהמשך הדיון מציע רות:

״...הגדרה פשוטה של הדמוקרטיה והיא שלטון האזרח. ואין זאת דחיה של ההגדרה הישנה שהזכרנו (והיא, לפי פירוש המלות, שלטון העם) אלא תרגומה ללשון ברורה יותר. שהרי קשה לדעת מהו עם, ומה רצונו, וכיצד מתגלה רצונו...״

בפרק הרביעי בספרו, "הדמוקרטיה כמשטר של הסכמה", מקיים רות  דיון מורכב בקשר לחוק, להסכמת האזרחים, ולזכותם לייצוג. אסתפק כאן בהצגה של מלות הסיכום לפרק:

״אמרתי שכאן פרדוכסון. ה"חופש" המדיני הוא (כנראה) שעבוד. אך הוא שעבוד ממין מיוחד. הוא שעבוד לא לאדם אלא לחוק, והחוק הוא מה שנתקבל ע"י הסכמה ציבורית לאחר שהושמעו ונידונו ונתפשרו דעות שונות. ברעיון זה יסוד מוצק של המנגנון הדמוקרטי. החוק אינו מתנגד לחופש. הוא קובע את אפיו ואת דרכיו; הוא פירושו למעשה״.

'הדמוקרטיה אינה צורה קלה של שלטון. אדרבה, היא דורשת פעילות מקורית והתאמצות אישית מכל הגורמים, ובמיוחד מן האזרח הפשוט. והיא זקוקה לא רק להתאמצות וטרחה מכל אזרח לחוד אלא גם לאמונה הדדית בין אזרח לאזרח' - י"ח רות

אסכם סקירה קצרה זו דווקא במלים מן המבוא לספר, המתייחסות לנושא חשוב שעליו התעכבתי במאמר זה רק בעקיפין. כאן אומר המחבר שהדמוקרטיה ״...אינה צורה קלה של שלטון. אדרבה, היא דורשת פעילות מקורית והתאמצות אישית מכל הגורמים, ובמיוחד מן האזרח הפשוט. והיא זקוקה לא רק להתאמצות וטרחה מכל אזרח לחוד אלא גם לאמונה הדדית בין אזרח לאזרח. עצם בסיסה הוא הסבלנות לדעות הזולת והשמירה עליהן לטובת הציבור, ומכאן שהיא גם צורה של שלטון וגם דרישה מוסרית וחינוכית״.  

אסיים בשאלה שעלתה במחשבתי כאשר נתקלתי לראשונה בספרו של רות: מדוע פנה קצין החינוך של חזית ג' בעצם ימי הקרבות המרים לעסוק דווקא בנושא הדמוקרטיה? האם עמדה מול עיניו החשיבות הקריטית של בניית משטר ראוי למדינה שזה עתה נולדה? האם עמד על כך שאם לא ירד הציבור למשמעותן העמוקה של המילים ״דמוקרטיה״ ו״שלטון דמוקרטי״, "יהיה הדבר לתועלת רבה לדמגוגים ועריצים"?

אין לי תשובה.

מקורות

ברק אדמונד. (2000), מחשבות על המהפכה בצרפת, מבוא: יורם ברונובסקי, תרגום: אהרון אמיר, הדפסה שניה, הוצאת שלם.דה טוקוויל אלקסיס. 2008, הדמוקרטיה באמריקה, מבוא: אופיר העברי, תרגום: אהרון אמיר, הוצאת שלם.המילטון אלכסנדר, מדיסון ג'יימס, ג'יי ג'ון. 2001, הפדרליסט, מבוא: רות גביזון ואלן שפירא, עורכת: יעל חזני, תרגום: אהרון אמיר, הדפסה שלישית, הוצאת שלם.וולמן משה. 1995, דמגוגיה ורטוריקה, הדפסה שניה, פפירוס.לוין יובל. 2018, הפולמוס הגדול – כיצד התחילה מלחמת הרעיונות בין ימין ושמאל, תרגום: אביעד שטיר, הוצאת המרכז האקדמי שלם.נווה אייל. 2007, ארצות הברית – דמוקרטיה בהתהוות מתמדת, האוניברסיטה הפתוחה.נויברגר בנימין. 2004, דמוקרטיות, האוניברסיטה הפתוחה.קין ג'ון. 2023, ההיסטוריה הקצרה של הדמוקרטיה, תרגום: רוני אמיר, תכלת הוצאה לאור.קינגסלי מרטין. 2020, ראיון עם וינסטון צ'רצ'יל ב-1939 למגזין ניו סטייטסמן. תרגום: רעיה ג'קסון, מתוך: ענני סערה בשמי אירופה, 2020, עורך: ראובן מירן, נהר ספרים.רות ח"י. תש"ט, שלטון העם על ידי העם - רעיונות יסוד בדמוקרטיה, יבנה.

Crick Bernard. 2002, Democracy – A Very Short Introduction, Oxford University Press.Sartori Giovanni. 1962, Democratic Theory, Greenwood Press.Twain Mark. 1969, The man that corrupted Hadleyburg. In: J. Cochrane: The Penguin book of American short stories, Penguin, London, 1969.

אריה לב הוא פרופסור אמריטוס למתמטיקה במכללה האקדמית של תל אביב יפו, שמתעניין גם בהיסטוריה, פילוסופיה וחינוך.

תמונה ראשית: הצבעה? הפגנת כוח? חיפוש אשמים? בקשה לקבל רשות דיבור? תצלום: אנדרס בריונואבו גומס, אימג'בנק / גטי ישראל