האיום הירוק

מרבית בני האדם נתקלו לפחות פעם אחת בחייהם בבן זוג קנאי. כולנו היינו שם, בין אם אנחנו היינו אלה שמוחם חש דקירה קטנה של קנאה, לא מודעת ונוכחת בגוף כאילו אנו מגיבים להתרחשות אמיתית בעולם, ובין אם היינו בני הזוג שיקירינו התעקשו לשלוט בנאמנות שלנו, הרגשית, הגופנית, המינית או האחרת. ישנם בני זוג שתובעים את הזכות לפלוש לנו לטלפון ולנתח את תוכנו, להכיר מקרוב את ההיבטים האינטימיים של חיינו עם אחרים. התנהגויות כאלה אינן ממש בריאות, ואין זה רעיון טוב לעודד אותן.

הרשימה הזו אמנם מתמקדת בקנאה במערכות יחסים, אולם המושג שנדון כאן הוא אוניברסלי למדי ויכול להסביר קנאה במשפחה, קנאה בין ידידים, קנאה בין עמיתים לעבודה ומצבים רבים נוספים. רשימה זו נועדה לבדוק לעומק את היסודות החשובים של הפסיכולוגיה של הקנאה האנושית.

אם נחיה מספיק שנים ונצא עם מספיק אנשים, הקנאה האנושית תיגע בחיינו כך או אחרת, אך תמיד נתהה: האם הקנאה האנושית היא טבעית?

אם נחיה מספיק שנים ונצא עם מספיק אנשים, הקנאה האנושית תיגע בחיינו כך או אחרת ותוביל רבים לתהות מדוע הקנאה נפוצה כל כך במערכות יחסים. האם הקנאה האנושית היא טבעית?

באקלים התרבותי של היום, המאפשר מגוון רחב של מערכות יחסים, החל במונוגמיה נוקשה ועד לעולם הנינוח של הפוליאמורי ומי שמכונים "סווינגרים", הוויכוח הזה תופס מקום מרכזי בליבם ומחשבותיהם של רבים.

אנשים במערכות יחסים מרובות משתתפים נוטים לחשוב שהקנאה אינה טבעית אלא מוטמעת בנו מגיל צעיר על ידי התרבות, וישנו יתרון לצורת המחשבה הזו, בעוד אנשים במערכות יחסים מונוגמיות נוטים לחשוב שהעובדה שהקנאה נפוצה כל כך מעידה על כך שהיא חלק מהותי מן המצב האנושי. ישנו גם יתרון למחשבה כזו. כך או כך, קנאה היא תמיד אישית ונחווית בצורה אישית.

"סצנת רחצה", אדוורד מונק. תצלום: Wikimedia Commons

כששואלים אותנו אם אנחנו חושבים שהקנאה האנושית היא טבעית או אוניברסלית, התשובה הטובה ביותר שאנו יכולים לתת היא "איזה סוג של קנאה?"

קנאה במערכות יחסים מתבטאת בהרבה דרכים שונות ואינה תחושה אוניברסלית, ובוודאי שאינה תסמין אוניברסלי שנובע מסיבה אוניברסלית. קווי מחשבה שונים, הצדקות שונות ופחדים שונים הם שגורמים לביטויים השונים הללו. ישנן צורות קנאה טבעיות ואחרות הן תוצר חברתי, אבל כמעט תמיד מדובר בשילוב של השתיים.

סוגי קנאה שונים

קנאה מתבטאת באופנים שונים, החל באי נוחות קלה וחולפת שחשים אחדים, וכלה בפרנויה פתולוגית מצטברת אצל אחרים. הדגשת ההבדלים הללו חיונית לניסיון להבין את הקנאה.

הפסיכולוג סת' מאיירס אומר לנו לשים לב להתנהגות של קנאה שבה אנו נתקלים ולנסות לקבוע איזו מין התנהגות זו, האם מדובר במקרה מבודד או שזהו חלק מדפוס התנהגות רחב יותר ופתולוגי?

אם מישהו המחויב לנו במערכת יחסים, אנו מצפים שיכבד את המחויבות הזו, ואם הוא אינו מכבד אותה, סביר שנחשוד בו גם בעתיד

הסיבות לתחושות הקנאה כוללות, אבל אינן מוגבלות ל:

• תחושת חוסר התאמה
• חוסר ביטחון
• רכושנות
• תחושת זכאות (אמיתית או מדומה)
• מחשבות אובססיביות, בלתי מרפות וטורדניות
• פרנויה

העניינים מסתבכים גם הודות לעובדה שקנאה עשויה להיות מוצדקת או לא מוצדקת – אם מישהו המחויב לנו במערכת יחסים, אנו מצפים שיכבד את המחויבות הזו, ואם הוא אינו מכבד אותה, סביר שנחשוד בו גם בעתיד. לעתים אנשים מקנאים כי בני זוגם מרמים אותם. בואו נדון לרגע לעומק בכל אחד מסוגי הקנאה, שורשיהם ופתרונות אפשריים.

אי התאמה

תחושה של אי התאמה היא לעתים קרובות סוג הקנאה שאינו תלוי מערכת יחסים. אנשים המרגישים שאינם מתאימים אינם מפגינים אין אונים אישי רק במערכת יחסים ומכאן שהדבר קשור לדימוי העצמי שלהם יותר מאשר לרכושנות מינית. אנשים שחשים אי התאמה לעתים קרובות אינם מגלים את קנאתם, הם שומרים אותה לעצמם ומשתמשים בה כך כדי לאשש את דעתם על אודות עצמם, אבל לא תמיד. תחושות של חוסר התאמה כמעט תמיד מתרחשות בתוך האדם עצמו.

על תחושת אי התאמה, כל עוד אינה פתולוגית, כמו במקרה של אין אונים נלמד, ניתן להתגבר בקלות אם נברר מהן הבעיות של בני זוגנו ונעזור להם להתחיל להתקדם בצעדים קטנים לקראת מטרותיהם, שיבנו אט אט את הערכתם העצמית ויעניקו להם תחושת העצמה. תקשורת היא המפתח. חיזוק חיובי ותמיכה בהשגת מטרות חיוניות לבניית הערכת עצמית, אבל אין די בקבלה, ולבדה היא עלולה אפילו להזיק, משום שאדם שחש אי התאמה לרוב לא יראה את עצמו מתאים רק משום שנאמר לו שהוא מתאים, ומצאתי שמרבית בני האדם מגיבים טוב יותר לגישה מעשית יותר של בניית הערכה עצמית.

ניתן להתגבר על תחושת אי התאמה מכרסמת, וניתן לאמן את עצמנו לחוש מתאימים, בעיקר בעזרת תמיכתם של אחרים

על פי הפסיכותרפיסטית ד"ר כריסטינה ראנדל ניתן להתגבר על תחושת אי התאמה מכרסמת, וניתן לאמן את עצמנו לחוש מתאימים, בעיקר בעזרת תמיכתם של אחרים.

ואילו ד"ר ג'רמי שרמן סבור כי אישור חיובי של ערכנו העצמי יכול לסייע רבות בהתמודדות עם תחושת אי התאמה, והוא מדבק ביותר. הוא אומר:

"הצורך של כולנו למתן את תחושת אי ההתאמה ראוי לתשומת לב רבה יותר ממה שהוא זוכה לה. בעולם העסקים אנו אומרים 'חפשו את הכסף'. בחיים החברתיים אני אומר, חפשו את האישור החיובי העצמי. זהו המטבע של הכלכלה הנסתרת שמניעה הרבה ממה שאנו עושים. אני אומר, שימו לב לכלכת האישורים (Affirmationomics)  – ההיצע והביקוש של האישורים, והעזו אפילו להרהר באופן שבו היא מניעה את התנהגותכם שלכם."

אישוש הניצחונות שלנו, לא להירתע לקבוע מטרות וגם להשיג אותן, ומתן ביטוי לעצמנו בעולם - כולן דרכים נפלאות להתגברות על תחושת אי ההתאמה שממנה צומחת קנאה.

"הנדנדה" (1750-1752), ז'אן-אונורה פרגונאר. מוזיאון Thyssen-Bornemisza, מדריד. תצלום: ויקיפדיה

חוסר ביטחון

בעוד שאי התאמה נולדת לעתים קרובות מכך שאנחנו מעצימים את המגרעות שלנו, חוסר ביטחון הוא העצמה של ההישגים לכאורה של אחרים

בעוד שתחושת אי ההתאמה היא לכאורה, ותכופות גם למעשה, איום פנימי ממשי על מערכת היחסים, חוסר ביטחון הוא תפישה של איום חיצוני, שעלול להכשיל את מערכת היחסים. אני רואה בחוסר ביטחון סוג של תחושת אי התאמה שמופנית החוצה. בעוד שאי התאמה נולדת לעתים קרובות מכך שאנחנו מעצימים את המגרעות שלנו, חוסר ביטחון הוא העצמה של ההישגים לכאורה של אחרים, שגורמת לאדם להרגיש שאין לו דרך לשמור לעצמו את בן הזוג מול הזרם הבלתי פוסק של בני זוג פוטנציאליים שהעולם יציע לו. קנאה מסוג זה מתעוררת תכופות בשל ההצפה הכמעט בלתי פוסקת של דימויים טעונים מינית שאנו נחשפים להם בעינינו ובמוחנו.

• מאחר שבעיני האנשים חסרי הביטחון האיום הוא חיוני, הם עלולים להרגיש כאילו הם משתדלים ולמעשה די מצלחים, ובכל זאת הם חשים פחד לא הגיוני שמא איום חיצוני יסכן את עצם מערכת היחסים היקרה להם ביותר. אנשים חסרי ביטחון חשים לעתים קרובות תחושה עמוקה של אי צדק ונוטים להאשים אחרים יותר מאשר את עצמם, ממש כמו מי שחשים אי התאמה. שורשי אי ההתאמה נעוצים על פי רוב בטראומה בילדות ואילו חוסר ביטחון מעוגן באירועים שבעולם האמיתי. אימוץ ראיית עולם אופטימית היא צעד ענק בכיוון הנכון להתגברות על קנאה הנובעת מחוסר ביטחון, משום שאופטימיות, מעצם טבעה, מצמצמת את תפישת הכוח של איומים מבחוץ.
• לעתים קרובות, דברי עידוד יצליחו להרגיע את מי שסובלים מחוסר ביטחון בעולם הדייטים התחרותי, אם נזכיר להם שאנחנו אוהבים אותם ושבחרנו בהם מסיבה טובה. לעתים מה שנדמה כאיום מבחוץ מבוסס על החוויות האמיתיות שלנו, כשאנחנו רואים אדם שנחשב בעינינו מושך יותר מאיתנו מפלרטט עם בני זוגנו. ניסיון לאמץ נקודת מבט מציאותית בנוגע לתכונות הנחשקות של אחרים – שלעתים קרובות אנו נוטים להפריז בהן –  יכולה לסייע לנו לא מעט.

חוסר ביטחון אינו מוחלט, אומר מאיירס, כלומר יש מי שיכולם להיות בטוחים לגמרי מבחינה כלכלית, מינית, מקצועית וחברתית ועדיין להפגין התנהגויות קנאה הרסניות בחיי האהבה שלהם.

רכושנות ותחושת זכאות

רכושנות עשויה להיות פתולוגית או תלוית מצב, ואף שבדרך כלל היא אינה הגיונית, היא עשויה להיות כזו ועל פי רוב היא הפן הפחות הגיוני של תחושת הזכאות. ידוע הוא שתחושת זכאות היא לרוב מולדת, בעיקר בכל הקשור לתחומי האהבה והדייטים. ותחושת הזכאות היא הגיונית לגמרי כשהתואר "חבר" או "חברה" או כל תואר אחר שבו אנו מכנים את בני זוגנו, מוענק לנו על ידי בני הזוג עצמם.

יש מי שיגידו לכם שהכול נפלא בכל הקשור לאהבתם, משיכתם ומסירותם כלפיכם ואז יפלרטטו עם כל מי שהם פוגשים –  במקרה כזה, האדם שבן זוגו מפלרטט עם אחרים רשאי לגמרי להרגיש נבגד, להגיש שתחושת הזכאות שלו בסכנה, זכאות שהוענקה לו בדמות הבטחה. לפעמים אנשים חשים זכאות כבר מראשית היחסים בלי שקיבלו לכך הסכמה מילולית, וזה על פי רוב צריך לשמש אות אזהרה קולני.

לעולם איננו זכאים לדבר מה מאדם אחר ללא הסכמתו.

עם זאת, עדיין רבים מפגינים רכושנות פתולוגית, ולכן חשוב לנתח בכנות את תרומותינו לתחושת הקנאה של בני הזוג וגם לבחון את דפוסי הרכושנות בקנאה. טיפוסים מתעללים, נרקיסיסטיים ואנטי-סוציאליים הם גם לעתים קרובות רכושנים באופן חולני, וחשוב שנבחין בין הסיבות לרכושנות. בקרב מי שמפגינים רכושנות במערכות יחסים, הרכושנות היא כמעט תמיד הסיבה לסיום מערכת היחסים.

לעתים רכושנות נובעת מתפישה של איום ופעמים אחרות היא נועדה להשיג שליטה מוחלטת

לעתים רכושנות נובעת מתפישה של איום ופעמים אחרות היא נועדה להשיג שליטה מוחלטת, וכשאנחנו חווים התנהגות רכושנית, חשוב לקבוע מה סיבתה. כדאי לשאול את עצמנו האם הרכושנות מתאימה להתנהגות שתלטנית כללית, והאם היא למעשה, רכושנות מוחלטת. רכושנות מקיפה היא אות לקיומה של בעיה פתולוגית עמוקה יותר, ואילו רכושנות הנוגעת לתחום או שניים עשויה לרמוז לחוסר ביטחון של האדם הרכושני, תחושה של חוסר ביטחון שלעתים קרובות ניתן להתגבר עליה.

• הערה מעניינת שיש להעיר כאן היא שלפעמים אדם קנאי ורכושני באופן פתולוגי עשוי למצוא את עצמו עם מי שמעורר קנאה באופן פתולוגי, בסערה רעילה של טרגדיה שאפילו היוונים הקדמונים לא היו מעלים בדמיונם. אנשים כאלה מגיעים לעתים קרובות לתוכנית בוקר בטלוויזיה. במקרים כאלה, שני דפוסי התנהגות מטרידים ביותר מתנגשים ומאששים זה את זה.
• עוד הערה מעניינת היא שאנשים הנוטים לרכושנות לעתים קרובות מעוררים רכושנות באחרים. לעתים קרובות, אך לא תמיד, אלה אותם אנשים שמתנהלים על פי מוסר כפול ומצפים לנאמנות מוחלטת בעודם מנופפים בגלוי בבגידותיהם, ומניסיוני, אנשים שרואים ברכושנות אות אזהרה נוטים בעצמם להיות הרבה פחות רכושניים, ואילו מי שמצדיקים את הרכושנות וצורות אחרות של קנאה כחלק מולד של טבענו האנושי, נוטים יותר לתבניות התנהגות שבהן הם מעוררים קנאה ומקנאים.

כלל האצבע הוא זה: אם אנחנו מתנהגים תמיד בנאמנות מלאה לבני זוגנו ולמרות זאת הם מפגינים דפוס מתמשך של קנאה רכושנית, סביר להניח שמדובר בבעיה עמוקה יותר שאינה ניתנת לפתרון על ידי מי שאינו איש מקצוע, ועלינו לתהות מדוע אנו מסכימים לתבנית כזו ומתנהגים בתוכה כפי שאנו מתנהגים.

אנשים אלה זקוקים כנראה לסיוע מקצועי, וכך גם הפרנואידים, אם כי ישנם חומרים מקוונים עבור מי שרוצים לעזור לאנשים הסובלים מפרנויה קשה.

אסור לנו להלך על קצות האצבעות כשמישהו מאשים אותנו בחוסר יושר, אף שאנו גלויים וישרים במישור המילים ובמישור המעשים כאחד.

"הקנאה" (1907), אדוורד מונק, מוזיאון מונק באוסלו. תצלום: Google Art Project, ויקיפדיה

מסקנות

התשובה לשאלה "האם הקנאה האנושית היא טבעית?" היא כנראה כן ולא. רק משום שאנו נוטים באופן טבעי להתנהגויות מסוימות, אין פירושו שאנחנו לא יכולים לשנות את נטיותינו ולהתנהג במודע אחרת.

הגישה הטובה ביותר שלנו לעולם הקנאה צריכה להיות תשומת לב זהירה לאותות אזהרה, כמו אנשים המצדיקים בגידות או התנהגות שתלטנית, או אנשים החשים שמריבות הן עניין טבעי ומקובל

בסופו של דבר, ממש כמו האלימות האנושית וביטויים אחרים של המיניות האנושית – קנאה היא לעתים קרובות ביטוי של שתי הנטיות הללו –  ויש ביטוים של קנאה שהם חלק בלתי נפרד מן המצב האנושי, ואם למדנו משהו מן האפיגנטיקה – שהיא חקר השינויים המשפיעים על התבטאות הגנים במהלך חיי האורגניזם – הרי זה שמה שבעבר חשבנו שהוא "מולד" הוא גמיש הרבה יותר ומכיל דקויות רבות משהנחנו. הגן RS3–334ממלא תפקיד במונוגמיות, כפי שתוכלו לקרוא ברשימתי "הגן המונוגמי", אבל הגן הזה אינו גורם ישירות להתנהגות מונוגמית או להתנהגות שאינה כזו, והסביבה היא שצריכה להפעיל אותו.

ובלי קשר למדע, הגישה הטובה ביותר שלנו לעולם הקנאה צריכה להיות תשומת לב זהירה לאותות אזהרה, כמו אנשים המצדיקים בגידות או התנהגות שתלטנית, או אנשים החשים שמריבות הן עניין טבעי ומקובל. בעיניי, אלה סימני אזהרה בולטים מאוד.

מכאן, אנו יכולים לנסות לזהות אילו סוגים של קנאה מפגינים אנשים וכך להחליט אם יצירה של סביבה שתסייע להם להתגבר על ההתמודדות שלהם עם הקנאה היא מעשה בטוח וגם אפשרי מבחינתנו.

ישנם אנשים שלא ניתן לעזור להם. ישנם כאלה שכן. הרשימה הזו מנסה להבהיר את ההבדל הברור ביניהם, כדי שנוכל להבין בבהירות רבה יותר את הקנאה שבנו ובאחרים. ואסיים במילותיו המאירות של סת' מאיירס:

"אנו חשים קנאה ברגעים כאלה משום שאנו חשים שקיים איום על קשר היקר לנו עם אדם אחר, ואנו מפחדים שאהובינו עשויים למצוא מישהו אחר שיתפוס את מקומנו. בעוד מרבית האנשים חווים קנאה מתונה מדי פעם, אחרים מרגישים אותה בעוצמה חולנית. עבור אנשים כאלה, החווים קנאה קיצונית, הקנאה מובילה כמעט תמיד לסיום מערכות היחסים".

ג'ו דאנקן (Duncan) הוא כותב, פעיל פוליטי ובעליהם של Moments of Passion ו-Unusual Universe.

הרשימה המקורית ראתה אור במדור של דאנקן במערכת Medium.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: העין הירוקה. תצלום: בוגומיל מיחאילוב, unsplash.com

Photo by Bogomil Mihaylov on Unsplash