החיים הכי טובים שיש

יותר ויותר מאיתנו חיים עם מחלה. איך באמת חיים איתה? גישה פסיכולוגית צלולה מאפשרת ללמוד אפילו לשגשג עם המחלה ולממש את הערכים החשובים לנו
X זמן קריאה משוער: 20 דקות

״אל תניחו למה שאינכם יכולים לעשות להפריע למה שאתם מסוגלים לעשות״ - ג׳ון ווּדן (1910-2010), מאמן בליגת הכדורסל של המכללות בארה״ב

לפני שדונה אובחנה, היא ראתה בעצמה מוזיקאית, מקצוענית עסוקה, מתנדבת, אם, סבתא. אחרי – היא אובחנה בגיל 58 כחולה במחלת פרקינסון – היא חשבה על עצמה כעל חולה. הזמן שהקדישה לדברים שהעניקו לחייה משמעות נבלע על ידי ביקורים אצל רופאים, בדיקות ומעקב בלתי פוסק אחר התסמינים, רמת האנרגיה שלה ותגובותיה לתרופות. תחושת האובדן שלה הייתה ברורה ועמוקה.

לרוע המזל, חוויותיה של דונה נפוצות להפליא. מחלות לב, דלקות פרקים, טרשת נפוצה, סוכרת, דיכאון, סרטן, אסטמה, מחלת קרוהן, סיסטיק פיברוזיס, הפרעות אוטואימוניות, פיברומיאלגיה, תסמונת התשישות הכרונית, מחלת ליים: הרשימה ארוכה מאוד. אני משער שמרבית האנשים מכירים מישהו קרוב שחולה באחד מן המצבים הכרוניים המגבילים הללו, ואולי הם אפילו מתמודדים איתם בעצמם. שלושה מכל חמישה מקרי מוות בעולם מיוחסים לאחת מארבע המחלות העיקריות – מחלות לב וכלי דם, מחלות ריאה כרוניות, סרטן או סוכרת. חמור מזה, כשליש מן המבוגרים סובלים ממגוון של מצבים כרוניים, הפוגעים אנושות במערכת הבריאות ובכלכלה העולמית. במדינות מפותחות, שיעור המבוגרים הסובלים ממספר מצבים כאלה מתקרב לשלושה מכל ארבעה. בבריטניה לבדה, שיעור החולים הסובלים מארבע או יותר מחלות צפוי להכפיל את עצמו כמעט בין 2015 ל-2035. למרבה הזוועה, הנתונים הללו כלל אינם כוללים מחלות כרוניות בילדים, שגם הן נמצאות בעלייה. משמעות הדברים היא שמיליארדי אנשים אינם מתפקדים בצורה מיטבית, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע, הם מוגבלים באורח ניכר, הם חיים חיים מוגבלים ונזקקים לטיפול רפואי קבוע.

גרפיטי, אישה, פנים

פשוט זה לא. תצלום: דימיטר בלצ'ב

קטונתי מלהשיב על השאלות הגדולות, כיצד למנוע מחלות אלה וכיצד לפתור את משבר הבריאות העולמי. איני אפידמיולוג, מומחה לבריאות הציבור, כלכלן או אפילו רופא. אולם כפסיכולוג קליני, אני פוגש רבים המנסים להתמודד עם הגחמות היומיומיות של המחלות הכרוניות. עבדתי עם אנשים שאובחנו כסובלים מסוגים שונים של סרטן, פרקינסון, סיסטיק פיברוזיס, מחלת ליים, השמנת יתר חולנית, כל מיני סוגים של מחלות לב וכלי דם, טרשת נפוצה, פגיעות מוח, שיתוק ומחלות רבות אחרות. אני, כמובן, פוגש גם אנשים שמתמודדים עם פגיעות נפש כרוניות כמו דיכאון, חרדה, טראומה, תסמונת דו קוטבית וכן הלאה. הגורמים למצבים אלה שונים ומגוונים. אולם מעבר לכל זה ישנו דבר מה משותף: בהיעדר מזור למצבם, אנשים רוצים לחיות את החיים הטובים ביותר האפשריים, בלי קשר למחלתם או נכותם. כל אדם, בכל מצב, מתמודד אמנם עם שורה של אתגרים משלו, אולם ישנם מספר עקרונות משותפים בבואנו לסייע לאנשים הסובלים ממחלות כרוניות לחיות חיים טובים יותר ומלאי משמעות. כמטפל, אני משתמש בגישה הידועה בשם ״תרפיית קבלה ומחויבות״ (ובאנגלית ACT). אני מעודד את כל מי שמתמודד עם נושאים דומים ללמוד על גישה זו, שהועילה מאוד למטופליי ולאינספור אחרים.

כדי לחיות חיים עשירים ומלאי משמעות ככל האפשר בעת התמודדות עם מחלה כרונית, נדרשת גמישות פסיכולוגית רבה. המחסום הגדול ביותר לחיים טובים למרות המחלה היא הנוקשות המחשבתית וההתנהגותית

על פי רוב, כדי לחיות חיים עשירים ומלאי משמעות ככל האפשר בעת התמודדות עם מחלה כרונית, נדרשת גמישות פסיכולוגית רבה. המחסום הגדול ביותר לחיים טובים למרות המחלה היא הנוקשות המחשבתית וההתנהגותית. כשאתם חולים, הדבר הוודאי היחיד הוא שלעולם אי אפשר לדעת איך יראה היום ואילו דברים ישתנו. איך תרגישו היום? הבוקר? אחר הצהריים? מה תהיו מסוגלים לעשות? לכמה מנוחה תזדקקו? עד כמה צלולה תהיה המחשבה שלכם? איזה כאב תחושו בכל רגע נתון במהלך היום? כמה גרועות יהיו תופעות הלוואי של התרופות שתיקחו? תכנון, כלשהו, עלול להיות משימה קשה ביותר, ומאחר שלרובנו יש הרגלים קבועים, אנחנו נתלים בהרגלים אלה ככל יכולתנו. בדרך כלל זהו דבר חיובי – אנחנו אוהבים מבנה ברור הניתן לחיזוי, אבל מחלות כרונית עשויות להקשות על כך מאוד, ולעתים להפוך את השגרה לבלתי אפשרית.

גמישות פסיכולוגית היא הרעיון שעלינו להיות נוכחים במה שמתרחש כעת, ללא שיפוט, ולהגיב באורח שמניע אותנו קדימה במקום להיתקע ברגשות או תחושות של אותו רגע – כעס, תסכול, עצב, כאב וכן הלאה. פיתוח גמישות פסיכולוגית עלול אמנם להיראות כמו מטלה מאיימת, אם לא בלתי אפשרית, אולם אין מדובר בכישרון נדיר. האמת היא שזו יכולת, וכמו כל יכולת אחרת, היא ניתנת לרכישה על ידי כל מי שמתרגל אותה די הצורך. בהמשך אביא מספר גישות שתוכלו להשתמש בהן כדי להגדיל את הגמישות הפסיכולוגית שלכם, ואני מקווה שגם כדי לעזור לכם לחיות חיים משמעותיים יותר, אפילו אם אתם חולים במחלה כרונית. אלה הדברים שאני מנסה לעזור למטופלים שלי, אנשים כמו דונה, לעשות בעבודה המשותפת שלנו, והייתי רוצה להאמין שהם מועילים להם בהתמודדות עם האפלה שמביאה עמה המחלה הכרונית. אם הם מעוררים בכם הד חיובי, אני ממליץ שתקראו עוד על ACT ואולי תמצאו מטפל המומחה בשיטה, שיעזור לכם לחיות את החיים הטובים ביותר שתוכלו.

איסלנד, הר, שמש, צל, שלג, אחר חצות

אחר חצות בקיץ באיסלנד: שלג וקור, שמש ואור, הר ועמק. תצלום: נוריס ניימן

היו החושבים, לא המחשבה

המשפט הזה מתייחס לאופן שבו אנחנו מתייחסים לקול הפנימי שלנו, לפרשנות הבלתי פוסקת שכולנו חווים בכל יום, כל היום, ואיננו מסוגלים להשתיק. משום מה, הקול הפנימי עלול להיות ביקורתי מאוד, שיפוטי ואפילו אכזרי. אנו גם נוטים להקשיב לו הרבה יותר מדי. בני אדם הם די אנוכיים, ולכן אם המוח שלנו אומר לנו משהו, אנו נוטים להאמין בכך מיד. הדבר תורם רבות לתפישת המציאות שלנו, ומניע את התגובות הרגשיות ואת ההתנהגות שלנו – לעתים קרובות, בכיוון שאינו מועיל לנו. למשל, אם אתם מתמודדים עם מחלה כרונית, יתכן שאתן מוטרדים ללא הרף במחשבות על כך שאתם מהווים עול על משפחתכם או יקיריכם. במקרה של דונה, היא הוטרדה מכך שהיא אינה מסוגלת לעשות את הדברים שמהם נהנתה בעבר, הדברים שהעניקו משמעות לחייה. "היו החושבים, לא המחשבה" פירושו פשוט הפניית מודעות רבה יותר למחשבות שאתם חושבים, תשומת לב גדולה יותר לתהליך המחשבתי שלכם, והבחנה בין המחשבה והמציאות, כדי שתוכלו להחליט בצורה טובה יותר אם להתייחס למחשבות הללו או לא.

אבל איך עושים את זה?

מחשבות יעלו במוחכם תמיד – עצם הניסיון לא לחשוב על משהו תובע מחשבה על כך, ולכן הוא פשוט בלתי אפשרי. במקום זה, עליכם לשים לב למחשבה, ואז לנסות להגיב בצורה טובה יותר, כדי שתוכלו להתרחק ממנה

איני מציע שתנסו למחוק מחשבות או לשלוט בכל מחשבה שלכם. זה יהיה ניסיון חסר תועלת. מחשבות יעלו במוחכם תמיד – עצם הניסיון לא לחשוב על משהו תובע מחשבה על כך, ולכן הוא פשוט בלתי אפשרי. במקום זה, עליכם לשים לב למחשבה, ואז לנסות להגיב בצורה טובה יותר, כדי שתוכלו להתרחק ממנה. יש הבדל גדול בין המחשבה ״אני מהווה עול עבור אחרים״, לבין המודעות לכך שאתם חושבים שאתם מהווים עול.

אולי נדמה לכם שמדובר בהבדל סמנטי בלבד, אבל זה לא נכון. כשאתם שמים לב למחשבה שלכם, אתם יכולים להחליט איך להגיב. אם המחשבה מועילה לכם באותו זמן, לכו על זה. למשל, אם אתם חושבים שהגיע הזמן לקחת תרופה, או שאתם חושבים שהמשפחה שלכם אוהבת אתכם ומטפלת בכם היטב, ברור שכדאי לכם לאמץ את המחשבות הללו. אבל אם עולות בכם מחשבות על כך שאתם מהווים עול, ואתם מודעים להן ומחליטים שהן לא ממש מועילות לכם, אתם יכולים להחליט איזו מידה של תשומת לב ואנרגיה אתם מעוניינים להשקיע במחשבה הזו. יכול להיות שעצם המודעות למחשבה והפניית תשומת הלב למשהו מועיל יותר – תהיה הבחירה הטובה ביותר.

חשוב שתשימו לב שאיני מעודד אתכם להתווכח עם המחשבות שלכם, או לשכנע את עצמכם בנכונותן או אי נכונותן, או לנסות לשנות אותן. בהקשר זה, האמת חשובה הרבה פחות מן המעשיות, ולכן אם מחשבה אינה מסייעת לכם להתקדם, ולא חשוב אם היא אמיתית או לא – קרוב לוודאי שכדאי לא להתמקד בה. המחשבה ששבה ועלתה במוחה של דונה – ״כל מה שאהבתי לעשות נלקח ממני״ – לא הייתה שימושית. בדומה לכך, קשה למצוא שימוש טוב למחשבה שאתם מהווים עול. לכן שימו לב לכך שהמחשבה הזו עלתה בכם, החליטו שהיא אינה מועילה, הרפו ממנה והמשיכו הלאה.

צללית, בחור, כחול

הרבה דרכים להסתכל. תצלום: בן סוויט

היו פתוחים לקבלה

זהו כנראה המושג הקשה ביותר והכי פחות מובן בתיאוריית הקבלה והמחויבות. עבור רבים, ובעיקר עבור מי שמתמודדים עם מחלה כרונית, המונח ״קבלה״ או ״השלמה״ הוא מרגיז ומטריד. נדמה להם שמישהו אומר להם לחשוק שיניים, להתעשת ולהפסיק להתלונן. בהקשרים רבים, זה אכן עלול להיות המסר שמאחורי המילים הללו, אבל לא מנקודת המבט של ACT. למעשה, לעתים קרובות לחשוק שיניים ולהפסיק להתלונן זה ההפך המוחלט מקבלה. אם אתם מתנהגים כך לבקשתם של ״דורשי טובתכם״, קרוב לוודאי שאתם מתכחשים לחוויה שלכם, מדחיקים את התגובות הטבעיות שלכם ונמנעים מן המציאות.

טבען של מחלות כרונית שהן מתמשכות, ובמקרים רבים הן מתדרדרות או קבועות באופיין. ההכרה בכך שאין לכם כמעט כל שליטה על משהו, עשויה לסייע לכם להפסיק להתנגד לו. מתן תוקף לחוויות שלכם – ולא מזעור או התכחשות – עשוי לעזור לכם להעריך בכנות את מצבכם, את האפשרויות העומדות בפניכם ואת הבחירות שלכם.

כשאתם מרשים לעצמכם להרגיש את מה שאתם מרגישים, הדבר עשוי לסייע לכם להשתחרר ולהפנות מעשים ותשומת לב לאפיקים משמעותיים יותר

כשאתם מרשים לעצמכם להרגיש את מה שאתם מרגישים, הדבר עשוי לסייע לכם להשתחרר ולהפנות מעשים ותשומת לב לאפיקים משמעותיים יותר. למשל, ממחקר שנערך בקנדה על אנשים הסובלים מפגיעות בעמוד השדרה, עולה כי מי שהצליחו להשלים עם מצבם מצליחים להסתגל טוב יותר, מתפקדים טוב יותר וחשים תחושות חיוביות יותר בנוגע לחייהם. אין פירושו שאם מישהו הסובל מפגיעה כזו יכול היה לשוב וללכת הוא לא היה מנסה לעשות זאת, אלא שהקדשת כל זמננו וכוחנו לניסיון לא להרגיש את מה שאנו מרגישים, או לניסיון לשנות מצב שכרגע אינו בר שינוי, זו דרך בלתי יעילה וחסרת טעם להפליא להתנהלות בחיים. ישנם זמן ומקום מתאימים למלחמה במחלה, אבל אי אפשר לעשות זאת 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הוויתור על המאבק הבלתי פוסק וההשלמה עם המקום שבו אתם נמצאים ועם מה שאתם מסוגלים לעשות כעת, עשויים לחולל שינוי עמוק, לפנות לכם אנרגיה וזמן שתוכלו להקדיש למשפחה, חברים, תחביבים, פעילויות פנאי, מנוחה וכן הלאה.

דונה היא מוזיקאית, והיא הייתה גיטריסטית מחוננת. אולם מחלקת פרקינסון לא אפשרה לה להמשיך לנגן באותה רמת מיומנות. לפעמים, היא בקושי הצליחה לנגן. אתם מתארים לעצמכם כמה נורא זה היה עבורה. במשך תקופה מסוימת, המחשבה על נגינה בגיטרה לוותה אצלה במצוקה, כעס, חרדה ותסכול. בסופו של דבר, היא נאלצה לבחור בין בריחה מרגשות קשים אלה על ידי הימנעות מוחלטת מנגינה, ובין קבלת המגבלות הנוכחיות שלה ועיסוק בנגינה האהובה עליה, כמיטב יכולתה הנוכחית. היא נאלצה להתמסר לכאב שבאבדן חלק מיכולותיה, כדי לחוות את השמחה שבנגינה כלשהי. ברגע שהרפתה מן הציפיות שלה והפסיקה להימנע ולנסות לשלוט ברגשות הקשים על ידי השלמה עם מצבה, היא גילתה שוב את השמחה שבנגינה. היא אפילו הצליחה לצמוח כמוזיקאית באורח שונה, משום שהמחלה הכריחה אותה לחשוב על נגינה של יצירות בדרכים חדשות. היא אמנם חשה לעתים כאב כשנזכרה במה שיכלה לעשות בעבר, אבל הקבלה, על פי תפישת ACT, היא שגרמה לה לא להניח לכאב להכתיב את בחירותיה. קבלה כזו חשובה ביותר לגמישות פסיכולוגית ולחיים מלאי משמעות.

גיטרה, קלאסית, עץ זית

הרבה סוגים של יופי, כולם מציעים לנו את עצמם. תצלום: מקסים פאבייה

תמשיכו להיות נוכחים

אתם בוודאי שומעים הרבה דיבורים על קשיבוּת, מדיטציה, התמקדות בעכשיו, על הצורך לא להיתקע בעבר ולא להתמסר לעתיד. כל זה טוב וגם חכם, אבל מה זה בעצם אומר? מה אם ההווה שלכם כל כך כואב וקשה, למה שתרצו להישאר שם? להיות נוכחים בהווה גם הוא מושג לא פשוט.

מנקודת מבט של ACT, פירושו להפנות תשומת לב רבה רק למה שקורה באותו רגע, בגופכם, במחשבותיכם וסביבכם. זה קשה: זה אינו טבעי לנו, כי המוח שלנו אינו מרשה לנו לעשות זאת בקלות. אנחנו תמיד מחפשים את הדבר הבא שעלול לפגוע בנו, מתחרטים או משחזרים את העבר, חוששים מפני העתיד.

חלק גדול מן המודעות למחשבות שלכם, למשל, הוא הנוכחות באותו רגע עצמו. חרטה באשר לעבר וחששות מן העתיד אינם מועילים למצב הנוכחי שלכם

הבעיה היא, שכשאינכם נוכחים, הדבר מפריע לכם לצלוח את מצבכם הנוכחי. חלק גדול מן המודעות למחשבות שלכם, למשל, הוא הנוכחות באותו רגע עצמו. חרטה באשר לעבר וחששות מן העתיד אינם מועילים למצב הנוכחי שלכם. אתם צריכים להתמודד עם מה שניצב מולכם, בין אם מדובר בכאב, כעס, טינה, אשמה, אושר, פחד או אהבה. כך או כך, מדובר במה שנמצא אתכם כאן ועכשיו. תפקידכם הוא לנסות להיות נוכחים בו, אפילו לנבור בו, משום כשבכל מה שקשור לרגשות ולתחושות גופניות, אין מעקפים ואין איך להתחמק – אין ברירה אלא לצלוח אותם. ואי אפשר לצלוח משהו אם אינכם נוכחים בו. אי-נוכחות היא לעתים קרובות סוג של הימנעות, שלרוב מרעה את מצבנו עוד יותר לעומת מצב שבו אנחנו פשוט מרשים לעצמנו להרגיש.

קחו למשל את דונה. כשהיא מתקשה לתפקד, היא עלולה להיסחף בדאגות בנוגע למה שאינה מסוגלת לעשות, מה שהיא מחמיצה, ואיזה משמעות עתידית יש ליום רע בחייה. בימים כאלה, היא עלולה להילכד במחשבות על העבר או העתיד, אבל היא סובלת מתסמינים שמציקים לה כאן ועכשיו, בהווה. ברגע שהיא מזהה אותם, קוראת להם בשמם ובוחנת אותם ללא שיפוט, היא יכולה לנסות להפנות את תשומת ליבה לדברים אחרים שגם הם נוכחים. הציפורים מצייצות. היא נושמת עמוקות. הרוח המלטפת את עורה נעימה לה. היא מאזינה לתקליט ונהנית מהמוזיקה. למעשה, היא שומעת בה משהו שכנראה לא הייתה שמה לב אליו כשהייתה במיטבה. זו דרך טובה יותר לבלות בה יום ״רע״ מאשר לשקוע בהרהורים, חרטות ודאגות. למעשה, ניתן למצוא אושר והנאה רבים ברגע ההווה, גם בימים הגרועים ביותר.

היו כאן ועכשיו, ולא שם ואז

איש אינו רוצה להיות חולה, אבל כשאנחנו חולים אנו נוטים לחשוב על מה שהרגשנו כשהיינו בריאים או על מה שאנו מקווים להיות בשלב כלשהו בעתיד. אין רע בהיזכרות או בתקווה, אבל כשאתם מאפשרים לגרסאות העבר או העתיד שלכם לעוות את תפישת ההווה שלכם – כשאתם מקבלים החלטות על סמך תחושות מהעבר ולא מן ההווה – עלולות להיות לכך תוצאות שליליות.

יכול להיות שהייתם נמרצים ויצרניים לפני שחליתם, אבל כעת יש לכם רק חלקיק מן המרץ שהיה לכם אז. אם אתם מקבלים כעת החלטות בנוגע למה שאתם מסוגלים לעשות, על סמך רמות האנרגיה שהיו לכם בעבר, אתם מיצרים לעצמכם צרות צרורות. אתם עלולים להיות מותשים בימים שלאחר מכן או אף להיפצע, ולא להיות מסוגלים לעסוק בכל פעילות או לבלות עם משפחתכם. הנוכחות כאן ועכשיו, ולא שם ואז, פירושה להיות עם האני הנוכחי שלכם ולא עם האני הקודם או העתידי שלכם. זה לא אומר שתהיו כך לנצח, אלא רק שכאן אתם כרגע, ולכן כדאי שתקבלו החלטות המבוססות על כך, ולא על המקום שבו הייתם או המקום שבו אתם רוצים להיות. בסופו של דבר, זה יאפשר לכם לקבל החלטות טובות יותר ולתפקד טוב יותר.

במקרה של דונה, אם היא תחשוב על נגינתה בגיטרה על סמך מה שיכלה לעשות בעבר או על סמך מה שהיא חוששת שיקרה לנגינה שלה בעתיד, סביר שהיא תהיה מתוסכלת, תשפוט את עצמה בחריפות ואולי הדבר יוביל לכך שהיא לא תנגן יותר כלל. אולם אם היא תישאר נוכחת, עם האני הנוכחי שלה, יהיה לה סיכוי רב יותר לעסוק בפעילות משמעותית המעשירה את חיי היומיום שלה.

ציפור, אדן חלון

הנה הציפור, על אדן החלון! תצלום: ויטוריו זמבוני

דעו מה חשוב

יש לכם שליטה מועטה בלבד על המחשבות והתחושות שלכם, אבל יש לכם שליטה מלאה לגמרי על מה שחשוב לכם

מעטים בלבד הדברים המבהירים מהם סדרי העדיפויות והערכים שלכם יותר ממחלה כרונית. המחלה הופכת את חייכם על פיהם. הדברים שחשבתם שהם חשובים – כמו עמידה בלוחות זמנים בעבודה, קידום, הותרת רושם טוב במסיבה – חשובים פתאום הרבה פחות. הניחו לצלילות הזו להנחות את ההחלטות ואת ההתנהגות שלכם. אם המחלה שלכם הראתה לכם שהמשפחה חשובה לכם יותר מכל, אז כל החלטה חדשה צריכה להוביל אתכם לעבר מימוש של הערך הזה. במקרה של דונה, היא גילתה מחדש את אהבת המוזיקה כשלעצמה, והבינה כי השליטה בכלי נגינה הייתה רק דרך אחת לעסוק במשהו שיקר לה עמוקות.

קודם דיברתי על הצורך להרפות ממחשבות שאינן חשובות או מועילות. ההבנה מה חשוב היא שמדריכה אתכם בהחלטה מה מועיל לכם. אמנם, יש לכם שליטה מועטה בלבד על המחשבות והתחושות שלכם, אבל יש לכם שליטה מלאה לגמרי על מה שחשוב לכם. האם זו הבריאות? התמסרו לטיפול. הקפידו להגיע לכל טיפול ובדיקה. הקפידו לישון ולנוח ככל שנדרש לכם. סרבו לכל מה שאתם יודעים שיקשה עליכם. היענו בחיוב לכל מה שתצליחו לעשות וחשוב לכם. בחנו את התחומים המרכזיים בחייכם – משפחה, בריאות, חברים, פנאי, רוחניות, מקצוע –החליטו מה חשוב לכם, והתכוונו אליו.

חשוב לא לבלבל בין ערכים ליעדים. יעדים ניתן להשיג ויש להם נקודת סיום, ואילו ערכים הם מדריכים עקביים בתהליך קבלת ההחלטות שלכם, שלעולם לא ניתן להגשים במלואם. יתכן שהמטרה שלכם היא להשתתף באירוע משפחתי חשוב, אבל המעורבות במשפחה היא הערך שמאחורי היעד הזה. כשאתם משתתפים באירוע, הוא נגמר, אבל אינכם מפסיקים לגלות אכפתיות כלפי המשפחה. יעדים תואמים על פי רוב את הערכים שלכם, אבל אינם זהים להם. כשאתם מזהים את הערכים שלכם, אתם רוצים להשקיע בהם את האנרגיה שלכם. הידיעה הזו תוכל להדריך אתכם בכל החלטותיכם. האם המחשבה על כך שאתם מהווים עול על אחרים עוזרת לכם להתקרב אל מה שחשוב ומשמעותי לכם? לא? אז הרפו ממנה, והמשיכו הלאה. כשהמחשבה תחזור, פשוט שימו לב אליה והניחו לה שוב. כשעולה בכם מחשבה התואמת את ערכיכם, אמצו אותה.

דונה אהבה לנגן בגיטרה, אבל אהבתה האמיתית הייתה המוזיקה. כאשר היא לא יכלה לנגן היטב כפי שרצתה, היא גילתה דרכים אחרות לעסוק במוזיקה. חשוב ביותר למצוא את הערכים שבבסיס כל פעילות שאתם אוהבים, כדי שכאשר הפעילות תהיה קשה לכם מדי, תוכלו למצוא פעילויות אחרות שיאפשרו לכם את אותו חיבור לערך הזה. אם אתם אוהבים אמנות, צרו אמנות. אם אינם יכולים ליצור אמנות, התבוננו באמנות. לכו לראות יצירות, למדו על אמנות, עסקו באמנות בכל צורה אפשרית. העריכו כל מחשבה על פי המידה שבה היא מסייעת לכם להתקדם לעבר הערכים שלכם. התמסרו לערכים אלה ושקעו בהם.

עליי להבהיר למה בדיוק אני מתכוון כשאני מציע לכם לעסוק במשהו, משום שאתם עלולים לחשוב בטעות שאני מבקש שתרגישו שאתם תמיד חייבים לעשות משהו. זה לא נכון. אתם יכולים (ובוודאי צריכים) לנוח. הרשו לעצמכם לקדם את ערך שימור הבריאות והרווחה שלכם. טיפול מסור בעצמכם הוא הבסיס לכל מה שאתם עושים – כל הדברים האחרים אינם יכולים לקרות אם אינכם דואגים לעצמכם, ולכן מנוחה ופסק זמן אינם רק מותרים אלא חיוניים. זה לא הופך אתכם לעצלנים או חסרי תועלת, ולא הופך אתכם לעול. זה הופך אתכם לאנשים חושבים ומרגישים בשלמות, שעושים את מה שנדרש כדי לדאוג לעצמם. קבלו את זה. אם מנוחה היא ערך שלכם, נוחו. אם הערכים שלכם הם יותר מכווני ״פעילות״, עשו מה שאתם יכולים ומה שנראה לכם הגיוני.

אל תשכחו שהערכים שלכם קשורים בוודאי לכאב שלכם. לעתים קרובות, כשאנחנו מנסים להגשים את ערכינו, אנחנו חייבים להשלים עם הכאב המתלווה לכך

אבל אל תשכחו שהערכים שלכם קשורים בוודאי לכאב שלכם. לעתים קרובות, כשאנחנו מנסים להגשים את ערכינו, אנחנו חייבים להשלים עם הכאב המתלווה לכך. דונה חוותה את זה בהקשר לנגינה שלה בגיטרה. היא ידעה שניסיונה להגשים את ערך הנגינה יהיה כרוך בכאב וקושי, משום שהדבר הזכיר לה את מה שכבר אינה יכולה לעשות. היא הייתה מודעת לכך לחלוטין, אבל היא ידעה גם שלמרות הקושי - הדבר חשוב לה, והמשמעות שהוא מעניק לחייה עשויה להקל ולו במעט על הכאב והקשיים. זהו ההבדל בין כאב וסבל. לכאב שאנו מרגישים במהלך ניסיונות לבצע פעולות שחשובות לנו יש תכלית. כאב ללא תכלית הוא סבל. אמנם יש בעולם סבל חסר תכלית, והחולים במחלות כרוניות יודעים זה טוב יותר ממרבית בני האדם, אבל לא כל כאב חייב להיות סבל. הקישור בין כאב לערכים שלכם חיוני כדי לסייע לכם לחיות חיים עשירים יותר, חיוניים ומלאי משמעות.

יותר מכל, ACT היא גישה מכוונת-פעולה, שנועדה להגדיל את הגמישות הפסיכולוגית שלכם, כדי לעזור לכם להתנהג בדרכים שישפרו את משמעות חייכם ואיכותם. לא במקרה ראשי התיבות של הגישה יוצרים [באנגלית] את המילה ״פעולה [ACT]". העשייה, איזו עשייה שתבחרו, חשובה ביותר.

מחלה כרונית עלולה לגזול מכם את מרבית יכולותיכם. אתם עלולים להרגיש שאתם רק צל של מי שהייתם. יכול להיות שאינכם מסוגלים יותר לצעוד סביב השכונה, או ללכת בכלל. יתכן שישנם ימים שבהם אינכם מסוגלים בכלל לקום מהמיטה. יתכן שלא תצאו שוב מהמיטה. יכולת העמידה שלכם איננה עוד. יכול להיות שכל מטלה פשוטה גורמת לכם תשישות נוראה. אולי אינכם יכולים לחשוב בבהירות או לשהות בחדר שדולק בו אור. אולי קשה לכם לאכול, אולי אינכם נהנים יותר מאוכל. אולי כואב לכם – כל הזמן.

פרח, צבעי מים, נורית

יש הרבה דרכים לאהוב כלניות. תצלום: אנני ספראט

כשחולים במחלה כרונית, קל לבלות את היום כולו במניית הדברים שכבר אינכם מסוגלים לעשות, אבל בשביל מה? האם זה מקדם אתכם לקראת הגשמת ערכיכם? יכול להיות שאינכם יכולים לבלות בחברת חברים ובני משפחה כפי שהייתם רוצים, אבל אתם יכולים לשמור איתם על קשר כלשהו, זעיר ככל שיהיה, אבל בעל משמעות. החיים שלנו נקבעים בסופו של דבר באמצעות ההתנהגויות שלנו – באמצעות מה שאנו עושים – וכל פעולה, ולו הקטנה שבקטנות, אשר מקדמת אתכם לקראת ערכיכם היא טובה מאי עשייה או מהסתגרות שנובעת מכך שהדברים אינם כשהיו או כפי שהייתם רוצים שיהיו. אולי אינכם יכולים לקרוא שוב סיפורים לנכדיכם. האם הם יכולים לקרוא לכם סיפור? באיזה אופן תוכלו לבלות אתכם בצורה התואמת את הערכים שלכם? זו אולי לא תהיה הדרך האידיאלית, אבל כל מה שמקדם אתכם בכיוון הנכון, גם אם הוא זעיר מאוד, יהיה טוב עבורכם ועבור אוהביכם. כשאתם עוסקים בפועל בהתנהגות המונעת על ידי ערכיכם, יש לחייכם משמעות רבה יותר, גם אם הם שונים מהחיים שחייתם בעבר.

בסופו של דבר, מחלתה של דונה החמירה והיא לא יכלה עוד לאחוז בגיטרה באופן שאפשר לה לנגן. המחלה שלה גזלה זאת ממנה, אבל היא הבינה שאף שהיא אוהבת לנגן, המוזיקה היא אהבתה האמיתית. לכן היא כתבה, האזינה, שיחקה בקלידים כי באלה היה לה קל יותר לנגן. היא הלכה לקונצרטים והמשיכה לחלוק את אהבת המוזיקה שלה עם חברים ובני משפחה. היא לימדה אחרים ליהנות ממוזיקה כמותה. היא המשיכה לעסוק במוזיקה בכל דרך שיכלה, אף שצורת הביטוי המוזיקלית המועדפת עליה כבר לא הייתה אפשרית לה. איזו אפשרות אחרת עמדה בפניה? חיים ללא מוזיקה? היא יכלה להפסיק לנגן ברגע שחשה שהיא נאלצת להתפשר בגלל מחלתה. היא יכלה לשקוע בכעס, חרדה, תסכול, כאב על אובדן יכולתה לנגן ברמה גבוהה, אבל בשביל מה? האם חייה היו משתפרים?

קל לחוש חסרי אונים מול גל המחלות שנדמה כי הוא שוטף את האנושות. אבל לכל בעיית בריאות בינלאומית ישנן נסיבות אישיות – שם אנו נמצאים, ושם אנו עושים כמיטב יכולתנו

הודות ליכולתה לחשוב, ולא להיות המחשבה, להשלים עם מה שאינה יכולה לשלוט בו, ולחוות את תחושותיה הקשות, להיות נוכחת ברגע עצמו, בגרסה הנוכחית של עצמה, לזהות את ערכיה ולהתקדם לעברם, דונה המשיכה בסופו של דבר לטפח את אהבת המוזיקה שלה באופן שלא היה אפשרי עבורה אילו הייתה מוותרת על המוזיקה בשל הכאב הכרוך בכל זה. היא הפכה את מה שהיה לכאורה בלתי אפשרי – לאפשרי. האם כך בדיוק הייתה רוצה שיקרה? לא, אבל אני חושב שברור שהחלופה הייתה קודרת יותר, והייתה מובילה אותה לחיים עגמומיים יותר שלא לצרוך.

הנתונים שציטטתי בראשית המאמר מדהימים ומפחידים. קל לחוש חסרי אונים מול גל המחלות שנדמה כי הוא שוטף את האנושות. אבל לכל בעיית בריאות בינלאומית ישנן נסיבות אישיות – שם אנו נמצאים, ושם אנו עושים כמיטב יכולתנו. מחלות כרוניות הן ערמומיות. הן עלולות להשתלט על חייכם ועל חיי כל מי שסביבכם. הן מפתות, ומפילות אותנו במלכודת שבתוכה אנו רואים את מה שאין לנו ואת מה שאיננו רוצים.

מותר לכם בהחלט לכעוס, לחוש תסכול וטינה. שאיש לא יגיד לכם אחרת. אתם מרגישים מה שאתם מרגישים, אבל אינכם חייבים להניח לתחושות האלה – או לניסיונות שלכם לשלוט בהן – להכתיב את חייכם. אם תהיו מסוגלים להפוך לגמישים יותר מבחינה פסיכולוגית, להשתחרר מן הקיבעונות הנוקשים של המחלה הכרונית, תוכלו ליצור לעצמכם וליקיריכם חיים טובים יותר ומשמעותיים יותר. יתכן שאין לכם ברירה בכל הקשור למחלה שלכם, אבל אתם יכולים לבחור איך לחיות בתוכה. בכל רגע נתון, הבחירות שלכם מקדמות אתכם לעבר ערכיכם או מרחיקות אתכם מהן – מניעות אתכם אל מה שחשוב, או לא. בחרו להתקדם, זה יוביל אתכם לחיים משמעותיים יותר.

 

ג׳וזף טרנצו (Trunzo) הוא פסיכולוג קליני ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בריאנט, בסמית׳פילד, רוד איילנד. ספרו Living Beyond Lyme: Reclaim Your Life From Lyme Disease and Chronic Illness  ראה אור ב-2018.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: נגיעות צבע. תצלום: אשלי אדוארדס, unsplash.com

Photo by ASHLEY EDWARDS on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'וזף טרנצו, AEON.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על החיים הכי טובים שיש

01
פלג

בין נוכחות לרגע העכשווי לבין מדיטציה המפלסת דרך אל עבר הגוף האסטרלי הרוחני יש הבדל ולכל אחד מהם אשפעה ייחודית על בעיות כרוניות כאלו ואחרות וכל כלי בפניי עצמו הוא פיתרון אך לא לטעות ולהפוך את הנוכחות למדיטציה כי זה מפספס את הכלי ריפויי האמיתי שעומד מאחורי ההבנה של האדם כליו הגשמיים = הנוכחים והרוחניים = המדטטיבים
בריאות ואושר לכולם באהבה