מה צופן העתיד

אני חושש לגורלם של מי שיהיו העדים לתשעים השנים הקרובות, אם נמשיך לחיות כפי שאנו חיים כעת. התפיסה המדעית המעודכנת מלמדת שעולם החי נמצא על המסלול לקריסה. למעשה, הקריסה כבר החלה, והיא צפויה להמשיך במהירות מתעצמת, כך שהשפעותיה ילכו ויגדלו בממדיהן ובהיקפן בתגובת שרשרת. כל מה שלמדנו להסתמך עליו—כל השירותים שהסביבה התמידה לספק לנו בנדיבות—עלול להתחיל לקרטע או אפילו להתמוטט לגמרי. האסון החזוי יהיה הרסני לאין שיעור מצ'רנוביל או מכל דבר אחר שבו התנסינו עד היום. הוא יוביל לנזק גדול בהרבה מזה שנגרם על ידי הצפתם של נכסים, התחזקותם של ההוריקנים המוכרים לנו או החמרתן של שריפות הקיץ. הוא יפגע ברמת החיים של כל אחד ואחת שיחיו במהלכו, ושל הדורות הבאים גם כן. כשהקריסה האקולוגית העולמית תתייצב לבסוף ונגיע לאיזון חדש, המין האנושי יחיה—ככל שהוא ימשיך בכלל לחיות על כוכב הלכת הזה—בסביבה דלה יותר לצמיתות.

ממדיו ההרסניים של האסון שחוזים חוקרי האקלים והסביבה שבלב הממסד המדעי יהיו תוצאה ישירה של יחסנו לכוכב הלכת שלנו כיום. בשנים שלאחר המלחמה, החל בשנות החמישים, נכנס המין שלנו לעידן המכונה "התאוצה הגדולה". כשהם נבחנים על פני מגוון רחב של משתנים לאורך זמן, מדדים של השפעה ושל שינוי מפגינים דפוס דומה להפליא. המגמות שמאפיינות את פעילויותינו יכולות לקבל ביטוי במונחים של תוצר מקומי גולמי (תמ"ג), צריכת אנרגיה, צריכת מים, בניית סכרים, תפוצת הטלקומוניקציה, תיירות והתפשטות החקלאות. את השינוי שהתחולל בסביבה אפשר לנתח בדרכים רבות—בזיקה למדדי הפחמן הדו-חמצני, המתאן או החמצן הדו-חנקני באטמוספירה, לטמפרטורה על פני האדמה, להחמצת האוקיינוסים, לפגיעה באוכלוסיות הדגים וביערות הטרופיים; לא משנה מה נמדוד, העקומה דומה למדי. מאמצע המאה העשרים ועד היום היא מייצגת עלייה שמאיצה פתאום, מדרון הררי שהולך ונעשה תלול, מקל הוקי. גרף אחר גרף אחר גרף, כולם זהים. גידול מטורף זה מתאר את דיוקן קיומנו בעת הזו. זה הדגם האוניברסלי של העידן ההיסטורי שחוויתי ושלו הייתי עד כל חיי על פני האדמה—הסיפור הגדול שמסביר את כל השינויים שעליהם אני מדווח. עדותי מספרת את סיפורה של התאוצה הגדולה בגוף ראשון.

אלמוגים: עדים ומודדים המתריעים על מצב כדור הארץ. תצלום: Qui Nguyen

כשמתבוננים בכל הגרפים הללו—באותה העקומה שחוזרת על עצמה שוב ושוב—השאלה הנשאלת מובנת מאליה: איך זה יכול להימשך? התשובה, כמובן, היא שזה לא יכול להימשך. למיקרוביולוגים יש גרף של גידול שמתחיל באותה הצורה—וכולם יודעים איך זה נגמר. כשמניחים כמה חיידקים על מצע מזון בכלי סטרילי אטום—סביבה מושלמת, נקייה מתחרות על משאבים, שיושבת על שפע של חומרים מזינים—לוקח להם זמן להתאים את עצמם למצע החדש. תקופה זו המכונה "שלב ההשהיה". שלב זה יכול להימשך בין שעה אחת לכמה ימים, אבל בנקודה מסוימת הוא נגמר, פתאום. החיידקים פותרים את הבעיה—כיצד לנצל את התנאים בצלוחית באופן המיטבי—ומתחילים לשכפל את עצמם במהירות על ידי חלוקת האוכלוסייה והכפלתה, מדי עשרים דקות אפילו. וכך מתחיל "השלב המעריכי", תקופה של גידול מעריכי, שבה כל החיידקים מתחלקים ומתפשטים בגלים על פני מצע המזון כולו. כל חיידק יחיד תופס שטח משלו ומשתלט על מה שהוא צריך. אקולוגים מכנים זאת תחרות מטורפת—כל חיידק לעצמו! סוג כזה של תחרות במערכת סגורה, של צלוחית יחידה, אטומה, לעולם אינו נגמר בטוב. כשהחיידקים מתרבים במידה כזו שהם מגיעים לקצה, הם מתחילים לפגוע זה בזה פתאום. מצע המזון שמתחת לחיידקים מתחיל לאזול. גזי-פליטה רעילים, חום והפרשות מתחילים להצטבר ולהרעיל את תכולת הצלוחית במהירות גדלה והולכת. תאים מתחילים למות וקצב גידול האוכלוסייה מתמתן לראשונה. מיתות אלה קורות גם הן בקצב מעריכי בגלל תנאי הסביבה המתדרדרים, ועד מהרה מגיע הרגע שבו קצב המוות וקצב הלידה משתווים. בנקודה זו, האוכלוסייה הגיעה לשיא גודלה ועשויה להתייצב לזמן-מה. אבל בתוך מערכת סגורה, זה לא יימשך לנצח—זה לא בר-קיימא. המזון מתחיל לאזול, הפסולת הנצברת נעשית רעילה, והמושבה כולה קורסת באותה המהירות שבה צמחה. לבסוף, סביבתה של הצלוחית האטומה משתנה לגמרי—היא נעשית סביבה דלה במזון, הרוסה, חמה, חומצית ורעילה.

לאחר מאות-אלפי שנים בשלב ההשהיה, היה נראה שבני האדם פתרו, סביב אמצע המאה העשרים, את הבעיות המעשיות שהחיים בכדור הארץ הציבו בפניהם

התאוצה הגדולה מציבה אותנו, את פעילויותינו ואת ממדי ההשפעה השונים שלנו, בשלב המעריכי. לאחר מאות-אלפי שנים בשלב ההשהיה, היה נראה שבני האדם פתרו, סביב אמצע המאה העשרים, את הבעיות המעשיות שהחיים בכדור הארץ הציבו בפניהם. הייתה זו ככל הנראה תוצאתו הבלתי-נמנעת של העידן התעשייתי—העידן שאפשר לנו להכפיל את מאמציו של האדם היחיד באמצעות מכונות ומקורות חדשים של אנרגיה; אבל הדחיפה הסופית הגיעה, כך נדמה, רק לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. המאמץ המלחמתי עצמו היה אחראי לפריצות דרך ברפואה, בהנדסה, במדע ובתקשורת. סוף המלחמה התניע מגוון יוזמות רב-לאומיות, ובהן ארגון האומות המאוחדות, הבנק העולמי והאיחוד האירופי—כולן נוסדו במטרה לאחד את העולם ולממש את התקווה שהחברה העולמית תעבוד בשיתוף פעולה לאורך זמן. יוזמות כאלה שיחקו תפקיד בהתהוותה של תקופה חד-פעמית של שלום יחסי—"השלום הגדול"—שבזכותה הצלחנו לממש את חירויותינו, ולנצל כל הזדמנות לצמיחה.

העקומה של התאוצה הגדולה היא חזות הקדמה. בתקופת השיא שלה חלה צמיחה יוצאת דופן במרבית מדדי ההתפתחות האנושית—תוחלת החיים הממוצעת, רמת האוריינות וההשכלה העולמית, הנגישות לשירותי בריאות, זכויות אדם, ההכנסה לנפש, התפשטות הדמוקרטיה. התאוצה הגדולה היא שעמדה מאחורי ההתפתחויות בתחומי התחבורה והתקשורת, שלהן אני חב את הקריירה שלי. הגידול המדהים שהצלחנו להשיג בכל סוגי הפעילויות בשבעים השנים האחרונות גרם להתממשותן של רבות מתקוותינו. עם זאת, עלינו להכיר בכך שלכל ההישגים הללו יש גם מחירים. כמו בדוגמה של החיידקים, גם לנו יש את גזי הפליטה שלנו, את החומצות שלנו ואת הפסולת הרעילה שלנו. עלויות אלה מצטברות גם הן מעריכית. הגידול המואץ שלנו לא יכול להימשך לנצח—התצלומים מחללית אפולו ממחישים היטב עד כמה כדור הארץ הוא מערכת סגורה, בדיוק כאותה צלוחית אטומה של מושבת החיידקים. עלינו לברר בדחיפות אפוא, כמה יכול כדור הלכת שלנו לשאת עוד.

להצלחה העצומה שלנו יש מחיר כבד. תצלום: כריס לה-בוטילייה

כמה מהמחקרים המדעיים החשובים ביותר של השנים האחרונות בחנו את הטבע בקנה מידה פלנטרי כדי לברר את התשובה לפרטיה. צוות של מדענים החוקרים את מערכות כדור הארץ, שבראשו עמדו ויל סטפן (Will Steffen) ויוהן רוקסטרום (Johan Rockström), חקר את חוסנן של מערכות אקולוגיות ברחבי העולם. הם בחנו בזהירות את המרכיבים שאפשרו לכל מערכת אקולוגית לתפקד באמינות בתקופת ההולוקן, ובדקו בעזרת מודלים באיזו נקודה עלולה כל אחת מהן להתחיל לקרטע. למעשה, הם עסקו בחשיפת המערכים הפנימיים והחולשות המובנות של המערכות תומכות-החיים שלנו—פרויקט שאפתני בצורה יוצאת מן הכלל שחולל שינוי בהבנתנו את אופן התנהלותו של כוכב הלכת שלנו.

אם דרישותינו מכדור הארץ יביאו לחצייתו של אחד מתשעת הגבולות הפלנטריים, נסתכן בערעורה של המערכת כולה, בפגיעה ארוכת-טווח בטבע ובחיסול יכולתו להמשיך לקיים את תנאי הסביבה הבטוחים והמיטיבים של ההולוקן

הם גילו תשעה סיפים מכריעים שטבועים בכדור הארץ—תשעה גבולות פלנטריים. אם השפעתנו תישמר בתוך תחומים אלה, קבעו החוקרים, נישאר במרחב פעולה בטוח, שמשמעו קיום בר-קיימא. ואולם, אם דרישותינו מכדור הארץ יביאו לחצייתו של אחד מגבולות אלה, יהיה אשר יהיה, נסתכן בערעורה של המערכת כולה, בפגיעה ארוכת-טווח בטבע ובחיסול יכולתו להמשיך לקיים את תנאי הסביבה הבטוחים והמיטיבים של ההולוקן.

מה שאנו עושים, בחדר הבקרה של כדור הארץ, אם כן, הוא לשחק בפיזור דעת במחוגיהם של תשעה גבולות אלה, ממש כפי שעשה הצוות האומלל באותה משמרת לילה בצ'רנוביל ב-1986. גם לכור הגרעיני היו חולשות וסיפים מובנים, חלקם מוכרים לצוות, חלקם לא. הם הזיזו את המחוגים בכוונה, כדי לבחון את המערכת, אבל הם עשו זאת ברשלנות, בלי להבין טוב מספיק את הסיכונים. מרגע שמחוג כלשהו הוזז רחוק מדי, נחצה הסף והותנעה תגובת-שרשרת שגרמה לערעור המכונה כולה. מאותו רגע ואילך, לא היה עוד דבר שיכלו לעשות כדי לעצור את האסון המתחולל—הכור המורכב והעדין כבר היה בדרך לקריסה.

הפעילות האנושית מוליכה את כדור הארץ כיום במסלול בטוח לקריסה. כבר חצינו ארבעה מתשעה הגבולות: אנחנו מזהמים את כדור הארץ בדשנים רבים מדי, וכך מפריעים למחזורי החנקן והזרחן; אנחנו ממירים בתי גידול קרקעיים טבעיים—כמו אלה של היערות, של שטחי המרעה ושל הביצות—בקרקע חקלאית בקצב גבוה מדי; אנחנו מחממים את כדור הארץ הרבה יותר מדי מהר, מוסיפים פחמן לאטמוספירה מהר יותר מבכל זמן אחר בהיסטוריה של כדור הלכת שלנו; לבסוף, אנחנו פוגעים במגוון הביולוגי בשיעור שגבוה פי מאה מהממוצע, ושהמקבילה היחידה שלו ברישום המאובנים היא מאירוע של הכחדה המונית.

ההתחממות הגלובלית, מעשה ידי-אדם, היא רק אחד מכמה משברים שמתחוללים בעת ובעונה אחת

אנשים מדברים רבות, ובצדק גמור, על שינויי האקלים. אבל כעת ברור שההתחממות הגלובלית, מעשה ידי-אדם, היא רק אחד מכמה משברים שמתחוללים בעת ובעונה אחת. עבודתם של מדעני מערכת כדור הארץ חשפה ארבע נורות אזהרה שכבר מהבהבות על לוח הבקרה. כבר עכשיו אנחנו חיים מעבר למרחב ההתנהלות הבטוח של כדור הארץ. התאוצה הגדולה, ככל פיצוץ אחר, עומדת לייצר נשורת—תגובה שוות-ערך והפוכה בטבעה, "הדעיכה הגדולה".

מדענים חוזים שהנזק הסביבתי, שהיה המאפיין המרכזי של שנות חיי, יתגמד כשייבחן לצד הנזק שעוד יתחולל במאה השנים הבאות. אם לא נשנה כיוון, מי שנולדים כיום יהיו ככל הנראה עדים להתרחשויות שיתוארו להלן.

מינים של צפרדעים הם בין הראשונים להיכחד עקב השינויים שהאדם גורם. תצלום: זדנק מחאצ'ק

שנות השלושים של המאה העשרים ואחת

בעשרות השנים האחרונות נערך באגן האמזונס בירוא יערות פראי ממש. אנשים שרוצים עוד ועוד אדמות חקלאיות כורתים עוד ועוד עצים ומציתים עוד ועוד שריפות לא חוקיות. כתוצאה מכך, עתיד יער הגשם להצטמצם ל-75 אחוזים משטחו המקורי עד שנות השלושים של המאה הנוכחית. אף שהוא עדיין יהיה גדול, התפתחות זו עלולה להיות נקודת מפנה לאזור האמזונס, ולהתניע תופעה המכונה "מַלֶּלֶת יער", שבה היער מאבד פתאום את יכולתו לייצר די לחות מחופתו המצומצמת כדי להזין את ענני הגשם, והחלקים הפגיעים ביותר באמזונס מתדרדרים: תחילה, הם נעשים יער עונתי יבש, ואז—ערבה פתוחה. ההתדרדרות מזינה את עצמה—ככל שהמללת מתפשטת, היא מחוללת מללת נוספת. ייבושו של אגן האמזונס כולו צפוי, אם כן, להיות מהיר וקטלני. אובדן המגוון הביולוגי יהיה קטסטרופלי—אגן האמזונס הוא ביתו של אחד מכל עשרה מינים ידועים בעולם, ומכאן שהתרחשותן של אינספור הכחדות מקומיות תחולל אפקט דומינו במערכת האקולוגית כולה. כל אוכלוסיות הבר ייפגעו קשות, כאשר כל פריט ופריט ייתקל בקושי גובר והולך לאתר מזון ולהתרבות.

מינים שמהם היה אפשר אולי להפיק תרופות, מוצרי מזון ויישומים תעשייתיים חדשים, עלולים להיעלם מן העולם עוד בטרם נדע על קיומם אפילו

מינים שמהם היה אפשר אולי להפיק תרופות, מוצרי מזון ויישומים תעשייתיים חדשים, עלולים להיעלם מן העולם עוד בטרם נדע על קיומם אפילו. אבל העלות למין האנושי עמוקה וחומרית עוד יותר. אנחנו עתידים לאבד רשימה ארוכה של שירותים סביבתיים שהאמזונס סיפק לנו תמיד. הצפות-פתע ייעשו תכופות ככל שמלאי העצים באזור יגווע וישחרר אל תוך הנהרות את האדמה הכלואה בין שורשיו.

שלושים מיליון איש עלולים להיאלץ לעזוב אז את אזור קו פרשת המים, ובהם קרוב לשלושה מיליון מבני העמים הילידיים שבאזור. השינוי בלחות שנישאת באוויר עתיד, גם הוא, לצמצם את כמות מי הגשמים במרבית אזורי דרום אמריקה ולגרום למחסור במים ברבות מערי הענק שבהם; באופן אירוני, הוא עתיד גם לגרום לבצורות בחוות החקלאיות שנוצרו במקום היערות שבוראו. ייצור המזון בברזיל, בפרו, בבוליביה ובפרגוואי עלול להיות מושפע מכך אנושות.

היובש הצפוי לא יאפשר לנו לקיים חיים כפי שאנו מכירים. תצלום: חואן סווייה.

השירות הסביבתי המשמעותי ביותר של אגן האמזונס, הוא שלאורך כל עידן ההולוקן הוא אצר יותר ממאה מיליארד טון פחמן בעציו. השריפות המשתוללות בכל עונת יובש עתידות לשחרר יותר ויותר ממאגרים אלה אל האטמוספירה. בה בעת, צמצום יכולתו של היער לבצע פוטוסינתזה גורם לכך שבכל שנה מסולק פחות ופחות פחמן מן האוויר. תוספת הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה תאיץ ללא ספק את קצב ההתחממות העולמי.

בקצה האחר של כדור הארץ, באחד הקיצים של שנות השלושים של המאה העשרים ואחת, מעטה הקרח צפוי להיעלם לראשונה בצפון האוקיינוס הארקטי למשך הקיץ ולהפוך את הקוטב הצפוני לים פתוח. אפילו קרח הים הרב-שנתי שבפיורדים המוגנים, שמורכבים משכבות רבות של קרח רב-עונתי, עלול שלא לשרוד את החום, ולהתחיל להיעלם. יערות האצה שמתחת לקרח ישוחררו אז אל תוך המים, וישפיעו על שרשרת המזון הארקטית כולה.

מכיוון שיהיה פחות קרח על כדור הארץ, כוכב הלכת יהיה פחות ופחות לבן. כתוצאה מכך, פחות מאנרגיית השמש תוחזר לחלל, וקצב ההתחממות הגלובלי יואץ. הקוטב הצפוני יתחיל אז לאבד את יכולתו לצנן את כדור הארץ.

שנות הארבעים של המאה העשרים ואחת

לאורך אלפי שנים, אגרה קפאת-העד כמות משוערת של אלף וארבע-מאות גיגה-טון פחמן—פי ארבעה פחמן משפלט המין האנושי כולו במאתיים השנה האחרונות, ופי שניים מהכמות שמצויה באטמוספירה כעת

נקודת המפנה המשמעותית הבאה צפויה להתרחש כמה שנים לאחר אותה הקפיצה בהתחממות. לאורך כמה עשורים, ימיס מזג האוויר המתחמם בצפון את הפרמפרוסט, קִפְאַת-העַד, אותן אדמות קפואות משכבר שקיימות מתחת לטונדרה וליערות במרבית אזורי אלסקה, צפון קנדה ורוסיה. לעומת נסיגת קרח הים, הפשרת קפאת-העד היא מגמה שקשה הרבה יותר לחזות אותה או להבחין בה, אבל הסכנה הגלומה בה גדולה בהרבה. לאורך עידן ההולוקן כולו, תפסו המים הקפואים כ-80 אחוזים משטח הקרקע באזורים אלה. כשכדור הארץ יתחמם, זה לא יוכל להימשך. הסימן היחיד להפשרה על פני השטח הוא הופעתם של מכתשים ואגמים חדשים בצפון הרחוק, שם קרסה הקרקע לאחר שהמים התנקזו ונעלמו. אבל בשנות הארבעים של המאה, הקריסה בטונדרה צפויה להיות נרחבת בהרבה. בתוך שנים אחדות, עלול כל אזור הצפון—ששטחו הכולל הוא רבע משטח הקרקע בחצי הכדור הצפוני—להפוך לאמבטיית בוץ, בזמן שהקרח שמחזיק את כל הקרקע הזו יימס ויעלם. מיליוני מטרים מעוקבים של בוץ ספוג במים ישאפו אז להגיע אל פני הקרקע ויגרמו למפולות ענק ולשיטפונות עצומים. מאות נהרות ישנו את מסלולם ואלפי אגמים קטנים ירוקנו. האגמים הסמוכים לחופים עלולים לזלוג אל תוך האוקיינוס, ולשלוח נחילי ענק של מים מתוקים בוציים הלאה, אל הים. ההשפעה על חיי הבר המקומיים תהיה הרסנית, ותושבי האזור—קבוצות ילידיות, קהילות דייגים, עובדים בחברות גז ונפט, עובדי תובלה ויערנים—ייאלצו לעזוב. אבל להפשרה תהיה השפעה מכרעת גם על כל אחד ואחת מהחיים על פני כדור הארץ. לאורך אלפי שנים, אגרה קפאת-העד כמות משוערת של אלף וארבע-מאות גיגה-טון פחמן—פי ארבעה פחמן משפלט המין האנושי כולו במאתיים השנה האחרונות, ופי שניים מהכמות שמצויה באטמוספירה כעת. ההפשרה תשחרר את הפחמן הזה בהדרגה, לאורך שנים רבות, ובעשותה כך, תפעיל למעשה ברז גז של מתאן ושל פחמן דו-חמצני שקרוב לוודאי שלעולם לא נוכל לסגור עוד.

הנוף הצפוני הרחוק נהדר, אבל כשקפאת העד תפשיר, העולם ישתנה במהירות. תצלום: נינארה

שנות החמישים של המאה העשרים ואחת

השריפות וההפשרות שיתרחשו בשלושת העשורים הבאים יגרמו לעלייה גדולה בריכוז הפחמן שבאטמוספירה. כתמיד, פני שטח האוקיינוס ייספחו את עודפי הפחמן הללו. כשהוא חודר למים, הפחמן הדו-חמצני יוצר חומצה פחמתית—תחילה במים הרדודים ואז, בגלל הזרמים שבמחזור מי האוקיינוס, עד למי העומק, לכל אורך עמודת-המים. עד שנות החמישים של המאה הנוכחית, סביר שהאוקיינוס כולו יהיה חומצי דיו כדי לגרום להתדרדרות הרת-אסון.

שוניות האלמוגים, המגוונות שבמערכות האקולוגיות הימיות, פגיעות במיוחד לחימצון הגובר. לאחר שנחלשו בעקבות שנים של אירועי הלבנה, העלייה בחומציות המים תקשה עליהן עוד יותר לשקם את שלדי הסידן הפחמתי שלהן. בעידן שבו האוויר חם יותר, והסופות חזקות יותר, השוניות עלולות להיקרע לגזרים. יש שמעריכים ש-90 אחוזים משוניות האלמוגים שעל פני כדור הארץ ייהרסו בתוך שנים ספורות בלבד.

שנות החמישים של המאה הנוכחית עלולות להתברר כתחילת הסוף של מה שנותר מחוות הדייג ומתעשיית הדייג המסחרית

הים הפתוח רגיש גם הוא לעלייה בחומציות המים. מינים רבים של פלנקטון שנמצאים בבסיס שרשרת המזון עוטים שריון עשוי סידן פחמתי. יכולתם לשגשג תיפגע באוקיינוס שרמת החומציות שלו הולכת ועולה. אוכלוסיות הדגים לכל אורך שרשרת המזון יסבלו כתוצאה מכך. יבולי הצדפות יתחילו להתדלדל. שנות החמישים של המאה הנוכחית עלולות להתברר כתחילת הסוף של מה שנותר מחוות הדייג ומתעשיית הדייג המסחרית. פרנסתם של יותר מחצי מיליארד אנשים עלולה להיות מושפעת ישירות מכך, ומקור זמין של חלבון שהזין אותנו לכל אורך ההיסטוריה יתחיל להיעלם מהדיאטה שלנו.

לא כדאי לנו שהמראה הזה יהיה נדיר. תצלום: סבסטיאן פנה למבארי

שנות השמונים של המאה העשרים ואחת

עד שנות השמונים של המאה, ייצור המזון על פני הקרקע עלול להגיע לנקודת משבר. בחלקים הקרירים והאמידים יותר של העולם, שהתאפיינו במאה השנים האחרונות בחקלאות אינטנסיבית ובשימוש מרובה בדשן, עתידות האדמות להיפגע כל כך, עד שיהיו עקרות ממש. גידולים חיוניים לא יגדלו עוד. בחלקים החמים והעניים יותר של העולם, עלולה ההתחממות הגלובלית לגרום לעליית הטמפרטורות, לשינויים במחזורי המונסון, לסופות ולבצורות שייגזרו על החקלאות כליה. בכל רחבי העולם, עלולים מיליוני טונות של שכבת הקרקע העליונה, החרבה, להיכנס לנהרות ולגרום לשיטפונות בעיירות ובערים שבמורדותיהם.

אם השימוש בחומרי הדברה, חיסול בתי הגידול ותפוצת המחלות בקרב דבורים ומאביקים אחרים יימשכו כולם בקצב הנוכחי, עלולה הפגיעה במיני החרקים להשפיע על 75 אחוזים מיבול המזון שלנו עד לשנות השמונים של המאה. יבולי האגוזים, הפירות, הירקות וזרעי השמן עלולים לקרוס אם לא יוכלו להסתמך עוד על חריצותם של החרקים לצורכי ההאבקה שלהם.

ככל שנמשיך לפגוע בטבע באמצעות בירוא היערות, התפשטות הקרקעות החקלאיות והסחר הלא חוקי בחיות הבר, כך יגבר הסיכון שתופיע מגפה נוספת

בשלב כלשהו, עלול המצב להתדרדר עוד יותר עם התפרצותה של מגפה נוספת, אחרת. אנחנו רק מתחילים להבין שקיים קשר בין העלייה בהופעתם של וירוסים לקריסתו של כדור הארץ. כיום ידוע על כ-1.7 מיליון וירוסים שמתחבאים באוכלוסיות של יונקים וציפורים ועלולים לאיים על המין האנושי. אלא שככל שנמשיך לפגוע בטבע באמצעות בירוא היערות, התפשטות הקרקעות החקלאיות והסחר הלא חוקי בחיות הבר, כך יגבר הסיכון שתופיע מגפה נוספת.

אווזים: ממקורות הפצת הווירוסים החדשים ברחבי העולם. תצלום: צ'רלס ג'קסון

ראשית המאה העשרים ושתיים

המאה העשרים ושתיים עלולה להתחיל במשבר הומניטרי חובק-עולם—אירוע ההגירה הלא-רצונית הגדול בהיסטוריה של האנושות. ערי חוף ברחבי העולם יתמודדו עם העלייה החזויה של עד 0.9 מטרים בגובה פני הים במהלך המאה העשרים ואחת—תוצאתם של לוחות הקרח שנמסים באיטיות בגרינלנד ובאנטארקטיקה לצד התפשטותו הזוחלת של האוקיינוס המתחמם. החל בשנת 2050, ייאבקו יותר ממיליארד איש, תושבי חמש-מאות ערי החוף שברחבי העולם, בסופות-פתע, אבל עד שנת 2100 עלולים פני הים להיות כבר גבוהים מספיק כדי להרוס גם נמלים ולהציף את האדמות שבעורף הערים הללו. רוטרדם, הו-צ'י-מין סיטי, מיאמי וערים רבות אחרות יהיו בלתי ניתנות להגנה, ולכן בלתי ניתנות לביטוח ובלתי אפשריות למחיה. האוכלוסיות שיפונו מהן יצטרכו לעבור פנימה, אל עומק ארצותיהם.

יותר מרבע מהאוכלוסייה האנושית עשוי לגור אז במקומות שבהם הטמפרטורה הממוצעת תהיה גבוהה מ-29 מעלות צלזיוס, רמת חום יומית שחורכת רק את הסהרה עכשיו

ויש בעיה גדולה עוד יותר. אם כל האירועים הללו יתממשו כמתואר, עולמנו יהיה חם ב-4 מעלות עד שנת 2100. יותר מרבע מהאוכלוסייה האנושית עשוי לגור אז במקומות שבהם הטמפרטורה הממוצעת תהיה גבוהה מ-29 מעלות צלזיוס, רמת חום יומית שחורכת רק את הסהרה עכשיו. החקלאות באזורים אלה תהיה בלתי אפשרית, ולא מופרך להניח שכמיליארד אנשים מאזורי הכפר ייאלצו אז לצאת למסע בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. אותם אזורים של העולם שבהם מזג האוויר יהיה מתון יחסית יושמו תחת לחץ אדיר לקלוט את שטף הפליטים והמהגרים. בלית ברירה, גבולות יינעלו, ועימותים יפרצו בכל רחבי העולם.

ברקע הדברים הללו, תיעשה ההכחדה ההמונית השישית במספר בלתי נמנעת.

תופעה שעתידה להתרחב: פליטים נמלטים ממלחמות שנגרמות בשל מחסור במשאבי טבע (בתצלום: ילדים במחנה פליטים בסהרה המערבית). תצלום: UN Photos

***

כדי לשקם את יציבותו של כדור הארץ עלינו לשקם את המגוון הביולוגי, אותו דבר עצמו שבו פגענו אנושות. זו הדרך היחידה שבה נוכל לצאת מהמשבר הזה

לפי התחזיות כיום, בני הדור שנולד עכשיו יהיו מי שיובילו את כוכב הלכת שלנו במסע שאין ממנו דרך חזרה. בני מיננו צפויים אז לחוות שינויים בלתי הפיכים, שיובילו לאובדן הביטחון והיציבות שאפיינו את עידן ההולוקן, גן העדן שלנו. בעתיד כזה, לא יהיה אפשר עוד למנוע את קריסתו של עולם החיים, אותו עולם ממש שעליו נסמכת הציוויליזציה שלנו ושבו היא תלויה.

איש מאיתנו אינו רוצה שזה יקרה. איש מאיתנו אינו יכול להרשות לעצמו לאפשר לזה לקרות. אבל, כשכל כך הרבה דברים משתבשים בו זמנית, מה אפשר לעשות?

עבודתם של חוקרי מערכת כדור הארץ מספקת לנו תשובה. למעשה, התשובה פשוטה למדי. היא ניצבת לנגד עינינו ממש כל הזמן. כדור הארץ הוא אולי צלוחית אטומה, אבל איננו חיים עליו לבד! אנחנו חולקים אותו עם עולם החי—המערכת תומכת החיים המדהימה ביותר שאפשר לדמיין, שנבנתה לאורך מיליארדי שנים באופן שמאפשר לה לרענן את אספקת המזון ולחדשה, לספוג פסולת ולמחזרה, לעמעם נזקים ולהביא את הדברים לידי איזון בקנה המידה הפלנטרי. אין זה מקרה שיציבותו של כדור הארץ התדרדרה במקביל להתדרדרותו של המגוון הביולוגי—הדברים כרוכים זה בזה. כדי לשקם את יציבותו של כדור הארץ עלינו לשקם את המגוון הביולוגי, אותו דבר עצמו שבו פגענו אנושות. זו הדרך היחידה שבה נוכל לצאת מהמשבר הזה, שאותו יצרנו במו ידינו. חייבים לפרוא את העולם מחדש!

מתוך "על פני האדמה: העדות שלי וחזון לעתיד", מאת דיוויד אטנבורו, שראה אור בהוצאת "רדיקל", 2022.

תרגום: נעמי זוסמן; עריכה לשונית: תמר נויגרטן; עריכה מדעית: אבנר גרוס; עיצוב: עידן אפשטיין

קרדיט לתמונה שעל העטיפה: ©️ Stonehouse Photographic/WWF_UK

תמונה ראשית: עלה: יחיה או ימות? תצלום: מרקוס ספיסקה, unsplash.com

Photo by Markus Spiske on Unsplash