אלכסון קלאסיק סוקרטס הם לא

האם פילוסופים של המוסר מתנהגים באופן יותר מוסרי? מחקרים מראים שלא. אז מה הטעם ללמוד אצלם?
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

כל ילד בן שבע מסוגל להבין את השאלות הקלאסיות של הפילוסופיה. אם יש אלוהים, אז למה דברים רעים קורים? איך אפשר לדעת אם עדיין יש עולם מצדה השני של דלת סגורה? האם אנחנו עשויים אך ורק מחומר גשמי שיהפוך לבוץ אחרי שנמות? לו הייתם יכולים להרוג ולשדוד אנשים סתם לכיף, הייתם עושים את זה? אלה שאלות טבעיות. התשובות הן הבעיה.
לפני שמונה שנים התחלתי סדרה של מחקרים אמפיריים על התנהגותם של אתיקנים. הבן שלי, דייבי, שהיה אז בן שבע, ישב על הבוסטר שלו במושב האחורי של הרכב. "מה אתה אומר, דייבי?" שאלתי. "אנשים שחושבים הרבה על מה הוגן ועל להיות נחמד – הם מתנהגים יפה יותר מאנשים אחרים? יש סיכוי גדול יותר שהם יהיו הוגנים? או נחמדים?"
דייבי לא ענה מיד. לכדתי את מבטו במראה האחורית.
"הילדים שתמיד אומרים שצריך להיות הוגן ולשתף", הוא אמר, "רק רוצים שאתה תהיה הוגן כלפיהם ושאתה תשתף איתם".

כשאני פוגש אתיקן בפעם הראשונה - ובכך אני מתכוון לאקדמאים המתמחים בהוראה ומחקר של אתיקה, הפילוסופיה של המוסר - אני נוהג לשאול אם אתיקנים מתנהגים בצורה שונה מכל אקדמאי אחר. הרוב אומרים שלא. אני לוחץ: למה לא? הרי הגיוני שהעיסוק המתמשך במוסר ישפיע באופן כלשהו על התנהגותנו, נכון?

נראה לי מוזר שלמקצוע שלנו יש כל כך מעט לומר בעניין הזה. אנחנו מבקרים את מרטין היידגר על שהיה נאצי, ואנחנו תוהים מה מידת הקשר בין תפיסותיו הנאציות לתפיסותיו האחרות. אבל אנחנו לא מרגישים צורך להפנות את השאלות הללו לעצמנו

להפתעתי, מעטים האתיקנים שהקדישו מחשבה רבה לשאלה הזאת. הם זורקים תשובות שנשמעות לי פזיזות או קלות להפרכה, ואז, כשאני מבקש מהם להבהיר את דבריהם, אין להם הרבה מה להוסיף. הם אומרים שהעיסוק האקדמי במוסר נוגע לשאלות מופשטות וחידות מוזרות, ושאין לו השלכה על חיי היומיום – טענה שאפשר לשלול בקלות בכמה דוגמאות: אריסטו על המידה הטובה, קאנט על השקר, סינגר על התרומה. הם יאמרו: "מה, אתה חושב שלאפיסטמולוגים יש יותר ידע? אתה מצפה מרופאים שיעשנו פחות?" אני עונה שהראיות האמפיריות אכן מראות שהסיכוי שרופא יעשן קטן יותר מאשר הסיכוי שאדם אחר, מרקע סוציו-אקונומי דומה, יעשן. ואולי לאפיסטמולוגים אין יותר ידע, אבל הייתי רוצה להאמין שמומחים לפמיניזם יתנהגו בצורה סקסיסטית פחות – ואם הם לא מתנהגים כך, הרי שזה ממצא מעניין. אני טוען שאופי הקשר בין תחום מקצועי לחיים אישיים הוא שונה במקרים שונים.

נראה לי מוזר שלמקצוע שלנו יש כל כך מעט לומר בעניין הזה. אנחנו מבקרים את מרטין היידגר על שהיה נאצי, ואנחנו תוהים מה מידת הקשר בין תפיסותיו הנאציות לתפיסותיו האחרות. אבל אנחנו לא מרגישים צורך להפנות את השאלות הללו לעצמנו. אותה שאלה רלוונטית גם לכמרים. ב-2010 הצגתי מחקר ב"מכון קונפוציוס לסקוטלנד". לאחר מכן ניגשו אלי שני בישופים. שאלתי אותם אם הם חושבים שכמרים, בממוצע, מתנהגים טוב יותר או רע יותר מאנשים אחרים.
"בערך אותו דבר", ענה אחד.
"רע יותר!" ענה האחר.

אף לא כומר אחד לא אמר לי מעולם שהתנהגותם של כמרים מוסרית יותר, בממוצע, מזו של אנשים אחרים, למרות שהם משתקעים בלימודי הדת ובשיח המוסרי. ייתכן שחלק מהעניין קשור לצניעות המקצוע. אבל אצל רובם אני מזהה גם נימה של אכזבה כנה, שריד כלשהו מאותו בחור צעיר שנרשם לסמינר הכמורה בתקווה שזה יהיה אחרת. בסדרה של מחקרים אמפיריים – שאת רובם ערכתי יחד עם הפילוסוף ג'ושוע ראסט (Rust) מאוניברסיטת סטטסון – בחנתי את התנהגותם של אתיקנים. ככל הידוע לי, אנחנו היחידים שאי פעם ניסו לחקור את הנושא הזה בצורה שיטתית.

הנה המדדים שבחנו: הצבעה בבחירות, טלפונים לאמא, אכילת בשר, תרומה לצדקה, השלכת אשפה ברחוב, פטפוט וטריקת דלתות בזמן הרצאות בפילוסופיה, השבה למיילים של תלמידים, השתתפות בכנסים בלי לשלם דמי הרשמה, תרומת איברים, תרומת דם, גניבת ספרים מהספרייה, הערכה מוסרית כללית של מרצים אחרים בחוג בהתבסס על רושם אישי, כנות במענה על סקרים והצטרפות למפלגה הנאצית בגרמניה של שנות ה-30. מובן מאליו שחלק מהמדדים האלה מהותיים יותר מאחרים. הם נעים מזוטות (השלכת אשפה) להחלטות חיים חשובות (תמיכה בנאצים), ומתרומות לזרים (דם, איברים) לאינטראקציות אישיות (מי מרים טלפון לאימא?). חלק מהמדדים מסתמכים על דיווח עצמי (לא שאלנו את אימהותיהן של הפילוסופים כמה זמן באמת עבר מאז השיחה האחרונה). אבל רוב המדדים התבססו על תצפית ישירה, או לחילופין כללו עדות של עמית או נתונים ארכיוניים. בכמה מקרים היו לנו גם דיווחים אישיים וגם נתונים אובייקטיביים. לדוגמה, השווינו בין שיעורי ההצבעה שהפילוסופים עצמם דיווחו עליהם לבין הרשומות הרשמיות שמראות באיזו תכיפות הם מצביעים בפועל. לא מצאנו ראיות לכך שהדיווחים העצמיים של האתיקנים מדויקים יותר או פחות מאלה של חברי קבוצות אחרות.

בסקר של מרצים מחמש מדינות בארצות הברית מצאנו ש-60 אחוז מהאתיקנים דירגו את הקטגוריה "אכילה קבועה של בשר יונקים, כגון בקר או חזיר" במקום כלשהו בצד השלילי של סולם בן תשעה שלבים

לא נראה שהתנהגותם של אתיקנים טובה יותר מזו של אנשים אחרים. לא מצאנו מדד אחד שבו פילוסופים של המוסר, כקבוצה, מתנהגים באופן מוסרי יותר מקבוצות הביקורת האחרות שלנו (שכללו אקדמאים אחרים). אבל באופן כללי, גם לא נראה שהתנהגותם רעה יותר (יש כמה תוצאות מעורבות במדדים משניים). ברוב המקרים, ההתנהגות של אתיקנים לא שונה משל אקדמאים אחרים – לוגיקנים, כימאים, היסטוריונים, מורים לשפות. ובכל זאת, נראה שבסוגיות מסוימות יש לאתיקנים נורמות מוסריות מחמירות יותר, בייחוד בכל הקשור לצמחונות ותרומות. התוצאות שלנו בנושא הצמחונות היו מרשימות במיוחד. בסקר של מרצים מחמש מדינות בארצות הברית מצאנו ש-60 אחוז מהאתיקנים דירגו את הקטגוריה "אכילה קבועה של בשר יונקים, כגון בקר או חזיר" במקום כלשהו בצד השלילי של סולם בן תשעה שלבים (הנע מ"רע מאוד מבחינה מוסרית" ל"טוב מאוד מבחינה מוסרית"). לעומת זאת, רק 19 אחוז מהמרצים האחרים דירגו אכילת בשר כדבר רע. זה הבדל די גדול! פילוסופים שלא עוסקים במוסר נמצאו איפשהו באמצע – 45 אחוז. אבל בסקר שערכנו לאחר מכן, כששאלנו אם הם אכלו בשר בארוחת הערב האחרונה שלהם, לא מצאנו הבדל סטטיסטי בין התשובות של הקבוצות השונות – כ-38 אחוז מהמרצים בכל הקבוצות דיווחו שאכלו בשר (כולל 37 אחוז מהפילוסופים של המוסר).

את אותו הדבר מצאנו בנושא התרומות. באותו סקר שאלנו את המשיבים איזה אחוז מהכנסתו, אם בכלל, צריך האקדמאי הממוצע לתרום לצדקה, ולאחר מכן שאלנו איזה אחוז מהכנסתם הם תרמו בשנה שעברה. ושוב, אצל פילוסופים של המוסר התגלו הנורמות המחמירות ביותר: המלצתם הממוצעת הייתה שבעה אחוזים, בהשוואה לחמישה אחוזים בקרב שתי הקבוצות האחרות. אך, בפועל, הם לא תרמו לצדקה אחוז גדול יותר מהכנסתם מאשר לא-פילוסופים (ארבעה אחוזים בקרב שתי הקבוצות). בנוסף, לחצי מהסקרים שלנו הוספנו תמריץ צדקה (ההבטחה לתרום 10 דולר לעמותה לבחירתם מתוך רשימה), אך התמריץ הזה לא הגדיל את הסבירות שהאתיקנים ישלימו את הסקר. מעניין לציין כי רק פילוסופים שלא עוסקים במוסר השיבו לסקר שלנו בשיעורים גבוהים הרבה יותר כשניתן להם תמריץ צדקה, אף על פי שהם תרמו בממוצע 3 אחוזים בלבד מהכנסתם (השיעור הנמוך ביותר מבין הקבוצות המשיבות).

Le Petit Journal מאת פול צ׳ארלס שוקארן מורו.

Le Petit Journal מאת פול צ׳ארלס שוקארן מורו.

האם עלינו לצפות מפילוסופים של המוסר להתנהג באופן מוסרי במיוחד לאור הכשרתם – או לפחות להקפיד יותר מאחרים על הנורמות המוסריות שהם חורטים על דגלם?
ייתכן שאפשר להצדיק תשובה שלילית לשאלה הזאת. ראו את הניסוי המחשבתי הבא:
מרצה לפילוסופיה של המוסר מציגה בפני תלמידיה את טיעוניו של פיטר סינגר בנושא צמחונות. היא אומרת שלדעתה אלה טיעונים מוצקים ושלתפיסתה אכילת בשר אינה מוסרית. השיעור מסתיים, והיא הולכת לקפיטריה ואוכלת צ'יזבורגר. אחת הסטודנטיות שלה ניגשת אליה ומביעה את הפתעתה (אם אתם לא אוהבים את נושא הצמחונות כסוגיה מוסרית, בחרו דוגמה אחרת: נאמנות בנישואין, תרומות לצדקה, יושר כספי, אומץ בהגנה על חלשים).

"למה את מופתעת?" שואלת המרצה. "נכון, לא מוסרי מצדי ליהנות מהצ'יזבורגר הטעים הזה. אבל אני לא מתיימרת להיות קדושה, אלא רק מוסרית לא פחות מהאנשים סביבי. תראי מה קורה פה בקפיטריה. כמעט כולם אוכלים בשר. למה שאני אוותר על ההנאה הזאת, נלוזה ככל שתהיה, אם אחרים לא מוותרים עליה? לא הוגן לדרוש ממני סטנדרטים גבוהים יותר רק מפני שאני עוסקת בפילוסופיה של המוסר. משלמים לי ללמד, לחקור ולכתוב, כמו לכל מרצה אחר. משלמים לי להשתמש בכישורים האקדמיים שלי כדי להעריך טיעונים אינטלקטואליים לגבי טוב ורע, מוסרי ולא מוסרי. אם את רוצה שאהיה מודל לחיקוי, תצטרכי לשלם לי יותר!".
"חוץ מזה", היא ממשיכה, "אם נדרוש מפילוסופים של המוסר לחיות לפי הנורמות שהם תומכים בהן, נייצר שיבושים חריפים בתחום. אתיקן שמרגיש מחויב לחיות לפי מה שהוא מלמד יימנע ממסקנות הדורשות הקרבה עצמית רבה. למשל, הוא לא ירצה לומר שהעשירים צריכים לתת את רוב כספם לצדקה, או שאנחנו צריכים לאכול רק סוגים מסוימים מאוד של מזון. כשמנתקים את החקירות האקדמיות של פילוסופים מבחירותיהם האישיות, הם יכולים לבחון טיעונים פילוסופיים בצורה אובייקטיבית יותר. אם אף אחד לא יצפה שנחיה לפי דעותינו האקדמיות, יהיה לנו סיכוי רב יותר להגיע לאמיתות מוסריות".

"אם ככה", עונה הסטודנטית, "אז גם לי מותר, מבחינה מוסרית, להזמין צ'יזבורגר?".
"לא! את לא מקשיבה לי? זה לא יהיה מוסרי מצדך. זה גם לא מוסרי מצדי, כפי שהודיתי בפנייך. אני ממליצה על סלט האבוקדו והנבטים. כולי תקווה שהטיעונים של סינגר ושלי יעזרו ליצור תרבות שלא תגרום עוד לבעלי חיים ולסביבה את הנזקים הנגרמים כיום מאכילת בשר".
אני מדמיין שהסטודנטית תענה: "זה מזכיר לי את הגישה של תומס ג'פרסון לגבי עבדות". אולי הסטודנטית שחורה.
"אולי את צודקת. ג'פרסון היה אדם דגול. היה לו אומץ להכיר בכך שסגנון החיים שלו בזוי מוסרית. הוא הודה בבינוניות שלו ולא הסווה את המציאות בטיעונים מפוקפקים. רוצה קצת צ'יפס?".

נקרא לעמדה הזאת "מוסר הצ'יזבורגר".
כל אחד מאיתנו יכול להחליט להיות אדם מוסרי הרבה יותר. עבור אנשים עשירים (בהשוואה למצב בעולם) הדרך ברורה: בזבזו פחות כסף על מותרות, ואת הסכום שחסכתם תרמו למטרה טובה. גם אם אתם לא עשירים תוכלו להשקיע יותר זמן בעזרה לאחרים, בהנחה שאתם לא על סף חורבן אישי. יש דרכים רבות להיות אדיבים יותר לאנשים שיפיקו תועלת רבה מטוב לבנו.

רובנו בוחרים בבינוניות מוסרית. זה לא שאנחנו מנסים ונכשלים, או שיש לנו תירוצים טובים. אנחנו – רובנו – מכוונים לבינוניות. פילוסופית הצ'יזבורגר, מהדוגמה הנ"ל, פשוט כנה עם עצמה במיוחד בעניין הזה

ובכל זאת, רובנו בוחרים בבינוניות מוסרית. זה לא שאנחנו מנסים ונכשלים, או שיש לנו תירוצים טובים. אנחנו – רובנו – מכוונים לבינוניות. פילוסופית הצ'יזבורגר, מהדוגמה הנ"ל, פשוט כנה עם עצמה במיוחד בעניין הזה. אנחנו שואפים להיות מוסריים לא פחות מהאנשים שסביבנו. אם אנשים אחרים מרמים ללא עונש, אנחנו רוצים לרמות גם כן. אנחנו לא רוצים להיענש על טוב לבנו בעוד שאחרים גורפים את רווחי חטאיהם. אם החיים המוסריים אינם נוחים ואינם נעימים, אם הם דורשים קורבנות כואבים שלא זוכים לפיצוי - קורבנות שאחרים לא מקריבים - אז אנחנו לא מעוניינים בהם.

מחקרים אמפיריים בפסיכולוגיה של המוסר, ובייחוד עבודתו של רוברט ב' צ'אלדיני (Cialdini), פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת אריזונה סטייט, מאששים את הנטייה האנושית הכללית הזאת. יש סיכוי גדול יותר שאנשים יישמעו לנורמות שאנשים אחרים נשמעים להן, וסיכוי קטן יותר שהם יישמעו לנורמות שאחרים מפרים. נוסף לכך, מחקרים אמפיריים בנושא "רישיון-עצמי מוסרי" מראים כי אנשים שפועלים באופן מוסרי במקרה מסוים משתמשים בכך כתירוץ לפעול בצורה מוסרית פחות בפעם הבאה. אנו מביטים סביבנו, ושואפים לככה-ככה.
ואם זה המצב, מה הטעם בהרהורים מוסריים? הנה תשובה אפשרית. אולי הם עוזרים לנו לקלוע במדויק לרמת הבינוניות המוסרית שאליה אנו שואפים. אני נח בזמן שאשתי שוטפת כלים. אני יודע שיהיה מוסרי יותר מצדי לעזור לה במקום לרבוץ על הספה. אבל כמה זה יהיה רע מצדי אם לא אעזור? רע מאוד? קצת רע? או אולי לא רע בכלל, אבל גם לא טוב או מוסרי כמו שהייתי רוצה להיות לולא הייתי מרגיש עצלן כל כך? אלה השאלות שמעסיקות אותי. ברוב המקרים, אנחנו יודעים מה מוסרי. לא נדרשים מאמץ או כישרון מיוחדים להבין זאת. שאלה מעניינת ומעשית הרבה יותר היא עד כמה רחוק מהאידיאל נוח לנו להיות.

נניח שבאופן כללי אנחנו שואפים למוסריות רק לפי קנה מידה יחסי, לא אבסולוטי. אם כך, מה אנו מצפים שישתנה לאחר שנגלה, למשל, שאכילת בשר אינה מוסרית (כפי שרוב האתיקנים האמריקאים חושבים, לכאורה)? אם אנחנו מנסים רק להיות טובים לא פחות מאחרים, אז אין בעיה שנמשיך לאכול צ'יזבורגרים. ההתנהגות שלנו לא בהכרח תשתנה. מה שכן ישתנה הוא זה: אנחנו נגבש דעה שלילית יותר על התנהגותם של (כמעט) כל האנשים, כולל שלנו
אולי נקווה שאנשים אחרים ישתנו. אולי נקרא לשינוי חברתי גורף – אבל לא נרצה לעשות את הצעד הראשון בעצמנו. אולי נהיה כמו תומס ג'פרסון.

לפני זמן מה אכלתי ארוחת ערב במסעדה יקרה בחברת אתיקן מכובד לאחר כנס בנושא אתיקה. בחנתי את הרעיונות האלה עליו.
“ציון 'טוב'”, הוא אמר. "זה הציון שאני מכוון אליו".
מה שחשבתי, אבל לא אמרתי, זה, "'טוב' נשמע לא רע". אולי זה הציון שגם אני מכוון אליו? "טוב" בעקומת הציונים המוסריים של הגבר האמריקאי הלבן והמשכיל ממעמד הביניים. נשאיר את ה"מצוין" לאנשים אחרים.

ואז חשבתי, רוב האנשים שמכוונים ל"טוב" לא יגיעו לזה. הרי אנחנו משלים את עצמנו. הנה שוב אני כאן, הרחק מילדיי, בכנס מפואר בחדר מלון יפהפה שעולה 200 דולר ללילה, בעיקר כדי לטפח את יוקרתי הגוברת כפילוסוף ולהתבשם ממנה. איזה מין בן אדם אני? איזה מין אבא? אבא טוב? (נו, אפשר לסלוח על זה! – אני שומע את עצמי אומר. הילדים לומדים ממני איך להצליח, איך להיות עצמאיים. והמוסריות אינה תובענית עד כדי כך. והעבודה הפילוסופית שלי תורמת לטוב החברתי הכללי. ואני גם תורם לצדקה, אה, קצת, אז זה שווה משהו. זה יהיה מפח נפש גדול מדי אם אני לא אוכל לעשות את הדברים האלה. ואני אהיה אבא פחות טוב ומרצה פחות טוב לפילוסופיה של המוסר. וחוץ מזה, אני חייב את זה לעצמי. ו... וואו, כל הדברים שאני רוצה לעשות מסתדרים יופי מבחינה מוסרית, כשחושבים על זה!)

רוב הפילוסופים של העת העתיקה וההוגים הדגולים של מסורות החוכמה הדתיות מהמזרח והמערב גם יחד, היו חושבים שמוסר הצ'יזבורגר מוזר נורא. רובם הניחו שהמטרה העיקרית של לימודי המוסר היא שיפור עצמי

רוב הפילוסופים של העת העתיקה וההוגים הדגולים של מסורות החוכמה הדתיות מהמזרח והמערב גם יחד, היו חושבים שמוסר הצ'יזבורגר מוזר נורא. רובם הניחו שהמטרה העיקרית של לימודי המוסר היא שיפור עצמי. רובם חשבו גם שפילוסופים צריכים להישפט על מעשיהם לא פחות מאשר על מילותיהם. פילוסוף דגול הוא, או אמור להיות, מודל לחיקוי: דוגמה חיה ונושמת לחיים מוסריים. סוקרטס לימד אותנו בשתיית הרוש לא פחות משלימד אותנו בדיאלוגים שלו; קונפוציוס חינך אותנו בדוגמה אישית; סידהארתה גאוטמה בוויתור על האושר; ישו ברחיצת כפות רגליהם של תלמידיו. סוקרטס לא אומר: מבחינה מוסרית, ראוי שאשתה את הרוש, אבל אני מעדיף לברוח! (אולי הוא היה עשוי לומר זאת, אבל אז הוא היה הופך למודל לחיקוי מסוג אחר לגמרי).

אני אחשוד בכל פילוסוף מודרני שיציע את עצמו כמודל לחיים חכמים. כיום, זו אינה מהותם של פילוסופים – וברוב המקרים, אלה שחושבים את עצמם לחכמים, טועים. ובכל זאת, אני חושב שהפילוסופים של העת העתיקה צודקים במשהו שפילוסופיית הצ'יזבורגר מפספסת בו.
אולי זה העניין: פרושים לפניי מיטב ניסיונותיהם של הדורות הקודמים לבטא את הבנתם המוסרית את העולם. נדמה שבמובנים מסוימים אף יש לי כמה יתרונות על פני הפילוסופים של העת העתיקה, כיוון שיש לי כעת גישה לדורות רבים של טקסטים כתובים ולכמה תרבויות ייחודיות עם מסורות פילוסופיות ארוכות שנים שביניהן אני יכול להשוות. ומשלמים לי משכורת יפה, בהשוואה למצב בעולם, כדי שאקדיש חלק ניכר מזמני למחשבה על החומר הזה. כיצד אני מנצל את ההזדמנות המדהימה הזאת? האם אני משתמש בה כדי לפרסם מאמרים ולזכות בהערכת עמיתיי ובמשכורת גבוהה יותר? ודאי. האם אני משתמש בה – כפי שבני בן השבע ציין – ככלי הכופה על אחרים להתייחס אליי יפה יותר? בסדר, אולי לפעמים. האם אני משתמש בה כדי לנסות לעצב את התנהגותם של אחרים בצורה שתהפוך את העולם למקום טוב יותר באופן כללי? האם אני פשוט נהנה מהכוח ומהיופי הטמונים בה? כן, גם את הדברים האלה אני עושה.

אבל נדמה לי שיהיה זה חבל לא לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להפוך את עצמי לאדם מעט מוסרי יותר. אחד הדברים שמטרידים אותי לגבי פילוסופית הצ'יזבורגר, הוא שנדמה כי נוח לה בבינוניות שלה, שהיא לא מעוניינת להשתמש בכלים הפילוסופיים שיש ברשותה לשיפור עצמי. הרי לכאורה, כשניגשים אליהן בצורה הנכונה, למסורות הגדולות של הפילוסופיה של המוסר יש פוטנציאל לעזור לנו להפוך לאנשים מוסריים יותר. אבל מוסר הצ'יזבורגר מוותר על הפוטנציאל הזה.

אדם המנסה לממש בחייו את היושרה המחמירה של קאנט, או את חוסר הפניות של מו דזה, או את הניתוק הבודהיסטי, או את החמלה הנוצרית, זוכה לתובנה מעשית מסוימת לגבי הדוקטרינות האלה

פילוסופית הצ'יזבורגר מסתכנת גם בכישלון אינטלקטואלי. הבנה אמיתית של דוקטרינה פילוסופית דורשת, ככל הנראה, שנממש אותה בחיינו במידה כלשהי. אדם המנסה לממש בחייו את היושרה המחמירה של קאנט, או את חוסר הפניות של מו דזה, או את הניתוק הבודהיסטי, או את החמלה הנוצרית, זוכה לתובנה מעשית מסוימת לגבי הדוקטרינות האלה, תובנה שלא קל להשיגה בהרהורים אינטלקטואליים בלבד. כדי להשיג הבנה מעמיקה של עיקרון מוסרי עלי החוקר ליישם אותו במידה כלשהי.

יתר על כן, לדוקטרינות מופשטות חסר משקל אם הן לא מעוגנות בדוגמאות קונקרטיות. חשבו לדוגמה על הדוקטרינה הבאה: "התייחסו לכל אדם כאילו הוא שווה אליכם מוסרית וראוי לכבוד". מה נחשב ליישום של הנורמה הזאת ומה נחשב להפרתה? רק כשנבין איך נורמות באות לידי ביטוי במגוון של דוגמאות, נבין אותן באמת. יישום של נורמות בחיינו, או הניסיון ליישם אותן, מאלץ אותנו להתעמת באופן מקסימלי ומוחשי עם דוגמאות. האם החזון המוסרי שלכם באמת דורש שתשחררו את העבדים שעל גבם נבנה סגנון החיים שלכם? האם הוא דורש שתוותרו על המשכורת שלכם ולעולם לא תיהנו עוד מקינוח יקר? האם הוא דורש שתשתו את הרוש אם חבריכם האזרחים דורשים, לא בצדק, שתעשו זאת?

מעטים האתיקנים שבאמת דוגלים במוסר הצ'יזבורגר. אנחנו כן רוצים שההגות המוסרית שלנו תשפר אותנו כבני אדם, ולו במעט. אבל זו בדיוק המלכודת: אנחנו שואפים להיות רק מעט מוסריים יותר. אנחנו מוותרים לעצמנו כשאנחנו מביטים באנשים סביבנו. אנחנו מדרגים את עצמנו על עקומה ושואפים לציון "טוב" במקום לשאוף ל"מצוין". ובה בעת, אנו מצטיינים בתירוצים – ויכול להיות שהתירוצים שלנו רק משתכללים ככל שאנו מכירים עוד ועוד תורות מוסר. ולכן, בממוצע, אנו מסיימים במקום שבו התחלנו ומתנהגים פחות או יותר כמו כל אדם אחר בקבוצה החברתית שלנו.

האם עלינו לשאוף ל"מצוין"? אם לומר את האמת, אני לא רוצה להקריב את מה שככל הנראה צריך להקריב לשם כך. האם עליי לשאוף לפחות ל"כמעט טוב מאוד"? האם עליי לחתור להיות מוסרי הרבה יותר מהאנשים סביבי, גם אם איני קדוש? אני חושש שהצורך לראות את עצמי כאדם מוסרי להפליא יגדיל את מידת הרמייה העצמית, הרציונליזציה ותחושת הרישיון העצמי שלי, לא פחות משהוא ישפר אותי כאדם.

האם עליי להגביר את מאמציי להיות טוב לב ונדיב יותר, ובה בעת להזכיר לעצמי לשמור על ענווה לגבי סיכויי ההצלחה שלי? כן, זה מה שאעשה – היום! אבל הנה מיד אני מרגיש את מורת הרוח מצטברת בתוכי, ועוד לא עשיתי שום דבר. אולי אוכל להימלט ממורת הרוח אם אגביה מעט את רף ה"בינוניות" שלי, ואת זה אוכל לעשות אם אקיף את עצמי באנשים בעלי שאיפות מוסריות דומות. אבל ההימנעות מחברתם של הנחותים ממך היא משהו שעושים כל מיני טיפוסים מוסרניים, לא אנשים מוסריים באמת (וצריך לזכור כי ההיסטוריה של הניסיונות להקים ארגונים בעלי מוסר אחיד היא עגומה למדי).

קשה לי להבין כיצד עלי להתקדם. אבל עכשיו אני דואג שגם זה תירוץ. שום דבר לא מבטיח הצלחה, ולכן (איזו הקלה!) אני יכול להישאר בבינוניות המוכרת והנוחה. התבוסתנות הזאת מתיישבת נהדר עם הנתונים של ג'וש ראסט ושלי, כשמבינים אותם כך: מכיוון שפילוסופים של המוסר לא מתנהגים בצורה מוסרית יותר או פחות מאחרים, המחשבה הפילוסופית היא נטולת כל השלכה התנהגותית, וכוחה טמון בעיקר בכך שהיא מספקת לנו מילים שונות שבעזרתן אנו מקשטים החלטות שקיבלנו מראש. לכן אי אפשר להאשים אותי אם העיסוק בפילוסופיה של המוסר לא שיפר אותי.

אני דוחה את התפיסה הזאת, ומעדיף את הרעיון הפחות-נוח הבא: החשיבה הפילוסופית כן יכולה לשנות אותנו, אך יש לכך השלכות אמיתיות. היא לוקחת אותנו למקומות שלא התכוונו או ציפינו להגיע אליהם, לעתים בדרך אחת, לעתים באחרת, לעתים היא מעצימה את חטאינו ואשליותינו, לעתים מעניקה לנו תובנות מעמיקות ומעודדת שינוי מוסרי אמיתי. הנטיות האלה מצטלבות ומתקזזות בדרכים מורכבות שקשה לזהות מבחינה אמפירית. מי שמחליט מראש באיזה כיוון ההרהורים המוסריים שלו יובילו אותו, מיישם טכניקה חינוכית מוגדרת במקום לאתגר את עצמו ברמה הפילוסופית.

חשיבה פילוסופית אמיתית מבקרת את המבנים הקיימים. היא אף מבקרת את ההנחה שאומרת כי עלינו להיות מוסריים. היא מזיקה לא פחות משהיא מסייעת. היא משוחררת, פראית ובלתי צפויה, ותמיד קורעת את הרתמה שכובלת אותה. היא תוביל אתכם בכיוון כלשהו, למעלה, למטה, הצדה – אי אפשר לדעת מראש. אך עליכם מוטלת האחריות ללכת איתה בכיוון הנכון, ואתם תהיו האחראים לכישלון אם לא תגיעו אל היעד.

 

אריק שוויצגבל הוא מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה בריוורסייד. הבלוג שלו הוא Splintered Mind וספרו האחרון הוא "Perplexities of Consciousness" מ-2011.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow them on Twitter.

המאמר מובא לכם כחלק מיוזמה שלנו, "אלכסון קלאסיק", שמביאה מדי פעם מאמרים שפרסמנו בעבר, אהובים, טובים וחשובים במיוחד, עבור עשרות אלפי קוראינו החדשים שאולי לא הכירו את האוצרות שצברנו ושלא נס ליחם.

המאמר התפרסם לראשונה ב"אלכסון" ב-30 ביולי 2015

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אריק שוויצגבל, Aeon.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

49 תגובות על סוקרטס הם לא

01
אנינה

מה זה. ממתי ללמוד על מוסר זו ערובה להיותך מוסרי? וכי אין מלא אנשים חסרי השכלה, פשוטי עם, לא מלומדים, שמתנהגים בטוב לב וביושר? מי צריך יותר בשביל להיות מוסרי?

    02
    ד.

    יש כשל לוגי בדברייך, אנינה, או אי הבנת הנושא.

    הטענה הנבחנת איננה "האם הוראת אתיקה היא תנאי הכרחי למוסריות" אלא "האם מוסריות היא תנאי הכרחי להוראת אתיקה".

04
יוני

עמדת על נקודת החילוק בין לימוד לשם שעשוע לבין לימוד מחמיר לשם אורך חיים.וכשם שאנו מצפים מסטודנט לרפואה להיות רופא ומפיזיקה להיות פיזיקאי כן גם שעיסוקו במוסר להיות יותר מוסרי מהסיבה הפשוטה שהלימוד אמור להציף ולעלות לרמת מודעות את מושא הלימוד.
נ.ב. אנינה
איש לא אמר שזו ערובה,אך לפחות תקווה.

    06
    ד.

    משה ישראלי נכבדי; אני מציע לך לחפש מורה מוסרי לא רק לאתיקה אלא גם לגיאומטריה.

    אלא אם כן, כמובן, אתה מעוניין במורה שהדיפלומה המפוארת התלויה על הקיר שלו מזוייפת, שמבטיח לך לימודים בכיתה של 5 תלמידים אבל בפועל משתתפים בשיעור 30, שגובה ממך תשלום גם עבור שיעורים שהתבטלו על ידו, שמטריד מינית תלמידות/ים, או שתמורת פיצוי הולם אפשר לקבל אצלו ציון מעולה גם ללא השתתפות בקורס.
    לא מעוניין? כנראה שגם אתה מחפש מורה מוסרי.

07
philoshit

הציפייה שאדם דתי יהיה מוסרי יותר מאדם חילוני כבר מזמן התבררה כשגויה, למרות שהמוסר אצל אדם דתי אינו מקצוע - כמו אצל הפילוסופים - אלא מהות האמונה שלו. אז אם דתיים לא יותר מוסריים מחילוניים, אין טעם לשאול האם אלו שמוסר הוא רק המקצוע שלהם, אמורים להיות מוסריים יותר מהשאר.

08
אננינה

ד. היקר, דקדוקי עניות או כשל לוגי, לא חשוב. כל המשוואה נופלת מיד, כפי שכתבה לפני פילושית,: מה הקשר או למה שיהיה קשר בין לימוד וחקר מוסר לבין היות מוסרי. כמובן שייתכן קשר. אך הוא מקרי. מבטיחה לך. מוסר זה תכונה בסיסית ו/או נלמדת ונרכשת מחינוך ביתי בסיסי, מחיקוי.

    09
    גיל

    אז מה את אומרת, אנינה? שמוסריות היא תכונה גנטית? כי אם היא כן, סימן שאין גם שום טעם ללמד אותה, לא כל שכן ללמד או להעביר לילדים. אם היא נרכשת, סימן שיש דרכים לרכוש אותה. ומכאן חזרנו לכך שיש טעם לשאול האם מי שעוסק בתחום ומלמד אותו (מעביר את המוסריות לאחרים) מצליח לרכוש בעצמו את הכלים הנדרשים לכך. או במילים אחרות: האם הדרך שבה מלמדים את התחום היא דרך מספיק מוצלחת בשביל לאמץ את הסטנדרטים הקשורים בו.
    ובכלל, את הטענה שמוסר היא תכונה בסיסית את תצטרכי להוכיח. אולי כדאי שתוותרי מראש, כי אין סיכוי שזה נכון. את העבדות, עבודת הילדים, עונש המוות, הזכות לנשים להצביע ועוד דברים רבים אחרים ביטלו בזכות ההירהור על המשמעויות המוסריות שלהם. ואת כל הדברים הללו עשו בסדר-גודל של מאה השנים האחרונות. ככה שבסיסי ו\או גנטי זה בטח לא.

10
אייל אבישר

"Grant me chastity and continence, but not yet."

ואוגוסטין הוא קדוש :-)

הפסקה האחרונה מסכמת הכל. אך נראה שהיא מחסירה קצת. פילוסופיה היא ביקורת. אך היא לא מטילה אחריות, לא מגדירה יעד, ולא מסמנת כישלון.

אלה דברים שבאים מין הזהות של המתפלסף. נראה שכאשר הביקורת מופנית כלפי ההנחות שזהותו אולי מבטאת, הוא עשוי לאבד את זהותו והמוטיבציה שהיא נותנת לו לפעולה.
וזה נשמע לי בעייתי.

11
אנינה

האם פילוסופים של המוסר מתנהגים באופן יותר מוסרי? מחקרים מראים שלא. אז מה הטעם ללמוד אצלם?
השאלה הזו היא כותרת המאמר. ואני אומרת שהשאלה לא טובה. כי מוסר לא לומדים אצל פילוסוף בבגרות אלא מאמא ואבא בילדות. משהו שמוטמע בך כחלק מהבניית האישיות והזהות שלך.
הנושא שבכתבה תוהה על הקשר בין מוסריות או אי מוסריות של חוקר מוסר. והתשובה לכך מצויה כבר בפיסקה הראשונה.
ולמה המערכת לא שומרת את פאטי המגיבים שלא יצטרכו למלא את הטופס שוב ושוב?

14
צבי

גישת ההמבורגר :"כמעט כולם אוכלים בשר. למה שאני אוותר על ההנאה הזאת, אם אחרים לא מוותרים עליה? "
או "אנחנו שואפים להיות מוסריים לא פחות מהאנשים שסביבנו. אם אנשים אחרים מרמים ללא עונש, אנחנו רוצים לרמות גם כן. אנחנו לא רוצים להיענש על טוב לבנו בעוד שאחרים גורפים את רווחי חטאיהם."
לדעתי זאת דילמת אסיר (לא בטוח ב100%)
מה אתם אומרים ?
לאנינה : אני לא חושב שהקשר הוא מקרי.
לאייל : להיפך, עורכי דין מוסריים פחות.
piloshot - לדעתי אמרפית דתיים (או דתלש"ים) מוסריים יותר. לא מבין איך בקלות כזאת את טוענת שזה לא נכון (בואו נתעלם לרגע מהאירועים המזעזעים של שבוע שעבר)

19
ארי א

נדמה שהפילוסוף, או הפרופסור לפילוסופיה, ומאמר זה כמו עבודות ומחקרים אחרים מראה שזה ממש לא אותו דבר, מחמיץ טיעון כבד משקל, זה שמבוסס על הקשר בין הגוף לנפש,כשאתה פועל כפי שאתה מדבר, כשפיך שווה לליבך,הסיכוי שלך לגעת בתובנות בעלות ערך משתפר ללא הכר.
כמו שפילוסוף מודרני אמור לדעת, התודעה, הידע, היא תוצאה של דיאלוג עם העולם, תנועתו של אדם במרחב, הציבורי והאחר, היא שמשפיעה על פרשנותו ועל ההיבט הקיומי הנחשף לו.

פילוסוף לא מוסרי הוא פילוסוף מחורבן, חד משמעית, ולכן טיעונים מסוג "משלמים לי בשביל לדבר על המוסר ולא בשביל להיות מוסרי", הם חסרי תוקף, לוגי ופילוסופי.

יש קשר בין הרגש לאינטלקט, בין הגוף לתודעה, האקדמיה לא אוהבת להודות בקיומו של הקשר הזה כי הוא משבש לרוב האנשים שמתפרנסים בה את החיים הקלים שהם עושים על חשבון יומרתם החלולה.

21
פלברות

אף אחד כאן שואל מה זה בדיוק "יותר מוסרי"? יחסית למה? יחסית למי? מהו קנה המידה? האם מישהו מאמין עדיין ברצינות בסממה ובקלישאה של "ערכי מוסר אוניברסלים", מנותקים מתרבות ומנורמות חברתיות? מי קבע אותם? באיזו סמכות?

    22
    ארי א

    אני שואל, ועונה, שיש ללא ספק ערכי מוסר אוניברסלים,שאינם מנותקים מנורמה ותרבות אלא משתקפים בם חלקית ובצורה שמשתנה בהתאם למקום ולזמן.

    למעשה, עצם העובדה שאתה מחפש את התשובה בסמכות דווקא מצביעה על המידה שבה המוסכמה והתרבות מגלמים מרחק משתנה וחלקי מהמוסר האוניברסלי.

    למה אתה מחפש מישהו שיקבע? למה דווקא סמכות?
    סמכות אינה מוסרית ואינה יכולה להיות מוסרית,
    את המוסר האוניברסלי, המוחלט,אפשר וצריך לחפש, ולמצוא,דווקא בכיוון הפוך לחלוטין לסמכותי ולהיררכי, בהדדי,בדיאלוגי,בשיוויוני,במקום שבו הדבר היחיד שקובע זה עצם השיחה, בגלל זה סוקרטס היה גאון פילוסופי מוסרי חד פעמי ותלמידיו, כמו אפלטון למשל, שחיפשו את הסמכות היו אנשים רעים ופילוסופים גרועים.

23
צבי

ארי - מסכים עם הפוסט האחרון שלך, אבל לא עם הראשון, שאתה קובע באופן "חד משמעי" שדתיים פחות מוסריים - על סמך מה הקביעה החד משמעית הזאת. אולי תיסוג ממנה ?

24
אנינה

ממליצה לעיין בהתפתחות המוסרית של החוקר קולברג. קבלו לינק: https://he.m.wikipedia.org/wiki/התפתחות_מוסרית#.D7.94.D7.91.D7.99.D7.A7.D7.95.D7.A8.D7.AA_.D7.A9.D7.9C_.D7.92.D7.99.D7.9C.D7.99.D7.92.D7.9F_.D7.A2.D7.9C_.D7.94.D7.AA.D7.90.D7.95.D7.A8.D7.99.D7.94_.D7.A9.D7.9C_.D7.A7.D7.95.D7.9C.D7.91.D7.A8.D7.92
לשאלת המפתח של כתבה זו, לפי קולברג: אם הפילוסוף שנשאל אם עיסוקו באתיקה עושה אותו יותר מוסרי מאחרים - אם הנשאל אדם צעיר, תשובתו עשויה להיות שונה ממה שיענה כשהוא מבוגר. כי מוסר זהו תהליך מתפתח.
ראינו כבר רבנים וכמרים וכנסיות שהם מושחתים לחלוטין. וגם ההיפך. ראינו ״מנהיגים״ בתפקידי שרים שהם מושחתים לחלוטין. לא יודעת אם ראינו אתיקנים ופילוסופים מושחתים. אבל מהלכת שמועה שסארטר היה רע. וגם ההיפך.
מה משתמע מההתבוננות הזו בעולם? ומקולברג,הגשם את תובנתו אני מקבלת בגדול? שהמוסר הוא דבר גמיש המתפתח אצל כל אחד בהתאם לגיל שלו, לאינטליגנציה שלו, לחינוך ולסביבה שלו, ולנסיבות חייו. ועוד משתמע שהרוב הגדול נתקע אי שם בהתנהגות מוסרית הנגזרת מסמכויות אלו או אחרות. הנה ראו את הדיון הזה המבקש ושואל על סמכות מוסרית. ואני טוענת שערכי המוסר הם בודדים ונספרים על חצי יד, והם אוניברסליים. ולפעמים יש דילמות מוסריות וזה קשה מאד. לא לפגוע בזולת אלא להיטיב איתו - זהו ערך אחד שכולל בתוכו אולי כמעט את הכל. לא צריך להיות מאד חכם או דתי או חילוני או גבר או אשה או אקדמאי של אתיקה בשביל להבין את זה. וזה נכון לכל החברות.
הדיון בכתבה מציג בעיני חשיבה, לפי דולברג, של שלב אמצעי שבו האדם מכיר את חוקי המוסר אבל מה שעושים החברה, ואיך אני בעיניהם - זה הדבר המעצב את התנהגותו. הוא מכיר גם מחשבה מוסרית עמוקה ואותה הוא מנסח לעצמו, כך נראה לי, מעין התווית דרך לעצמו לאור ההתלבטויות שלו, שכל אחד אחראי בעצמו להתנהגות המוסרית.

בוקר טוב

25
אייל אבישר

התפתחות מחויבות מוסרית לאורך זמן מתוך עיסוק באתיקה היא שאלה מעניינת. עם זאת, נראה שהמוצגים בכתבה עוסקים בכך שנים.

נראה לי שעקרונות אוניברסליים הם כלליים מדי. כשבאים לפרוט אותם לפרוטות מול בעיה ספציפית, סביר למצוא מספר פתרונות שכל אחד מהם יניח את דעתם של חלק ויקומם אחרים.

נראה לי שעיסוק בפילוסופיה עשוי לקדם הבנה של "כל מקרה לגופו". במקרה זה מסתפקים במוסר צ'יזבורגר וכנים יותר לגביו.

סביר שבסוגיות מסוימות יינתן דגש רב יותר להיבט המוסרי, אך לא לחיים בכללותם. זאת בשונה מפילוסופיות מוסר עתיקות. ייתכן שזה מעיד דווקא על פילוסופיה בוגרת יותר, שמכוונת את כליה גם כלפי עצמה, ולא רק כלפי אחרים.

כאשר יש פער בין דגש מוסרי אינטלקטואלי להתנהגות, הרי שאו שמדובר במוסר צ'יזבורגר כאמור, או שמדובר בזיהוי שגוי של התפיסה העצמית של המוסר. אולי פילוסוף X סבור בתוככי עצמו שהסוגיה היא א-מוסרית, אך משום מה לא מזהה זאת ולכן מפעיל עליה שיפוט מוסרי?

    26
    aranse

    אייל, אלא שפילוסופיה, ומדע בכלל, אמורים לפתור בדיוק את הבעייה שאתה מציג כאן, זו עילת קיומם וזו מטרתם המוצהרת, לנסח כללים שיכלילו כמה שיותר פרטים יחודיים.

    למה אנחנו קוראים "חוק טבע" ? למה שנכון לגבי כל פרט ובכל מקום ותמיד,
    אם פילוסוף לא מסוגל לחתור לחיבור בין האוניברסלי לפרטי וליחודי אז הוא פשוט חרא של פילוסוף, שימצא לו בבקשה עבודה אחרת, כי הרי בדיוק בשביל זה משלמים לו.

    מה המשמעות של חוק אוניברסלי ? חוק שמתאים לכל הפרטים, אחרת לא היו קוראים לו אוניברסלי.

    אין סוגיה א-מוסרית, אין דבר כזה בכלל.

27
אייל אבישר

דאו נצחי אינו דאו אמיתי.

אם המדע שלנו הוא מדע תיאורי, הרי שחוקי הטבע שהוא מוצא אינם בהכרח חוקים, אלא סדירויות. בהחלט חיינו תלויים בסדירויות, אולם אין זה אומר שכל תחומי חיינו כבולים לסדירויות.

אם להפך - היקום אינו סדיר אלא חוקי, הרי שמשמעויותינו הן לוואי נגרר של החוק, ואין בהם טעם כשלעצמן. אם סוגיה מוסרית נכפית עליך, אם אתה מוכרח להרגיש כך וכך, הרי שאין בה שום טעם מוסרי במובן האמיתי של המילה עבורי.

שהרי יוצא שכל בחירה שאתה עושה אינה בחירה כלל אלא הכרח.

לקבוע שמכוניות נוסעות בימין הכביש או להפך אינו סוגיה מוסרית. השמדה של חיידק קטלני אינה תוצאה רצויה לחיידק. שימור של מין ביולוגי כזה או אחר אינו בהכרח סוגיה מוסרית.

סוגיה מוסרית קיימת עבור אדם שמזדהה עם דבר מה. אנשים שלא מזדהים עם אותו דבר מסוים לא יראו בו עניין מוסרי. מועיל לכל בני האדם להזדהות באופן בסיסי (בשונה מנרחב) עם כל בני האדם, אך בבירור יש כאלה שלא עושים זאת (גזענים). היות ואני סבור שזה מועיל לכולם, זה נראה לי כעניין מוסרי, אבל זה לא מכריח את הזדהותי עם כל בעלי החיים, כל החיידקים וכו'...

    28
    aranse

    האמת היא נצחית אחרת היא לא הייתה אמת.

    איננו כבולים לסדירויות, להפך, הסדר שהמדע חושף דווקא משחרר אותנו מהכבלים של האקראיות וחוסר ההבנה והכפיפות לתנאים חיצוניים.

    סדירות זה מאפיין של חוק, אחד מהמאפיינים.
    חוקי היקום מתבטאים כסדר מסויים ולכן לא ברור למה אתה מנסה להנגיד את האחד לשני.

    האם העובדה שכופים על אנשים לא לרצוח ולא לשדוד ולא לאנוס הופכת את ההימנעות מרצח ושוד ואונס לחסרת טעם מוסרי,
    יש אנשים המסוגלים ורוצים ואפילו מתפתחים דרך אינטואציה מוסרית ויש שלא.

    כפיה אינה מעשה מוסרי אלא במקרה שהיא נועדה למנוע מעשה שאינו מוסרי
    ככלל, עדיף שאנשים יבחרו בהתנהלות מוסרית מרצונם החופשי אבל כמו שעולה גם מהמאמר הזה וכמו שעולה גם ממה שאני מכיר אז אפילו פילוסופים של המוסר לא עושים את זה.

    ההבדל בין בחירה והכרח הוא שאלה, פילוסופית, פתוחה, בכלל לא בטוח שזו שאלה מהותית כמו שנדמה לך.
    אם האדם "מתוכנת" לאהוב, מתוקף טבעו, וחוקי היקום, זה רע ?
    הרבה פעמים הבחירה היא לא יותר מאשליה הנחוצה על מנת לקיים גאווה המושתתת על אוטונומיות כוזבת בזמן שזו האמיתית יודעת לחשוף את היופי דווקא בתלות המוחלטת של הכל בהכל.

    שימור והכחדה של חיים זו סוגיה מוסרית, ההעדפה של מין אחד על פני השני, רק בגלל שאתה זה שמשתייך למין ה"נכון" והחזק יותר, זו סוגייה מוסרית.
    הסדרי תנועה זו סוגיה מוסרית כי הם נוגעים בשאלת יחודיות האדם והדרך שבה חופש התנועה קשור אליה.

    הזדהות היא שאלה מוסרית, למה אדם מזדהה עם קבוצה אחת ולא עם אחרת, למה אדם מזדהה בכלל עם קבוצה, למה רק עם גודל מסויים של קבוצה, למה כל מה שנמצא מחוץ לקבוצת ההזדהות נחשב בעיני אנשים כלא ראוי לאמפטיה או אפילו ראוי למוות או לנידוי...
    למה יש אנשים שבניגוד לך כוללים במעגל ההזדהות שלהם גם בעלי חיים ?
    האם הם יותר מוסריים ממך שאינו מסוגל להזדהות כזאת ? (לדעת,י חד משמעית, כן)

    כל השאלות האלה ורבות אחרות מראות שהזדהות, גבולותיה, טיבה, אופיה, והדרך שבה היא משתנה ומשנה מהווה שאלה מוסרית ממדרגה ראשונה.

לאנינה, טרם קראתי את קולברג, ואני די מסכים עם מה שכתבת,
אבל אני מצטט אותך "שהמוסר הוא דבר גמיש המתפתח אל כל אחד בהתאם לגיל שלו, לאינטליגנציה שלו, לחינוך ולסביבה שלו, ולנסיבות חייו. " אז במסגרת "חינוך/סביבה/נסיבות חיים" נכלל גם העיסוק של הפיסלוסוף שהוא חקר/הגות המוסר. כלומר סביר והגיוני שיש לזה איזשהו משקל.

30
אייל אבישר

סבורני שכשאתה תוחב כל מילה תחת סוגיה מוסרית אתה מאבד כל משמעות לצירוף הזה.

לא ברור לי אם אתה מוטרד ממיקום ההגה בלונדון. מניע למוסר (הזדהות) אינו מוסר.

סדירויות יכולות להשתנות. מה שתלוי בהן ייעלם עם השתנותן ועבורו הן חוק.

טיעוני אד-הומינם... לא ברור מה מקומם פה. עדיין מצאתי אותך ראוי לתשובה מסוימת. להט זה חשוב.

יש אנשים שיאמרו שסוציאליזם הוא מוסרי. יש כאלה שיאמרו קומוניזם, אחרים יאמרו קפיטליזם. מי אומר שזה תמיד נכון או תמיד שגוי? ומה אם דבר מסוים נראה טוב אך הוא בלתי ישים?

    31
    aranse

    למה ? סביר שלהפך, כי דבר משמעותי הוא דבר ששורה בכל, דבר שניכר ומתבטא במידה כזאת או אחרת בכל תהליך או חפץ.

    לא לכל שאלה יש תשובה ישירה, לפעמים, אפילו לעיתים קרובות, הקשרים הם עקיפים, הסדרי תחבורה, בדיוק כמו כל הסדר אחר, הם גם שאלה מוסרית, כי הם נוגעים לקשר בין זהות וסדר.

    הדרך שבה סדירויות משתנות מבטאת סדירות בעצמה,
    וזה בדיוק מה שהמדע, והפילוסופיה, מנסים לחשוף.

    זה שיש אנשים שיאמרו שסוציאליזם או נאציזם או קפיטליזם הם מוסריים לא רק שלא מהווה טיעון נגד הצורך למצוא הגדרה טובה למוסר אלא בדיוק ההפך,
    והשאלה לא מתחילה ונגמרת ב"מי אומר", עצם זה שאתה מחפש תשובה דווקא בצורה כזאת מעלה שאלה מוסרית.

    הדיונים סביב טיעונים בזכות שיטה כזאת או אחרת עשויים לסייע לחשוף אמת מוסרית יותר.

    מה זה בלתי ישים ? הרבה דברים שלא היו ישימים בעבר הם ישימים כיום, כל הנסיון האנושי מבוסס על הצורך ליישם מה שלא היה מיושם בעבר, לגירסתי, מוסר לא רק שהוא ישים אלא שהוא מאפשר ליישם כל דבר אחר.

32
אייל אבישר

לטעון שפילוסופיה ומדע מנסים לעשות דבר מה ספציפי לא הופך את זה לנכון. בבירור זה לא נכון לגבי כל הפילוסופים, כאשר חלקם מנסים לעשות דבר מה אחר.

אם משמעויות מיוצרות על ידי בני אדם, נאגרות בתרבויות וממומשות בחברות, אין זה הופך אותן לאמת נצחית.

המונחים כסף, ריבית, פלוגיסטון, זכויות אדם הם משמעויות אנושיות. הם לא דווקא מוסריים לחיוב או לשלילה, והם לא מייצגים אמת אחת ונצחית לטעמי.

לא התייחסתי לענין הבחירה שעלה כאן. סבורני שמושגים כרצון חופשי ודטרמיניזם הם מושגים שגויים. אישית מעדיף את הAmor fati של ניטשה. להבנתי, אם העולם הוא אחד, ומשתנה, הרי שכולנו מהווים חלק מפעילות מתמדת. אין פעילות אחרת בלתה ואין היא בלתי תלויה בנו. לכן המושגים האלה הם שגויים.

מושגים אלה הם אמיתות לזמנם או אמיתות למסגרות מסוימות. בחירה חופשית חשובה למשפט ודטרמיניזם חשוב להרבה מערכות.

מוסר הוא דבר מועיל. חשוב לדון בו. אפשר לשפר אותו. היקום הוא רבגוני ומשתנה. לעתים החלטות היוצאות מעקרונות מנוגדים יכולות להביא לתוצאות שהן טובות באותה מידה.

מסיבות אלה פלורליזם ודמוקרטיה הם חשובים. אמיתות יש הרבה. וגם הן משתנות. האמת הנצחית היא בעיניי עריץ חסר משמעות. לו הייתה, כל חיינו היו נגזרים ממנה בהכרח וכך גם כל קשקשת לגביה.

התפזרתי. לא נורא.

    33
    aranse

    ברור שעצם זה שאני טוען לא הופך את זה לנכון אבל אתה בהחלט מוזמן להעלות טיעון שיוכיח שמה שטענתי אינו נכון, ואני בטוח שלא תצליח, כי מדע, ופילוסופיה, עוסקים בנסיון להכליל חוקים נצחיים וקבועים מהפרטים המשתנים והמגוונים, זה טיבם וזה מהותם, למצוא סדר ומשמעות במה שעדיין לא נהיר לנו.

    מה שהופך אמת לנצחית היא מידת התאמתה למציאות, הדרך שבה מגיעים אליה אינה מהותית, אם ציפורים יכולות לגלות את האמת הנצחית אז מבחינתי בכיף ואין עם זה שום בעייה.

    לכסף, לדרך שבה אנחנו משתמשים בו, לריבית, יש משמעות מוסרית, וההפרדה בין משמעות אנושית לבין האמת היא רדודה ושטחית ופשוט לא תואמת למציאות,
    אנשים הם חלק מהמציאות וחלק מטבע העולם, הדברים שבהם הם עוסקים וחושפים אינם נפרדים מהקיום והיקום.

    הפרשנות שלך לגבי עניין הבחירה סבירה בעיני, אולי היא נכונה ואולי לא, אין לי מושג.
    גם בעיני מושגים כמו דטרמיניזם ובחירה חופשית והדיון במתח ביניהם הוא חלק מהכלים הנחוצים לפרשנות ולישום של כללים מסויימים אבל בכלל לא בטוח עד כמה הם משקפים את האמת, אולי הם משקפים משהו מהאמת כי הם חלק מהדרך המובילה אליה.

    מוסר הוא יותר ממועיל, בדיוק כשם שאהבה היא יותר ממועילה, הוא חלק בלתי נפרד ממשמעות הקיום ומהמפתח לחשיפתה,
    בדיוק בגלל זה העמדה שמציגה פילוסוף של מוסר כאדם שלא מחוייב מוסרית אלא רק ממלא תפקיד המוגדר על ידי מעסיקיו פגומה בעיני ומנוגדת לחלוטין למהות העיסוק בפילוסופיה.

    האמת הנצחית אינה עריץ אלא דווקא הדרך לשחרור מעריצות כי ברגע שכזאת תימצא אנשים ישתחררו מהאמונה שלאדם מסויים יש זכות לכפות אותה על אחרים,

    בהגדרה, יש רק אמת אחת, אם יש יותר מזה זו כבר לא אמת.
    הזיהוי שאתה עושה בין עובדה זאת לבין עריצות היא תוצאה של זיהוי שגוי בין מצב פוליטי וחברתי יחסי ומשתנה לבין האמת הנצחית,
    עריצים אוהבים לרמות אנשים שנוטים, כמותך, לעשות את הזיהוי השגוי הזה.

    כל חיינו נגזרים מהאמת הנצחית, בינתיים מה שנגזר, עלינו ומאתנו, הוא בעיקר המרחק, שאפשר עדיין להגדירו כאינסופי, בינינו לבין האמת הזאת,
    אבל ללא ההנחה שיש איפשהו אחרי האופק אמת סופית לא היה לנו לא מדע ולא טכנולוגיה ולא תרבות ולא חברה ולא שום טעם לקיומנו כאן.

35
aranse

אייל, פלורליזם ודמוקרטיה זה דבר חשוב בדיוק בגלל שהאמת מבטאת הכללה של פרטים רבים ושונים וזוויות רבות ושונות,
בדיוק ההפך מהדרך שבה אתה, ורוב האנשים האחרים, מזהים אותה רק עם דיקטטורה וכפייה.

האמת נוצרת מדיאלוג מתמיד בין פרטים רבים שכל אחד מהם מעלה את גירסתו היחודית לה, ומכאן הצורך, המוסרי, בזכויות הפרט ובזכות הבחירה, ובפלורליזם ובדמוקרטיה שישמשו כתשתית לחברה שמתקיימת על דיאלוג ולא על כחנות.

למעשה דמוקרטיה זו שיטה לא מספיק מדוייקת,
אנרכיה זה הפתרון היחיד ליצירת תשתית שתאפשר קיום אמיתי.

36
דני ברזילי

בצעירותי לימדתי פילוסופיה של המוסר זמן מה. איני סבור שהתנהגתי באותה תקופה באורח "מוסרי" יותר, ונעזוב לרגע את השאלה מי בכלל קובע מה מוסרי. אבל הנה הרהור: יתכן ומי שמלמדים אתיקה אינם מתנהגים באופן מוסרי יותר מאחרים, אבל הם יותר מודעים לפער בין התנהגותם בפועל לבין האידיאלים הפילוסופיים שהם מציגים בשעוריהם. גם זה משהו, כי נהוג לחשוב שמודעות לבעיה היא תחילת הדרך לפתרון או לשינוי (כמו בצמחונות למשל).

" יש סיכוי גדול יותר שאנשים יישמעו לנורמות שאנשים אחרים נשמעים להן, וסיכוי קטן יותר שהם יישמעו לנורמות שאחרים מפרים." - האם עדיין מדובר בנורמה אם מרבית האנשים מפרים אותה? דוגמא לכך היא אכילת בשר, מרבית בני האדם הם עדיין קרניבורים (למרבה הצער של חברי ארגון 269), האם באמת מדובר בנורמה כשמדברים על צמחונות?

בכל אופן, נושא מאוד מעניין, אבל נראה שגם לעת פסקת סיום - המחבר עדיין חי בבינוניותו הנוחה :)

38
אברום רותם

האנשים שחיים באורח חיים מוסרי, על פי אמות מידה של אדם מן הישוב, הם בדרך כלל לא מלמדים. הם שקועים בעולמם, שהמאפיין הבסיסי שלו הוא ניתוק ברמות שונות, מהוויה ונורמות חיים מקובלות. אני מכיר אנשים מופלאים בטובם, אך מנותקים ברמות שונות מההוויה הציבורית, ומצאו דרך לשרוד בבועה משלהם.
המלמד- בחר להיות חלק בלתי נפרד מהחברה ונורמות התהנהגות בה, שמה ל'שות, רוויה בהוויה לא מוסרית בשגרה.
המחקר שהיה יותר משמעותי היה איך הוראת האתיקה משפיעה על המורה בהתנהגותו היומיומית. וכאן אני רק יכול להעריך שיש השפעה. כי אדם שמתעסק בנושא באופן מודע, מושפע כנראה הרבה יותר מאדם שעיסוקו ותשומת הלב שלו נתונה בהווית ההישרדות לנושאים בנאליים אחרים.
בכל מקרה, ברור שאדם נשאר אדם בכל מצב, ובסקלת המוסריות שלו בפועל (למרות שאין שום דבר מוסכם בנדון ומכומת).
בקצרה- אדם טוב הוא אדם טוב. כנראה יש יותר "טובים" בממוצע בין נושאי תפקידים ציבוריים בהם למוסר מקום מרכזי וגלוי. אך מצד שני- כל אחד שרותה ללמוד אתיקה, דרכים לשיפור ושינוי, יקיח מהמורה את הידע הנדרש, והרבה פחות יתעסק באישיותו ומעשיו שמחוץ לכך.

    39
    aranse

    תגובה מדוייקת ונכונה,
    לא יודע אם נכון לקרוא לזה ניתוק אבל קיום המבוסס על נטילת חלק בנורמה ושיתוף פעולה עם קצב ההוויה השגורה לא מאפשר התפתחות מוסרית,
    חד משמעית,
    במצבה של החברה כיום,
    כל מי שמשתלב בה מבטא ומממש הסכמה, בין אם מודעות ובין אם לא, לקיום לא מוסרי.

    לפחות בינתיים, קשה עד בלתי אפשרי לקחת חלק בהוויה הציבורית ולתפקד בחברה ולהתפתח מוסרית,
    מהמון סיבות שחלקן גם ניתנות להסבר די פשוט.

40
aranse

גיל, קידוד גנטי לא סותר או מונע את האפשרות לרכוש תכונות כאלה או אחרות.

גנטיקה גם לא זהה לחוסר שינוי,
להפך,
הגנים מקודדים שינוי,
כך שאין שום סתירה בין ההתפתחות המוסרית של המין האנושית לגנטיקה,
סביר שההתפתחות הזאת, בדיוק כמו כל התפתחות אחרת, מקודדת בנו במידה מסויימת,
כמו גם ההתפתחות של היכולת לרפלקסיה והרהור שלא סותרת לאבולוציה אלא מהווה ביטוי שלה.

41
ישראלב

אתיקן לא יכול להתבטא ולהתהוות כאתיקן בסביבה בה האתיקה נדחקת בזלזול. על האתיקן להתמזג בסביבה חסרת האתיקה שלו, כדי למשוך זמן ולהתמזג בכל פעם עוד קצת עם המציאות המנוגדת אליו. האתיקה שסביבו התפתחה איתו וממנו, כאתיקן. שואף הרבה ומייצר את מה שאפשר בהתאמה אל היכולת האנושית להכלה ולהתמצאות. צמחונות וצדקה בקרב אתיקנים מוכיחה את העובדה שהאתיקן שומר על רף גבוה של ביטוי אתי כשהוא לא יכול להיות מנוצל ונדחק. בשונה מהקהילה האנושית הממוצעת שנוטה לנצל או לדחוק לפינה ביטויים אתיים של אתיקן, בעלי החיים והנצרכים לצדקה, לא ידחקו את הפעולה האתית בזלזול כזה או אחר. אלמלא יכול האתיקן "המתפלסף" לבטא אתיות בכל מאורע של חייו, היה עושה זאת תכף ומיד בכל הזדמנות בה יוכל להתבטא אתית ולהתאפשר להיות כזה ביכולת אתית נכונה. האתיקן לא רוצה לכפות את דעותיו האתיות, מה גם שהן לא מתקבלות באהדה רבה כל כך. מכך שהאפשרות היחידה שעומדת לנגד פעולותיו, היא להציע את עצמו (העצמו האתי) בהדרגה והתאמה שקטה. יחי ההבדל ותחי הפרשנות ויתגדל ההסבר.

42
Rvc1

הבעיה המרכזית של המאמר הוא שהוא מניח שאלטרואיסם היא עמדה מוסרית והיא לא. לכן אנשים שמאמינים שיש סתירה בין מוסר לבין טטבה אישית או החיים שלהם עצמם חייבים להתפשר על ערכיהם המוסריים. עם מוסר אימיתי ונכון שדוגל באגואיזם רציונלי אני לא חושב שהיינו מוצאים סתירות כה עמוקות בין מה שאתיקנים מאמינים בו לבין איך שהם מתנהגים.

    43
    מני דרחי

    מסכים אתך במלוא מובן המילה אהבה עצמית ללא תנאי היא הדרך שאתה ניתן לאהוב את עצמי תוך כדי היותי מוסרי - ואהבה עצמית ללא תנאי שונה לחלוטין מאהבה מותנית התלויה באחר או במשהו מחוץ לנו.

    כנות תוך כדי חבירה אל עומק נבכי הנפש היא חלק בלתי נפרד מהתפתחות מוסרית - המוסר לגמרי לא מתחיל מאינטלקטואל אלא מחיבור אל העצמי המהותי.

    הלל הזקן כבר נתן לנו את המפתח לחיים מוסריים במשפט האלמותי שלו - מה ששנוא עליך אל תעתה לחברך - משפט שמכיל בתוכו הרבה מעבר לאיך שתופסים אותו בדרך כלל.

    לגבי הדתיים? כבר אמר מי שאמר שהמצוות הן לא דת אלא דרך ואמצעי לחוויה ולחיבור אל העצמי הגבוה - דת כדת איננה מאפשרת חבירה אל העצמי המהותי הייחודי והגבוה אלא היא התנהלות בתוך חברה בעלת תפיסה דתית אשר אחוז גבוה מתנועתנו בה הוא על מנת שיקבלו אותנו ויאשרו אותנו וזה כלל לא מטרת החיים על פי התורה והמצוות.

    האנשים הגדולים ביהדות ידועים מאוד במוסריותם והם רבים מספור - כך גם האנשים האמונים על היהדות המוגדרים כבינוניים - מוסריותם גבוהה בהרבה מהממוצע בחברה - וכמובן שיש מדרגות ורמות גם אצל האנשים האמונים על דרך היהדות על פי תפיסתם אותה ועומק חבירתם אליה.

45
בני

יש חור גדול בניתוח.
השאלה הראשונה היא כמה חשוב להיות מוסרי ? אולי להיות מצליח זה חשוב יותר ? אולי עדיף להיות חכם מאשר מוסרי? חצי מאזרחי ארה"ב הצביעו לאדם לא מוסרי בעליל בגלל שלדעתם הוא מנהיג טוב או מביא תוצאות.
קצת מאכזב ...

46
מרים

הבעיה היא כמובן שחוקרים של פילוסופיה / מרצים לפילוסופיה חושבים שהם עצמם פילוסופים.

מסוקרטס, קאנט או ניטשה יש ציפייה שיעמדו / ינסו לעמוד במערכת המוסרית שהם עצמם כוננו. מפרופסור שמלמד את תורתם - לאו דווקא.

47
tjs

כמו שכבר כתבו מעלי , הפרמטרים שלכם למדידת רמה מוסרית נתונים במחלוקת , בנוסף לכך שרובם מופרכים מהיסוד. צדקה כמו שתופסים אותה היום , היא אקט המשמר את הנזקק במעמד של נזקק ותלוי , ולא מאפשר לו להתקדם בחיים ולהשתחרר מהתלות ומהצורך בחסד. וכבר אמרו חז"ל שהמעלה הגדולה ביותר בצדקה היא להיכנס לשותפות עם העני או להלוות לו , ולא לזרוק לו שקל ולברוח. (ולא ניכנס לסאגת ה'הוא יקנה בזה סמים/סיגריות' וכו'). צמחונות היא אולי קונצנזוס במחנות מסוימים , אבל לפחות אצל רוב האנשים שמחזיקים בה (והם לא הרוב בכל אופן) , היא לא מגובה בטיעונים פילוסופיים משכנעים יותר מ'מי נתן לך את הזכות לאכול בעל חיים אחר' שאותם כל ילד יודע לדקלם (וכמו שאמרו פה כבר, התשובה יותר מעניינת מהשאלה...) שלא לדבר על האלמנט הטרנדי והכמעט כופה חברתית שבצמחונות/טבעונות. לפני שאתם מודדים רמה מוסרית , אנא בידקו שהמדדים שלכם אכן מודדים רמה מוסרית , ולא רק כמה האדם חלש אופי וקונפורמיסט /נכנע לטרנדים.

48
Rvc1

המערכת "המוסרית" של קאנט היא אחת הסיבות שבגללן הרבה אנשים ופרופסורים לפילוסופיה בפרט רואים סתירה בין מוסר לטובתם האישית. והיא גם הסיבה שהם מאמינים במערכות מוסר שמקדשות הקרבה עצמית ההפך ממןסר אמיתי.

49
סילפן

נושא מעניין.

אני יכול לענות רק עבורי: כאחד שפילוסופיה היא אחד מהאובססיות הגדולות של חייו, אני רואה את זה יותר כחיפוש טהור בטבע החמקמק של השפה, האמת, והמציאות של הנפש האנושית. חיי השגרה הם אווילים והקשר בינם לבין הפילוסופיה הוא מקרי בהחלט.

אני לחלוטין מקבל עמדה מוסרית רלטיבסטית ולא הומוניסטית. זה אפילו לא שאלה בשבילי. עבורי, חיי אדם שווים לחיי נמלה. כל אחד מאיתנו דורך והורג עשרות נמלים בכל יום, אבל לאף אחד מאיתנו אין נקיפות מצפון בנוגע לזה נכון? אז במה חיי אדם שונים מחיי נמלה? בגלל שהוא יכול לעשות 2+2? בגלל שהוא נראה כמוני? מגוחך.

פילוסופיה מחייבת אובייקטיביות. גם אל מול המצב האנושי.
אתיקה צריכה לעזוב את הפילוסופיה אל הסוצולוגיה, שם היא תרגיש הרבה יותר בנוח.