קשיים רצויים

בין שאתם סטודנטים לתואר ראשון המתכוננים למבחן בקורס מבוא או תלמידי תואר שני המתכוננים למבחן הגמר, רבים הסיכויים שאתם שואפים להקל ולייעל את תהליך ההכנה עד כמה שאפשר. אולי נדמה לכם, למשל, שקריאה חוזרת ונשנית של פרקים מרכזיים בספר הלימוד תעזור לכם לזכור את החומר – ולא תדרוש מאמץ רב מדי – אבל מחקרים מצאו כי דווקא טקטיקות תובעניות, כמו למידה בהפוגות והחלפה בין נושאים, הן יעילות יותר. בכנס השנתי של האגודה האמריקנית למדעי הפסיכולוגיה (APS) ב-2016 בשיקגו, החוקרים אליזבת ל' בּיוֹרְק ורוברט א' בּיוֹרְק (Bjork), לשעבר נשיא ה-APS, דנו בנושא זה וב"קשיים רצויים" אחרים שלומדים יכולים להיעזר בהם כדי לייעל את לימודיהם.

סטודנטים חושבים שבני-אדם בנויים כמו מכשירי הקלטה אנושיים, אבל בפעולתם הם שונים באורח יסודי מהטכנולוגיות השולטות בחייהםאליזבת ורוברט ביורק משתפים פעולה זה זמן רב ומשמשים כחוקרים הראשיים במעבדת הלמידה והשכחה שלהם באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). עם זאת, לא תמיד הזדמן להם לעבוד יחד בתחומי העניין המשותפים שלהם. "הקריירה שלנו החלה בתקופה שבה בני זוג לא יכלו לעבוד באותו חוג, ואחר כך, אם הם כן עבדו באותו חוג, לא יכלו לעסוק באותם נושאים", ציין רוברט בפתיחת דבריו.

רק עשרים ושלוש שנה לאחר שנישאו, כתבו בני הזוג את מאמרם המשותף הראשון והחלו לשתף פעולה לעתים קרובות יותר. מחקרם משווה בין האופן שבו אנו לומדים לאופן שבו אנו חושבים שאנו לומדים, וכן עוסק בהשלכות ההשוואה הזאת על מיטוב תהליכי למידה והוראה. הם בדקו מה מקור האשליות שלנו בכל הקשור להבנה וקליטת מידע בזמן הלמידה; למה בחלוף הזמן הנגישות של מידע ומיומנויות הנדרשים לנו עלולה להיות פחותה משציפינו; וכן – וזאת אולי הנקודה החשובה ביותר – איך אפשר להשתמש באסטרטגיות למידה, שבמבט ראשון נראות לא יעילות, כדי לשפר קליטה והעברה של ידע ומיומנויות.

סטודנט מתמודד. תצלום: טים גאו, unsplash.com

אחד מיעדי המחקר המרכזיים של אליזבת ורוברט ביורק הוא להבין, מנקודת מבט מטא-קוגניטיבית, למה אנשים ממשיכים ללמוד ולתרגל בשיטות בלתי יעילות כמו למידה מרוכזת ללא הפוגה; קריאה חוזרת ונשנית של פסקאות נבחרות ללא שימוש בטכניקות של בחינה עצמית: ולימוד של כל נושא בנפרד, או תרגול של כל מיומנות בנפרד, במקום לשלב בין רכיבי הידע השונים. הם מצאו, בין היתר, שביצועינו בעת תהליך הלימוד עלולים להטעות אותנו, מכיוון שלעתים הם משתפרים בגלל תנאים הקיימים בסביבת הלימוד אך לאו דווקא יהיו קיימים במקומות אחרים או במועדים אחרים שבהם נזדקק למידע הזה (כמו למשל בזמן מבחן). מסיבות אלה ואחרות, ביצועינו בזמן תהליך של לימוד והכשרה הם מדד בלתי מהימן – ולעתים אף מטעה לחלוטין – ללמידה במובנה כשימור ידע לטווח ארוך.

לשם המחשת הטיעון הזה הציג רוברט ניסוי, שבו תרגלו הנבדקים שלושה רצפים של הקשות על מקלדת, כל אחד בסדר נתון ובקצב נתון. לקבוצה אחת נאמר ללמוד כל רצף בנפרד, ולאחרת נאמר לשלב בין הרצפים. הקבוצה השנייה קיבלה אותו מספר של תרגולי ניסיון כמו הראשונה, אבל תרגלה את הרצפים השונים לסירוגין ובאקראי. על סמך ממצאים קודמים ידעו רוברט ועמיתו, חוקר הפסיכולוגיה דומיניק א' סיימון (Simon) מאוניברסיטת ניו מקסיקו, שלימוד כל רצף בנפרד יוביל לביצועים טובים יותר בזמן התרגול ולביצועים טובים פחות בזמן מבחן שייערך לאחר מכן: אבל הם תהו אם הנבדקים יחשבו שביצועיהם בתרגול הם מדד מהימן לאיכות הלמידה.

במהלך התרגול, וכן מיד לפני המבדק שנערך למחרת, התבקשו הנבדקים מדי פעם לחזות אם יצליחו לבצע כל אחד מהרצפים בזמן הנדרש. תחזיותיהם היו הפוכות לביצועיהם בפועל: התחזיות של הנבדקים שתרגלו כל רצף בנפרד היו אופטימיות יותר מתחזיותיהם של הנבדקים שתרגלו את הרצפים במשולב – אבל התוצאות היו הפוכות.

כפי שסיכם זאת רוברט, "אנחנו רואים את איכות הביצועים, אבל אנו צריכים להסיק מהי איכות הלמידה, ולכן אנו מועדים לאשליות לגבי הבנה ולמידה". אחת האשליות האלה היא ההנחה הכוזבת שביצועים טובים במבחן שנערך מיד לאחר לימוד מרוכזת של נושא יחיד, מעידים על תהליך למידה יעיל.

אליזבת אמרה שלקחים דומים חלים גם על יתרונותיה של למידה בהפוגות.

"הפוגות בלימוד הן דרך יעילה לייצר למידה ארוכת-טווח. זהו אחד הממצאים האיתנים ביותר בנושא", דיווחה, "אבל סטודנטים אינם מודעים בדרך כלל לתרומתן של הפוגות ללמידה ארוכת-טווח, ככל הנראה מפני שיתרונותיהן של הפוגות מסוג זה מתגלות רק לאחר תקופה ממושכת, שבמהלכה אנו מבינים כי המידע השתמר". אם אנו לומדים למבחן שייערך זמן קצר לאחר לימודינו, סביר להניח שתרגול רציף יניב תוצאות טובות יותר מאשר לימוד בהפוגות.

במילים אחרות, אף על פי שתרגול רצוף ומרוכז עשוי להניב ביצועים טובים יותר בטווח הקצר (ולכן סטודנטים חשים לעתים שזאת שיטת לימוד טובה יותר), המידע הנלמד מתנדף ממוחם במהרה. לעומת זאת, המידע הנרכש בתרגול עם הפוגות עשוי להישאר איתנו זמן רב יותר. כל סטודנטית וסטודנט מכירים היטב את שיטת הלמידה המרוכזת, או בשמה הפופולרי "לחרוש" (כלומר להישאר ערים כל הלילה כדי ללמוד למבחן שמתקיים בבוקר). כשסטודנטים "חורשים" הם בדרך כלל רק קוראים שוב ושוב את החומר הרלוונטי עד לשעת המבחן. לימוד מרוכז מסוג זה עשוי להניב ביצועים טובים במבחן קרוב, אבל הוא לא יוביל לשימור של המידע הנלמד לאורך זמן. כדי להצליח במבחן ובה בעת לשמר את הידע לטווח ארוך, יש ללמוד בהפוגות.

אליזבת ורוברט ביורק מצאו גם שלסטודנטים יש כל מיני תפישות והנחות בלתי מועילות. לדוגמה, נהוג לחשוב ששגיאות משקפות את ליקוייהם של הלומדים, המורים, או שיטות ההוראה, אך האמת היא שהן רכיבים חיוניים בתהליך למידה מיטבי. יתר על כן, אנו נוטים לחשוב בטעות שפערי ביצועים בין תלמידים נובעים אך ורק מהבדלים ביכולת או באינטליגנציה, ולא לייחס חשיבות מספקת לניסיון ולתרגול.

כפי שציין רוברט, סטודנטים רבים מניחים ש"מבחינת הארכיטקטורה התפקודית שלנו, אנחנו פועלים כמו מכשיר הקלטה מעשה ידי-אדם... [אבל] אנו שונים [מהטכנולוגיות האלה] באופן יסודי". הנה המאפיינים המהותיים שמייחדים את הלמידה האנושית ומבדילים אותה מפעולתם של מכשירי אחסון מידע:

• אחסון מידע בהיקף בלתי מוגבל אך תהליך שליפת-מידע אשר מועד לטעויות
• גישה לזיכרון התלויה מאוד באותות סביבתיים, בין-אישיים, רגשיים וגופניים
• שליפת מידע או פרוצדורות באמצעות הליך דינמי המשנה את זיכרונותינו, בעיקר באורח הסתגלותי
• שכחה, לא ביטול למידה, אשר יוצרת את התנאים הנדרשים להגיע לרמות חדשות של למידה

תלמידה במבחן באולימפיאדת המתמטיקה האירופית לבנות, 2017. תצלום: EGMO 2017

אליזבת ורוברט הרחיבו גם לגבי נושא שנעשה לא פופולרי בקרב אנשי חינוך רבים: מבחנים.

"לא נהוג לדבר על מבחנים כי יש הטיה שלילית מאוד נגדם בקרב מורים... אז התחלנו לומר 'תרגול שליפה' במקום מבחן", אמרה אליזבת. "אבל יש מעלות רבות [לשימוש במבחנים כאסטרטגיה לימודית]".

לדוגמה, מבחנים עשויים לשפר את כושר שליפת המידע של הלומדים. יעיל יותר לדרוש מתלמידים לשלוף מידע מאשר להציג אותו בפניהם פעם נוספת. זה עוזר להם לשלוף את המידע שוב בעתיד, כי כאשר מתרגלים שליפה של מידע נכון, קל לנו יותר לבלום את המידע השגוי המקושר לאותם אותות; פוטנציאל ההפרעה של המידע השגוי פוחת.

יתרה מזאת, אף שמרצים אינם תמיד נלהבים לבחון את תלמידיהם, סטודנטים דווקא לומדים עם הזמן להעריך את אחד מיתרונות המבחנים: "סטודנטים מבינים שמבחנים עוזרים להם לזהות מה הם למדו ומה לא", אמר רוברט.

עם זאת, לא פשוט לשכנע לומדים להשתמש באסטרטגיות שיעילותן הוכחה במחקרים מדעיים. רוברט ציין שרוב האנשים יעדיפו, כשאפשר, ללמוד באופן מרוכז, ולא רק מפני שתרגול מרוכז יוצר אשליה של למידה מהירה, אלא גם מפני שהמרצים והמתרגלים שלהם עצמם מלמדים בדרך כלל בשיטה המרוכזת, נושא אחר נושא. כשהוא ועמיתו נייט קורנֶל (Kornell) מוויליאמס קולג', ערכו סקר בקרב סטודנטים בקורסי מבוא לפסיכולוגיה ב-UCLA, רק עשרים אחוז אמרו שמישהו (קרי מרצה לשעבר או חבר) נתן להם בעבר עצה לגבי שיטות לימוד – בין שהעצה הייתה טובה או מפוקפקת, מוסיף רוברט.

"אנחנו חוששים, בהקשר האקדמי, בכל הנוגע למידת המוכנות של סטודנטים חדשים בתחומים כמו ספרות אנגלית ומתמטיקה, אבל לא לגבי עצם קיומן של המיומנויות הנדרשות למסלול לימודי כזה של ארבע, חמש או שש שנים", סיכם. "ויש כל כך הרבה ללמוד בהקשר הזה".

מַריקוֹ היוּאֶר (Hewer) היא סגנית העורכת אל כתב העת Observer של ה-Association for Psychological Science

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תמונה ראשית: מתוך "סטודנטים", תצלום: פאוסטין טויאמבזה, unsplash.com