שלא יתפורר לנו העולם

בפברואר 1994, בחדר האירועים המפואר של בית העירייה בהמבורג, נשיא אסטוניה נשא נאום יוצא דופן. לֶנארט מֶרי (Meri) עמד מול הקהל בבגדי ערב ושיבח את ערכי העולם הדמוקרטי שאסטוניה שאפה אז להצטרף אליו. "חירותו של כל אדם, חירות הכלכלה והמסחר, וגם חירותה של הנפש האנושית, של התרבות והמדע, קשורות זו לזו בעבותות", אמר להמבורגאים. "הן מכוננות את התנאים המקדימים לקיומה של דמוקרטיה איתנה". מדינתו, ששלוש שנים לפני כן זכתה שוב לעצמאותה מברית המועצות, האמינה בערכים האלה: "העם האסטוני לא נטש את דבקותו בחירויות האלה גם במהלך עשרות שנות דיכוי טוטליטרי".

ב־1994 כבר פשתה במוסקבה שפת הטינה, התוקפנות והנוסטלגיה האימפריאליסטית, ולא זאת בלבד שהמדינה הרוסית פיתחה חזון א־ליברלי של העולם, אלא שכבר אז היא החלה להתכונן לכפות אותו על סביבתה

אבל מרי בא לשם גם כדי להזהיר: החירות באסטוניה, ובאירופה כולה, עלולה למצוא את עצמה בקרוב תחת איום. נשיא רוסיה בוריס ילצין ומקורביו חזרו לדבר בעגת האימפריאליזם ולכנות את רוסיה "פְּרימוּס אינטר פּארֶס" – ראשונה בין שווים – באימפריה הסובייטית לשעבר. ב־1994 כבר פשתה במוסקבה שפת הטינה, התוקפנות והנוסטלגיה האימפריאליסטית, ולא זאת בלבד שהמדינה הרוסית פיתחה חזון א־ליברלי של העולם, אלא שכבר אז היא החלה להתכונן לכפות אותו על סביבתה. מרי קרא לעולם הדמוקרטי להגיב: על המערב "להבהיר להנהגה הרוסית באופן שאינו משתמע לשתי פנים שכל ניסיון חדש להתפשטות אימפריאליסטית מועד לכישלון".

למשמע הדברים האלה קם מכיסאו סגן ראש עיריית סנט פטרסבורג דאז, ולדימיר פוטין, ויצא מהאולם.

פוטין: מעולם לא ייצג ליברליזם, תקווה או כבוד לריבונות של אחרים, בוודאי לא של אירופה. תצלום: elkokoparilla

בימים ההם, כל בנות הערובה הסובייטיות לשעבר ממרכז ומזרח אירופה חלקו את חששותיו של מרי, והחששות האלה היו חזקים מספיק כדי לשכנע את ממשלות אסטוניה, פולין ומדינות נוספות לפתוח בקמפיין הצטרפות לנאט"ו. הן הצליחו, כי איש בוושינגטון, בלונדון או בברלין לא ייחס חשיבות יתרה לחברות החדשות. ברית המועצות נמחקה, סגן ראש העיר של סנט פטרסבורג לא היה איש חשוב, ואסטוניה לעולם לא תזדקק שוב להגנה. לכן, גם ביל קלינטון וגם ג'ורג' ו. בוש לא השקיעו מאמצים בחימוש או חיזוק חברות נאט"ו החדשות. רק ב־2014, ממשל אובמה העביר סוף סוף כוחות אמריקניים בהיקף קטן לאזור, בעיקר כדי להרגיע את בעלות בריתו אחרי הפלישה הראשונה של רוסיה לאוקראינה.

במשך שלושים שנה נהרו חברות הנפט והגז המערביות לרוסיה ויצרו שותפויות עם אוליגרכים רוסים, שגנבו בגלוי את הנכסים שהיו כעת בשליטתם. במערב אפשרו לאותם קלפטוקרטים רוסיים לייצא את הכסף הגנוב שלהם ולהחזיק אותו בעילום שם בנדל"ן ובבנקים במדינות דמוקרטיות

מעבר לכך, איש בעולם המערבי לא הרגיש מאוים בשום צורה. במשך שלושים שנה נהרו חברות הנפט והגז המערביות לרוסיה ויצרו שותפויות עם אוליגרכים רוסים, שגנבו בגלוי את הנכסים שהיו כעת בשליטתם. גם המוסדות הפיננסיים המערביים חתמו עם רוסיה על חוזים רווחיים, ובמסגרתם הוקמו מערכות שאפשרו לאותם קלפטוקרטים רוסיים לייצא את הכסף הגנוב שלהם ולהחזיק אותו בעילום שם בנדל"ן ובבנקים במערב. שכנענו את עצמנו שהגדלת הונם של הדיקטטורים וחבריהם לא תגרום נזק ממשי. חשבנו שהמסחר ישנה את שותפינו המסחריים. העושר יוליד ליברליזם. הקפיטליזם יביא דמוקרטיה – והדמוקרטיה תביא שלום.

נשיא רוסיה, בוריס ילצין: מיסד משטר של גניבה שיטתית והסתרת הון עתק במדינות המערב. תצלום: הקרמלין, ויקיפדיה

זה הרי כבר קרה בעבר. לאחר הטלטלה הנוראית של 1939-1945, האירופים אכן נטשו לחלוטין את הכיבושים האימפריאליים. הם הפסיקו לחלום על השמדת יריביהם. והיבשת שהולידה את שתי המלחמות הנוראות בתולדות העולם יצרה את האיחוד האירופי, ארגון שנועד לפתור עימותים באמצעות משא ומתן ולעודד שיתוף פעולה, פעילות כלכלית ומסחר. לאור המטמורפוזה שעברה אירופה – ובייחוד לאור המהפך המדהים של גרמניה מדיקטטורה נאצית למָנוע של אינטגרציה ושגשוג ביבשת – האירופים והאמריקנים האמינו שהם יצרו את ספר הכללים שישמר את השלום, ולא רק ביבשות שלהם אלא בסופו של דבר בעולם כולו.

סדר העולם הליברלי התבסס על המנטרה 'לעולם לא עוד'. לעולם לא יהיה עוד רצח עם. לעולם לא ימחקו מדינות גדולות מהמפה מדינות קטנות

סדר העולם הליברלי הזה התבסס על המנטרה "לעולם לא עוד". לעולם לא יהיה עוד רצח עם. לעולם לא ימחקו מדינות גדולות מהמפה מדינות קטנות. לעולם לא נישבה שוב בקסמיהם של דיקטטורים המדברים בשפת הרצח ההמוני. בפעם הבאה שנשמע דיבורים כאלה, ובוודאי באירופה, נדע איך להגיב.

במשך עשרות שנים הרגישה אירופה הדמוקרטית שהיא השיג יציבות, שפע וחירות נינוחה. תצלום: ג'יימי-לי בייל.

אך בזמן שחיינו לנו תחת האשליה ש"לעולם לא עוד" היא הצהרה בעלת משמעות מעשית, מנהיגי רוסיה, שבבעלותם היה הארסנל הגרעיני הגדול בעולם, שיקמו את הצבא ואת מכונת התעמולה שנועדה לאפשר רצח המוני. והם שיקמו גם את מדינת הפשע שלהם, הנשלטת על ידי מספר קטן של גברים שבינם לבין הקפיטליזם המערבי אין דבר וחצי דבר. במשך זמן רב מאוד – יותר מדי זמן – הזקיפים של סדר העולם הליברלי סירבו להכיר בשינויים האלה. הם הסיטו את מבטם כשרוסיה "השקיטה" את צ'צ'ניה על ידי רצח של רבבות אנשים. כשרוסיה הפגיזה בתי ספר ובתי חולים בסוריה, מנהיגי המערב החליטו שזאת אינה הבעיה שלהם. כשרוסיה פלשה לאוקראינה בפעם הראשונה, הם מצאו סיבות לא לדאוג. הרי הסיפוח של קרים ודאי יספק את פוטין. כשרוסיה פלשה לאוקראינה בפעם השנייה וכבשה חלק מאזור דוֹנְבּאס, הם היו בטוחים שיש לו מספיק היגיון בריא לעצור שם.

אפילו כשהרוסים, שהתעשרו מהקלפטוקרטיה שאנחנו אפשרנו, הכניסו לכיסם פוליטיקאים מערביים, מימנו תנועות ימין קיצוני וניהלו קמפיינים של מידע כוזב במהלך הבחירות הדמוקרטיות בארצות הברית ובאירופה, מנהיגי ארה"ב ואירופה המשיכו לסרב להתייחס אליהם ברצינות

אפילו כשהרוסים, שהתעשרו מהקלפטוקרטיה שאנחנו אפשרנו, הכניסו לכיסם פוליטיקאים מערביים, מימנו תנועות ימין קיצוני וניהלו קמפיינים של מידע כוזב במהלך הבחירות הדמוקרטיות בארצות הברית ובאירופה, מנהיגי ארה"ב ואירופה המשיכו לסרב להתייחס אליהם ברצינות. אלה בסך הכול כמה פוסטים בפייסבוק, אז מה? לא העלינו בדעתנו שאנחנו בעצם במלחמה עם רוסיה. חשבנו שאנחנו בטוחים וחופשיים, מוגנים על ידי אמנוֹת, על ידי הסכמים המסדירים את ההתנהלות בגבולותינו, ועל ידי הנורמות והכללים של סדר העולם הליברלי.

כשבאה הפלישה השלישית והאכזרית מכול לאוקראינה, התברר שכל הנחותינו היו חסרות בסיס. נשיא רוסיה הכחיש בגלוי את קיומה של מדינה אוקראינית לגיטימית: "הרוסים והאוקראינים", הוא אמר, "הם עם אחד – שלם אחד". צבאו תקף אזרחים, בתי חולים ובתי ספר. המדיניות שלו שאפה לייצר נחשול של פליטים כדי לערער את מערב אירופה. "לעולם לא עוד" התגלתה כסיסמה ריקה מתוכן כשלנגד עינינו ממש הלכה והתממשה תוכנית לרצח עם בסמוך לגבול המזרחי של האיחוד האירופי. אוטוקרטיות אחרות צפו במתרחש כדי לראות מה אנחנו עומדים לעשות, כי הרי רוסיה אינה המדינה היחידה בעולם שחומדת בשטחי שכנותיה, ששואפת להשמיד אוכלוסיות שלמות, שאין לה שום הסתייגות מהפעלת אלימות המונית. צפון קוריאה עלולה לתקוף את דרום קוריאה בכל רגע נתון, ויש לה נשק גרעיני שהיא יכולה לכוון ליפן. סין רוצה להשמיד את האויגורים כקבוצה אתנית מובחנת, ויש לה גם מזימות אימפריאליות בנוגע לטייוואן.

ילדה אויגורית במולדתה: האם תזכה לגדול חופשייה לדבר בשפתה, לשמר את תרבותה, להיות היא עצמה ולקבוע את גורלה? אם הדבר תלוי במשטר הסיני: לא ולא. תצלום: La Priz

איננו יכולים להחזיר את השעון לאחור, אל 1994, ולראות מה היה קורה אילו נשמענו לאזהרתו של לנארט מרי. אבל אנחנו יכולים להביט נכוחה בעתיד. אנחנו יכולים למנות את האתגרים ולהכין את עצמנו להתמודדות עמם.

אין סדר עולם ליברלי טבעי, ואין כללים אם אין מי שיאכוף אותם. אם הדמוקרטיות לא יתגוננו יחד, הכוחות האוטוקרטיים ימוטטו אותן

אין סדר עולם ליברלי טבעי, ואין כללים אם אין מי שיאכוף אותם. אם הדמוקרטיות לא יתגוננו יחד, הכוחות האוטוקרטיים ימוטטו אותן. לא סתם אני משתמשת במילה "כוחות", ברבים. פוליטיקאים אמריקנים רבים מעדיפים להתמקד בתחרות ארוכת הטווח עם סין, ואפשר להבין אותם. אבל כל עוד רוסיה נשלטת על ידי פוטין, גם רוסיה במלחמה איתנו. ואותו עיקרון נכון גם לבלארוס, צפון קוריאה, ונצואלה, איראן, ניקרגואה, הונגריה ואולי עוד מדינות רבות. אולי אין לנו רצון להתחרות איתן, ואולי בכלל לא אכפת לנו מהן. אבל להן אכפת מאיתנו. הן מבינות ששפת הדמוקרטיה, שפת המאבק בשחיתות והצדק מסכנת את סוג הכוח האוטוקרטי שהן מפעילות – והן יודעות שמקור השפה הזאת הוא בעולם הדמוקרטי, בעולם שלנו.

זה אינו מאבק תיאורטי. הוא דורש צבאות, אסטרטגיות, כלי נשק ותוכניות ארוכות טווח. הוא דורש שיתוף פעולה הדוק הרבה יותר בין בעלות בריתנו, ולא רק באירופה אלא גם באזור הפסיפי, באפריקה ובאמריקה הלטינית. לנאט"ו כבר אין הפריבילגיה לפעול כאילו יום אחד היא תידרש להגן על עצמה. היא צריכה להתחיל לפעול כפי שעשתה במהלך המלחמה הקרה, וזאת מתוך הנחה שפלישה יכולה להתרחש בכל רגע. החלטתה של גרמניה להגדיל את תקציב הביטחון שלה במאה מיליארד אירו היא התחילה טובה, וכמוה גם הכרזתה של דנמרק על כוונתה להגדיל את תקציב הביטחון שלה. אבל תיאום צבאי ומודיעיני עמוק יותר עשוי לדרוש מוסדות חדשים – אולי לגיון מתנדבים אירופי שיוכפף לאיחוד האירופי, או ברית בלטית שתכלול את שוודיה ופינלנד – וגם אורח חשיבה שונה בנוגע למקומות באירופה ובאזור הפסיפי שבהם נשקיע בביטחון, ולאופן שבו נשקיע את כספנו שם.

האיום על החירות והדמוקרטיה ממשי וקרוב: חייל צבא דנמרק בתמרון של נאט"ו וצבא ארה"ב (2014), תצלום: U.S. Army photo by Markus Rauchenberger

אם לא יהיו לנו אמצעים להעברת המסרים שלנו לעולם האוטוקרטי, איש לא ישמע אותם. כפי שהרכבנו בארה"ב מסוכנויות שונות את המחלקה לביטחון המולדת בעקבות פיגועי ה־11 בספטמבר, אנחנו צריכים עכשיו לכנס את החלקים השונים של הממשל האמריקני ולחשוב על תקשורת, לא לשם תעמולה אלא כדי להעביר מידע טוב יותר לאנשים רבים יותר ברחבי העולם וכדי למנוע מהאוטוקרטיות לעוות אותו. למה עדיין לא הקמנו תחנת טלוויזיה ברוסית שתתחרה בתעמולה של פוטין? למה איננו מפיקים תכנים רבים יותר במנדרינית – או באויגורית? שדרני השפות הזרות שלנו – Radio Free Europe/Radio Liberty, Radio Free Asia ו־Radio Martí בקובה – אינם צריכים רק כסף בשביל תכנים אלא גם השקעה משמעותית במחקר. אנחנו יודעים מעט מאוד על הקהלים הרוסיים שלנו – מה הם קוראים, מה הם להוטים ללמוד.

האם לא אמורה להיות אוניברסיטה בשפה הרוסית בווילנה או בוורשה שתקלוט את כל האינטלקטואלים וההוגים שעזבו עכשיו את מוסקבה? לא כדאי שנשקיע יותר בחינוך בערבית, בהינדית, בפרסית? חלק ניכר מהפעילות הדיפלומטית התרבותית שלנו מתנהל ללא מחשבה

צריך לחשוב מחדש גם על צורכי החינוך והתרבות. האם לא אמורה להיות אוניברסיטה בשפה הרוסית בווילנה או בוורשה שתקלוט את כל האינטלקטואלים וההוגים שעזבו עכשיו את מוסקבה? לא כדאי שנשקיע יותר בחינוך בערבית, בהינדית, בפרסית? חלק ניכר מהפעילות הדיפלומטית התרבותית שלנו מתנהל ללא מחשבה. צריך להתאים את התוכניות שלנו לעידן חדש: עידן שבו העולם יודע יותר מאי פעם, אבל הדיקטטורות שואפות להסתיר את הידע הזה מאזרחיהן.

מסחר עם אוטוקרטיות מעודד אוטוקרטיה, לא דמוקרטיה. הקונגרס עשה בחודשים האחרונים צעדים מספר במאבק נגד הקלפטוקרטיה עולמית, וממשל ביידן הציב את המאבק בשחיתות בלב האסטרטגיה הפוליטית שלו, ובצדק. אבל אפשר לעשות הרבה יותר, כי אין סיבה ששום חברה, נכס או קרן באירופה יוחזקו בעילום שם. כל מדינה בארה"ב וכל מדינה דמוקרטית בעולם צריכות לכפות שקיפות מיידית גורפת בסוגיית הבעלות. את מקלטי המס יש להוציא מחוץ לחוק. רק לנוכלים ולעברייני מס יש צורך לשמור בסוד את הבתים, העסקים וההכנסות שלהם.

יכטה של האוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ', ב-2009. בשלב ההוא היו לו חמש יכטות זהות, והוא היה הבעלים של קבוצת הכדורגל צ'לסי ושל אינספור נכסים נוספים במערב. על מקורות ההון ועל השלכות השימוש בו במערב, מיעטו מאוד לדבר, עד לפלישה של פוטין לאוקראינה. תצלום: ג'ון הסלם.

אנחנו זקוקים לשינוי דרמטי ועמוק בצריכת האנרגיה שלנו, ולא רק בגלל שינוי האקלים. מיליארדי הדולרים שהעברנו לרוסיה, איראן ונצואלה וערב הסעודית רוממו כמה מהדיקטטורים האיומים והמושחתים ביותר בעולם. על המעבר מנפט וגז למקורות אנרגיה אחרים להתרחש במהירות ובהחלטיות גדולות הרבה יותר. כל דולר שאנו משקיעים בנפט הרוסי עוזר לממן את הארטילריה שמפגיזה אזרחים אוקראינים.

התייחסו לדמוקרטיה ברצינות. למדו אותה, דונו בה, שפרו אותה, הגנו עליה. יש בעולם חברות ליברליות – מדינות פתוחות וחופשיות שמעניקות לאזרחיהן הזדמנות טובה יותר לחיות חיים מועילים מאשר בדיקטטורות סגורות

התייחסו לדמוקרטיה ברצינות. למדו אותה, דונו בה, שפרו אותה, הגנו עליה. אמנם אין סדר עולמי ליברלי טבעי, אבל בכל זאת יש חברות ליברליות – מדינות פתוחות וחופשיות שמעניקות לאזרחיהן הזדמנות טובה יותר לחיות חיים מועילים מאשר בדיקטטורות סגורות. המדינות האלה רחוקות משלמות, וגם בדמוקרטיה האמריקנית יש פגמים עמוקים, מחלוקות מהותיות וצלקות היסטוריות נוראות. אבל גם זאת סיבה להגן על הדמוקרטיה. בהיסטוריה האנושית התקיימו דמוקרטיות מעטות בלבד. רבות מהן התקיימו זמן קצר ונפלו. הן עלולות להיהרס מבחוץ אבל גם להתמוטט מבפנים בגלל מחלוקות ובגלל דמגוגים.

טורבינות רוח - אפשר להחליט שהמצב הנוכחי מצדיק לתת להן עדיפות: הדבר בידי השלטון ויועיל לדמוקרטיה ולליברליזם. תצלום: Ouwesok

כבר עשרות שנים שאנחנו מנהלים מלחמת תרבות בין ערכים ליברליים לפטריוטיות נחושה ותקיפה. האוקראינים מלמדים אותנו שאפשר לקיים את שני הדברים בעת ובעונה אחת

אולי לאחר המשבר הנוכחי נצליח ללמוד משהו מהאוקראינים. כבר עשרות שנים שאנחנו מנהלים מלחמת תרבות בין ערכים ליברליים לפטריוטיות נחושה ותקיפה. האוקראינים מלמדים אותנו שאפשר לקיים את שני הדברים בעת ובעונה אחת. ברגע שהחלו המתקפות, הם התגברו על המחלוקות הפוליטיות הרבות שלהם – מחלוקות מרות לא פחות משלנו – נטלו את כלי הנשק ויצאו להילחם על ריבונותם ועל הדמוקרטיה שלהם. הם הראו לנו שאפשר להיות פטריוטים ובאותה נשימה להאמין בחברה פתוחה, והם הראו לנו שהדמוקרטיה יכולה להיות חזקה ואימתנית יותר מאויביה. היעדרם של סדר העולם הליברלי, של הכללים והנורמות, הוא בדיוק הסיבה שעלינו להילחם בכל כוחנו על הערכים והתקוות של הליברליזם. אחרת החברות הפתוחות שלנו לא ימשיכו להתקיים.

אן אפלבאום (Anne Applebaum) היא פרופסור ב-London School of Economics, בעלת טור ב"וושינגטון פוסט" וכותבת בכתב העת "אטלנטיק"

Copyright 2022 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency. The original article appeared here.

כל הזכויות שמורות ל"אלכסון".

תורגם במיוחד ל"אלכסון" על ידי תומר בן אהרן.

תמונה ראשית: העולם במשבר, נתון בסכנת התפוררות. תצלום: ייבגני אוסטרושקו, אימג'בנק/ גטי ישראל