שלושים מיליגרם חלל

כשרק חזר מהחלל היה ויליאם שאטנר נרגש מאוד. השחקן, שהיה אז בן תשעים, עמד בדשא המאובק של מערב טקסס, שם נחתה החללית. התאריך היה אוקטובר 2021. לצדו עמד ג'ף בזוס, המיליארדר שהזמין את שאטנר לטיסה בטיל של "בלוּ אוריג'ין" (Blue Origin). הוא ניער בקבוק שמפניה והתיז את הפקק, אך נדמה ששאטנר בקושי הבחין בו. בדמעות זולגות ובקול מהוסה הוא תיאר את מה שחזה בו. "אתה נתת לי את החוויה העמוקה ביותר שאני מסוגל להעלות בדעתי", אמר שאטנר לבזוס. "זה לא ייאמן. לא ייאמן. אני מקווה שלעולם לא אתאושש מזה". האיש שגילם את קפטן קירק התרגש כל כך מהמסע, שהדברים שנשא אחרי הנחיתה ארכו יותר משלוש הדקות שבילה בפועל בחלל.

'אף תדריך בעולם לא היה יכול להכין אותי באופן מושלם לנוף המרהיב שנחשפתי אליו', כתב ב־1962 אלן שפרד, האמריקני הראשון בחלל

נדמה כי שאטנר נסחף לחלוטין בתופעה שאסטרונאוטים מקצועיים רבים מכנים, Overview Effect, או "אפקט מבט־העל". האנשים האלה ראו את כדור הארץ ככדור בוהק תלוי בעלטה, נווה מדבר של חיים בריק דומם, והמראה הזה מילא אותם השתאות. "אף תדריך בעולם לא היה יכול להכין אותי באופן מושלם לנוף המרהיב שנחשפתי אליו", כתב ב־1962 אלן שפרד, האמריקני הראשון בחלל, אחרי שערך את המסע ששאטנר ערך שנים רבות אחר כך.

גם בינואר 1971, לקראת נחיתה על הירח עם אפולו 14 בפיקוד אלן שפרד, אמן היה יכול לרק לדמות ולהכין הדמיה. החוויה, בל תתואר. תצלום: נאס"א (ג'ונסון)

אסטרונאוטים רבים מתבוננים בענני המשי שתחתם, ביבשות ובימים, ורואים באור חדש לגמרי את כוכב הלכת שהם גרים בו, ואת מערכת היחסים של המין האנושי עמו. "הוא נעשה קטן ושברירי כל כך, נקודה זעירה כל כך שאפשר להעלים מאחורי אגודל", אמר בנאום ב־1974 ראסל "ראסטי" שווייקארט (Schweickart), שבילה עשרה ימים במסלול סביב כדור הארץ במסגרת משימת אפולו 9.

מייקל קולינס, אסטרונאוט אפולו 11 שטס סביב הירח, חושב שאם מנהיגי העולם יחוו את אפקט מבט־העל, מחלוקות פוליטיות בלתי ניתנות לגישור עשויות פתאום להיפתר. "הגבולות החשובים כל כך יהפכו לבלתי נראים, הוויכוח הרועש הזה יושתק פתאום", כתב קולינס בממואר שלו, Carrying the Fire (משנת 1974).

הלוואי שכולם יוכלו להבין את היופי והמשמעות שבדבר, ההבנה הזאת לא תביא אוטופיה לכוכב הלכת שלנו, אבל אולי היא תחולל שינוי

ג'ין סֶרנאן (Cernan), אחד מתוך תריסר בני אדם בלבד שצעדו על פני הירח, רצה נואשות ששאר האנושות תראה את מה שהוא ראה. "הלוואי שכולם יוכלו להבין את היופי והמשמעות שבדבר", אמר ב־1985. "ההבנה הזאת לא תביא אוטופיה לכוכב הלכת שלנו, אבל אולי היא תחולל שינוי".

מודול הנחיתה של אפולו 11, Eagle, עולה בחזרה למפגש עם Columbia. ברקע: כוכב הלכת שלנו. תצלום: נאס"א, ויקיפדיה

יותר משלושים שנה מאוחר יותר, הטיסה לחלל עדיין רחוקה מאוד מלהיות זמינה לכול, אבל בניגוד לעידן של סרנאן, אשר בו מסעות כאלה היו שמורים לאסטרונאוטים מקצועיים, היום מדובר בתעשייה תיירותית שתופסת תאוצה ומאפשרת למי שיכול לשלם את המחיר האסטרונומי של הטיסה לקבל מושב בחללית. מאז קיץ 2021 הובילה ״בלו אוריג'ין״ 31 איש לפאתי החלל ובחזרה. חברת SpaceX של אילון מאסק שיגרה שבעה תיירי חלל עד למסלול הקפה של כדור הארץ, ושלושה מהם בילו יותר משבועיים בתחנת החלל הבינלאומית. הקבוצה הבאה של תיירי SpaceX תצא מהקפסולה שלה להליכת חלל קטנה.

ככל שטיסות החלל המסחריות ייעשו פחות יקרות ויותר נפוצות, נוכל להעמיד למבחן את השערתו של סרנאן: אם די אנשים יחוו את אפקט מבט־העל, החיים בכדור הארץ ישתפרו משמעותית

ככל שטיסות החלל המסחריות ייעשו פחות יקרות ויותר נפוצות, נוכל להעמיד למבחן את השערתו של סרנאן: אם די אנשים יחוו את אפקט מבט־העל, החיים בכדור הארץ ישתפרו משמעותית. אבל אולי נגלה גם שקבוצה מגוונת יותר של נוסעים תתאר את החוויה הזאת באופן שונה מהאסטרונאוטים שקדמו לה. מה יראה הדור החדש של נוסעי החלל כשהם יביטו בביתם מלמעלה?

פרנק וייט (White) טבע את המונח "אפקט מבט־העל", overview effect, בתחילת שנות השמונים, בזמן שהוא טס מעל כדור הארץ – לא בחלל, אלא בטיסת קרוס קאנטרי, גבוה מספיק לנוף נחמד. וייט שיתף פעולה עם מכון לחקר החלל, עמותה מיסודו של הפיזיקאי ג'רארד ק. אוניל (O’Neill) מאוניברסיטת פרינסטון, שחשב שאנשים יגורו יום אחד בתחנות חלל המחקות את התנאים בכדור הארץ (בצעירותו, כסטודנט, נכח בזוס בהרצאותיו של אוניל, והוא הקים את ״בלו אוריג'ין״ כדי להפוך את התיאוריה הזאת למציאות). בשעה שווייט טס מערבה מכיוון החוף המזרחי, מעל מישורים, הרים ומדבריות, התחוור לו דבר מה: אנשים שיחיו בחלל יוכלו תמיד לראות את הנוף הזה. ואכן, בהמשך הוא כתב: "הם יוכלו להבין איך הכול קשור, ושמה שנראה לאנשים בכדור הארץ כמו 'העולם' אינו אלא כוכב לכת קטן בחלל".

תצלום מחללית ג'מיני-טיטן 10, הטייס הוא מייקל קולינס, בעת בדיקת רכיב הנעה של טיל (יולי 1966). תצלום: נאס"א, ויקיפדיה

וייט, שביקש למצוא ראיות לתיאוריה שלו, התחיל לראיין אסטרונאוטים כנציגים של אותם דרי חלל עתידיים. בתחילת שנות השמונים, עשרות אסטרונאוטים כבר היו בחלל. רבים מהם תיארו את חוויותיהם בראיונות ובזיכרונות, אבל איש לא ישב איתם ושאל שאלות נוקבות על משמעות הדברים שהם ראו.

וייט גילה שהמראות מהחלל לא שינו את כולם. אבל בין אלה שכן השתנו מצא וייט מכנים משותפים, שאותם הוא תיאר בספרו The Overview Effect, שראה אור לראשונה ב־1987. תחושת ההשתייכות הלאומית שלהם שככה והתחלפה בתחושת קרבה לבני האדם בכלל. הם גם התמלאו בתחושה חדשה של קרבה לכוכב הלכת שלהם, מקור החיים המוכר היחיד ביקום עוין. כדור הארץ, עם האטמוספירה הקלושה שלו, נראה עדין, גוף הזקוק לטיפול.

גרסה זו של אפקט מבט־העל השתרשה במשך השנים בדמיון הציבורי, בין היתר הודות לספרים וסרטי תעודה על תוכנית החלל האמריקנית. בגרסה הזו, האפקט יכול להיראות כמו מחווה פשוטה שהיקום מרעיף על כל מי שהיה אמיץ מספיק לצאת מגבולות כדור הארץ.

אפקט מבט־העל נולד בימים שבהם סגל האסטרונאוטים של נאס"א היה הומוגני ביותר: זכרים לבנים בעלי תארים בהנדסה וניסיון צבאי. הגברים האלה היו תוצר של אימוניהם ושל תקופתם. טיסות החלל היו מסע מסוכן שדרש חוסן נפשי וגופני גם יחד

אך כפי שכתב ג'ורדן בים (Bimm), היסטוריון של חקר החלל מאוניברסיטת שיקגו, אפקט מבט־העל הוא תופעה תרבותית לא פחות משהוא תופעה שמימית. זהו סיפור אנושי שהתעצב אל מול נסיבות חיינו השונות בכדור הארץ. אפקט מבט־העל נולד בימים שבהם סגל האסטרונאוטים של נאס"א היה הומוגני ביותר: זכרים לבנים בעלי תארים בהנדסה וניסיון צבאי. הגברים האלה היו תוצר של אימוניהם ושל תקופתם. טיסות החלל היו מסע מסוכן שדרש חוסן נפשי וגופני גם יחד – את "החומר הנכון".

הצורך להוכיח שקורצת מהחומר הנכון השפיע על השפה שהאסטרונאוטים השתמשו בה כדי לתאר את חוויותיהם בחלל. כפי שכתבה ב־1994 פטרישיה סאנטי (Santy), פסיכיאטרית ותיקה במרכז החלל ג'ונסון של נאס"א שביוסטון, "הבעת רגשות כמו עצב או פחד נחשבת לחולשה". אם מראה כדור הארץ הצף בחשיכה עורר רגשות כאלה בלבו של אסטרונאוט, לא היה סביר שהוא יודה בכך, פן יסכן את סיכוייו לצאת למשימה נוספת.

כדי לתאר את חווייתם נוכח המראה הנשגב, אסטרונאוטים רבים דיברו במונחים דתיים מפורשים. סרנאן, למשל, אמר, "רואים משם רק את גבולות הטבע, הגבולות שאלוהים ברא". הדבר שיקף את הרקע הנוצרי של כולם, אבל גם את העובדה שמשימות החלל הראשונות של ארה"ב נערכו על רקע המלחמה הקרה. "יש תחושה של אנחנו מולם... אנו איננו קומוניסטים חסרי אלוהים", כך אמרה לי דינה וַייבּל (Weibel), אנתרופולוגית של התרבות מאוניברסיטת גרנד ואלי סטייט במישיגן. "אנחנו אלה שאלוהים עומד לצדם". הקוסמונאוטים הסובייטים הראשונים דיברו על יופיו של כדור הארץ הנשקף מהחלל, אבל לא ייחסו אותו לכוח עליון.

עניין של שליטה ועליונות המערב על הגוש הסובייטי, וגם של פריצת גבולות האדם מול האל והנצח: המדען ורנר פון בראון ליד מנועי הטיל סטורן 5, ששימש לשיגור אפולו 11 בדרך לירח. תצלום: נאס"א

מעל משימות החלל הראשונות ריחף גם צלה של מלחמה גרעינית. בתקופה שבה שתי מעצמות־על העמידו במבחן זו את סבלנותה של זו בכל רחבי הכדור, ההתבוננות בעולם ללא גבולות הייתה חוויה מטלטלת במיוחד. אצל אחדים היא עוררה תקווה, ושווייקארט מצא את עצמו רוצה לקחת שני אנשים, אחד "מכל צד" ולדרוש מהם: "תסתכלו מנקודת המבט הזו! תראו את זה! מה חשוב?"

אבל אחרים לא ראו את ההבטחה לשלום אלא רמיזות להרס. וייבל, שעורכת ראיונות אנונימיים עם אסטרונאוטים במסגרת המחקר שלה, אמרה שאחד מהם סיפר לה שהוא העיף מבט אחד מחלון החללית ו"השתכנע לחלוטין שאנחנו נחסל את עצמנו תוך 500-1,000 שנה מעכשיו". הוא מעולם לא אמר זאת בפומבי.

הכיפה הזאת מציגה בפני התיירים נופים רחבי ידיים של היקום, ובהם כוכב הלכת שהם השאירו מאחור. היא הופכת את אפקט מבט־העל לפינוק

קפסולת SpaceX, שנושאת אסטרונאוטים מקצועיים לתחנת החלל הבינלאומית, היא אלגנטית ועתידנית. לפני משימת התיירות הראשונה שלה הוסיפה לה החברה חלון זכוכית גדול בצורת בועה. הכיפה הזאת מציגה בפני התיירים נופים רחבי ידיים של היקום, ובהם כוכב הלכת שהם השאירו מאחור. היא הופכת את אפקט מבט־העל לפינוק.

מה חשבו התיירים הראשונים? רבים חזרו ואמרו דברים שמזכירים את התיאורים המקוריים. זה "מרגש מאוד, ומשנה אותך", אמרה לי שרון הֵגֶל (Hagle), פילנתרופית שטסה עם ״בלו אוריג'ין״. "רואים את הקימור [של כדור הארץ], ורואים את היווצרות העננים, ומבינים עד כמה העולם קטן בעצם".

מה נאמר? זריחת כדור הארץ, מסיפון אפולו 10. תצלום: נאס"א, ויקיפדיה

אחרים הציעו קווי מחשבה חדשים. סאיֶן פרוקטור (Proctor), גיאו־מדענית ואמנית שבילתה ימים ספורים במסלול סביב כדור הארץ ב־2021, אמרה לי שהיא ציפתה להרגיש את אותה תחושה מפורסמת של חיבור לכדור הארץ, אבל מה שהרשים אותה יותר מכול היה דווקא אורו העז של הכדור. "להיות שם למעלה ולטבול באור של כדור הארץ בעודך מרחפת בחלל, אין טוב מזה", אמרה. פרוקטור היא האפרו־אמריקנית הרביעית בלבד שטסה לחלל. היא ציירה את כדור הארץ בזמן שהקיפה אותו, ובציור, פלאי הטבע של כוכב הלכת נובעים מתוך מוחה של בוראת המכונה אפרוגאיה.

ראיתי את כל מדינות העולם בבת אחת, וזה נראה לי פחות הוגן מאי פעם, הכיעור שקיים בתוך היופי הגדול

היילי ארסֶנו (Arceneaux), עוזרת רופא שטסה עם פרוקטור, ראתה את כוכב הלכת בעדשת המקצוע שלה, והרהרה באופן שבו הגבולות האנושיים מחלקים את משאבי הטיפול הרפואי. "היה בזה משהו מאחד, אבל גם התחלתי לחשוב אחרת על הפערים בשירותי הבריאות. איך ייתכן שסיכוי ההחלמה של אדם שנולד בצד אחד של הכדור יהיו שונים לחלוטין מסיכוי ההחלמה של אדם שנולד בצד אחר של הכדור?" כתבה לאחרונה בממואר. "ראיתי את כל מדינות העולם בבת אחת, וזה נראה לי פחות הוגן מאי פעם, הכיעור שקיים בתוך היופי הגדול".

יש תיירים שתיארו את החוויה בנימה הרבה יותר מאופקת מהסיפורים הנשגבים של ימים עברו. וולי פאנק (Funk) היא טייסת ותיקה שטסה יחד עם בזוס בקיץ של 2021. "חשבתי שאני הולכת לראות את העולם", אמרה אחר כך, "אבל לא היינו מספיק גבוהים".

ג'ארד אייזקמן (Isaacman), מיליארדר שקנה לעצמו ולשלושה אנשים נוספים טיסת SpaceX סביב כדור הארץ, אמר שהוא מעדיף להביט בירח עולה מן החשכה. הבית שלנו, אמר, "נראה כפי שאתם מתארים לעצמכם שהוא יראה – כדור כחול גדול וזוהר". מה שהיה חדש להפליא בשביל אלן שפרד, הפך מאז למראה מוכר, צפוי. ככל שתיירות החלל תתרחב, ייתכן שתמונות אינסטגרם של הכדור הכחול הזוהר יהפכו לעניין שבשגרה, כמו סלפי בבריכת אינפיניטי.

בממואר ששאטנר פרסם לאחרונה, הוא כתב כי התמלא ב'עצב אדיר, מרסק' בעת ההתבוננות בכדור הארץ

ובאשר לשאטנר: אמנם על הדברים שנשא לאחר הנחיתה שרתה נימת ההשתאות המוכרת מן העבר, אבל בהמשך הוא תיאר את חווייתו באורח קודר הרבה יותר מכפי שכל אסטרונאוט אחר תיאר לפניו, לפחות בפומבי. בממואר שפרסם לאחרונה, הוא כתב כי התמלא ב"עצב אדיר, מרסק" בעת ההתבוננות בכדור הארץ.

לבסוף, זכה למסע של שלוש דקות ולא בין כוכבים, אלא בחלל הקרוב לכוכב שלנו, ודיווח על חוויה מרסקת: ויליאם שאטנר. תצלום: NBC Television, ויקיפדיה

התקשרתי לשאטנר לשאול אותו איך התפתחה ההבנה שלו בכל הקשור לחוויה שעבר בחלל. "הייתי צריך לשבת כמה שעות עם עצמי כדי להבין שהתחושה הזאת שמציפה אותי היא אבל, ושהאבל הוא על כדור הארץ", אמר לי. הוא ציפה להתפעל ולהתענג מן החוויה, אבל היא דווקא העלתה בדעתו את כל האיומים השונים על כדור הארץ, ובעיקר את שינוי האקלים. האבל הזה, לדבריו, עדיין מלווה אותו. "מספיק שאנחנו מדברים על זה עכשיו, ועולות לי דמעות בעיניים".

לפעמים הוא מצליח לגייס מעט יותר אופטימיות, אמר לי, אבל הוא קרא בדיוק כתבה על נפח חלקיקי הפלסטיק בסביבה. "תפסת אותי ברגע של היעדר תקווה".

אף שאפקט מבט־העל עשוי להיות רב עוצמה, עוצמתו נמוגה עם הזמן. בסופו של דבר, הכבידה ועול החיים הגשמיים חוזרים להטיל עלינו את מלוא משקלם

אף שאפקט מבט־העל עשוי להיות רב עוצמה, עוצמתו נמוגה עם הזמן. בסופו של דבר, הכבידה ועול החיים הגשמיים חוזרים להטיל עלינו את מלוא משקלם.

"החיים מפריעים", אמר לי דאג הֶרלי (Hurley), אסטרונאוט נאס"א לשעבר. "כמו רוב האמריקנים, גם אנחנו צריכים לעבוד, להרוויח כסף, לטפל במשפחות שלנו". קארן נייברג (Nyberg), אשתו של הרלי, גם היא אסטרונאוטית. שאלתי אותה אם לה ולבעלה יש שיחות עמוקות על השינוי שהתחולל בהם בעקבות ההתבוננות בכדור הארץ מהחלל. היא אמרה שכנראה היו להם שיחות כאלה, אבל היא אינה זוכרת משהו ספציפי.

קטיה אֶצָ'אסארֶטָה (Echazarreta), שטסה עם ״בלו אוריג'ין״ ב־2022, אמרה לי שהיא מרגישה כי באחריותה לחלוק את החוויה שלה מאפקט מבט־העל, אף שעוצמתו הראשונית דועכת. "אני באה מרקע שסובל מתת־ייצוג חריף", אמרה אצ'סארטה, המקסיקנית־אמריקנית הראשונה בחלל. "החלק הכי קשה היה לענות על אותה שאלה אלפי פעמים, ולשמור על אותה רמת התלהבות".

הדבר עצמו: האסטרונאוט ברוס מק'קנדלס בריחוף עצמאי בחלל ליד מעבורת החלל צ'לנג'ר (1984). תצלום: askeuhd, ויקיפדיה, לפי תצלום של נאס"א

כריס קאסידי (Cassidy), אסטרונאוט נאס"א לשעבר שטס במעבורות, ראה את הלהבות משתוללות ביערות הגשם באמזונאס. הוא אמר לי שהמחזה הזה עזר לו להבין עד כמה מידי משבר שינוי האקלים, וכפועל יוצא הדבר הפך אותו ל"תושב טוב יותר של כדור הארץ". אבל ההתבוננות בכדור הארץ לא חוללה בו "שינוי יסודי". "היא לא הפכה אותי לאבא טוב יותר או חבר טוב יותר או בעל טוב יותר".

הטיסה לחלל מערבלת את החושים, בין אם את מקצוענית ובין אם אתה תייר. האבולוציה האנושית התאימה אותנו לחיים בכדור הארץ, לא לריחוף מעליו. במובן מסוים, מי שטסים לחלל רואים משהו שלא אמורים היו לראות

מייקל קולינס אמר פעם ש"הצוות הטוב ביותר למשימת אפולו היה אמור להיות פילוסוף, כומר ומשורר. למרבה הצער, הם היו הורגים את עצמם בניסיון להטיס את החללית". כיום, שלישייה כזאת תוכל להגיע לחלל בקלות, אם מישהו יהיה מוכן לממן אותם. אבל יכול מאוד להיות שכל אחד מהם יחזור ויתאר אחרת את התחושה בעת ההתבוננות בכדור הארץ ממבט על, מבט שהיה שמור עד כה לאלים. יראת קודש, ייאוש, משיכת כתף.

הטיסה לחלל מערבלת את החושים, בין אם את מקצוענית ובין אם אתה תייר. האבולוציה האנושית התאימה אותנו לחיים בכדור הארץ, לא לריחוף מעליו. במובן מסוים, מי שטסים לחלל רואים משהו שלא אמורים היו לראות. ייתכן כי ההיבט היחיד שמשותף לכל מי שעוברים את החוויה הזאת, הוא הקושי לתאר אותה. ב־1962, וולטר שירה (Schirra) שלח, בעודו מקיף את כדור הארץ, מסר אל ג'ון גלן, שבעצמו חג סביב כדור הארץ באותה שנה: "די קשה להסביר את כל זה, נכון, ג'ון?"

מרינה קורן (Koren) היא חברת מערכת ב"אטלנטיק"

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

Copyright 2023 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency. The original article was published here.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרן

תמונה ראשית: ברוס מק'קנדלס בפעילות מחוץ למעבורת החלל צ'לנג'ר, מונע על ידי מנועי חנקן ושולט בתנועה באמצעות ידיו, 7 בפברואר 1984. תצלום: פוטו 12, Universal Image Group, אימג'בנק/גטי ישראל