בבועות

עולם הספורט, ובפרט עולם הכדורגל והכדורסל, הוא מקור מופלא לחידושים והפתעות בתחום הלשון. הדבר נכון לא רק ביחס לשפה העברית, אבל עבורה אנו מתכנסים כאן, והשפע כה רב שאין ספק שעוד אשוב אליו לא פעם.

עיקר הביטוי הלשוני של עולם הספורט מתגלה כמובן בעיתונות הספורט – הכתובה, המקוונת, המשודרת בכל האמצעים. שילוב של מליציות, צורות ומבנים מורכבים, ונורמות שנקבעות ונשמרות באדיקות, עושה את לשונו של עולם הספורט לתחום בפני עצמו. לפנינו דיאלקט מובחן, שמתפתח במסילות עצמאיות ומגלה יצירתיות רבה וייחודית. תרבות הספורט התחרותי, עם הזיכרון ההיסטורי הפרטי שלה, כוללת את הדיאלקט שלה ומתקיימת בו ובאמצעותו. לפנינו עולם לשוני בעלת דרגה משמעותית של עצמאות – הן מבחינת התהליכים הפנימיים והן מבחינת השאילות משפות אחרות ומעולמות ספורט בעלי בולטות עולמית-תקשורתית גדולה ורבת השפעה.

דוגמה קטנה לכך מצויה בביטוי "לעשות התקדמות". אין כל הפתעה, גם לא מבחינת השפה העברית, בכך שנוצרים בשפה פעלים המורכבים מ"לעשות" בתוספת מושא שהוא שם עצם, כלומר הדבר שעושים אותו. "לעשות עליה", "לעשות שטויות" ודומיהם מוכרים לנו מאוד, כפי שמוכרים לנו עוד רבים וטובים. אפשר וצריך לחשוב מה ההבדל בין "לעשות עליה" ו"לעלות לישראל", או בין "לעשות שטויות" ו"להשתטות". ההבדלים קיימים, והם שונים בין כל זוג כזה: "לעשות עליה" מיוחד להגירה לישראל, ו"לעלות לישראל" מכיל מידה של יתרות שדורשת בירור, שכן לא עולים למקום אחר, אלא לכל היותר למקום התיישבות בתוך ארץ ישראל. לעומת זאת, ההבדל בין "לעשות שטויות" ו"להשתטות" גדול עד כי כמעט אין קשר של משמעות בין שני הפעלים.

מצוידים בתובנות הקטנות הללו, אפשר לשים לב שבשנים האחרונות שחקני כדורגל וכדורסל אינם "מתקדמים" מבחינת השיפור ברמת המשחק שלהם – הם רק "עושים התקדמות". עולה התחושה שאם "להתקדם" פירושו לנוע קדימה, ובמובן הנוגע ליכולת ולהישגים בספורט – להשתפר, הרי ש"לעשות התקדמות" משמש על רקע דימוי של סולם דרגות, ציר ובו שנתות מסומנות היטב. כאילו עולם הכדורגל והכדורסל, בעברית, מדמה איזה "סרגל של רמה" או "סולם של הישגים" שיש בו תחנות ידועות, הישגים הניתנים להגדרה מדויקת ולכימות. "התקדמות", לעומת זאת, משויכת כנראה לתנועה על ציר רציף, שפחות מציעה נקודות ציון ברורות.

רמז לכך עולה מביטוי נוסף, שגם הוא השתרש היטב בעולם הכדורגל והכדורסל בעברית. כשמדובר בשחקן, מתנהל לא פעם דיון בשאלה אם הוא "בשל לשחק ברמות האלה", או שנאמר על קבוצה "ברמות כאלה אי-אפשר לעשות שגיאות ולצפות לצאת עם נקודות" וכדומה. כלומר, אין מדובר על רמה מסוימת, על דרגה שמגיעים אליה או מתאימים לשחק בה, אלא על "רמות", שלעתים קרובות גם מתייחסים אליהן בביטוי "ברמות הגבוהות". כלומר, מעלינו, מעל הרמה הנוכחית, יש מדרג שלם של רמות.

נראה שמי ש"עשה התקדמות" עשוי להתאים לשחק "ברמות הגבוהות", כלומר בתנאי שהוא "עשה התקדמות" שמספיקה כדי שיוכל אכן לשחק "ברמות האלה". השימוש העקבי בצורות הרבים מחזק את דימוי הסרגל או הסולם. יתכן שיש בדימוי הזה כדי לקדם תפישה כמו-מדעית של פרשנות הכדורגל והכדורסל, את ה"מקצוענות" של הפרשנים ויתר אנשי העיתונות והתקשורת, המדברים על התחום כאילו מדובר בעניין שכולו מדיד וניתן לחישוב. אם כך הוא הדבר, הרי שהלשון מגויסת לטובת ראייה מסוימת של הכדורגל והכדורסל (ואולי גם תחומי ספורט אחרים), בעידן שבו הסטטיסטיקה סביב הספורט הפכה לסם ממכר, שמוזרם אלינו כדי להותיר אותנו צמודים למסכים.

כלומר, כשאומרים שקבוצה או שחקן "התקדמו" הדברים נותרים מעורפלים, סובייקטיביים. כשקובעים שהם "עשו התקדמות" הדבר נראה מדויק יותר, על פי איזו תכנית שעלתה יפה (גם אם התכנית עצמה אינה קיימת), וכל העניין מדיף ניחוח של מדידה מדעית. דווקא זניחת הברירה העברית הטבעית, המושרשת והמקובלת כל כך, הפועל "להתקדם", מעלה חשד שהמובן האינטואיטיבי של הפועל לא מתאים כדי להביע את מה שאותם דוברים מתחום הספורט מעוניינים לשדר לנו.

השפה, כמובן, חסרת מודעות לכל זאת. היא אינה מתקדמת ואינה נסוגה, ובוודאי שאינה "עושה התקדמות". היא פשוט קיימת, משתנה, משקפת את המציאות, וכתמיד – היא מלאת הפתעות שמזמינות אותנו להתעניין בהן.