ליקוי חמה מלא הוא אירוע אסטרונומי נדיר, והלילה יוחשך בגללו חלק גדול מארצות הברית, ברצועה הנמתחת מחוף לחוף (מאורגון ועד דרום קרוליינה). החשיכה המלאה עתידה להימשך למעלה משתי דקות, וכשבעה מיליון איש צפויים לעשות את הדרך אל האתרים שמהם ניתן לצפות באירוע.
כתב העת The Atlantic מציע סיקור חי רציף וגם תחרות צילומים של קוראים חובבי אסטרונומיה. אם אתם במקרה שם, וגם אם התכנסתם לצפות בליקוי החמה מרחוק (למשל, בטלוויזיה) וצילמתם תמונות נפלאות במיוחד, אתם מוזמנים לשלוח אותן לפרסום כאן.
לכבוד ליקוי החמה פרסם כתב העת סדרת כתבות (וצילומים!) מרתקת: דרכים מוזרות לצפות בליקוי חמה, האם כדאי (ומותר) לצלם אותו? מיהם האנשים שרודפים אחרי תצפיות כאלה בעולם? האם זהו מסר מאלוהים? והאם טראמפ צריך להתייחס לנושא?
סוכנות החלל האמריקנית נאס"א מנטרת את ההתרחשויות באתר שלה, כולל מפות תנועה, מזג אוויר ודיווחים על חגיגות המוניות.
בסרטון: מה למדו מדענים מליקויי חמה
(בתמונה הראשית, תלמידים צופים בליקוי חמה בלונדון. צילום: Rob Stothard)
תגובות פייסבוק
מותך בי
לזכרה של ראקל מואסיר
מותך תמיד חדש בי.
הוא אינו מבשיל. אין לו סוף.
אני רק נושא מבטי מעל לספר, ופתאום
מתת.
אני מתעורר, ומתת.
תמיד, מדי יום, בכל רגע,
מותך חדש בי,
תמיד בלתי-אפשרי.
וכך, עד למוות הסופי
תמותי בכל רגע
של החיים שנותרו כשהם מעמידים פני חיים.
אני מגלה מחדש את מותך כפי שאחרים
מגלים מחדש את האהבה,
כי בכל מקום, בכל רגע,
את בחיים.
אחיה עד לשעה האחרונה של מותך.
בלגימות, לגימות אטיות. כאילו
בכל פעם מדובר ברעל חדש.
לא דווקא הגעגועים הם שכואבים, אלא החרטה.
החרטה על כל מה שאבד בחיינו,
דברים של קודם ואחר-כך, דברים של אף-פעם,
מלים אילמות לנצח, מחווה
שללא תקנה לעולם לא היה לה יעד,
המבט שמחפש ולעולם אין לו מענה.
ההווה האמיתי היחיד הוא העובדה שעזבת.
אדולפו קסאיש מונטיירו (Adolfo Casais Monteiro), יליד 1908, היה משורר, מסאי וסופר פורטוגזי. ב-1954 גלה מפורטוגל לברזיל לאחר שהדיקטטורה של סלזאר אסרה עליו ללמד באוניברסיטה.
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר
סיפורי צבים ואגדות חיזרים
קנטה דיהאלאם איננו מבינים בני-אדם אחרים, איך נוכל להבין בעלי חיים או יצורים...
X 6 דקות
הכול שלם וחלקים
זהר מליניאקהמציאות, התודעה וגם ההתנהלות שלנו איתן ובהן זוכות להסבר מקיף בתורת הקוונטים....
X 21 דקות