הוא אמן וקולנוען, והוא אוהב מאוד לקרוא. בריאן ג׳וזף דייוויס (Brian Joseph Davis) משלב בין אהבותיו, בפרויקט שהוא מכנה THE COMPOSITES, אשר במסגרתו הוא משתמש בתוכנות כדי לצייר דיוקנאות משטרתיים של דמויות שהוא פוגש בספרים.
דייוויס נסמך על תיאורי דמויות הספרים, החל מ״משחקי הרעב״ או ״נערה עם קעקוע דרקון״ וכלה ב״גטסבי הגדול״ או ״מיזרי״. רוב הדמויות שהוא מצייר כבר הופיעו בסרטים, מה שאומר שמלהקים ובמאים כבר התאימו להן דמות בשר ודם - אבל דייוויס נסמך אך ורק על התיאורים של הסופרות והסופרים. התיאורים הללו נועדו הרי ליצור דמות ברורה בדמיונם של קוראים, ולהשפיע על האופן שבו הם מתייחסים לגיבורי העלילות.
באתר שלו הוא מציג את הפסקאות הרלוונטיות ואת הדיוקנאות שצייר על פיהן.
כתב העת My Modern Met השווה את הדיוקנאות שדייוויס צייר על פי הספרים, לאלה שעוצבו בקולנוע. ההבדלים מעניינים.
בתמונה הראשית: רייצ׳ל רוזן, מתוך ״האם אנדרואידים חולמים על כבשים אלקטרוניות״ מאת פיליפ ק. דיק.
אלה חלק מהדיוקנאות המשטרתיים של דייוויס:
תגובות פייסבוק
בול באמצע הטיעון
יורם רבובסקיהתרגלנו לאלימות בוויכוח, לפגיעה האישית כנשק בוויכוח, אבל בלי דיון של ממש,...
X 6 דקות
סיפורה של מאורה
לסוּ ברואר (Sue Brewer) שמור מקום של כבוד בהיכל התהילה של נאשוויל ״בזכות הנדיבות שגילתה כלפי קהילת יוצרי המוזיקה של העיר״ (כך נכתב באתר). בשנות השישים והשבעים היא פתחה את ביתה, ליבה (וכיסה) כדי לאפשר לאמנים ליצור מוזיקת קאנטרי, ואצלה בסלון אכן נולדו היצירות הראשונות הגדולות של אמנים כמו וילי נלסון, כריס כריסטופרסון, ג׳ק קלמנט ורבים אחרים, שנפגשו שם והשפיעו אלה על אלה.
ברואר כינתה את המקום Boar's Nest (״מאורת חזירי הבר״), ומן הפודקאסט החדש הקרוי על שם דירתה של ברואר והמביא את סיפורו של המקום ואת סיפוריהם של האמנים, עולה כי היא עצמה שימשה השראה למהפכה מוזיקלית של ממש. זהו סיפורה של אישה שמעולם לא אחזה בידה כלי נגינה, ובכל זאת, כך אומרים האמנים שהקיפו אותה, עיצבה במידה רבה את מוזיקת הקאנטרי האמריקנית.
הבעיה הכי גדולה בעולם
עומייר חקנראה אתכם עונים לי במהירות: מה הבעיה הכי גדולה בעולם היום? דמגוגיה?...
X 2 דקות