החיים ברכּוּת

אחד הנושאים המרתקים והמסקרנים בחקר הלשון הוא השם הפרטי. שמו של דבר ספציפי, של אדם או חפץ, השם שניתן לו על ידי יוצרו או על ידי מי שמסמיך את עצמו לתת שמות לדברים, או לפחות לדבר המסוים שלנגד עיניו – הוא יצור לשוני מיוחד.

מצד אחד, השם הפרטי מציין את הייחוד של הדבר. מצד אחר, דברים שונים יכולים לקבל את אותו השם – למשל, אנשים שונים זוכים להיקרא באותו שם פרטי. והרי אין כל ה"משה" בבחינת "דבר אחד". אלא שבמקרים אחרים, כמו למשל בשמות שניתנים לפירות, השם מאחד את כל הסוג, את כל הקטגוריה. כל הבננות הן "בננה". יתרה מכך, יש שמות מיוחדים "במיוחד", שיש להם מופע אחד בלבד. דוגמה טובה לכך הוא השם המפורש המיוחד לאל האחד בקרב היהודים, שם שהוא כה מיוחד עד כי נאסר לומר אותו בקול, והוא מוחלף בכינויים. הכינויים הללו הם שמות פרטיים גם הם – "אדונַי", "השם", "אלוקים", "ה'" (כציון גראפי שמוחלף בשם פרטי אחר בשעת ההגייה) ועוד – אך מעמדם כשמות פרטיים מעט נחות לעומת "השם המפורש", צירוף שגם הוא שם פרטי המייצג את הצירוף הייחודי בן ארבע האותיות, שמו הפרטי-ממש-ממש של אלוהים. בקרב המוסלמים, "אללה" הוא שמו הפרטי של האל האחד שאין בלתו. ככל הידוע לי, בקרב הנוצרים אין לאל האחד שם פרטי, אם כי אפשר לראות ב-God או Dieu או Deus או Dios וכו' בשפות השונות שמות פרטיים המסומנים ככאלו גם באמצעות האות התחילית הגדולה.

אכן, השם הפרטי מתקיים על פני מדרג של מפורשות או ספציפיות, של ייחוד או כלליות מוגבלת.

מקרה מעניין ומשעשע הוא המנהג הקיים בעברית, אם כי לא רק בה, להשתמש בשם מותג כשם גנרי. שמו של מותג הוא שם פרטי, כמו "מרצדס" או "אדידס". אך בעברית המודרנית קרה במהלך השנים, ששם מותג היה לשמו הכללי של הדבר. כך היה לנו "הובר" (Hoover), שם מותג של שואבי אבק, שהיה לשם הכללי לשואבי אבק באשר הם. בינתיים, המילה נשכחה כמעט לחלוטין, אך קריירה דומה הייתה ל"פריג'ידר" (Frigidaire), שמו הפרטי של מותג מקררים שהוסב להיות המונח העברי הכללי למקררים באשר הם.

פה יש מקום להעיר כי לכל הטוענים ש"קלות" ההגייה קובעת אימוצן של מילים, יהיה קושי להסביר כיצד נדחה "הובר" הפשוט לעומת "שואב אבק" המורכב, גם אם "פריג'ידר" המסורבל אכן פינה מקומו לטובת "מקרר" (הגם שהוא היה יכול ליצור אי בהירות בין mekarer ו-makrer).

בכל אופן, "הובר" נעלם, ונראה שגם "פריג'ידר" בדרכו החוצה מהעברית שלנו, הגם שלא מן הנמנע שהוא עוד יעשה "קאמבק" עברי מפואר. אך דבר אחד ברור, והוא שהתופעה לא נעלמה מן העברית. שמות מותגים עדיין הופכים להיות שמות גנריים לדבר העיקרי שהמותג מציע. בעברית מתמיד אימוץ שם המותג האמריקני "ג'יפ", בשאילה ישירה מאנגלית, כמילה המציינת כל כלי רכב מהסוג המותאם לנסיעה בשטח, באזורים לא סלולים. המקרה של "ג'יפ" שונה מעט, שכן שמו הפרטי של המותג הפך לשם גנרי לכלי הרכב הללו כבר באנגלית. לא פחות מכך יש לזכור את "נס", בכל פעם שמישהו מבקש "נס על חלב" ומשקאות דומים. הכוונה, כמובן, לקפה נמס, לאבקה או לגרגרים של קפה המיוצרים כך שיתמוססו במים להפקת המשקה הרצוי. אותו "נס", שם פרטי ישראלי לתפארת, אינו אלא קיצור של "נסקפה", מותג של היצרן העולמי נסטלה.

דוגמה טובה נוספת היא המקרה של המותג "טיטול", מותג מקומי של יצרן חיתולים. השם "טיטול", שבוודאי לא במקרה מחקה את המשקל של "חיתול", אכן הצליח להשתלט והוא מציין, בעברית המדוברת של ימינו, כל חיתול מכל סוג ומותג. קשה להביא לכך תירוצים פונטיים, אלא אם נפנה להסברים הקשורים לשפת התינוקות והפעוטות, שיש בה נטייה להכפלות של עיצורים (baba, mama וגם tata הנשמע במתיקות מפיהם של תינוקות הפונים לסבתא).

לעצם העניין, כמו בעניינים רבים בלשון, הסיבות ייוותרו עטופות בעננים של מסתורין, השערות וחוסר ראיות. העובדה היא שהטיטול העברי נחל הצלחה גדולה, גם אם היא נראית לא מוסברת ואפילו לא הכרחית. השם הפרטי "טיטול" הוא השם הגנרי העברי לחיתול.