עושר מחמם

"החיים הם חלום לחכמים, משחק לטיפשים, קומדיה לעשירים וטרגדיה לעניים."
שלום עליכם

Spent הוא משחק רשת (http://playspent.org) שפיתחה חברת הפרסום מק'קיני ללא תמורה לאחד מלקוחותיה, ארגון צדקה נוצרי. הארגון שהוקם בשנת 1983 תומך מדי שנה בצורכי החירום של כ-6,000 עניים, רעבים וחסרי בית מבין אזרחיה של דורהם שבקרוליינה הצפונית, עיר נעימה של רבע מיליון תושבים המוכרת בעיקר כמקום מושבה של אוניברסיטת דיוק. אל משחק המחשב התוודעתי באקראי ביוני 2012, כשביקרתי בפסטיבל השנתי של הארגון האמריקני ללא מטרת רווח Games for Change. ארגון זה הפך בעשר שנות קיומו לבמה המרכזית בעולם להפצה של משחקי מחשב המקדמים מטרות חברתיות (גילוי נאות: נשיא הארגון הוא בני, אסף). Spent היה אחד המועמדים לפרס "המשחק המרשים ביותר" והוא מיועד לבני 11 ומעלה המניחים ש"די בעבודה קשה ובבחירות נכונות כדי לחלץ מישהו מעוני". זה אינו משחק למי שאין לו. ההפך הוא הנכון, זהו משחק למי שיש להם ומקלים ראש באתגרים הקיומיים העומדים בפני מי שאין להם. אם החלטתם לצלוח את האתגר, אתם מוזמנים למצוא את עצמכם בנעליו של אחד מ-14 מיליון אמריקנים חסרי תעסוקה, ללא חסכונות וללא בית או בנעליה של משפחה חד-הורית שנותרו בידיה 1,000 דולר בלבד. מטרתכם: לגמור את החודש.

עם תחילת המשחק, אתם מתבשרים כי כספכם אוזל במהירות והגיע הזמן לחפש משרה. כל משרה. אתם מתבקשים לבחור בין משרות אפשריות כמלצר במסעדה, עובד מחסן או עוזרת מזכירה במשרד. אם בחרתם במשרה זאת, מציע לכם המשחק מיד מבחן הדפסה שבו תיבדק מהירות ההדפסה שלכם ודיוקה כדי להיות בטוחים שאתם ראויים לה. המשרה במסעדה, למשל, מציעה 2.13 דולרים לשעה בתוספת טיפים. גמישות בשעות העבודה הכרחית, כמובן. עובד מחסן יכול לצפות לתשעה דולרים לשעה אבל חייב להיות מסוגל להניף עשרה קילוגרמים ללא עזרה ולהיות בעליו של רכב. אם בחרתם לעבוד במלצרות כל שנותר לכם לצפות לו הוא טיפים נדיבים. וכן, שכחנו לומר, רכישת המדים היא על חשבונכם (ארבעים דולר). כל עמוד נוסף שאתם פותחים הוא יום אחד מתוך החודש המתסכל שספירתו החלה זה עתה. בטור השמאלי של עמוד המשחק סדרת אייקונים שעליהם תוכלו ללחוץ בעת מצוקה. אחד, מפתה במיוחד, נמצא מצד שמאל למעלה. כתוב עליו, כמו בטירונות, "איני יכול לעשות זאת".

עמוד היום הראשון מברך אתכם על המשרה החדשה ושואל אתכם, בזהירות הראויה, אם תרצו לרכוש ביטוח בריאות במחיר חודשי של 275 דולר. כיוון שמדובר במשחק אתם יודעים שאם תימנעו מרכישת הביטוח, תכה בכם המחלה כבר בימים הקרובים, ובכלל, בריאות הרי קודמת לכול. החלטתם לרכוש את הביטוח ומאזן המזומנים שמוצג במקום בולט על המסך מבטא מיד את הקורבן הכלכלי – רבע משכרכם. דף ההסבר החינוכי שמופיע לאחר מכן מבהיר כי עובדים רבים ברמת השכר הנמוכה שלכם אינם מבוטחים כלל, כי אינם יכולים להרשות לעצמם את עלות הביטוח. היום השלישי מציע לכם, בהיגיון קיומי שקשה להתכחש לו, למצוא קורת גג. שקלול התמורות ברור. ככל שתגורו קרוב יותר למקום העבודה תשלמו שכירות חודשית גבוהה יותר. מקום מגורים רחוק יחסית יעלה פחות, גם אם תוסיפו את עלות התחבורה שהמשחק יודע לחשב. החלטה על מקום טוב באמצע הדרך תעלה לכם 808 דולר לחודש, כולל תחבורה. בחרתם באפשרות זאת ואתם לומדים מיד בדף החינוכי הבא כי "מחסור במגורים בשכר מתקבל על הדעת הוא הסיבה המרכזית לתופעת דרי הרחוב". מחשב המשחק החכם יודע גם לציין שעל כל דולר שתחסכו במגורים רחוקים יותר תשקיעו 77 סנט בהוצאות דלק. את היום הרביעי אתם מתחילים עם 192 דולר בכיסכם בעקבות ההתחייבויות שכבר נטלתם. זה גם היום שבו אתם מגלים שהדירה ששכרתם קטנה מדי לחפצים שהבאתם עמכם ועליכם לנקוט פעולה בעניין. מוצעות לכם האפשרויות הבאות: להיפטר מפריטים מיותרים באמצעות מכירתם כיד שנייה, לשכור שטח אחסון או לבקש מחבר לאחסן את הדברים עבורכם. אם תבחרו למכור מהחפצים שצברתם לא תצליחו לקבל תמורתם יותר מ-150 דולר. אם תחליטו להישען על רצונו הטוב של חבר, ייפתח מיד עם הבחירה באופציה זאת דף הפייסבוק שלכם, שבו תתבקשו להצביע על חבר או חברה מסוימים שאתם מבקשים את עזרתם. חיבור המשחק לרשתות החברתיות מסייע מאוד להפצתו והופך את החוויה לאישית יותר.

ביום החמישי אתם אוספים מתיבת הדואר גלוית ברכה ממשפחת חברים הממוענת לילדכם, ואליה מצורף שטר של עשרה דולרים. מה אתם עושים? נותנים אותו לילד או שומרים אותו בכיסכם? בין שהעברתם אותו ליעדו ובין ששמרתם אותו לעצמכם, היום השישי מביא איתו בעיית החלטה חדשה. ילדכם ניחן ביכולות שפה שהן מעל לממוצע, אך מתקשה בחשבון, כך כתוב במכתב שהוא מביא מבית הספר. מה תעשו? תשכרו לו מורה פרטי (50 דולר לחודש)? תעזרו לו בעצמכם או תבקשו מחבר לעשות זאת עבורכם? אופציית החבר תפתח שוב את דף הפייסבוק שלכם שבו תתבקשו להצביע על החבר המלומד. הבחירה לעשות זאת בעצמכם מובילה למסך חדש שמסביר כי לא תוכלו לעשות זאת אם אינכם בקיאים בחומר בעצמכם. כדי שתוכלו לכייל את רמת הידע שלכם בתחום, מוצגת לכם השאלה המתחילה בנוסח הדוחה: "שתי רכבות נוסעות זו מול זו ממרחק התחלתי של ..." ומסתיימת בשאלה הצפויה "כמה זמן ייקח לשתי הרכבות להיפגש?" טעות בתשובה תחזיר אתכם לצומת ההחלטה המקורי, אלא שאופציית ההדרכה העצמית אינה נמצאת שם יותר. אם טעיתם או הודיתם שאינכם יודעים את התשובה מבשר לכם המסך שאינכם לבד. לאמריקנים רבים אין הכישורים לסייע בלימודים לילדיהם.

היום השישי גם מבשר לכם על חשיבות הפעילות הגופנית עבורכם ותוהה בתמימות מעושה אם תרצו להצטרף למכון כושר או לבקש מחבר (שוב פייסבוק) להתלוות אליכם. ביום השביעי אתם מתעוררים חולים (אמרתי לכם). הדם הולם ברקותיכם ואתם בוערים מחום. עליכם להתייצב בעבודתכם בתוך שעה. האם תעשו זאת, בכל זאת, או תודיעו שאתם חולים (שלושה ימי מחלה, אגב, ואתם מפוטרים)? אספתם את שארית כוחותיכם והחלטתם ללכת. המסך שנפתח עכשיו מסביר לכם שבדומה לכם, 40 מיליון אמריקנים אינם מקבלים דמי מחלה ואינם יכולים להישאר בבית אף שהיו צריכים לעשות זאת.

ביום השמיני מציע לכם חבר טוב לב, שמבחין בלחץ שבו אתם נתונים, סיגריה. רק אחת, הוא אומר. אם תחליטו לוותר על ההצעה הנדיבה, מבשר לכם המסך כי מצבי לחץ הם הסיבה השכיחה שבגללה אנשים מתחילים לעשן (מתוך התפישה השגויה שעישון מקל את הלחץ). ביום התשיעי מגיעה הודעה מחברת כרטיסי האשראי על החוב שצברתם בחודשים הקודמים, כשניסיתם לצוף מעל מצוקות היומיום. מה תעשו? תשלמו (7,300 דולר)? אולי רק את תשלום המינימום (219 דולר) או שתתעלמו (לרשותכם, כרגע, רק 167 דולר במזומן)? אם החלטתם להתעלם מההודעה, חשוב שתדעו כי פגעתם בדירוג האשראי שלכם ולפיכך, תתקשו במציאת עבודה בעתיד ובקבלת הלוואה. היום העשירי מביא איתו חדשות קשות במיוחד: משכיר הדירה שלכם החליט, ללא כל התראה, להעלות את שכר הדירה. תשלמו (150 דולר נוספים)? או שתמצאו מקום אחר לגור בו? אם החלטתם לחפש מקום אחר תגלו שאף שקיבלתם את משכורתכם השבועית ובידכם 360 דולר, רוב המשכירים מבקשים פיקדון ושכר חודש אחד מראש, שאין לכם. לפיכך, נותרתם תקועים בדירתכם ואתם חייבים לשלם את תוספת השכירות. היום ה-11 מביא עמו את חשבונות החשמל והגז החודשיים (225 דולר בסך הכל). האם תשלמו את שניהם או אולי רק אחד מהם? ואולי שוב תפנו לחבר? אם החלטת לשלם רק את החשמל (אין לכם מספיק לשניהם), אתם מתבשרים כי אספקת הגז שלכם נותקה ותיאלצו לוותר על חימום, מים חמים ובישול. אם תבקשו לחדש את אספקת הגז, תתבקשו להפקיד 200 דולר כתוספת למה שאתם כבר חייבים.

ביום ה-12 מבקש מכם ילדכם 15 דולר לטיול הכיתתי למוזיאון. האם תוכלו לסרב? אלא שביום ה-13 הוזמן הילד למסיבת יום הולדת והוא מבקש להביא מתנה. האם תיתנו לו עשרה דולרים למתנה? תשלחו אותו מבלי להביא כלום או שפשוט תבקשו ממנו להישאר בבית? שאלות מסוג זה יעמיד בפניכם הילד לכל אורך המשחק. יום אחד גלידה, ויום אחר סרט.

ביום ה-15 מגיעה בשורה טובה אך, איך לא, גם מעיקה. ילדכם אובחן כמחונן והוזמן לתוכנית המחוננים של בית הספר. החומרים לתוכנית עולים 50 דולר (בשלב זה בכיסכם 85 דולר בלבד). אתם יכולים גם לפנות לקבלת מלגה לילד (אבל אז תאלצו לפגוש את היועץ וזה יעלה לכם בחצי יום עבודה). כמה טיפשי היה לרכוש את הביטוח הרפואי, אתם בוודאי אומרים לעצמכם. כבר אמצע החודש ולא נזקקתם לו.

היום ה-17 הוא יום התשלום השבועי וכיסיכם גדושים ב-252 דולר. הקיבה מבקשת את שלה ללא כל קשר לאמצעים. הגיע הזמן לקניות ואתם מתבקשים להחליט אילו פריטים תבחרו להכניס לעגלת הקניות שלכם. כל פריט מהמוצרים הבסיסיים שעל המסך מלווה בתג מחיר ואתם יכולים להחזיר למדף פריט שבחרתם אם תחשבו שיש פריט אחר חשוב יותר. יש משהו מזכך כמעט בהתלבטות למי שמשחק במשחק ומעולם לא עמד בפני הבחירה הקשה הזאת: נייר טואלט, שעועית, עוף, ביצים ותפוחי עץ עולים יחד 14 דולר. 15 אחוז מהאמריקנים, מְבשר המחשב, לא אכלו די צורכם בשנת 2009.

זכוכית חלון ששבר נער שזרק בטעות כדור, בדיקה רפואית שהביטוח אינו מכסה, תשלום נוסף שמבקש משכיר הדירה על חיית המחמד שברשותכם, קנס על עברת מהירות שאתם בטוחים שלא עברתם או רישוי שנתי לרכב, אם לא איבדתם אותו בינתיים לנציג חברת גבייה כלשהי, כל אלה הם מכות מצרים של העניים שמזמן לכם המשחק בימים הבאים. בין הצרות המתסכלות במיוחד, כאב שיניים מטריד שדורש טיפול שורש יסודי אך שניתן לעמעום במשחה לשיכוך הכאב, הכנסת דייר משנה שמשלם 200 דולר בחודש אך מרעיש בלילות, ומכת החסד הגורלית: מכוניתכם מוחרמת וכיוון שאינכם יכולים להגיע לעבודה בלעדיה, איבדתם אותה. ניצחתם אולי במשחק, שכן נותרו בכיסכם 216 דולר אבל הפסדתם במשחק החיים – אתם שוב מחוסרי עבודה, ללא רכב וללא אשראי. שחקן ישראלי שמצא את עצמו בנקודה זאת לא יכול שלא לזכור את גורלו העגום של משה סילמן, שאמצעי פרנסתו (רישיון נהיגה) נשלל ממנו משום שהיה שרוי בחובות, שאותם לא יכול היה כמובן לשלם ללא אמצעי פרנסה.

Spent מצליח להדגים היטב את זרם ההחלטות הקשות העומדות בפני אלה שאין להם, ואת הסחרור הצפוי במצבם בעטיה של החלטה מוטעית אחת ולעתים קרובות, גם ללא כל קשר אליה. המשחק ממחיש את ההרגשה של מי שכל חדשות עבורו הן חדשות רעות וכל שיחת טלפון היא בשורה לא נעימה. זהו משחק שבו קמים גיבוריו בכל בוקר למטח אבנים קטנות שמיידים בהם החיים, עד שהם נקברים תחתיהן אם לא מגיעה אבן אחת גדולה קודם לכן שגואלת אותם מייסוריהם. המשחק מצליח להעביר את תחושת המצוקה של מי שאין להם, ולא מדובר בקושי שמשתקף בהפרש שבין ההכנסות וההוצאות. מי שמשחק במשחק מבין שהדמות שנכנס לנעליה לזמן קצר נתונה במלכוד של מי שמצד אחד, לא נותר לו כל מרווח ביטחון לשיבוש הקטן ביותר, אך מצד שני, הופעתו של השיבוש, במוקדם או במאוחר, היא ודאות מוחלטת. וכן, המשחק זכה בפרס "המשחק המרשים ביותר" בפסטיבל. מאז הושק בפברואר 2011 הוא שוחק כשני מיליון פעמים ב-196 ארצות. מי שהגיע לקו הסיום, עם סכום מסוים בכיסו או חסר כול, מתבקש בידי מתכנני המשחק לתרום חמישה דולרים לסייע לנזקק אמיתי לעבור את היום בשלום.

אלא שמי שמשחק במשחק יותר מפעם אחת מבין את החוק הבסיסי שעל פיו הוא נבנה: אם אין לך מקצוע, וכל שנותר בידך הם 1,000 דולר בארצות הברית של היום, אין לך בעצם תקווה. והעדר התקווה היא בעיה גדולה יותר מאשר העדר הכסף המזומן.

מתוך "איך מוצאים חתול שחור בחדר חשוך", שראה אור בהוצאת "כנרת זמורה-ביתן" בשנת 2013.

הספר זמין להורדה חינם באתר "אלכסון"

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

2 תגובות על עושר מחמם

01
Mosheshy

היטבת לבטא.
החיים של רוב אוכלוסיית העולם כיום, ובמיוחד בארה"ב הם הליכה על קצה התהום. פעולה לא נכונה שלך, ואתה בתהום. ללא יכולת קימה .
אכן אין תקווה.האנשים שהריצו את ברק אובמה לאחר המשבר של 2008 הבינו זאת, ולכן קבעו את הססמא של: תקווה .
Hope
אבל לא אובמה ולא מנהלי מסע הבחירות שלו התכוונו לבצע ולתת תקווה להמונים.

הנה תגובות שלי בנושא ססמת הבחירות מ 2008. כתבתי את התגובות יומיים לאחר בחירת אובמה ב 2008 .

https://irisya.wordpress.com/2008/11/06/%D7%90%D7%95%D7%91%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%98%D7%A8-%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91/#comment-2295

https://irisya.wordpress.com/2008/11/06/%D7%90%D7%95%D7%91%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%98%D7%A8-%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91/#comment-2297