הנשרים

היא הביטה בנעשה ונחרדה אל ליבה. יותר מדי דברים עברו עליה מכדי שתהיה מסוגלת לשאת את המראה הזה.
בנצי היה מכוסה בפצעים. כיבים היו פעורים בפניו, בעורו, על חזהו.
הוא פרם את חולצתו. הכיבים הנוראים נראו גם על גופו, על צלעותיו, על מורדות בטנו. כעת שמה לב שהם מופיעים גם על גפיו. פצעים דלקתיים, שנדמו כמו עיניים זולגות, אלא שמה שזלג מהן היה דם ומוגלה, דם וסחי.
"מה הדברים" האלה, שאלה, לא מצליחה להסתיר את הזעזוע בקולה. "זה נראה כמו אבעבועות, כמו שחין."
"זה פחות גרוע מזה," אמר, "זו רק אלרגיה."
"אלרגיה למה!?"
"לנשרים."
"איך אתה מגיע לנשרים!? "
היא לא העלתה על הדעת שציפור מלכותית כזו, הדואה הרחק בשמים, עלולה לעורר תגובה חריפה כזו בעורו של אדם.
בנצי צחקק.
"את הרי לא ממש מכירה אותי," אמר, "אבל אני צפר חובב. למדתי וטרינריה רק כדי שאוכל לטפל בעופות הבר, בציפורים."
"אבל אתה חשמלאי," קראה. הרי משום כך זימנה לו אל ביתה. כדי לתקן קצר מוזר ברשת החשמל הביתית.
"נשרתי מלימודי וטרינריה בפרק על הזוחלים," הודה, "אבל מאז התנדבתי בחוגי צפרות, באגודה לשמירה על עופות הבר והפרא, במועצה לשימור הציפור הנודדת ובעמותת העופות והחי."
היא התיישבה תחתיה, ולא ידעה האם לברך על כך שהמאור חזר לביתה. אולי מוטב היה לה לשרות בחשיכה, מאשר לראות את הזוועה הזאת.
אבל בד-בבד עם שאט הנפש התעוררה בה גם ריגשה מוזרה, והיא, שקשובה הייתה לעצמה, לא הייתה יכולה לכחד ולהתעלם ממנה. היא חשה תשוקה לגעת בו, וכמו מבלי משים רטטה אצבעה אל זרועו החשופה, הנגועה, שהייתה מונחת על השולחן.
הייתה מגיפת צהבת בקיני הנשרים בגולן, סיפר. זו מחלה שתוקפת אותם מאוד קשה, כשהם גוזלים.
"היו צריכים מתנדבים שיהיו מוכנים לטפס בחבלים על צוקי ההרים, כדי להגיע אל קיני הנשרים מן האוויר, מבלי שיריחו אותנו מקודם, לרסס אותם ואת סביבותיהם – ולרדת למטה. אז התנדבתי."
"לא ידעתי מה יקרה לי כתוצאה מזה."
שושי קירבה את ידה בהיסוס לזרועו העבה, השרירית. אצבעה רטטה לעברו בלא שליטה. בנצי הבחין בזה וחייך.
"את יכולה לגעת, זה לא מדבק," צחק.
היא נגעה בכיב הפעור והרגישה את המוגלה בקצה אצבעה. לרגע נרתעה לאחור, אבל אז נענתה לדחף הקמאי שעלה מתוכה, והמשיכה לחפור בקצה אצבעה בתוך הפצע, בזרוע.
להפתעתה ראתה איך העור והבשר מסתלקים מתחת אצבעותיה. היא הביטה לתוך עיניו, מבוהלת. בנצי חייך אליה, מעודד אותה בניע ראש קל שתמשיך.
היא המשיכה לחפור בזרועו, הושיטה אליו גם את ידה האחרת ופרמה וקילפה מעליו את עורו בעשר אצבעות מתאוות, משתוקקות.
אז ראתה:
בכל מקום שקרעה מעליו בשר מדמים נחשפה מוטת כנפיו, ונוצות מרהיבות עין פרצו ממנה. לאט לאט הלך ונחשף בפניה גופו הנפלא, המגויד, השרירי והמכונף של הנשר.

אילן שיינפלד הוא מחבר רבי המכר ׳מעשה בטבעת׳ ו׳אשת הפיראט היהודי'. הסיפור "הנשרים" לקוח מתוך קובץ סיפורים קצרים בכתובים, 2010-2017

תמונה ראשית: נוצות של ציפור. תצלום: אלכסנדר סין, unsplash.com

Photo by Alexander Sinn on Unsplash