רק ידיי ישנות.
הרחק ממני,
הלילה מעיק,
כלא לא נצחי.
יש בוודאי במקום אחר
אדמה אחרת
שבה אף-אחד לא נקבר.
במקום ההוא
אלמד לישון.
עד אז, לבד, אני מחכה לעצמי
מעבר לשינה.
ולעולם אין זה יום חדש.
נדודי השינה הם הפחד שיום המחרת
יהיה שוב אתמול.
מיא קואוטו (Mia Couto) הוא משורר וסופר יליד מוזמביק (1955), חתן פרס קמואנש (2013). רומן שלו, "ארץ סהרורית" ראה אור בהוצאת "כרמל" (2003).
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר
תגובות פייסבוק
המון על החומה
ג'פרי רוזןאבות האומה האמריקנית תכננו ממשל שיוכל לעמוד בפני יצריו של ההמון. הם...
X רבע שעה
אמריקה תחתית
מרטין גרבאסמאות אלפי אמריקנים נכלאים לשנים ולעשרות שנים בבידוד מוחלט, עשרים ושלוש שעות...
X רבע שעה
המוח שמאחורי הסרט
אלכסנדרה מישלהייצוג הקולנועי או הטלוויזיוני של הפרעות נוירולוגיות לא תמיד מצטיין בדייקנות. אתר...
X 5 דקות