אלטרואיזם מוכתם

האם פעולה אלטרואיסטית שבה היוזם נהנה מרווח ישיר ראויה כמו פעולה שאינה מתוגמלת?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

במשך תשע שנים בתחילת שנות האלפיים, הצליחה Pallotta Teamworks, חברה בבעלותו ובניהולו של דניאל פאלוטה, לגייס 305 מיליון דולר עבור עמותות שונות. החברה של פאלוטה לא היתה עמותה בעצמה, אלא חברה מסחרית שמטרתה היתה לגייס כספים עבור קידום מחקר האיידס וסרטן השד. פאלוטה עצמו השתכר 400 אלף דולר לשנה וכאשר מידע זה פורסם בציבור, הוא ספג נחשול אדיר של ביקורת מכל עבר ובעקבות זאת, לא רק החברה שלו ספגה הפסדים שנאמדו בעשרות מיליונים, אלא גם העמותות שעמן היא עבדה, שכן מעולם לא היה גורם שהצליח לגייס עבורן כספים כמו Pallotta Teamworks.

בטור שנכתב בניו-יורק טיימס ב-2008, העלה הפובליציסט ניקולס כריסטוף את השאלה המוסרית, אם לא עדיף היה לחסוך את הביקורת מפאלוטה. האם יש שכר ריאלי נמוך דיו שהיה הופך את חיצי הביקורת כלפי פאלוטה לתשואות על עבודתו המצוינת? מחקר חדש שהתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת Psychological Science, מציע כי באופן כללי, פעולה אלטרואיסטית בה היוזם נהנה מרווח ישיר, נתפסת בעיני הרוב כפגם ואף כבלתי מוסרית.

קבוצת החוקרים מאוניברסיטת ייל, המכנה את התופעה "אלטרואיזם מוכתם", ערכה סדרת ניסויים אשר אחד מהם היה מבוסס על המקרה של פאלוטה.

הנבדקים היו צריכים לדרג שני מנהלי אירוע לגיוס כספים: האחד גייס מיליון דולר והשתכר 10,000 דולר (1% מהסכום שגויס) והשני גייס 1.1 מיליון ותוגמל ב- 55,000 (5%). בגרסה אחת של הסיפור הכסף גויס לצדקה ובגרסה שניה להקמת סטרטאפ מסחרי. למרות שלאחר ניכוי שכרם המנהל השני שהרוויח 5% גייס 45 אלף דולר יותר מהראשון, רוב הנבדקים עדיין העדיפו את זה שגייס פחות ושלשל פחות לכיסו. אבל החוקרים לא הסתפקו בממצאים אלה: הם ביקשו להבין עד כמה המנהל שמשלשל לכיסו פחות צריך להיות גרוע, כדי שהנבדקים יוותרו עליו לטובת המנהל בעל השכר הגבוה יותר. התשובה מדהימה למדי: כאשר מדובר בסטרטאפ, הנבדקים היו מוכנים לסבול שהחברה תפסיד בגיוס הכספים 59,900 דולר. הפסד גבוה מכך היה מוביל לוויתור על המנהל הפחות מוצלח. אך אם המטרה היתה צדקה, הם היו מוכנים שארגון הצדקה יפסיד מהגיוס 173,470 דולר בממוצע, ולו רק כדי להסתפק במנהל שייקח לעצמו פחות כסף.

השאלה הראשונה שעולה מכל זאת היא: למה שבכלל יהיה אכפת לנו מניע פעולת האלטרואיזם? אם לאחר ניכוי שכרו של המנהל ביצועיו עדיין טובים יותר מאלה של כל אחד אחר, מה זה משנה? תשובה ספקולטיבית אחת עשויה להיות כי אנחנו מודעים לכך שלא נטרח לבחון בעתיד את ביצועי העמותה ואנחנו מעדיפים להסתמך על נטיות אלטרואיסטיות שנדמות לנו יציבות יותר ומנבאות טוב יותר את התנהגותו של אדם. ייתכן שתגמול כספי נתפש בעינינו בעייתי יותר, ואולי אף כמדרון חלקלק מבחינה מוסרית. הרי אם כסף הוא המניע העיקרי, מחר עלול המנהל לשלש ואף לרבע את משכורתו גם בלי קשר להצלחת הארגון. כולנו קראנו מספיק על שערוריות שכר מנהלים (בעיקר במגזר העסקי אך לא רק) כדי לחשוד בפוטנציאל שחיתות שכזה.

ובכל זאת, שכר מנהלי רוב העמותות אינו מגיע לקרסוליים של שכר מנהלי החברות המסחריות ותרומתן לחברה אינה פחותה ולעיתים קרובות אף גבוהה יותר. על כן ראוי לשאול אם ישנה דרך לתקן את תפיסתם בעיני הציבור כמנהלים פחות מוסריים. רעיון אחד, שנידון זה מכבר בעיתונות הכלכלית, הוא מצד אחד לכונן מערכת נורמות ואכיפה אשר תגביל את שכר המנהלים ומצד שני, לייצר מדד שקיפות שימחיש את ביצועיהם בכל זמן נתון. אך האם זה מספיק כדי להעריך יותר מבחינה מוסרית את המנהלים המתוגמלים? לא בטוח. ממצאי המחקר מצביעים על האפשרות כי זה לא גובה השכר הוא שמעורר את חשדנו, אלא עצם קיומו של התגמול.

אז מה עשוי בכל זאת לסייע למנהלי עמותות המתוגמלים בשכר גבוה להיתפש ראויים ומוסריים? הנה רעיון: מה אם מנהלי עמותות היו תורמים אחוזים משכרם רק כדי להגיע לגובה השכר שביקשו מלכתחילה? לצורך המחשה מוקצנת, ניקח את המנהל המוצלח מהניסוי, זה שמשלשל לכיסו 5% ונתפס פחות מוסרי מהמנהל שלקח לעצמו 1% אך גייס פחות כסף. עתה נניח, ששכרו הרשמי של המנהל המוצלח היה 10% ובסוף כל שנה הוא היה תורם חזרה לעמותה 50% משכרו, כך ששכרו הסופי עדיין היה 5% כפי שביקש אך בעיני הציבור הוא היה נתפש כנדבן. לכאורה, נראה כאילו דרוש ציבור ממש לא נבון כדי לפול בפח הזה. מצד שני, חשבו על הפסיכולוגיה שמאחורי שיטת הטיפים: אינספור שירותים (בעיקר בארה"ב) מתומחרים במחיר מחירון שאין לו משמעות, כי ממילא לאחר קבלת השירות מצופה מהלקוח לשלם אחוזים נוספים. כולם יודעים זאת מראש, אך עדיין אנשים אינם משקללים את הטיפ כאשר הם מסתכלים על מחיריהן של מנות במסעדה. בסוף כל סעודה, רובנו תמהים כל פעם מחדש איך שילמנו יותר ממה שהערכנו מלכתחילה. לכן, מנהל עמותה התורם משכרו הגבוה הוא טריק שעשוי להצליח ומדי שנה, התמיהה של הציבור תהא לגבי נדיבותו ביחס לשכר עליו הוסכם מלכתחילה.

אבל האין זה טריק מלוכלך, עבודה בעיניים? ברוב המקרים היינו צריכים להודות, שאכן, בהחלט לא ראוי להסתיר כך מידע מהציבור כדי לשפר את תדמיתו של מנהל. אבל במקרה הזה, כפי שמראים הניסויים, מידע גלוי אינו גורם לנו לנהוג באופן רציונאלי. להיפך: המחקר מצביע על העדפתינו למנהל פחות טוב, ולו בלבד שנשתכנע כי הינו אלטרואיסטי מטבעו.

מקורות

"אלטרואיזם מוכתם- כאשר עשיית טוב מוערכת גרוע יותר מלא לעשות דבר"- המאמר ב- Psychological Science
כתבה בעקבות המאמר ב- ScienceDaily ובמגזין Time

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
§ מחשבה | # השראה
- דימוי שערהומלס מקבץ נדבות. צילום: גטי אימג'ס


תגובות פייסבוק

3 תגובות על אלטרואיזם מוכתם

01
אייל

אבל הדוגמה של המנהל המוצלח, להבנתי, אינה קשורה לאלטרואיזם...איפה ההקרבה האישית פה בשכר של 55,000 דולר ואפילו 10,000 דולר? אף אחד משני המנהלים ההיפוטתים אינו אלטרואיסט, ואנא תקנו אותי אם אני טועה.
מחשבה מאוד מעניינת, בכל אופן.

02
בר חיון

בעיקרון אתה צודק: השם שנתנו החוקרים לתופעה אינו מדייק כי הם בדקו את היחס לתרחישים בהם המסייע נהנה מגמול כלשהו או מונע מאינטרס. אני חושב שהם בכל זאת הלכו על השם הזה כדי ליצור הנגדה בין סוגים שונים של תועלת לזולת- האחת בעלת אופי זולתני יותר מהשניה (באחד הניסויים הם בחנו למשל את היחס כלפי אדם שרוצה להתחיל עם מישהי ומסייע לה בעבודתה בבית קפה, בעוד נבדקים אחרים התייחסו לאותו תרחיש אך במקום בית קפה זה היה בית מחסה להומלסים. בתרחיש השני האיש דורג פחות מוסרי). ברור שסטרטאפ גם יכול להיות מועיל לאנושות. אפילו בתי קפה. אבל כדי להדגיש את הפער ביניהם החוקרים השתמשו במילה אלטרואיזם, למרות התגמול.

03
מוטי קדוש

שאני תורם למטרה מסוימת אני מעדיף לתרום ישירות למי שצריך ולא לעמותה, ככה אני חוסך את התשלום למנהלי העמותות, ו 100% מהכסף מגיע למטרה שרציתי.