דאגות לטובה

מגפת הקורונה העולמית – והיא רק דוגמה – נתנה לנו שפע של סיבות לדאגה. בנוסף לריחוק החברתי, למעבר של בתי הספר להוראה מרחוק, בבית, ולשינוי הגדול בנסיבות הנוגעות לעבודה של רבים מאיתנו, המגפה גם אילצה אותנו להתמודד עם טבעה של תופעת הדאגה: כשאיום הוא ממשי, היכן בדיוק עובר הקו בין מתן אפשרות לחרדה למשול בחיינו ובין דאגה במידה הנכונה כדי לשמור על ביטחוננו וביטחונם של יקירינו?

הסיבות לכך שאנשים מקבלים ציון גבוה בנוירוטיות עשויות להיות שונות מאוד ובעלות השלכות מנוגדות

במחקרים שנערכו בעבר, אנשים בעלי רמת נוירוטיות גבוהה, תכונת אישיות הנקשרת לחרדה, דאגה ופחד, התגלו כמי שבריאותם הגופנית פחות טובה וכמי שיש להם סיכוי גדול יותר להיות מאובחנים כבעלי הפרעות בתחום בריאות הנפש. אלא שמחקר בכתב העת Current Directions in Psychological Science מורה על כך שהסיבות לכך שאנשים מקבלים ציון גבוה בנוירוטיות עשויות להיות שונות מאוד. אכן נראה שאנשים שציון הנוירוטיות שלהם גבוה עקב תחושות כלליות של חרדה ומתח סובלים מבריאות פחות טובה, כך כותבים אלכסנדר וייס (Weiss) וחבר איגוד ה-APS איאן ג'יי דרירי (Dreary) מאוניברסיטת אדינבורו, אך אלו המדווחים על תחושות קונקרטיות יותר של פגיעוּת עשויים להיות בעלי בריאות טובה מהממוצע עקב ערנות רבה יותר לגופם.

"נוירוטיות יכולה להיות קשורה להתנהגויות המקדמות בריאות בהקשרים מסוימים, ואילו בהקשרים אחרים להתנהגויות המזיקות לבריאות, וגם להתנהגויות ניטרליות מבחינת הבריאות בהקשרים שונים", מסבירים וייס ודרירי.

החוקרים מעירים שבעוד שמחקרים מסוימים גילו ראיות לקשר בין נוירוטיות ברמה גבוהה והתנהגויות אימפולסיביות המזיקות לבריאות כמו למשל עישון, מחקרים אחרים מורים על כך שנוירוטיות גבוהה יחד עם מצפוניות ברמה גבוהה – תכונה אישיותית הקשורה לבקרה עצמית ולשליטה וכן לתכנון לטווח הארוך – עשויות להגן מפני סיכונים בריאותיים כאלו.

כדי לבדוק כיצד "נוירוטיות של מתח וחרדה" ו"נוירוטיות של דאגה ופגיעות" משפיעות על הבריאות, וייס, דרירי ועמיתיהם ניתחו נתונים שנאספו מ-321,465 משתתפים, וזאת באמצעות UK Biobank, פרויקט מחקר רפואי גדול שאסף נתונים מאנשים בגילים 40 עד 69 בין השנים 2006 ו-2015.

במחקר משנת 2017 שתוצאותיו התפרסמו בכתב העת Psychological Science, וייס ודרירי גילו שמשתתפים שדיווחו על רמות גבוהות של נוירוטיות חרדה-מתח (למשל, כאלו שענו בחיוב לשאלה "האם היית מכנה את עצמך אדם עצבני?") היו בעלי סיכוי גבוה ב-6% מהממוצע למות מכל סיבה, כולל מסרטן, מחלות לב, מחלות נשימתיות ותאונות, במהלך תקופת המחקר, בין השנים 2006 ו-2015. אנשים שהעניקו לעצמם ציון גבוה בנוירוטיות דאגה-פגיעות (למשל "האם אתה דאגן?" או "האם אתה נפגע או נעלב בקלות?"), לעומת זאת, היו בעלי סיכויים נמוכים ב-8% מהממוצע למות באותה תקופה.

בעוד שהחוקרים גילו שכל הווריאנטים הגנטיים הקשורים לרמת נוירוטיות גבוהה קשורים לסיכון מוגבר של הפרעות בבריאות הנפש, גנים הקשורים לנוירוטיות דאגה-פגיעות היו קשורים לתוצאות בריאותיות טובות יותר

וייס ודרירי גם חקרו את תרומת הגנטיקה לנוירוטיות על ידי השוואת הגנום של 270,059 משתתפים ב-UK Biobank. הבדיקה גילתה שנוירוטיות כללית, נוירוטיות חרדה-מתח ונוירוטיות דאגה-פגיעות קשורות כולן לווריאנטים גנטיים ספציפיים באזורים שונים של הגנום. בנוסף לכך, בעוד שהחוקרים גילו שכל הווריאנטים הללו הקשורים לרמת נוירוטיות גבוהה קשורים לסיכון מוגבר של הפרעות בבריאות הנפש, גנים הקשורים לנוירוטיות דאגה-פגיעות היו קשורים לתוצאות בריאותיות טובות יותר.

"הגורם המיוחד בנוירוטיות, שרכיביו קשורים להיות האדם מודאג ולתחושת פגיעות שהוא חווה... עשויים להיות קשורים לבריאות טובה יותר כיוון שהוא מקדם ערנות ביחס לבריאות", מציעים וייס ודרירי. אנשים כאלו עשויים להיות בעלי נטייה גדולה יותר לדווח על תסמינים, ולכן סביר יותר שהם יאובחנו ויקבלו טיפול בשלבים מוקדמים יותר של מחלה.

הממצאים הללו משקפים את ריבוי הפנים של הנוירוטיות, מציינים וייס ודרירי במחקרם.

"על אף שיש דרכים מעטות שבהן לאנשים יכולות להיות רמות נמוכות מאוד או גבוהות מאוד של נוירוטיות (יהיה עליהם להיות בעלי רמות גבוהות מאוד או נמוכות מאוד בכל ההיבטים), ככל שאנו מתרחקים מהקצוות הללו, יש דרכים רבות שבהן אנשים יכולים להגיע לאותו הציון", מסבירים המחברים.

אפשרי גם שלשני אנשים יהיו ציוני נוירוטיות זהים או שונים מאוד ושהם יהיו באותה רמת סיכון ביחס לבעיה בריאותית מסוימת, וזאת בשל האופן שבו סיכונים בריאותיים פועלים באורח משולב אלו עם אלו.

"כאנשי מקצוע בתחומי הרפואה או הפסיכולוגיה, או כחברים, כבני זוג או כמכרים, אנו אומרים לא פעם לאחרים שאל להם לדאוג כל כך. מבחינה רפואית, גילינו ראיות פנוטיפיות וגנטיות להיבט חיובי של הדאגה", מסכמים וייס ודרירי.

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

 תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: מיני דאגות באמנות רחוב במנהטן. תצלום: גארת זיגלר.