תורשה וסביבה נמצאות במאבק מתמיד המשפיע על ילדינו
X זמן קריאה משוער: 4 דקות
יש ויכוח אקדמי ותיק באשר לבסיס הגנטי של האינטליגנציה. בצד אחד מצוי מחנה "התורשה", המצטט כמות גדולה של מחקרים המראים על קיומו של קשר חזק בין גנים לאינטליגנציה. קבוצה זו יכולה להצביע על מחקרים משכנעים שנעשו על תאומים זהים המראים שעד הגיעם לגיל 17 הגנטיקה יכולה להסביר כ-66% מהשונות ברמת האינטליגנציה שלהם. עד כמה שאנו יכולים למדוד חכמה אצל אנשים, הדבר שאנו מודדים הוא גורם שנקבע בעיקר על ידי הסלילים הכפולים בתאים שלנו.
בעבר השני מצוי מחנה "החברה". מדענים אלו נוטים לתלות את מקור ההבדלים באינטליגנציה בגורמים סביבתיים, בין אם מדובר במספר הספרים בבית או באיכות הכיתות. הם מצטטים מחקר שמראה כי כישוריהם של ילדים בעלי רמת אינטליגנציה נמוכה יכולים להשתקם כשהם מועברים לסביבה מעשירה יותר. הגנים שלהם לא השתנו, אך ציוניהם הקוגניטיביים הרקיעו שחקים.
הדבר נראה כעמדות סותרות, תיאורים מנוגדים של המוח. עם זאת כשהמדע מספק הוכחות לשתי תאוריות מנוגדות, לרוב זהו סימן שמשהו מתוחכם יותר מתחולל. הדבר מוביל אותנו להשערת סאקר-רואו (Scarr-Rowe), רעיון שפותח על ידי סנדרה סְקאר בשנות השבעים המוקדמות של המאה הקודמת ושוחזר על ידי דייוויד רואו ב-1999. לפחות בקווים כלליים, מדובר בהשערה פשוטה: לפי השערת סקאר-רואו השפעת הגנטיקה על האינטליגנציה תלויה ברמה הסוציו-אקונומית שאליה הילד שייך. ההשפעה הגנטית נבלמת בעיקר בתנאי עוני ומחסור – למשל בית שיש בו קשיים ואין בו ספרים רבים – והיא מועצמת בסביבה מעשירה. הבדלים אלו נובעים מסיבה טראגית: כאשר ילדים גדלים בסביבה ענייה ודלה הם אינם מסוגלים לממש את הפוטנציאל הגנטי שלהם במלואו. היעדר הטיפוח מעכב את כישוריהם המולדים.
התצאות ברורות: ככל שהרמה הסוציו-אקונומית עולה, מידת השונות של ציוני האינטליגנציה המוסברת על ידי גנים גדלה פי שלושה. במקביל, השפעת הטיפוח על האינטליגנציה הולכת ופוחתת. על אף שהורים מהמעמד הגבוה עסוקים באיכות ההורות שלהם – האם עדיף לנגן בכינור או בפסנתר? האם עלי להיות "אמא נמרה" (Tiger Mom), או לחקות את ההורים הפריזאים הנינוחים? – שיקולי ההעשרה הללו הופכים לחסרי משמעות. הילדים שלהם נבלמים על ידי הגנטיקה שלהם.
מדובר בתאוריה משכנעת הנתמכת באורח משמעותי על ידי ממצאים אמפיריים. יחד עם זאת, מספר מחקרים לא הצליחו לשחזר את השערת סקאר-רואו, כולל מאמר מ-2012 שבחן 8716 זוגות תאומים בבריטניה. לחוסר העקביות עשויים להיות שני הסברים אפשריים. האחד, שהשערת סקאר-רואו שגויה, שהיא תוצר של מחקרים בעייתיים ופרסומים מוטים. האפשרות השנייה היא שחַברות שונות עשויות להגיב בדרכים מגוונות לאינטראקציה שבין מצב סוציו-אקונומי לגנטיקה. בפרט במקומות שבהם קיימת מערכת רווחה מפותחת ונדיבה – ומערכת חינוך שמרובדת פחות על פי רמות הכנסה – אפשר לראות שהשערת סקאר-רואו תקפה פחות, משום שסביבה כזו מעכבת פחות את הילדים העניים.
הבדלים חוצי-מדינה אלו מצויים במוקד מֶטה-אנליזה שביצעו אליוט טאקר-דרוֹבּ (Tucker-Drob) וטימותי בּייטס (Bates) והתפרסמה ב- Psychological Science. המדענים בחנו 14 מחקרים שהתבססו על 24,000 זוגות תאומים ואחים שהתפזרו באופן די שווה בין ארה"ב, מערב אירופה ואוסטרליה. למחקרם היה שלוש מטרות: 1. למדוד את עוצמתה של השערת סקאר-רואו בארה"ב. 2. למדוד את עוצמתה של השערת סקאר-רואו מחוץ לארה"ב, במדינות בעלות מערכת רווחה מפותחת. 3. להשוות בין נתוני המדידה שיימצאו.
הממצאים שהתגלו צריכים לדכדך כל אמריקני: אנו מעוז חוסר השוויון סוציו-אקונומי. ארצות הברית היא המדינה היחידה שבה ילדים עניים רבים גדלים בסביבה מגבילה שמונעת מהם למצות את מלוא הפוטנציאל הגנטי שלהם. הנתונים הכלכליים מהדהדים את חוסר השוויון הזה ומראים כיצד הבדלי ההזדמנויות נמשכים לאורך זמן. אף שאמריקה אוהבת להתהדר באפשרויות הניוד הסוציו-אקונומי כלפי מעלה, מדדי ההכנסות מצביעים על כך שניידות זו היא בעיקר מיתוס, כאשר רק 4% מהאנשים שנולדים בחמישון התחתון של התפלגות ההכנסות מעפילים בבגרותם לחמישון העליון. כפי שכתב מייקל הרינגטון (Harrington) ב-1962, "ההסבר היחיד לסיבה שעניים מצויים במקום שבו הם מצויים נעוצה בכך שהם עשו את הטעות ונולדו להורים הלא נכונים".
החיים אינם הוגנים. חלק מהילדים ייוולדו למשפחות עניות. חלק מהילדים יירשו גנים שיקשו עליהם להצליח. עם זאת, חובה עלינו לאפשר לכל ילד או ילדה את ההזדמנות ללמוד ולהתפתח בהתאם לכישוריהם הקוגניטיביים. עלינו להתבייש בעובדה שבאמריקה של המאה ה-21 השפעות חוסר השוויון הן כה נרחבות עד שמוחותיהם של אנשים בקצוות שונים של הקשת הסוציו-אקונומית מעוצבים על ידי כוחות כה שונים במהותם. ילדים עניים מעוצבים על ידי התמיכה שהם חסרים.
מקור:
Tucker-Drob, Elliot and Bates, Timothy. “Large cross-national differences in gene x socioeconomic status interaction on intelligence,” Psychological Science. 2015.
ג'ונה לרר הוא עיתונאי ובלוגר הכותב על פסיכולוגיה, מדעי המוח ועל הקשר בין מדעי הטבע ומדעי הרוח. הבלוג של ג'ונה לרר הוא http://www.jonahlehrer.com
המאמר מובא לכם כחלק מיוזמה שלנו, "אלכסון קלאסיק", שמביאה מדי פעם דברים שפרסמנו בעבר, חשובים במיוחד, עבור עשרות אלפי קוראינו החדשים שאולי לא הכירו את האוצרות שצברנו ושלא נס ליחם.
המאמר התפרסם לראשונה ב"אלכסון" ב-20 בינואר 2016
תגובות פייסבוק
14 תגובות על האם אינטליגנציה עוברת בתורשה?
אנשים יורשים טווח מסוים של אינטליגציה. אם התנאים אופטימליים הם יכולים להגיע לקצה העליון שלה ואם הם לא אז הם לא ממצים את הפוטנציאל שלהם. ואגב, חוקרי האינטליגנציה משני הצדדים לא אומרים שרק צד אחד משפיע. כל צד מכיר בחשיבות של הצד השני והויכוח הוא רק על ההשפעות היחסיות של גנטיקה מול תרבות.
בשפה סטטיסטית, התורשה במחקרים שנסקרים במאמר היא משתנה מנבא בעוד שהרמה הסוציו-אקונומית היא משתנה ממתן (moderator) שנמצא באינטראקציה עם המשתנה המנבא. כלומר, המודל הסטטיסטי של המחקר מניח שהסביבה אינה משפיע ישירות על האינטלגנציה אלא מתווה (condition) את כיוון ועוצמת השפעת התורשה על האינטלגנציה. למעשה, המודל הסטטיטי מניח שלתורשה תפקיד חשוב יותר מאר לסביבה כי לתורשה השפעה מובהקת על האינטלגנציה גם לאחר פיקוח על הרמה הסוציואקנומית (main effect), בעוד שהמצב ההפוך בד"כ אינו מתקיים: השפעת הסביבה על האינטלגנציה לאחר פיקוח על התורשה.
לא הבנתי היכן נוצר הקשר במאמר שבהכרח אינטלגנציה=עושר, או שפשוט הילדים שנולדו לבתים עשירים היו בעלי גב כלכלי גדול יותר ואפשרות מהירה להתעשר, בעוד העניים לא. ואין שום קשר לרמת האינטלגנציה הממוצה או הלא ממוצה.
מאמר מעניים ונהיר.
חבל לא ניתן לשתף אותו בפייסבוק..
גם בישראל המצב דומה ועצוב עד מאוד.
בס"ד
ראוי להזכיר, כי את המושג "תרבות העוני" לווה הרינגטון מהאנתרופולוג אוסקר לואיס. זה מעלה שאלה האם העוני הוא סטייה תרבותית או פגם אישיותי או שעוני הוא פשוט מחסור בכסף?
במאמר מוזכר המיתוס, כאשר למעשה הוא ניזון מהאתוס החברתי שנסוב בדרך כלל סביב כישלונות("חלק מהילדים יירשו גנים שיקשו עליהם להצליח"), היות וההצלחה מדברת בעד עצמה אין צורך במיתוס כדי להעצימה.
גם בימיו של אריסטו אנשים בני מעמד גבוה זכו להשכלה וכונו "ארטה" כלומר מצטיינים ולהם תכונות גנטיות שהיום נוכל למודדם בסוציו- מטר שנרכיב עבורם, לואיס והרינגטון לא חידשו דבר.
מעניין אותי לדעת מהו אחוז הנשים מתוך כלל "תרבות העוני", בשל העובדה שנשים קיבלו שוויון זכויות ועדיין לא הגענו ל"עמק השווה". באמריקה טורחים להבהיר עד כמה המצב לא מתוקן, אך לא רק שם חוסר השוויון בולט. מסתבר שהעלאת הדברים בפועל איננה פתרון הולם!
מפתיע שאלכסון מפרסמים פוסטים של ג'ונה לרר שפוטר מ- wired לאחר שהתגלה שפרסם ציטוטים לא נכונים בספר מדע פופולרי שלו imagine ואילץ הוצאת ספרים גדולה לעשות recall של עותקי הספר שנמכרו. ולעניינו של דבר בנוגע לאינטליגנציה וגנטיקה ולמאמר הספציפי שנסקר - זו מטה-אנליזה של מחקרים אחדים המתבססים על מחקר תאומים - זאת כשהמחקר העדכני על גנטיקה ואינטליגנציה התקדם לשיטות ישירות יותר עקב התקדמות הטכנולוגיה של ריצוף דנא בקרב אוכלוסיות גדולות. כדאי לקרוא את המחקרים של Ian Deary ושל Plomin.
קשת את קצת קשה מדי עם המאמר. גם אני סבור שטוב להזכיר את דירי ופלומין וטוב שעשית ככה אבל בסך הכל המאמר המתואר כאן מעניין. גם נכון שלרר רימה בעבר אבל זה לא אומר שיש משהו פגום במאמר הזה. לכתוב הוא יודע, רק צריך לוודא שהוא לא ממציא דברים ונראה לי שזה מה שעושים.
ויש דרך אחרת לראות זאת, גילמור. ג'ונה לרר עשה מה שעשה ובהחלט שילם את חובו לחברה (ויש אף סוברים שיותר מכך, ויש על כך ויכוח: http://www.slate.com/articles/arts/culturebox/2015/03/jon_ronson_on_jonah_lehrer_a_new_book_says_we_were_too_hard_on_the_disgraced.html
שבוודאי תשמחי לקרוא).
מעבר לכך, אנחנו מאמינים בהזדמנות שנייה שמגיעה לכל אדם, ובוודאי לאחר שהוא נענש. לרר לא הפך לשר בממשלה ואינו חורץ גורלות (וד"ל). לעצם העניין, יש בהחלט מקום למאמרים קצרים של מטה-אנליזה של מחקרים כדרך להביא דברים לידיעת הקוראים, ובעיקר אם אינם אנשי מקצוע. אנחנו מפעילים שיקול דעת וקוראים באורח ביקורתי, גם את ג'ונה לרר וגם אחרים. תודה רבה על ההפניות, ואת גם מוזמנת לפנות אליי אישית בהצעות ורעיונות, באותה רוח קולגיאלית.
תודה לגיל וליורם על ההתייחסות, אקרא בעיון את הפוסט שהמלצת יורם. בתקשור המדע ובתיווך של ספרות מדעית מקורית באמצעות ספרות העיון הפופולרית יש הסכם דמיוני בין הקוראים לכותב שבו הם סומכים עליו שיתקשר רק ממצאים מבוססים או במקרה זה ציטוטים אמיתיים. יתרה מזאת, אסור לו לטייח כשהציבור מנסה לברר את אמיתות הציטוט כפי שעשה לרר. ולעניין המאמר: החוקרים עשו יפה וערכו את הבדיקות שלהם על הנתונים הגולמיים שקיבלו מהחוקרים. אולם, נדמה לי שהממצאים לא כל כך חדשים - ישנו מחקר תאומים משנות ה-80 או ה-90, שבו השוו את האינטליגנציה לפני ואחרי האימוץ לפי המעמד הסוציואקונומי של המשפחה הביולוגית וזה של המשפחה המאמצת (אייזנדורן) . גם פה השונות הגדולה ביותר התקבלה במעמד בעלי המקצועות החפשיים, מעט פחות בשכבת הביניים והשונות הקטנה ביותר התקבלה במעמד פועלים. אבל הם לא השוו לאוכלוסיות אירופאיות.
נכון להיום רוב החוקרים טוענים שלכל היותר אפשר לשייך 5% מהאינטלגנציה לתורשה. הנה מחקר מעולה עם קרוב ל80 אלף ילדים שמדבר על על 4.8%.
https://www.nature.com/articles/ng.3869
באשר לסביבה, הנה שני מחקרים מעולים על אחים ביולוגים ועוד אחד על תאומים שאומצו בסביבה שונה ופערי הIQ בינהם הגיעו ל10-12 נקודות.
http://www.ascd.org/publications/researchbrief/v2n21/toc.aspx
https://www.nature.com/articles/ng.3869
דורון, אתה מבלבל שני דברים שונים. ה5% שמצאו אלו גנים שקשורים לאינטליגנציה זה לא מחקר על תורשה. מחקרי תאומים כמו שציינת הם אלו שיכולים לתת הערכות להשפעות היחסיות והמחקרים מראים על בערך 50% שעובר בתורשה.
תודה. רק להוסיף, שעצם העובדה שחברה מסוימת מעריכה אינטליגנציה עשוי להשפיע ישירות על הגנטיקה שלה.
בהקשר הזה נהוג להציג אנקדוטהמן המצב באירופה לפני כמה מאות שנים, יהדות לעומת נצרות: אצל היהודים, בחור הישיבה החכם ביותר נחטף על ידי גביר העיירה שגןאג לכל מחסורו ומטפח את ילדיו. כך מתרבים צאצאים חכמים בחברה היהודית. לעומת זאת, אצל הנוצרים מי שחכם הולך ונעשה כומר, ונודר פרישות, והגנים הנהדרים שלו הולכים לאבדון...
ראוי לציין שרבות מהפעמים כאשר אדם מוצא עצמו בסביבה מקשה ודלה עקב חוסר ,יכול גם עקב החוסר והקשיים דווקא להוציא מעצמו יכולות גבוהות המעידות על מימוש יכולותיו העמוקות כי ישנו הצורך והדרישה מימנו למימוש להבדיל מאדם המקבל תנאים אידיאלים נוחים וכתוצאה מימצבו הטוב אין לו שום כוח פנימי למימוש ונוצר מצב של ביננוניות חסרת מימוש וזה מצב העוני (מקווה שהנאמר מספיק קצר וקולע) ודבר נוסף שדווקא אנשים המגיעים מקשיי עוני מכאוב וסבל מוצאים מעצמם יכולות שרוב האנשים העשירים אפילו לא יודעים על קיומם נקודה למחשבה וכן זה מעיד על אינטיליגנציה גבוהה בקרב קשיי היום יותר מאצל מפונקי המאה ה21
רגוע זה המרגש החדש
אהרון בן-זאבאין ספק שהאהבה עשויה להיות סוערת, אבל בחברה המואצת שלנו, הרוגע –...
X 9 דקות
הספקטרום האוטיסטי
מסיבות חברתיות ורגשיות, מדובר בשדה מוקשים ברור. הביטוי הדו-אברי, "הספקטרום האוטיסטי" כולל בתוכו בעיות ומורכבויות לא מעטות, וכוונתי לצד הלשוני של הדברים. ראשית, הביטוי כמכלול מציג בעיה נפוצה ברמה האנליטית: הספקטרום אינו אוטיסטי, אלא שהכוונה לספקטרום המיוחס לתופעת האוטיזם, כלומר לנקודות שונות על פני ספקטרום שאליהם ממופים כמי שמאובחנים כאוטיסטים.
"ספקטרום", המילה עצמה, היא בעלת מקור לטיני: spectrum פירושו "מראה, התגלות חזותית, דימוי" כשברקע נמצא הפועל שפירושו "להביט על-". המופעים הבסיסיים של ספקטרום בלשונות המודרניות הם בתחומי הפיזיקה, הכימיה והמתמטיקה. ספקטרום האור הנראה, טווח הצבעים, הקרינה האלקטרומגנטית וכו' – בפיזיקה; ספקטרום הספיגה או הקליטה של קרינה שחומר מייצר כשהוא נחשף לאנרגיה – בכימיה; וגם במתמטיקה יש לנו ספקטרום בהקשרים שונים הנוגעים להגדרה של קבוצה רציפה, חד-ממדית, אינסופית ואולי תחומה בקצותיה, כלומר טווח. בעברית, את כל אלו אפשר לאגד ביחד בצורה סבירה באמצעות המונח "רצף". ואכן, גם בכל הנוגע לאוטיזם מדברים על "הרצף האוטיסטי" ונפוץ לשמוע בקיצור "על הרצף" וביטויים דומים.
בכך בהחלט לא תמו המורכבויות, שלא לומר הבעיות.
העיקרית שבהן אינה תחביר הצירוף "הרצף האוטיסטי", או "הספקטרום האוטיסטי" וגם לא הדיון החוץ-לשוני בשאלה מה משמעותו של רצף כזה, כיצד הוא בנוי, ומה בין הדימוי והמציאות המדידה, ככל שהיא מדידה ובת-השוואה בין בני-אדם שונים. הבעיה הלשונית הנוספת שאפשר לזהות כאן היא המונח "אוטיזם".
החל בראשית המאה ה-20, בהקשרים הנוגעים לנפש ולאחר מכן לנוירולוגיה, הופיע המונח הגרמני Autismus ומיד מקבילו הטבעי באנגלית autism. מדובר בגזירה מאוחרת מיוונית, שבה αὐτός פירושו "עצמ-" (כלומר "self"), כך ש-autism מתייחס לתופעה של הפנייה אל העצמי או ההתכנסות בַּעצמי. מבחינה נוירולוגית תשומת הלב ניתנה לתופעה שמאותרת בילדוּת ונמשכת במהלך החיים הבוגרים והמתאפיינת בשונויות בתקשורת, בהתפתחות הלשונית, בקשר העין ובחוויות חושיות. כלומר, ההערכה נעשתה ביחס ל"נורמה", שמכונה באנגלית בהקשר הזה typical, ולעומתה התופעות הקשורות לאוטיזם מכונות atypical. היסטורית, autism גם שימש לציין פתולוגיה נפשית בעלת הקשרים פסיכיאטריים, המתאפיינת במרוכזות מוחלטת בפנטזיות שבהן האדם שם עצמו במרכז ואשר נקשרו לסכיזופרניה ולאי-שפיות כללית. השימוש הזה נחשב כעת היסטורי ולא רלבנטי, והוא נעלם מהשיח העכשווי. בכל אופן, באנגלית, בהקשר הנוירולוגי שתואר כאן, נטבע הצירוף autism spectrum, כלומר הספקטרום של האוטיזם.
אני מזכיר שמוקד הדיון הקצרצר כאן הוא השאלות הלשוניות שעולות מכל המידע הזה, ובפרט בעברית.
לאחר שהתופעות הנוירולוגיות זכו להכרה וגם נודעו בציבור והיו לחלק שגרתי בשיח החברתי והתרבותי, דוברי העברית מיהרו לשמוט, במידה רבה, את המונח "אוטיזם" ולדבר על מי שהם "על הרצף" או "בספקטרום" וכדומה, לעומת "נוירו-טיפיקליים", כלומר מי שהם typical, ובמשתמע הם אמת המידה שעל פיה, עד דרך ההשוואה והשלילה, אפשר (אולי) להגדיר תופעות המצדיקות לומר שאדם נמצא "על הרצף [האוטיסטי]". וכל זה, תוך התרחקות שיטתית למדי מ"אוטיזם" ו"אוטיסט" וכו', שהספיקו לזכות לתיוג כשמות גנאי, שרבים סבורים, מאמינים ומרגישים שמוטב לכולנו להימנע מהם.
וחבל. ראשית, במצב הזה אין לנו דרך עברית טובה לציין את המצב, התופעות, האבחונים וכל מה שקשור לאוטיזם, שנותר – בקצה הסקלה האידאולוגית – מוגדר בניגוד ל"טיפיקליות" (נוירולוגית ואחרת). ושנית, לא ניצלנו את כוחה הרב של העברית המאפשרת יצירתיות וגמישות בהמצאת מילים לפי הצורך. האלמנט "עצמ-" אינו בהכרח קל לטיפול ולשימוש, אבל הוא פורה למדי: עצמי, עצמיות, עצמאות ומאז אשפוזיו של ראש הממשלה אריאל שרון גם למדנו את "עצמוני" שמציין את "ספונטני" בתחום הפיזיולוגי-רפואי, ובפרט בכל הנוגע לנשימה. אפשר היה לחשוב על "עצמנות" ל-autism ומכאן לומר על אדם שהוא "עצמני", והמילים היו לא רק עבריות אלא גם חדשות וטריות, ללא מטענים רעיוניים או תחושות שנגררות מוויכוחי עבר ומבורוּת היסטורית. יש עוצמה ב"עצמ-" (ואיני מתכוון לצליל), כפי ש"אוטונומיה" בנויה גם היא על αὐτός היווני, כך "עצמאי", "עצמוני" ו"עצמני" יכולים לדור בכפיפה אחת, ללא צורך בהגדרה על דרך השלילה, תוך מתן גוון חיובי למכלול התופעות המורכבות, החמקמקות, והראויות לכל יחס והתייחסות מצד החברה, ולכן גם מצד הלשון המשמשת את החברה.
שקיעתה של ויקיפדיה
טום סימונייטהקהילה שבנתה את האנציקלופדיה הגדולה בהיסטוריה הולכת ומתכווצת בקצב מסחרר, אף על...
X 17 דקות