חיים אותו הדבר

מהו המינימום שחברים בקהילה חייבים זה לזה? התשובה לכך קובעת אילו רשתות ביטחון חבָרות שונות מספקות לחבריהן, וכך עוזרות לעצב את מבנה החברה בכללותה. לכן חשוב ביותר שנמצא שיטה לברר מה, לכל הפחות, אנו חבים לאחרים. אפשר לעשות זאת בפשטות: עלינו לשאול האם נסכים לחיות את החיים כפי שחיים אותם מי שיש להם הכי פחות בחברה שלנו, עלינו לדמיין את עצמנו בנעליהם – ואז לנסות לברר מה כל אדם זקוק לו כדי לחיות היטב.

כדי לחיות היטב, לפחות בצורה מינימלית, על הדברים הטובים בחייו של כל אדם (כמו מערכות יחסים, הנאות, ידע, הערכה, פעילויות משמעותיות) לפצות על הקשיים, הכאבים, האובדנים והתסכולים

מעצם היותנו בני אדם, הרבה מן הדברים שלהם אנחנו זקוקים הם דומים. כולם צריכים להיות מסוגלים למלא את הצרכים הבסיסיים שלהם כמו מזון, מים ומקלט. אבל זה לא הכול. כדי לחיות היטב, לפחות בצורה מינימלית, על הדברים הטובים בחייו של כל אדם (כמו מערכות יחסים, הנאות, ידע, הערכה, פעילויות משמעותיות) לפצות על הקשיים, הכאבים, האובדנים והתסכולים. כולם גם זקוקים להזדמנויות סבירות וליכולת לממש אותן. או, לפחות, להתקרב להגשמתן.

אולם, גם להבדל בין בני האדם יש משמעות עמוקה, וההבדלים בינינו בני האדם מסבירים מדוע אין די בכך שלכולם יהיו בדיוק אותם דברים. נשים הרות, למשל, צריכות יותר מזון מאלה שאינן בהיריון. מי שאינם יכולים ללכת עשויים להזדקק לעזרה בהגעה למקומות שונים. ובמקרים מסוימים, עלינו להתחשב בהבדלים תרבותיים, פשוט כדי להבטיח שכולם יוכלו לאכול.

צוענים באירופה: חיים במינימום. תצלום: יוהאן וולטר בנץ

עלינו לשאול האם באמת נהיה מרוצים לחיות את חייהם של אחרים בחברה שלנו. ברצוני להבהיר: איני מתכוונת שיש לשאול כל אדם ישירות מה הם צריכים. הסכנה כאן היא שאנשים עלולים לטעות בנוגע לצרכים שלהם. חלקם התרגלו לתנאי עוני ולכן כבר אינם שואפים לשפר אותם. אחרים נמצאים במצב רע כל כך, שהם פשוט אינם מבינים כלל שתנאי חייהם גרועים. הרעיון הוא שמבט מן הצד על החוויה של כל אדם יעזור לנו לראות האם אותו אדם באמת זקוק לכל מה שהוא חושב שהוא זקוק לו. באותה מידה, אנו יכולים לשקול האם האדם זקוק למשאבים, הזדמנויות, כישורים וכן הלאה, דברים שהוא עצמו אינו חושב שהוא זקוק להם, אף שהצורך שלו ממשי בהחלט.

אנשים הם הגיוניים כאשר הם חסרי פניות במידה ראויה: הם אינם מעדיפים את צרכיהם של חלק מהאנשים על פני אלה של אחרים

לא כולם, כמובן, יסכימו מה דרוש כדי לחיות חיים טובים במידה מינימלית. אבל ברצוני לטעון כי אנשים חופשיים, הגיוניים ואכפתיים אמורים להסכים על כך. כדי להבין מדוע, חשוב להבין מה בעצם הופך בני אדם להגיוניים, אכפתיים וחופשיים. אנשים הם הגיוניים כאשר הם חסרי פניות במידה ראויה: הם אינם מעדיפים את צרכיהם של חלק מהאנשים על פני אלה של אחרים. אנשים הם אכפתיים כאשר הם חשים אמפתיה: הם מבינים את נסיבותיהם של אנשים אחרים, את עברם, את זווית הראייה שלהם. אנשים אכפתיים רוצים לקדם את האינטרסים של אחרים בהשוואה למשקלם באוכלוסייה]. ואנשים הם חופשיים כאשר הם מסוגלים לטעון, לתכנן ולבצע את תוכניותיהם עצמם. לאנשים חופשיים יש גם אפשרויות סבירות וכוח מיקוח.

כעת, חשבו מדעו אנשים הגיוניים, אכפתיים וחופשיים – שיש להם את כל המידע הרלוונטי – יסכימו על כך שלכולם צריכים להיות משאבים, הזדמנויות, כישורים הולמים וכן הלאה, כדי לחיות חיים טובים במידה מינימלית. אם אנחנו חסרי פניות במידה ראויה, נדאג שלאחרים תהיה אותה רמת חיים שתספק גם אותנו. אם אכפת לנו, נקבע רמת חיים שאנחנו מאמינים שהיא מספיקה לאחרים בהתחשב באינטרסים המסוימים שלהם. אם אנחנו חופשיים ואכפתיים, ויש בידינו את כל המידע הרלוונטי, לא נטעה בבואנו לשפוט האם רמת חיים מסוימת מספקת את מי שהם בעלי אינטרסים אלה.

מבחינה מסוימת, גם העניים, המדוכאים והמוחלשים ביותר יכולים לחיות חיים מצוינים ולא רק טובים במידה מינימלית

מבחינה מסוימת, גם העניים, המדוכאים והמוחלשים ביותר יכולים לחיות חיים מצוינים ולא רק טובים במידה מינימלית. כפי שהפילוסוף דן הייברן (Haybron) אומר, לעתים קרובות הגיוני לשבח את החיים אפילו כאשר הם חסרים דברים רבים שאנשים עשויים לשאוף אליהם בצדק מתוקף זכויותיהם הבסיסיות. ועם זאת, אני מתעניינת כאן במובן האחר של מה שהופך את החיים טובים במידה מינימלית – אני מעוניינת במה שאנשים יכולים לשאוף אליו בצדק כזכותם הבסיסית.

יש מי שיאכלו את זה ויש מי שיימנעו, אבל הצרכים של כולנו דומים. תצלום: שרה סרוורה

איש אינו זכאי באמת להיוולד עם המשאבים הטבעיים, המוסדות או הכלים שעמם הוא נולד. כולם היו מנסים לחיות חיים שהם טובים באורח מינימלי, לו היו מסוגלים לכך

זו ההצעה שלי: כדי לברר מה נדרש כדי לחיות חיים טובים באורח מינימלי, עלינו לנסות לאמץ את זווית הראיה של האחר על אודות חייו שלו, ולברר מה נצטרך כדי לחיות חיים כאלה. וכהגיוניים, אכפתיים וחופשיים, נקבע תנאים מספקים עבור אחרים בהתחשב באינטרסים המסוימים שלהם. יתרה מכך, אם נשים את עצמנו במקומם של אחרים בניסיון לברר מה נדרש לצרוך חיים טובים באורח מינימלי, לא נקבע סף גבוה מדי. השאלה אינה אם יחיד בר מזל יהיה מוכן להתחלף עם אדם שמסוגל לחיות חיים שהם טובים רק במידה מזערית – אלא רק אם  אדם חופשי, הגיוני ואכפתי היה מסופק לו היה חי כפי שאותו אדם חי.

כיוון שלאנשים יש רקע, מטרות, כלים ומשאבים שונים, ניתן לטעון כי תנאים שונים מתאימים למי שגדלו בנסיבות שונות (בין אם מדובר בשדות התירס של נברסקה או בשכונות העוני של העיר ניו יורק). בנוסף, מקובל לחשוב שבני אדם זכאים ליתרונות שיש להם: היות שכולם גדלו בעולם ״האמיתי״, הם אמורים לדעת למה לצפות בתמורה למאמציהם. אני חושבת שאיש אינו זכאי באמת להיוולד עם המשאבים הטבעיים, המוסדות או הכלים שעמם הוא נולד. כולם היו מנסים לחיות חיים שהם טובים באורח מינימלי, לו היו מסוגלים לכך. ולכן, בעוד שיש מי שזקוקים ליותר מאחרים, עלינו לעזור לכולם לחיות חיים טובים ולו במעט. אין פירושו שעלינו לתת לכולם בדיוק את אותם דברים – ועם זאת, אם אנו הגיוניים, אכפתיים וחופשיים – או כך לפחות אנו תופשים את עצמנו – אז אנו חייבם לעזור לכולם להשיג ולו את המינימום שיאפשר להם חיים טובים.

ניקול הסוּן (Hassoun) מלמדת פילוסופיה באוניברסיטת בירמינגהאם בניו יורק. היא מחברת הספר Globalization and Global Justice: Shrinking Distance, Expanding Obligations (משנת 2012).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: חיים בשכונת עוני בג'מייקה. תצלום: Rock Staar, ב-unsplash.com

Photo by Rock Staar on Unsplash