סקס והכלכלן

אם היה תואר "הכלכלן הסקסי ביותר בהיסטוריה", ג'ון מיינרד קיינס היה זוכה בו מעל לכל תחרות. הנביא הגדול של ההתערבות הממשלתית בשירות הקפיטליזם היה גבר כריזמטי, עם מבט ממיס לבבות, מבנה גוף גבוה ורזה ושפם אופנתי, אשר תיעד בדייקנות של טופס אקסל את מפגשיו האינטימיים עם מאות גברים ונשים. וירג'יניה וולף כינתה אותו "הגבר השרמנטי ביותר שהכרתי שאיננו אמן" וט"ס אליוט הביע חשש שהשפעתו עליו ועל תהליך הכתיבה של "ארץ הישימון" היא "מדאיגה, מסקרנת ומפחידה כאחת". האובססיה של קיינס לכבוש לבבות באה לשיאה כאשר ביטל ב-1923 את נסיעתו המתוכננת להודו כשליח מיוחד לפתרון מרד המסים בגלל שהתאהב לילה קודם ברקדנית.

על כן מתקפתו הפתאומית של ההיסטוריון והכלכלן ניל פרגוסון נגד קיינס הפתיעה רבים. פרגוסון, אשר דיבר בשבוע שעבר בכנס כלכלי בקליפורניה, אמר ש""קיינס היה הומוסקסואל ולא היו לו כוונות להביא לעולם ילדים. אנחנו לא מתים בטווח הארוך...הילדים שלנו הם ההמשך שלנו. האידיאלים הכלכליים של קיינס הם אלה שהובילו אותנו לבעיות של היום".

ההתבטאות אומללה מהרבה בחינות, והתנצלותו של פרגוסון בסוף השבוע בבלוג שלו חומקת מהדיון. האם אינטלקטואל צריך להיות הורה כדי שמורשתו תוכל להיחשב בעלת ערך לטווח הארוך? האם טובת האנושות, נניח, היא מטרה פחות לגיטימית מאשר הדאגה לעתיד ילדיך-שלך? אופייני הוא שהלחץ על פרגוסון להתנצל נוצר בעיקר בגלל הפגיעה בהומוסקסואלים, ולא בגלל התמיכה הגורפת שלו בנרטיב היהודי-נוצרי של החובה האישית להוליד.

אולם כפי שהכלכלן ג'סטין וולפרס ציין בטוויטר מייד אחר כך, אין זו הפעם הראשונה שפרגוסון תוקף את קיינס על רקע זה. כבר ב-1999 טען פרגוסון שקיינס היה "נשי... אהב לקרוא שירה... התאהב בקלות" ומעל לכל "נכנס לדיכאון במלחמת העולם הראשונה כי כל הנערים שאחריהם רדף גוייסו למלחמה".

קיינס תמיד היה מושא למתקפות מצד כלכלנים שמרניים, ומתקפות אלה בדרך כלל בוססו על התנהגות לא מוסרית כביכול. נבהיר, אם יש צורך, שקיינס היה בדיכאון כי הוא התנגד למותם החזוי של מיליוני בני אדם במלחמה, ושגם אם היה הומוסקסואל מוצהר, הוא בוודאי לא היה "נשי". למעשה, כאשר התחתן עם אחת הנשים היפות בעולם, הבלרינה לידיה לופוקובה, הנשים בקבוצת בלומסברי קיימו ישיבת אבל והמעצבת ונסה בל כתבה ביומנה, "היום איבדנו את הגבר הכי גברי והכי פנוי בלונדון". גם וירג'יניה וולף עצמה חשה קנאה לא מוסברת, שדחפה אותה לנקום בבלרינה הכובשת כאשר ביססה עליה את דמותה של רזיה ב"גברת דאלוויי".

לידיה לופוקובה עצמה, שלא נודעה כמי שמתרגשת מדי בפרשיות האהבים שלה (לשאלתו של בן זוגה אז, הרקדן פרדריק אשטון, מדוע היא עוזבת אותו השיבה: "הו פרדי, שלושת הימים הראשונים איתך היו נהדרים"), ראתה ברומן עם קיינס את "הריקוד היפה ביותר עם הפרטנר היפה ביותר שרקדתי בחיי". שר החוץ הקנדי, אחרי פגישתו עם קיינס, כתב בדו"ח שלו "אני עדיין תחת השפעה מאגית. האם הכלכלן הזה שייך בכלל למין האנושי? יש בו משהו מיתי ועל-טבעי".  הכלכלן ליונל רובינס השווה את קיינס לצ'רצ'יל. אחרים השוו אותו ליוליוס קיסר.

האם יש קשר בין תיאבונו המיני האדיר של קיינס לבין התורה הכלכלית שהגה? פרגוסון, אשר בספרו האחרון "עלייתו של הכסף" (אשר ראה אור בעברית בהוצאת "עם עובד) מייחס למערכת הבנקאית הצלחות תרבותיות אדירות, מהרנסנס האיטלקי עד המהפכה הצרפתית, נוטה לייחס לכלכלנים אחרים מניעים אישיים חבויים, הקשורים בדרך כלל בהפקרות מינית. חלק מהטענות הללו, כמו המתקפה שלו נגד הכלכלן פול קרוגמן, מעלות את הסברה שלפחות על-פי פרגוסון, כלכלה אינה מדע, היא העדפה אישית המושתתת על העדפות מיניות.

אין זו תפיסה חדשה של הכלכלה כלל ועיקר. במסה המונומנטלית שלו על פוליטיקה, אריסטו עורך השוואה מדוקדקת בין מין "לא טבעי ולא מוסרי" (מין הומוסקסואלי שאינו יכול להביא להולדה) לבין עשיית כסף "לא טבעית ולא מוסרית", (הלוואות בריבית שאינן מולידות דבר מלבד כסף לשם כסף). אפילו בתקופה היוונית שלפני הנצרות, כאשר הומוסקסואליות לא נחשבה לחטא, הפילוסופים ראו קשר מסוים בין מין אגואיסטי לבין עשיית כסף אגואיסטית. אצל דנטה, תומכי סדום והלווים בריבית מושלכים לאותו מעגל של התופת ב"הקומדיה האלוהית".

הפילוסוף הבריטי ג'רמי בנת'ם הלך בעקבותיהם והגיע למסקנה הפוכה: "מין הומוסקסואלי, ובהגדרה רחבה יותר מין שמיועד רק להנאה, אינו גורם שום נזק כלכלי. למעשה, הוא רק מיטיב עם האנושות". ומכיוון שעל-פי בנת'ם ותלמידו המפורסם ביותר, ג'ון סטיוארט מיל, המעשה הכלכלי הנכון ביותר הוא זה שיביא ל"אושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר", מין לשם הנאה הוא מעשה כלכלי אצילי, יסוד חשוב בסדר הליברלי של מטרות המדיניות הציבורית.

קיינס עצמו לא נרתע מערבוב התחומים האלה, ובצעירותו כתב: "המטרות הראשוניות של החיים הם רדיפת האהבה, רדיפת היופי ורדיפת הידע הכלכלי. מכל אלה, האהבה מעולם ולעולם נועדה להיות הראשונה".

מקורות:דיווח על המתקפה של ניל פרגוסון באתר דה מארקרההתנצלות של ניל פרגוסון בבלוג שלופרק מסדרת הטלוויזיה "עלייתו של הכסף" ששודרה בערוץ 23 ניתוח המתקפות נגד קיינס באתר אטלנטיקהשמרנים מול קיינס בראי ההיסטוריה בכתב העת "אמריקן פרוספקט" האינטלקטואל ההודי פנקג' מישרה על הגזענות של פרגוסון