דומינו ספרותי קוראים לי יאיר

רפרוף אסוציאטיבי על-פני ספרים חדשים וישנים
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

קוראים לי יאיר ואני בן עשרים ושש ואני בן יחיד ואני גר בירושלים ואני סטודנט לקולנוע ואני מדריך במוזיאון יד ושם, ויש לי אהבה של ממש בחיים, כמו האהבות שתמיד כולם חולמים עליהן, ויש לי טוסטוס שחור עם ארגז של תנובה במקום בגאז׳, כי ככה מגניב, ויש לי דירה משלי, ובכניסה אליה יש חלונות שאפשר לפתוח כדי לעשן בבית, כמו שעושים כשבורגנים וצעירים, ולמרות כל השפע הזה של החיים האלה שלי, שהם שלמים ונקיים וצלולים ומאושרים ובריאים ויציבים ושלי, ולמרות כל הטוב הזה שבהם, אני בודד כמו כלב, ובלב שלי יש עששת של ממש, רעה ואמיתית ומזיעה ועם ריח של שכול, והמוח שלי שחור מרוב תסכול ומרוב ציפייה ומרוב ציניות ומרוב חמלה ומרוב בדידות ומרוב שקרים, ואני שונא את השם שלי, בגלל שהוא מכוער ובגלל שהוא לא מתאים לי ובגלל שהוא לא מצליח להגדיר אותי או אפילו להשיק לדרך שבה אני חי ומתנהל וחושב, והייתי רוצה שיקראו לי יהונתן.
(יאיר אגמון, ״יאיר ויהונתן״, 2014)

2

"היית ילדה כשנפרדנו, והנה את מיניקה תינוק.
"שמו יאיר.
"ילד יפה.
"הוא דומה לאבא שלו. אילו היה דומה לי היה יפה יותר."
(מאיר שלו, ״יונה ונער״, 2006)

3

היא נעמדה מול הראי כדי להרוג את הזמן, וצחקה מחוסר התוחלת של ההחלטה הזו, כי הוא זה שהרג אותה, לאט-לאט, כמו על אש קטנה, פוגע ללא הרף במראית-העין שהיא כה אהבה.
״אני אוהב אותך עד קץ כל הימים,״ הוא אמר להשתקפות שלה.
״אמרתי לך כבר. אני אוהבת את רוז׳ה״, היא ענתה.
״ואני אוהב את אמא שלי, ואת המכונית שלי…
״אני לא מבינה מה הקשר״
״את אוהבת את רוז׳ה אבל את לבד,״ הוא אמר. ״את לבד עכשיו, וזה סוף שבוע. את אוכלת כאן לבד ואני מנחש ש… פעמים רבות את גם ישנה לבד. אני לא הייתי נותן לך לישון לבד. הייתי נצמד אלייך, מחבק אותך כל הלילה. הייתי מנשק אותך נשיקות קטנות בזמן שאת ישנה. רק תגידי לי כן״
(פרנסואז סאגאן, ״האם את אוהבת את ברהמס?״, 1959)

4

האמת העצובה היא שהאמת היא עצובה.
(למוני סניקט, ״בית החולים החולה״, 2001)

5

יש לי מאהב. הוא בא אלי בימי חמישי. הוא היה רוצה יותר, אבל אני לא מרשה. יהונתן הוא בן עשרים ואחת, אני בת שלושים ושלוש ואני יודעת שבסוף הוא יעזוב. הוא גם מוזיקאי. הוא מגיע בבוקר ואנחנו יושבים זה ליד זו מול הפסנתר, מזמזמים ומנגנים פרלודים של באך, מאריכים ככל יכולתנו את הזמן לפני שנלך למיטה. הוא שותה דיאט קולה ואני שותה ג׳ין וטוניק. הוא מספר לי על הבחורות שמתחילות איתו. הוא אומר שרק אותי הוא רוצה. בכל יום חמישי הוא מבקש ממני להינשא לו, ובכל יום שישי הוא מצלצל להתחנן שארשה לו לבוא לפני יום חמישי הבא. הוא שולח לי פירות מחוץ לעונה ומתנות אחרות שאינו יכול להרשות לעצמו. הוא מראה לי מכתבים של הוריו הנוזפים בו; אני בדרך כלל מסכימה עם הוריו.
(אן ביטי, ״סודות והפתעות״, 1976)

6

אני מעריצה אותך, היא אמרה, על זה שאתה לא מזייף, אתה עצמך, אתה לגמרי עצמך.
ניסיתי להיות מישהו אחר, הוא אמר, אבל לא הצלחתי לשכנע אף אחד.
(ג׳ון אפדייק, ״בק: הספר״, 1970)

 

עטיפות

מבחר מעטיפות הספרים המשתתפים בדומינו

מקורות: 1. יאיר אגמון הוא סטודנט לקולנוע יליד 1987. ״יאיר ויהונתן״, ספרו השלישי, רואה אור בימים אלה בהוצאת ״זמורה-ביתן״. 2. ״יונה ונער״ הוא ספרו השישי של מאיר שלו. הרומן, אשר ראה אור ב-2006 בהוצאת ״עם עובד״,  מביא את סיפורם המקביל של מדריך התיירים יאיר מנדלסון בירושלים של ימינו ושל נער ונערה במלחמת השחרור. ״יונה ונער״ עובד להצגה בתיאטרון גשר על ידי רועי חן ב-2011. 3. הסופרת הצרפתיה פרנסואז סאגאן התפרסמה עם פרסום הרומן הראשון בגיל 18, ומגלמת במידה רבה את הפיכתו של הסופר לכוכב תקשורת. ספריה נמכרו במיליוני עותקים במולדתה ובעולם כולו, ואהבותיה מילאו את מדורי הרכילות עד מותה בשנת 2004. ״האם את אוהבת את ברהמס?״, הרומן הרביעי שלה, ראה אור עברית ב-1960 בתרגומו של אהרן אמיר. 4. למוני סניקט הוא שם העט של הסופר האמריקאי דניאל הנדלר. הספר ״בית החולים החולה״ הוא חלק מ״סדרה של צרות״, ספרי הנוער אשר פירסמו אותו בעולם. 5. אן ביטי היא סופרת אמריקנית. סיפוריה הקצרים הביאו לה את פרס PEN למצויינות בכתיבה ופרסים ספרותיים רבים אחרים. ״סודות והפתעות״ פורסם לראשונה בשבועון ״ניו יורקר״ באוקטובר 1976.
6. סדרת הספרים ״בק״ של ג׳ון אפדייק היא אנטיתזה לסדרה הראשונה והידועה יותר של ספריו, ״שפן״. הנרי בק הוא סופר ומרצה יהודי המתמודד עם שאלות של דת, מין ומוות, ואשר עצלותו הכרונית מעניקה לו דימוי של סופר רציני, עד למועמדותו לפרס נובל לספרות. הספר הראשון בסדרה תורגם לעברית על-ידי אלי הירש בהוצאת ״זמורה-ביתן״. 

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב
§ מחשבה | # השראה
- דימוי שערריצ׳ארד מזרש (1949-), ״ללא כותרת (#704-3)״, כרומלין על פלקסיגלס. Courtesy the Artist; Fraenkel Gallery, San Francisco


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

12 תגובות על קוראים לי יאיר

02
סידונה שביט

קודם, אני מקנאה באנשים שלא מכירים אותי, ובכל זאת יכולים לבנות לקט כזה שמרגש אותי. אחר כך, אני מתפנה להודות להם על כך...

10
מאיריס

דומינו עם הקוראים (דומינו ופינג פונג)
נסיון נוסף:
"137 - שניים (הוא אומר בלבו) שניים שניים... מה הועיל הכל ואנחנו עדין שניים?
הוא חוזר למקום ששם התחיל הכל לפני לידתו שלו ולפני לידתו של העולם. עוד אין אפילו צלליות הרים ואיך אפשר לחתוך בדבר הריק?
מה הביא (הוא חושב) לכל הריבוי הזה שבסופו של דבר אדם מתהלך ושמו (רוזנברג) דבוק אליו כאילו אין כלל עולם?
172 - שמו שהוא שומע (היא אומרת יוחים) שובר את החלונות הפנימיים. הוא מחזיר את הלילה ושוב אין חילוק בינו ובין עצמו אלא שהוא רוצה למות מחמת המתיקות כמו שצליל מת אל תוך צליל אחר או כמו ששומעים אני אוהבת אותך."
(יואל הופמן, "הלב הוא קטמנדו", 2000)