זה לא בגללך

עבור מרבית בני האדם, בגידה רומנטית היא מכה אנושה מבחינה חברתית ורגשית. ״ניאוף״ במערכת יחסים רומנטית מונוגמית נתפש כמעט בכל העולם כבלתי מוסרי, וכמנבא עיקרי לגירושים. לנושא זה מוקדשים אינספור ספרים, סרטים ושירים. החל ברומן ״אות השני״ מאת נת׳ניאל הות׳ורן (משנת 1850) ועד הסרט ״קרוב יותר״ (שהיה מועמד לאוסקר בשנת 2004), הבגידה הרומנטית היא מרתקת ומטרידה.

בני זוג יודעים לזהות בגידה כשהם נתקלים בה

עם זאת, ואף שהיא נפוצה, קשה להגדיר בגידה כזו, בחלקה משום שגבולות המונוגמיה שונים מזוג לזוג. הבגידה יכולה לכלול נשיקה, סקס או אינטימיות רגשית עם מי שאינו האחר-המשמעותי שלכם. היא עשויה לכלול פלירטוט או חילופי הודעות מיניות – או משלוח תמונות מיניות לאדם אחר. המשותף לכל אלה הוא שכל האינטראקציות הרומנטיות לסוגיהן מהוות הפרה של הסכם הבלעדיות בתוך מערכת היחסים העיקרית. במילים פשוטות, בני זוג יודעים לזהות בגידה כשהם נתקלים בה.

בימים שאישה שהביאה לעולם ילד עם גבר שאינו בעלה נחשבה בוגדת בחברה כולה: "אות השני" (1861), איג מרל. תצלום: ויקיפדיה

בגידה רומנטית כואבת כל כך, גם משום שאנשים מפרשים אותה כאיום על מערכת היחסים שלהם. אנשים בטוחים שהעובדה כי בני זוגם נואפים היא אות לכך שמשהו אינו תקין, והדבר מוביל לסערה רגשית ותחושות של דחייה, קנאה ואי אמון. ישנן לכך ראיות מדעיות: כשאנשים מרגישים חוסר סיפוק או שאינם מחויבים למערכת היחסים שלהם, הם נוטים יותר לבגוד. ישנם חוקרים שכינו זאת ״מודל החסר של אי הנאמנות״, והוא עשוי לכלול גם מניעים כמו הזנחה, עימות, כעס ותאוות נקם.

בהתחשב המניעים השונים והמורכבים לקיום יחסי מין, אולי המניעים לבגידה רומנטית גם הם מגוונים יותר מכפי שנדמה?

אבל האם זה נכון תמיד? האם כל הבגידות נובעות מבעיות במערכת היחסים? מחקר שבחן את הסיבות שבגללן בדרך כלל אנשים מקיימים יחסי מין מראה כי אנשים מדווחים על מאות סיבות – 237 ליתר דיוק. סיבות נפוצות כוללות עונג ואינטימיות. אבל לעתים אנשים עושים סקס כדי לשפר את ההערכה העצמית שלהם או של האחר, כדי להרשים אחרים, כדי להרפות לחצים או כדי לקבל משרה או קידום, בגלל התערבות, כדי לצבור ניסיון מיני, כדי לבדוק את הנטייה המינית שלהם או אפילו כדי לחוש קרובים יותר לאלוהים. בהתחשב המניעים השונים והמורכבים לקיום יחסי מין, אולי המניעים לבגידה רומנטית גם הם מגוונים יותר מכפי שנדמה?

בשנת 2017 ערכתי מחקר שנועד לבדוק זאת, ביחד עם עמיתיי ג׳סטין גרסיה (Garcia) ואירן טסאפלאס (Tsapelas). גייסנו 450 צעירים (ממוצע הגילים היה 20 שנה), שבגדו לאחרונה בבני זוגם, ושאלנו אותם מה היו המניעים שלהם. מאוחר יותר שאלנו אותם מה הם עשו, אמרו והרגישו ביחד עם שותפיהם לבגידה. קצת יותר ממחצית המשתתפים היו נשים, ורובם (88 אחוזים) היו הטרוסקסואלים ולא נשואים (96 אחוזים). בשל הקושי למצוא הגדרה בינלאומית לבגידה, הנחנו לנבדקים להגדיר בעצמם מה נחשב כבגידה. כמעט כולם (94 אחוזים) אמרו שהמעשה שעשו כלל יחסי מין. אמרנו למשתתפים שהם יכולים למנות כמה גורמים שירצו.

רבות מן הסיבות שנמנו היו מבוססות על בעיות במערכות היחסים עם בני זוגם העיקריים, כפי שמודל החסר צופה. למשל, משתתפים ידווחו על היעדר אהבה או מחויבות כלפי בני זוגם, חוסר סיפוק מיני ותחושות של הזנחה וכעס. אבל, כפי שציפינו, חלק מהסיבות לבגידה עסקו יותר ביחידים עצמם ובנסיבות שלהם. אלה כללו גורמים נסיבתיים (כמו יציאה לחופשה, מתח רב או שיכרות), רצון להעצים את הערך העצמי (ניסיון להשיג מעמד חברתי, להרגיש מושכים יותר או לחוש עצמאיים) וגיוון מיני (הרצון לחוות עוד בני זוג וחוויות שונות).

חשוב לציין כי ביקשנו מהמשתתפים לדרג את חשיבותו של כל גורם כזה, והגורמים האינדיבידואלים היו לעתים קרובות חשובים יותר מן המשתנים שנבעו מבעיות במערכת היחסים. פחות ממחצית המשתתפים אמרו שהם הונעו על ידי כעס, ואילו חוסר סיפוק מיני היה הסיבה הכי פחות נפוצה בקרב נשים, ואחת לפני אחרונה בקרב הגברים. לעומת זאת, למעלה ממחצית המשתתפים אמרו כי הם בגדו כדי להעצים את הערך העצמי שלהם, ורוב המשתתפים אמרו שגורמים אקראיים דחפו אותם כך או תשוקה אישית לגיוון מיני. היו, כמובן, מי שמנו יותר מסיבה אחת בו זמנית לבגידתם, ולכן היו מי שמנו בעיות בקשר ומניעים אישיים במקביל.

כשאדם בוגד, יתכן שהסיבה לכך קשורה בו ממש באותה מידה – ואולי אפילו הרבה יותר – מכפי שהיא קשורה בבן או בת זוגו

במילים אחרות, כשאדם בוגד, יתכן שהסיבה לכך קשורה בו ממש באותה מידה – ואולי אפילו הרבה יותר – מכפי שהיא קשורה בבן או בת זוגו. אישוש לכך מצאנו גם בכך שמי שדיווחו על גורמים אקראיים/אישיים לבגידה נטו לייצר רומנים מסוג אחר, אינטימיים פחות. הם ניהלו קשרי ניאוף קצרים יותר, שהיו בהם פחות מפגשים בציבור (למשל, יציאה לארוחת ערב) ופחות אינטימיות (למשל, האמירה ״אני אוהב אותך״). הרומנים הללו כללו פחות סיפוק רגשי ומיני. אנשים אלה גם לא רצו שהבגידה שלהם תשפיע על מערכת היחסים העיקרית שלהם. הם נטו יותר לשמור אותם בסוד ולהמשיך את הקשר העיקרי שלהם לאורך זמן.

ברור שיש מי שבוגדים מסיבות שאינן אומללוּת במערכת היחסים שלהם. המחקר שלנו התמקד בעיקר בבוגרים צעירים שאינם נשואים, אבל ממצאים אלה נתמכים על ידי מחקר שכלל מדגמים אחרים. מחקר קודם שערכו שירלי גלאס (Glass) ותומאס רייט (Wright) למשל, מצא כי 56 אחוזים מהגברים ו-34 אחוזים מהנשים שקיימו יחסי מין מחוץ לנישואים תיארו את הנישואים שלהם כ״מאושרים״ או ״מאושרים מאוד״. כפי שכתבנו במאמר משנת 2020, ״לא כל הבגידות נולדו שוות״.

"החדר האדום" (1898), פליקס ואלוטון. תצלום: ויקיפדיה

ממצאים אלה סותרים את החוכמה המקובלת בנוגע לבגידות רומנטיות. ברור כי רומנים ובגידות רבים מתרחשים משום שבמערכת היחסים המקורית ישנן בעיות חמורות, והם גורמים כאב רב כל כך שהם מביאים אותה לקיצה. אבל במקרים אחרים, אם ידוע לנו כי אנשים בוגדים מסיבות שאינן קשורות למערכת היחסים שלהם, יתכן כי הבגידה לא חייבת להיתפש כאסון נורא כל כך כפי שאנו צופים שתהיה. כל מקרה של בגידה עלול להכאיב מאוד, אבל אולי לא כדאי לסיים בגללו עשרים שנות נישואים או לפרק משפחה, בעיקר אם הבגידה לא נבעה מבעיות מהותיות במערכת היחסים המקורית.

יכול להיות שההשפעות השליליות של רומנים כאלה הן, בחלקן, נבואה המגשימה את עצמה. אם אנשים בטוחים שכל בגידה היא מעשה בלתי מוסרי קיצוני, אז הם מצפים לכך שהשלכותיה יהיו חמורות מאוד. אבל אם נשנה את התפישה שלנו את הבגידה ונראה בה בעיה חמורה פחות, זוגות רבים יוכלו ללמוד לצמוח לאחר הבגידה, אפילו אם היא גורמת למצוקה זמנית (ולעתים גדולה מאוד).

בקרב זוגות ישנם לעתים קרובות קצרים בתקשורת בנוגע למונוגמיה או לבלעדיות, וישנם זוגות שכלל אינם מסכימים בשאלה אם היה ביניהם הסכם בלעדיות כלשהו

אחת הדרכים לצמצום הנזק שנגרם על ידי בגידה רומנטית, ולהבנה טובה יותר של המניעים שהולידו אותה, היא קיום שיחות גלויות יותר בין בני הזוג בנוגע למשמעות המונוגמיה, עוד לפי שמתרחשת בגידה. ממחקרים עולה כי בקרב זוגות ישנם לעתים קרובות קצרים בתקשורת בנוגע למונוגמיה או לבלעדיות, וישנם זוגות שכלל אינם מסכימים בשאלה אם היה ביניהם הסכם בלעדיות כלשהו. שיחות גלויות וכנות יותר בנוגע לגבולות של מערכת היחסים עשויות למנוע התנהגות שנתפשת כבגידה, וכך לצמצם את השפעתה. ישנם, למשל, זוגות שמסכימים לקיים ״אי-מונוגמיה בהסכמה״, שבה אינטימיות מינית או רגשית עם אנשים אחרים אינה נחשבת לפגיעה במערכת היחסים שלהם.

הבנה קפדנית יותר של הגדרות הבגידה עשויה להועיל לזוגות גם אחרי קיומו של רומן. לעתים קרובות, אנשים מתארים בגידה כטראומטית, אבל אולי היא לא חייבת להיות כזו. במקום זאת, תפישה של בגידה כגורם לחץ – אתגר קשה שיש לפתור – ולא אסון, עשויה להועיל לזוגות. ואכן, ישנם מטפלים ומומחים למערכות יחסים שטוענים כי אם אתם ובני זוגכם פתוחים וכנים בנוגע לאי-מונוגמיה, היא לא אמורה כלל להוות גורם בעייתי.

כדאי לזכור כי אנשים רבים חשים מדי פעם תשוקה כלפי אחרים, ובו זמנית עדיין אוהבים מאוד את בני זוגם. וזוהי מחשבה מנחמת

יתכן שכדאי לזכור כי בין אם אתם ובני זוגכם מקיימים מערכת יחסים מונוגמית לכל החיים ובין אם לאו, סביר שלשניכם יהיו מפעם לפעם פנטזיות רומנטיות או מיניות הנוגעות לאחרים. יתכן שלא נעים לכם לחשוב על כך בנוגע לבני זוגכם, אבל זכרו כי הרגשות הללו אינם מצביעים בהכרח על איכות הקשר שלכם. אנשים יכולים, כמובן, לשלוט במה שהם עושים בתגובה לרגשות אלה, ובמערכות יחסים רבות להגשמתם יהיו השלכות שליליות ארוכות טווח. אבל במקרים אחרים, כדאי לזכור כי אנשים רבים חשים מדי פעם תשוקה כלפי אחרים, ובו זמנית עדיין אוהבים מאוד את בני זוגם. וזוהי מחשבה מנחמת.

דילן סלטרמן (Selterman) הוא מרצה בכיר לפסיכולוגיה באוניברסיטה של מרילנד. הוא כותב את הבלוג The Resistance Hypothesis באתר Psychology Today.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: נשיקות גנובות. תצלום: איג'י גארט