חקוק על אבן ונתון לשינויים

״הפרדה גזעית כעת! הפרדה גזעית מחר! הפרדה גזעית לנצח!״ אלה היו המילים הנודעות לשימצה של ג׳ורג׳ ואלאס, זמן קצר לאחר שנבחר לתפקיד מושל אלבמה בשנת 1963. עם זאת, האיש אשר מרטין לות׳ר קינג תיאר במילים ״כנראה הגזען המסוכן ביותר באמריקה״ – שינה בסופו של דבר את דעתו.

גורמים רבים השפיעו על כך, אבל אירוע אחד היה כנראה הגורם העיקרי למטמורפוזה המוסרית שעבר ואלאס. בשנת 1972, במהלך המרוץ לנשיאות, ואלאס שרד ניסיון התנקשות שהותיר אותו משותק מן המותניים ומטה. לדברי בתו, הירי שינה את חייו, בחלקו בזכות ביקורה של יריבתו שירלי צ׳יזהולם, שלאחר מכן הייתה האישה השחורה הראשונה שרצה לנשיאות ארצות הברית. טוב ליבה של צ׳יזהולם בתקופה הקשה הביאה ריגשה את ואלאס עד דמעות, ועד מהרה דעותיו הקדומות החלו מתפוררות. הוא ביקש סליחה מן הקהילה האפרו-אמריקנית ובסופו של דבר זכה למחילה ממנהיג זכויות האדם ג׳ון לואיס, במאמר שהלה פרסם בניו יורק טיימס בשנת 1998.

כמעט על גופתו: ג'ורג' ואלס חוסם את הכניסה לאוניברסיטת אלבמה, נחוש למנוע קבלת סטודנטים שחורים (יוני 1963). תצלום: וורן לפלר, ויקיפדיה

בני אדם הם עקשנים למדי: נראה כי לעתים רחוקות בלבד אנחנו משנים את דעתנו בנושאים פוליטיים או ערכים שבהם אנו מחזיקים. נכון, אנחנו מתווכחים ומעלים טיעונים בנוגע לנושאים הללו, אבל לעתים קרובות הטיעונים שלנו מכוונים לאשש את מה שאנו כבר מאמינים בו או רוצים שיהיה אמיתי

מה היה קורה אילו ואלאס יכול היה לשנות את דעותיו ללא הטרגדיה? בני אדם הם עקשנים למדי: נראה כי לעתים רחוקות בלבד אנחנו משנים את דעתנו בנושאים פוליטיים או בנוגע לערכים שבהם אנו מחזיקים. נכון, אנחנו מתווכחים ומעלים טיעונים בנוגע לנושאים הללו, אבל לעתים קרובות הטיעונים שלנו מכוונים לאשש את מה שאנו כבר מאמינים בו או רוצים שיהיה אמיתי. עם זאת, חוויות טרנספורמטיביות הן נפוצות – והן מאירות את האופן שבו אפשר אולי לעורר במכוון תובנה מוסרית. התאהבות, הפיכה להורה, סיום טירונות, התחלת לימודים בקולג׳ או טיול תרמילים חוצה עולם הם רק דוגמאות לסוגים של חוויות שיכולות לפקוח את העיניים לערכים ולנקודות מסט אחרות. במהלך מסע מרומם של עלייה לרגל למזרח התיכון, למשל, מלקולם x היה עד ל״רוח האחדות״ בקרב מוסלמים בני מוצאות אתניים שונים, שעודדה אותו לנטוש את האידאולוגיה המבוססת על אלימות והפרדה.

חשבו גם על רבים שהתנגדו בעבר לנישואי להט״בים, כמו למשל הסנטור הרפובליקני רוברט פורטמן, ששינו את דעותיהם אחרי שאדם שאהבו יצא מהארון. פורטמן בוודאי הכיר חלק מהטיעונים המוסריים לטובת ההכרה החוקית בנישואים בין בני אותו מין, אבל הגילוי כי בנו הוא הומו היה מכריע מבחינת שינוי דעתו הדרמתי. קשרים אישיים כאלה, שחודרים את ההפשטה של הוויכוח הפוליטי, מסבירים חלקית את הסיבה לכך שהשינוי החברתי בנוגע לשוויון בנישואים היה מהיר כל כך. מאחר שמשיכה מינית לבני אותו מין נמצאת בכל שכבות הציבור, מגוון רחב של אנשים גילו שהם היכרו ואהבו הומואים ולסביות. בתוך שני עשורים בלבד, נישואים בין בני אותו מין הפכו מנושא שהמחלוקת סביבו עזה במדינות רבות לאפשרות חוקית מקובלת.

שירלי צ'יזהולם: באנושיותו ובחסד שהיא קרנה, עזרה לשנות את עמדתו המוסרית של גזען ותיק ונוקשה, ג'ורג' וואלס. תצלום: אדם קוורדן, ויקיפדיה

חוויות משנות חיים לא בהכרח הופכות תמיד אנשים לליברלים יותר (או שמרנים פחות). הפסיכולוג החברתי ג׳ונתן היידט (Haidt) תיאר בספרו The Righteous Mind (משנת 2012) כיצד עבודה בהודו במשך שלושה חודשים הכריחה אותו לצאת מתוך ״מוסר הבית״ שלו ״ולראות את היופי בקוד המוסרי המדגיש חובה, כבוד למבוגרים, שירות לקבוצה וויתור על התשוקות האישיות״. החיים בקרב בני אדם שערכיהם שונים בתכלית עזרה להפוך אותו מליברל נחוש למי שמביע בקול דעות מתונות מאוד.

חוויות רבות עוצמה אינן המרכיבים היחידים בשינוי מוסרי. בין אם בנו היה הומו או לא, פורטמן לא היה תומך בנישואים חד מיניים אלמלא היה זה מהלך המקדם הוגנות, חירות ומשפחות יציבות יותר

חוויות רבות עוצמה אינן המרכיבים היחידים בשינוי מוסרי. כדי לאמץ נקודת מבט חלופית יש צורך גם בסיבות. מלקולם x כתב על מסעו למזרח התיכון: ״מה שראיתי וחוויתי הכריח אותי לארגן מחדש את דפוסי החשיבה שבהם אחזתי קודם, ולהשליך מעלי חלק ממסקנותיי הקודמות״. בין אם בנו היה הומו או לא, פורטמן לא היה תומך בנישואים חד מיניים אלמלא היה זה מהלך המקדם הוגנות, חירות ומשפחות יציבות יותר.

ערכי מוסר וטיעונים הם חומר הבערה, אבל משהו צריך להצית אותם. חוויות אישיות משמעותיות – טרגיות או כאלה המובילות להתעלות – יכולות ליצור להבה זעירה שמציתה אש רציונלית. לעתים המרכיב המכריע הוא קשר אנושי מלא אמון וכבוד הדדי, שמקשה להתעלם מנקודות מבט חלופיות. הלהבות מאירות ומחייבות הערכה מחודשת.

מזל, בין אם הוא טוב או רע, ממלא לעתים קרובות תפקיד בהצתת השינוי המוסרי. פורטמן לא בחר בבן הומו יותר מכפי שוואלאס בחר בקליעים שריסקו את גופו. והחוויות הטרנספורמטיביות המקריות הללו מגיעות לעתים קרובות מאוחר מדי – הרבה אחרי שהערכים הקיימים של אותו אדם כבר גרמו נזק למערכות יחסים או למדיניות הציבורית.

השינוי נולד בבית: נוצרי אדוק, שמרן, רפובליקני, ובכל זאת שינה את דעתו לגבי נישואי להט"ב - הסנטור לשעבר רוברט פורטמן. תצלום: הסנאט של ארצות הברית, ויקיפדיה

לחברה ייטב, כנראה, אם כולנו נתרגל יותר בחירה ופעולה מודעת בכל הקשור להתגלויות המוסריות שלנו. לא חסרים נושאים במחלוקת שעלינו לפתור, כמו שינוי האקלים, אי השוויון בעושר, אפליה ורווחת בעלי החיים. אם נפש ידע מוסרי ונכונות כדי להיחלץ מתוך תיבות התהודה שלנו, נוכל אולי לחשוב על הצתת גפרור או שניים בכוונה, באורח אחראי ובטוח. אבל איך?

עיצוב תפישת העולם המוסרית שלנו עשוי להתרחש בצורות שונות – חלקן מסורתיות, אחרות מודרניות. ראינו כי נסיעות לחו״ל עשויות לשנות אותנו משום שהן מספקות חוויות בלתי מתווכות של צורות חיים וחשיבה אחרות. מלקום x והיידט בוודאי שמעו עוד קודם על דו קיום גזעי ועל ערכים שאינם ליברליים אבל החוויה על בשרם הייתה שונה.

יציאה מאזור הנוחות עשויה גם להוביל למערכות יחסים משנות חיים. לאה גרסס (Leah Garcés), נשיאת העמותה Mercy For Animals, נלחמה בעוז במשך עשרות שנים נגד גידול תעשייתי של בעלי חיים. בספרה Grilled: Turning Adversaries into Allies to Change the Chicken Industry (משנת 2019), היא כותבת כיצד התיידדה עם מגדל עופות שהתקשה להחזיק בעסק שלו בעודו מנסה להשתמש באדמה שירש ממשפחתו:

״כשקרייג סיפר לי את הסיפור... הרגשתי בושה. עד לאותו רגע חשבתי על הציפורים בלבד, ולא הייתה בי חמלה עבור החקלאים – עד שפגשתי אחד מהם. עד ששמעתי את סיפורו של קרייג... היה לי קל כל כך להתעלם ממנו ולראות בו מפלצת״.

המפגש הזה לא היה מקרי. גרסס עברה במתכוון לגור בג׳ורג׳יה, המדינה האמריקנית המייצרת הכי הרבה עופות, כדי להבין טוב יותר את התעשייה שהיא מתעבת. היא לא הסתפקה במחקר מרחוק. היא רצתה לחזות במו עיניה בגידול העופות התעשייתי. כתוצאה מכך, היא נטשה את נקודת המבט של ״אנחנו נגד הם״ ופיתחה הבנה למצוקות החקלאי.

הרחבת התודעה המוסרית יכולה להיעשות גם בישיבה בכורסה. מערך האזורים במוח האחראים לנדידת מחשבות ומחשבות המרוכזות בעצמי הוא רשת ברירת המחדל שלנו. בהתאם, חוקרי מוח גילו שהצמתים המרכזיים ברשת הזו פעילים פחות ומקושרים פחות אצל מי שהתמחו במדיטציה לעומת אנשים אחרים, גם במהלך המדיטציה וגם שלא בזמן התרגול

הרחבת התודעה המוסרית יכולה להיעשות גם בישיבה בכורסה. מדיטציה נועדה לפתח את היכולת להתמלא בשלווה, מודעות עצמית ונוכחות. מערך האזורים במוח האחראים לנדידת מחשבות ומחשבות המרוכזות בעצמי הוא רשת ברירת המחדל שלנו. בהתאם, חוקרי מוח גילו במחקר משנת 2011 שהצמתים המרכזיים ברשת הזו פעילים פחות ומקושרים פחות אצל מי שהתמחו במדיטציה לעומת אנשים אחרים, גם במהלך המדיטציה וגם שלא בזמן התרגול. אף שמדובר ביכולת יותר מאשר בחוויה יחידה, תרגולים עתיקים כמו מדיטציית נדיבות לב אוהבת מספקות דרך לעורר במכוון חמלה כלפי אחרים והסביבה, כפי שממליצה הפילוסופיה הבודהיסטית.

יש כמה וכמה זוויות ראייה מוסריות: הביצה, התרנגולת וגם החקלאי. תצלום: ננאד סטויקוביץ'

מה עם חומרים פסיכדליים כמו פסילוציבין (פטריות), MDMA (אקסטזי) וקטמין? כמו מדיטציה, גם חוויות פיסכדליות כנראה מספקות דרך אפשרית לשיפור מוסרי. לעתים קרובות, המשתמשים עוברים ״התפוגגות אגו״, שבמהלכה החלוקה בין העצמי לאחר מטשטשת, כך שהם חשים אחדות עם אחרים ועם היקום. בפרק של הפודקאסט שלו משנת 2021, הסופר קולמן יוז מתאר כיצד ״השנאה העצמית [שלו] התמוססה ונעלמה״ כשלקח MDMA, מה שמילא אותו בקבלה עצמית שלמה שגם גרמה לכך ״שהיה בלתי אפשרי לשנוא אדם אחר״.  אף שהחמלה העזה שחש כלפי עצמו ואחרים הייתה זמנית, היא הניבה תובנה שלא התפוגגה באשר לתכיפות שבה הוא מטיל את הפגמים וחוסר הביטחון שלו עצמו על אנשים שלא מצאו חן בעיניו.

חומרים משני תודעה משמשים מזה זמן רב כמקור לתובנות מוסריות בתרבויות שונות בעולם, והגלגולים המודרניים שלהם הופכים ליותר ויותר מקובלים, בגיבוי המחקר המדעי. באחד המחקרים, המשתתפים צרכו חומר לקראת סוף ריטריט של חמישה ימי מדיטציית קשיבוּת. מחצית מהמשתתפים קיבלו, באורח אקראי, פסילוציבין והמחצית השנייה קיבלה חומר דמה, פלסבו. החוקרים והמשתתפים לא ידעו מי קיבלו מה. ניתוח הממצאים גילה כי התפוגגות אגו, או ״מעמקים של היעדר גבולות העצמי״ נחוו במידה גבוה יותר בקרב מי שנטלו חומר פסיכדלי. אצל משתתפים אלה גם נצפתה פחות קישוריות תפקודית בין צמתים ברשת ברירת המחדל.

פילוסופים במסורות רבות – מן היוונים העתיקים ועד הסיקים – זיהו מזמן את האגו כאויב המוסר מספר אחת. כשאנו מתמקדים פחות בעצמנו אנו נפתחים יותר לרעיונות, ערכים וצרכים של אחרים

הרלוונטיות המוסרית של חוויות כאלה היא שהן נוטות למתן את האגו שלנו ולעודד אמפתיה והתפעלות. פילוסופים במסורות רבות – מן היוונים העתיקים ועד הסיקים – זיהו מזמן את האגו כאויב המוסר מספר אחת. כשאנו מתמקדים פחות בעצמנו אנו נפתחים יותר לרעיונות, ערכים וצרכים של אחרים כפי שניסח זאת חוקר המוח רונלד גריפית׳ (Griffiths) בפרק מתוך הפודקאסט Making Sense, גם חומרים פסיכדליים וגם מדיטציה יכולים לעזור לספק ״בסיס לשכתוב של ההבנה המוסרית או האתית״.

ברור כי שינוי בתפישת העולם המוסרית אינו תמיד לטובה. ישנם אנשים שמגלים פרספקטיבות חדשניות או קהילות שהופכות אותם לגזענים מוחלטים או לקנאים אידיאולוגיים. כמו חמלה, קיצוניות יכולה גם היא לנבוע מחוויות עזות ומקשרים אנושיים שמספקים תחושת משמעות ומטרה שכולנו כמהים לה נואשות.

כיצד אפשר לדעת אם שינוי התפישה בנוגע לנושאים שבמחלוקת, כמו הפלות או מיסוי על פחמן, הוא שיפור מוסרי? זו שאלה מוסרית בעצמה, ואיני מתיימר לתת לה תשובה מקיפה. עם זאת, חוויות שמקדמות חמלה והבנה הדדית נוטות לצמצם שבטיות ולהרחיב את המעגלים המוסריים שלנו, דבר שמקובל לראות בו צורה עיקרית של התקדמות מוסרית.

מדיטציה, אחת הדרכים הזמינות לנו לשינוי תפישתי. תצלום: מיטשל ג'ונס

כיוונון של המצפון המוסרי שלנו עשוי להישמע כמו מדע בדיוני, אבל הגמישות המוחית הופכת את 86 מיליארד תאי העצב בגולגולת שלכם לניתנים לשינוי. קשה יותר למוחות קשישים ללמוד תחבולות חדשות, אבל הדבר אינו בלתי אפשרי. מבוגרים שחוו שבץ יכולים לשקם את יכולת הדיבור או התנועה שלהם – ופוליטיקאים יכולים לראות עד כמה דרכם שגויה.

התודעה המוסרית אינה נוטה להשתנות בנסיבות רגילות, אבל כמו כד מפלסטיק, ניתן לעצב אותה מחדש בעזרת חום

התודעה המוסרית אינה נוטה להשתנות בנסיבות רגילות, אבל כמו כד מפלסטיק, ניתן לעצב אותה מחדש בעזרת חום. כולנו עוברים שינויים פסיכולוגיים רבים במהלך השגרתי של חיינו. ההתבגרות המינית מעניקה לנו תחומי עניין ותשוקות חדשים – וגם מצבי רוח – שנובעים משינויים כימיים ושינוי בקשרים במוח. כך גם חוויות כמו נישואים, גירושים, הולדת ילדים, אבל או משבר אמצע החיים.

ברור כי ערכי המוסר שלנו אינם חקוקים באבן, והמזל אינו הדרך היחידה לטלטל אותם. יתכן כי נוכל, בזהירות, לפעול במכוון לשינוי מוסרי של עצמנו באמצעות פרקטיקות מסורתיות ושיטות מודרניות יותר שמאפשרות לנו לבקר ולהזיז ממקומן אמונות שהן לכאורה בלתי ניתנות לשינוי.

התקווה אינה שממשלות ותאגידים ייצרו אוטופיה או יעצבו אותנו כרצונם על ידי כפיית מדיטציה או הכנסת אוקסיטוצין למים. לעומת זאת, עבור היחידים המחפשים חוכמה מוסרית או שואפים להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, חיוני מאוד לראות כי חוויות משמעותיות יכולות להיות חשובות לא פחות מהתכוונות לפתיחות מחשבתית ובחינה שקולה של טיעוני כל הצדדים.

עלינו כמובן לנהוג בזהירות, כי שינויים מוסריים יכולים להיות רגרסיביים. ככל שנבין אותם טוב יותר, כך נוכל לדחוף בעדינות לכיוונים הנכונים באמצעות החלטות שלנו עצמו – מטיפוח פרקטיקות של חשיבה לעומק ועד התיידדות עם אויבינו. הבחירה לעזוב את אזור הנוחות המוסרי יכולה להיות מפחידה, אבל היא טובה יותר מהיתקלות פתע בתובנה בעקבות טרגדיה או הגעה אליה במועד מאוחר מדי. במקום לחכות לאירוע בלתי צפוי שיפקח את עינינו לנקודת מבט אחרת, אנו יכולים לבחור לראות קצת יותר בבהירות.

ג׳ושוע מיי הוא מלמד פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטה של אלבמה בבירמינגהם, ארה״ב. הוא מחבר הספרים Regard for Reason in the Moral Mind (משנת 2018) ו- Neuroethics (משנת 2023). הוא כותב על מחלוקות בתחום המוסר ועל המדע הקוגניטיבי של השינוי החברתי.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: ילדה שחורה נתנה את התצלום שלה למושל אלבמה הגזען לשעבר ג'ורג' ואלאס, והוא שמר על התצלום במשרדו שנים רבות. תצלום: ג'ואן ראת, בוסטון גלוב, אימג'בנק / גטי ישראל