יופי עולה מן החולות

בשנת 1979, מעט לפני הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, ארכאולוג שהתקשה להותיר חותם זכה לתגלית מדהימה. הוא מצא ערימות ענקיות של זהב בקברים של נוודים בצפון אפגניסטן.

הקברים היו בני יותר מ-4000 שנה, מהאלף השני והשלישי לפני הספירה. התגלית הגדירה רגע מכריע בחייו של הארכאולוג, ויקטור סריאנידי (Sarianidi), שמאמציו המתמידים, על פני שלושים שנה, עזרו לנו ללמוד על ציוויליזציית הנהר החמישית בעולם הקדום. הציוויליזציה האדירה והפחות ידועה הזאת מכונה ציוויליזציית אוקסוס (Oxus). בברית המועצות לשעבר היא כונתה "המכלול הארכאולוגי של בקטריה-מרגיאנה" (Bactria-Margiana).

שמה של הציוויליזציה ניתן לה על שם נהר האוקסוס, שמוכר גם בשם אמו דאריה (Amu Darya). הנהר זורם דרך אוזבקיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן וצפון אפגניסטן. היוונים הקדומים כינו את האזור לאורך נהר האוקסוס בשם "בַּקְטְריָה".

מי היו האנשים המסתוריים שהקימו את הציוויליזציה הזאת, שנשכחה מזמן? איך נראתה התרבות שלהם? כיצד הם השפיעו על העולם? מה הביא לסופם?

מי היו האנשים המסתוריים שהקימו את הציוויליזציה הזאת, שנשכחה מזמן? איך נראתה התרבות שלהם? כיצד הם השפיעו על העולם? מה הביא לסופם?

כל השאלות הללו חשובות, אך ראשית יש לומר דברים אחדים על המאמצים האדירים שהשקיע סריאנידי כדי לגלות את הציוויליזציה הזאת.

תגלית אדירה בטורקמניסטן: חפירות גונור דפה שחשפו את הציוויליזציה של אוקסוס. תצלום: דייוויד סטנלי, ויקיפדיה

גילוי ציוויליזציה אבודה

בשנת 1965, חקלאים ליד הכפר טפה פולול (Tepe Fullol) בצפון אפגניסטן גילו קבר ומצאו בו עשרים כלים מזהב ומכסף. התגלית עוררה את סקרנותו של סריאנידי, ארכאולוג סובייטי. סריאנידי נולד בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, כבן למשפחה יוונית. הוא לא יכול היה להכשיר עצמו כמשפטן בגלל שבתקופת המשטר של סטלין הוא נחשב ל"אאוטסיידר". כך קרה שהוא נאלץ ללמוד היסטוריה. בברית המועצות, לימודי ההיסטוריה היו מושפעים מאוד מהפוליטיקה של המשטר, וסריאנידי סירב להצטרף למפלגה הקומוניסטית, ולכן הוא עזב את לימודי ההיסטוריה ופנה לארכאולוגיה.

העבודה הקשה שהוא השקיע השתלמה, והוא קיבל עבודה במכון לארכאולוגיה במוסקבה. בשנות החמישים, במהלך מסע למדבר קרה-קום (Kara-Kum) בטורקמניסטן, הוא הבחין בתלים יוצאי דופן, והשתכנע שלפניו עיר אבודה.

כשאיכרים אפגאנים סיפרו לסריאנידי שהם מצאו משהו, הוא התחיל לחפור באתרים שונים באפגניסטן ובטורקמניסטן. סריאנידי התלהב מממצאיו: חרסים באתרים שהוא חפר נראו כמו חרסים מתרבות בקטריה. עד מהרה, הוא חשף את העיר הגדולה ביותר של ציוויליזיציית אוקסוס, שהייתה גם התגלית הגדולה ביותר שלו עד אז, ה-גונור דפה (Gonur Depe), שמכונה בשם גונור, וממוקמת בטורקמניסטן.

גילוי תכשיטים ברמה גבוהה וכן חרסים מעודנים שכנע את סריאנידי שהוא גילה ציוויליזציה אבודה

גילוי תכשיטים ברמה גבוהה וכן חרסים מעודנים שכנע את סריאנידי שהוא גילה ציוויליזציה אבודה. אך היות שבאותם ימים המלחמה הקרה הייתה בשיאה, הידיעות על הגילוי הגיעו בקושי למספר כתבי עת רוסיים בתחום הארכאולוגיה והלשונות הקדומות.

ציוויליזציית אוקסוס: גביע זהב עם ציפורים סביב-סביב לשפה (בין האלף השלישי לאלף השני לפנה"ס), מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק. תצלום: ויקיפדיה

מי היו אנשי ציוויליזיציית אוקסוס?

העדות הקדומה ביותר ליישוב באוקסוס היא מסביבות שנת 7200 לפני הספירה, למרגלות הרי קופט דאג (Kopet Dag). הישוב נבנה מלבני בוץ. המתיישבים היו תערובת של איכרים מאנטוליה וציידים-לקטים מקומיים. יש ראיות לביות של בעלי חיים כגון עזים וכבשים, וכן סימנים לגידול חיטה ושעורה.

האזור נכנס לעידן הנחושת בסביבות שנת 4000 לפני הספירה, והעידן נמשך עד 2800 לפני הספירה. את הראיות הטובות ביותר לכלי נחושת אפשר למצוא באתרים נמזגה דפה, אילגינלי דפה ואלטין דפה (Namazga Depe, Ilgynly Depe, Altyn Depe).

בתקופה האמורה, האוכלוסייה באזור גדלה. הארכאולוגים סבורים שבסביבות שנת 3000 לפני הספירה התרחש פיצול תרבותי ובאזור התגבשו שני שבטים נבדלים. סגנון החרסים השונה, האחד צבעוני יותר והאחר מאופק יותר, תומך בתאוריה הזאת.

בסביבות 2000-2400 לפני הספירה, אנשי האוקסוס בנו ערים שלא נפלו מאלו שהוקמו על גדות נהר האינדוס, באיראן, במסופוטמיה ובמצרים

עד מהרה, התרבות התרחבה, כפי שהדבר ניכר מעליית שהר-אי סוח'טה (Shahr-i Sokhta) עיר על גדת נהר הלמנד (Helmand) באפגניסטן. התקופה הזאת בתולדות הציוויליזציה של אוקסוס מכונה במחקר "עידן הרגיונליזציה". בתקופה הברונזה, אנשים התגוררו בערים. בסביבות 2000-2400 לפני הספירה, אנשי האוקסוס בנו ערים שלא נפלו מאלו שהוקמו על גדות נהר האינדוס, באיראן, במסופוטמיה ובמצרים. גונור, על גדות נהר המורגב (Murghab) בדרום טורקמניסטן, הייתה היישוב הגדול והחשוב ביותר.

מי היו בני הציוויליזציה של האוקסוס? האם הם היו קשורים להודו-אירופים בערבות הגדולות?

מאז התגלו שרידי הציוויליזציה של האוקסוס, השאלה הזאת הייתה מקור למחלוקת מתמשכת. ארכאולוגים ובלשנים מאמינים שאוקסוס הייתה תרבות נפרדת ביחס לעמים אחרים שחיו בסטפות (הערבות הגדולות של מרכז אסיה).

בני אדם שהגיעו למקום במהלך העידן הנאוליתי ותקופת האבן החדשה בנו אותו. והדבר אירע זמן רב לפני שההגירות ההודו-אירופיות עיצבו את החברות ברחבי אירו-אסיה בתקופת הברונזה. אנשים שחיו באוקסוס לא דיברו שפה מהמשפחה ההודו-אירופית. עד כה, התגלה לנו חותם אחד בלבד, המרמז על כך שהייתה להם מערכת כתב בדומה לתרבויות בעמק האינדוס, במסופוטמיה, במצרים ובתרבות העילמית.

בני אדם לא החלו לכתוב כיוון שהם התעניינו בספרות ובשירה, אלא כי היה עליהם לסחור אלו עם אלו. תושבי האוקסוס לא היו חריגים מהבחינה הזאת: הם היו חלק מרשת הסחר העולמית של תקופת הברונזה.

עם מי הם סחרו?

כלכלה, אמנות ותרבות

כמו בני תקופתם, בני אוקסוס הגיעו לרמה גבוהה בתחומי החקלאות וההשקיה. הם סחרו עם עילם ועם ג'ירופט (Jiroft) באיראן, עם עמק האינדוס בהודו, עם סין ועם מסופוטמיה. באלטין דפה נמצאו שתי עגלות דו-גלגליות שתוארכו לשנת 3000 לפני הספירה. מדובר בראיה הקדומה ביותר לתחבורה עם גלגלים במרכז אסיה. העגלות הרתומות לשוורים הובילו אבנים יקרות למחצה, כלי קרמיקה ותכשיטים לצורכי מסחר.

תושבי האוקסוס היו חרשי מתכת מיומנים. הם השתמשו בבדיל, זהב וכסף כדי ליצור תכשיטים מתוחכמים. פריטים שנמצאו באוקסוס מאופיינים בעיצוב גאומטרי ייחודי, וכן בייצוגים של יצורים מיתיים.

דמות פחות ידוע, דמוית מפלצת, הייתה יצור בעל ראש של נשר. המוטיב הזה שימש בעיצובים מקוריים רבים, כמו ידיות של גרזנים ומדליונים

דמות פחות ידוע, דמוית מפלצת, הייתה יצור בעל ראש של נשר. המוטיב הזה שימש בעיצובים מקוריים רבים, כמו ידיות של גרזנים ומדליונים.

הדמות המוכרת ביותר מאוקסוס היא "הנסיכה הבקטרית" (ראו בתצלום). היא ייצגה אלת פריון, אלמנט נפוץ בתרבויות של תקופת הברונזה. אומני האוקסוס יצרו את הצלמית מאבן גיר, כלורית וחומר. היא נראית יושבת, לבושה שמלה גדולה וחובשת מין כיסוי ראש שמתמזג עם ראשה. בערים שונות של אוקסוס, מצאנו פסלים של אותה "נסיכה בקטרית". הדבר מראה שהיא הייתה חשובה לאנשים. סביר שהיא הייתה גם קשורה לעיבוד האדמה וליבול שופע.

פסלון של "הנסיכה הבקטרית", בין האלף השלישי לאלף השני לפנה"ס, מוזיאון הלובר, פריס. תצלום: ראמה וצלם נוסף, ויקיפדיה

הסגידה לאלוהות נשית הייתה נפוצה באוקסוס. אנשים באזור החזיקו גם צלמיות רבות של ראשי פר, המעידות על כך שהם כיבדו את הפר, כמו אנשי מסופוטמיה ואנשי עמק האינדוס. פרים היו אלמנט בלתי נפרד מהחברות החקלאיות של עידן הברונזה.

אנשי אוקסוס יצרו פסלים ייחודיים רבים. אחד מהם הוא דמות כמו-אנושית עם שמלה רחבה וקשקשים כמו של נחש על הגוף ועל הפנים המצולקות. האליל המעניין הזה התגלה בסטפות של רוסיה, במפרץ הפרסי וגם בעמק האינדוס. אף כי קשה לקבוע מה מייצגת הדמות, גילוי האליל במקומות כה רחוקים אלו מאלו מראה כי אנשי אוקסוס השפיעו על מי שהם סחרו איתם. בני אוקסוס היו מוכשרים והרפתקנים וסיכנו את חייהם כדי להקים רשת מסחר גלובלית. אבל כיצד נראו חייהם?

סגנון החיים של ציוויליזציה אבודה

כיצד נוכל לגלות את סגנון החיים של עמים שלא הותירו כל תיעוד כתוב, פרט לחותמת מסחרית אחת? המשימה אכן מאתגרת, אך עריהם של בני אוקסוס יכולות לתת לנו כמה מושגים בסיסיים.

הארכאולוגים זיהו את גונור כבירה של הציוויליזציה של אוקסוס. היה בה ארמון עצום, שהיה מושב השלטון. מתחם גדול של מקדש נמצא במקום אף הוא. גונור הייתה עיר מבוצרת. ערים אחרות בנויות בתבנית דומה.

התבנית הכוללת הזאת מראה שאפשר להשוות את הערים של בני האוקסוס לערים במסופוטמיה כגון אור, אורוק וארידו (Eridu). מחוץ לעיר היו בקתות העשויות מלבני בוץ. החוקרים סבורים שמשמעות הדבר היא שאיכרים התגוררו מחוץ לחומות העיר, בעוד שהמערכת המנהלית של העיר הייתה בתוך החומות.

שפע כלי הזהב, הברונזה והכסף שנמצאו מעיד על כך שהאריסטוקרטיה של בני האוקסוס חייתה חיים של פאר, בדומה למקבילות שלה בתקופת הברונזה ברחבי המזרח התיכון

שפע כלי הזהב, הברונזה והכסף שנמצאו מעיד על כך שהאריסטוקרטיה של בני האוקסוס חייתה חיים של פאר, בדומה למקבילות שלה בתקופת הברונזה ברחבי המזרח התיכון. קברים אחדים מעידים על כך שאנשים קברו את מתיהם. גילוי של מרכבות קבורה בדמות סוסים, סוג של ריטואל קבורה, הוא חידה מעניינת. עמים הודו-אירופיים מתרבות הסינתסטה (Sinthasta) נהגו לא פעם לקבור את מתיהם בדרך הזאת. אלא שהקברים באוקסוס קדומים במאה וחמישים שנה לעומת קברי תרבות הסינתסטה. הממצא הזה קורא תיגר על התפישה המקובלת, שלפיה העמים ההודו-אירופים היו היחידים שהקריבו סוסים בטקסי קבורה. המנהג היה נפוץ באסיה המרכזית ולא היה מיוחד לתרבויות הודו-אירופיות.

תרבות אוקסוס הייתה חברה מתוחכמת מתקופת הברונזה, ובכל זאת היסטוריונים ממעטים לדבר עליה. ובסופו של דבר, גם עליה הקיץ הקץ. מה גרם לכך?

ציוויליזציית אוקסוס: ראש גרזן עם ראשי נשרים, שדים וחיות אחרות. Bactria-Margiana Archaeological Complex, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק. תצלום: ויקיפדיה

סופו של עידן

בניגוד לקריסה המוכרת מתקופת הברונזה באזור הים התיכון, קריסה שנחקרה היטב, הסיבות לסופה של תרבות אוקסוס נותרו עלומות. אין בידינו סימנים למלחמה בהיקף גדול או לכיבוש. הארכאולוגים מאמינים שערי אוקסוס ננטשו בשל הגירה של עמים הודו-איראניים מהסטפות. האם ההודו-איראנים כבשו את הערים? קשה לקבוע, כיוון שבין שתי האוכלוסיות, שתי התרבויות, התקיימו יחסי מסחר במשך מאות שנים.

תרבויות מרכז אסיה זוכות לא פעם להתעלמות מצד ההיסטוריונים שנוטים לראות בהן תרבויות של לוחמים רכובים קשוחים ותו לא. אלא שהאזור העצום הזה הוא בעל היסטוריה ייחודית ומורכבת, ובו צמחה התרבות המורכבת, המעודנת והמשוכללת של בני אוקסוס

יתכן שרועים הודו-איראניים התערבבו עם תושבי אוקסוס המקומיים, וכך נוצרו תרבויות וציוויליזציות חדשות. האנשים המקוריים שחיו באזור אוקסוס ככל הנראה עברו דרומה להודו ולאיראן. לאחר נטישת הערים, הן קרסו.

במהלך הפלישה הפרסית האח'מנית לאזור, בקטריה נודעה בזכות תושביה בעלי הנטייה הצבאית ורוח הלחימה העזה שלהם. הללו גויסו לצבא הפרסי, וזאת הייתה גם הפעם הראשונה שהמונח "בקטריה" שימש בתעודות רשמיות.

מאוחר יותר, אלכסנדר הגדול נתקל בהתנגדות עזה באזור, אך הוא הקים בסיס איתן בבקטריה. הוא הקים את העיר אלכסנדריה אסכאטה (Alexandria Eschate), שפירוש שמה הוא "אלכסנדריה מעבֶר", העיר הצפונית ביותר באימפריה שלו. במהלך השלטון היווני, ציוויליזציות מרכז אסיאתיות המשיכו להתפתח. מאוחר יותר, אימפריית האן הסינית כבשה את אלכסנדריה אסכטה.

תרבויות מרכז אסיה זוכות לא פעם להתעלמות מצד ההיסטוריונים שנוטים לראות בהן תרבויות של לוחמים רכובים קשוחים ותו לא. אלא שהאזור העצום הזה הוא בעל היסטוריה ייחודית ומורכבת, ובו צמחה התרבות המורכבת, המעודנת והמשוכללת של בני אוקסוס. ציוויליזציות שקמו אחריה המשיכו לסחור עם בני אוקסוס, תוך יצירת נתיב סחר בינלאומי שקדם בהרבה לדרך המשי של ימי קדם, הדרך שחיברה בין סין במזרח הרחוק ודרום אירופה, דרך הודו והמזרח התיכון.

פרדיפ דסגופטה (Pradeep Dasgupta) הוא מהנדס בהכשרתו, העוסק בתולדות המדע, בהיסטוריה ובתרבויות עתיקות. המאמר המקורי הופיע כאן.