לא הזמן זורם

בעודכם קוראים את המאמר הזה, ייראה לכם שהזמן חולף. ברגע זה, אתם קוראים את המילים האלו, אך כעת אתם קוראים את אלו. מה שהיה נוכח רק לפני רגע נראה כאילו כבר החליק אל העבר. אתם תישאו איתכם את התחושה הזאת – בעוד חפצים משתנים וזזים, בעוד מחשבות רצות לכם בראש, בעוד רגשות גואים ושוככים – עד שתירדמו הלילה. הרקליטוס חשב שהזמן הוא כמו נהר: "הכול זורם ודבר אינו עומד במקום; הכול מפנה מקומו ושום דבר אינו נותר קבוע". דומה שחוויית העולם שלנו תומכת בכך. התחושה היא בהחלט שהזמן סוחף אותנו איתו. יחד עם זאת, פיזיקאים ופילוסופים יאמרו לכם שהרקליטוס טעה. הזמן, כך הם אומרים, בעצם אינו חולף. בספרו "סדר הזמן" (משנת 2018), הפיזיקאי התאורטי קרלו רובלי (Rovelli) כותב:

"מה יכול להיות אוניברסלי וברור יותר מהזרימה הזאת?
ועם זאת, הדברים מעט יותר מסובכים. המציאות לעתים קרובות שונה מאוד ממה שהיא נראית. כדור הארץ נראה שטוח אבל הוא למעשה בצורת כדור. השמש נראית כחגה בשמיים בעוד שהאמת היא שאנחנו סובבים על צירנו. גם מבנה הזמן אינו כפי שהוא נראה: הוא שונה מהזרימה האחידה והאוניברסלית הזאת".

מה שמאחד פיזיקאים ופילוסופים הוא דחייה של הרעיון שלפיו יש "עכשיו", רגע הווה, שנע מן העבר אל העתיד. אם אכן כך הדבר, והזמן אינו נע באמת, אנו נותרים עם השאלה: מדוע נדמה שהוא חולף?

אם כך, מהו המבנה האמיתי של הזמן? ובכן, זה מסובך. יש החושבים שהזמן דומה לחלל: העבר, ההווה והעתיד כולם מקומות אמיתיים במידה זהה. אחרים, כמו רובלי, חושבים שהזמן נובע ישירות מחוקי התרמודינמיקה ומכניקת הקוונטים. לפיזיקאים ולפילוסופים עשויות להיות גישות שונות למבנה הזמן, אבל מה שמאחד ביניהם הוא דחייה של הרעיון שלפיו יש "עכשיו", רגע הווה, שנע מן העבר אל העתיד. אם אכן כך הדבר, והזמן אינו נע באמת, אנו נותרים עם השאלה: מדוע נדמה שהוא חולף? לעולם לא היינו טועים לחשוב שנהר קפוא למעשה זורם, כך שאם דבר אינו זורם והכול עומד במקום, מדוע נדמה  כאילו הזמן רץ וחולף?

אולי זאת רק אשליה. החושים שלנו אומרים לנו שהזמן חולף, אבל אנו קולטים משהו שאינו באמת שם. לראות אשליה משמעותו לראות אופן שבו העולם היה יכול להיות, אך אינו: כדור הארץ נראה שטוח בעוד שהוא למעשה עגול; אשליות אופטיות יכולות לגרום לקווים זהים להיראות באורכים שונים. האשליות הללו מציגות אפשרויות ממשיות – קל למצוא מקומות בעולם שבהם אתם יכולים לחוות משהו שטוח שאינו אשליה, או לחוות קו  אחד שאכן היה ארוך יותר מקו אחר. אך אם רובלי ואחרים אכן צודקים, אין שום מקום שהייתם יכולים ללכת אליו כדי לחוות את זרימת הזמן שהרקליטוס דיבר עליה. זו אינה אפשרות ממשית. כפי שהעולם אינו מאורגן כך שאדם יכול להזות על מעגל ריבועי, העולם אינו מאורגן כך שמתאפשרת האשליה שהזמן חולף. אז אם זרימת הזמן אינה אשליה, מה היא?

שעון שמש: אנחנו מייצגים את מנין יחידות הזמן, אבל לא פותרים את אשליית הזמן החולף ותעתועיו. תצלום: Jo Zimny Photos

פילוסופים מסוימים אומרים שנראה שהזמן חולף בשל האופן שבו אנו תופשים שינוי. הם טוענים שחפצים נעים נראים "דינמיים", ושאנו טועים לחשוב שהדינמיות הזאת היא זמן שחולף. כדי להבין את דבריהם, דמיינו סרט שבו כל פריים מוקרן במשך שתי שניות תמימות. הייתם רואים סדרה של סצנות סטטיות עם אנשים וחפצים במצבים שונים במידה קטנה. קודם האגרוף של ג'קי צ'אן כאן, ולאחר מכן הוא שם ולאחר מכן הוא במגע עם פניו של מישהו. על אף שהיה זה ברור שכל תמונה מראה את השחקן במצב מעט שונה, לא הייתם רואים אותו זז. כעת, דמיינו שאתם רואים את הפריימים הללו במהירות שבה הם מוקרנים באולם קולנוע: 24 פריימים בשנייה. לפתע פתאום, נעלמת התחושה שאתם מביטים בסדרה של סצנות סטטיות, ואינכם יכולים לראות היכן מסתיים פריים אחד והיכן מתחיל הפריים הבא. האגרוף של צ'אן כבר לא פשוט שם, ואז שם ואז שם; כעת הוא נראה כמי שמכה מישהו באגרופו. אתם מביטים בדיוק באותה סדרה של פריימים סטטיים, הן במקרה האיטי והן במקרה המהיר. אך ה"דינמיות" הזורמת שאתם רואים בקולנוע היא תכונה שנוספת באמצעות המערכת החושית שלכם.

חלונות במוזיאון הלובר בפריס: מה בין פריימים, הנעת המבט, תנועה וזמן? תצלום: Felip1

מה הקשר בין זה ובין העובדה שנראה שהזמן חולף? מערכות החושים שלנו לא רק מוסיפות מראה דינמי לדברים שאנחנו רואים בסרטים, אלא גם לדברים שאנחנו רואים בעולם הממשי. שינוי בעולם נראה כזורם באורח חלק כיוון שמערכות החושים שלנו ממירות חפצים נעים באותו האופן שבו הן ממירות פריימים סטטיים של ג'קי צ'אן: הן כופות עליהם דינמיות שאין להם. כיוון שאיננו מכירים בכך שמדובר בתוצר של מוחנו ולא בתכונה של המציאות, פיתחנו אמונה שלפיה העולם דינמי, והזמן באמת זורם. בכל אופן, זאת אחת התאוריות.

אף כי מחשבות אצות בראשנו מהרגע שאנו מתעוררים ועד לרגע שבו אנו ישנים, איננו חווים השתנות של מחשבות אינדיבידואליות באותו האופן שבו אנו תופשים שינויים בחפצים

אך מה לגבי אותם רגעים שבהם איננו קולטים תנועה? החדר שאתם נמצאים בו כעת עשוי להיות דומם לחלוטין, ועם זאת נראה שהזמן זורם ללא הרף. במקרים כאלו, יכול להיות מפתה מבחינתנו לומר שהדבר בכל זאת חולף – שהעולם נראה דינמי – כיוון שאנו ממשיכים לחוות את המחשבות שלנו משתנות בדיוק כפי שאנו חווים את השתנות החפצים בעולם. יחד עם זאת, אף כי מחשבות אצות בראשנו מהרגע שאנו מתעוררים ועד לרגע שבו אנו ישנים, איננו חווים השתנות של מחשבות אינדיבידואליות באותו האופן שבו אנו תופשים שינויים בחפצים. לחשוב מחשבה אינו דומה להתבוננות בגלידה נמסה, או בזיקית המשנה צבעיה. כניסוי, נסו לחשוב מחשבה בודדת – תוודאו היטב שאינכם חושבים בטעות שתי מחשבות. החזיקו אותה בדעתכם, הביטו בה ובדקו האם היא משתנה. אני מניח שהתרגיל קשה לכם. מחשבות מקפצות מפה לשם, וקשה לדעת היכן מסתיימת אחת ומתחילה אחרת. חוויית החשיבה כלל אינה דומה לחוויה שבה אנו רואים אובייקטים שמשתנים. המחשבות הפנימיות שלנו אינן מסבירות מדוע עדיין נראה שהזמן חולף אפילו כשאיננו קולטים הבדלים בעולם. בסופו של דבר, הפנייה לתפישות השינוי שלנו כדי להסביר את תחושת הזרימה של הזמן עלולה להתגלות כגישה לא מאוד מבטיחה. משהו אחר מתרחש כאן.

הטיעון שלעיל, לפיו הזמן הזורם הוא אשליה, או תוצאה של האופן שבו אנו חווים אובייקטים בהשתנותם – פונה לתפישתנו את העולם כדי להסביר מדוע נדמה שהזמן חולף. אנו רואים, מריחים, שומעים וממששים דברים זזים ומשתנים, אך אולי תחושת הזמן החולף אינה קשורה לחווייתנו החושית ביחס לעולם. אנחנו גם מרגישים כאב בגופנו; אנחנו מרגישים רגשות, אינטואיציות וכמיהות. המילה החשובה כאן היא "מרגישים". במקרים הללו, איננו קולטים את העולם החיצון. החוויות הלא-חושיות הללו כוללות הרגשה שאנו עושים דברים, שאנחנו גורמים לשינויים בעולם: אנחנו מרגישים את עצמנו הולכים ורצים, פותחים דלתות ונוגעים במסכים, מדברים ומקשיבים. אני חושב שהזמן החולף הוא תוצאה של האופן שבו אנו חווים את השינויים שאנחנו עושים בחיינו היומיומיים.

כשאתם מושיטים את היד לספל הקפה ונעמדים ליד שולחן העבודה שלכם, יש לכם תחושה שאתם גורמים לגופכם לנוע. באורח דומה, אתם חווים את עצמכם כגורמים וכבעלים של רוב תנועות הגוף שאתם מבצעים

כשאתם מושיטים את היד לספל הקפה ונעמדים ליד שולחן העבודה שלכם, יש לכם תחושה שאתם גורמים לגופכם לנוע. באורח דומה, אתם חווים את עצמכם כגורמים וכבעלים של רוב תנועות הגוף שאתם מבצעים. אתם גם יכולים לחוות את עצמכם מבצעים פעולות מנטליות: אתם יכולים להסיט בכוונה את תשומת הלב שלכם מהמילים הללו לקול של התנועה ברחוב בחוץ או לנסות, במודע, לזכור את המקום האחרון שבו ראיתם את מפתחות ביתכם. התחושה שאנחנו גורמים את הפעולות הגופניות או המנטליות שלנו היא דבר שאפשר לחשוב עליו כסוג ייחודי של חוויית שינוי. יחד עם זאת, שינוי מהסוג הזה אינו שינוי שאנו קולטים בעולם בחוץ (כמו כשאנחנו צופים בג'קי צ'אן חובט במישהו באגרופו או כשאנחנו שומעים מטוס חולף מעלינו). מדובר בסוג כזה של שינוי שאנחנו מרגישים שאנו גורמים.

גרמנו לחול לחמוק מבין האצבעות? גרמנו לשינוי בעולם? ומה עם הזמן? תצלום: ססר ראמוס

כשאתם מניעים את גופכם, אתם מרגישים שאתם עושים שינויים בעולם סביבכם; כשאתם ממקדים מחדש את המחשבות שלכם, אתם חווים את עצמכם משנים את הנוף של דעתכם. יכולנו לכנות זאת "שינוי אגנטיבי", "שינוי גרימתי" – שינוי שבו agent (גורם שהוא מקור לדבר, כמוכם, למשל) חווה את עצמו כגורם – והוא נפוץ באופן שונה לעומת חוויות תפישתיות-חושיות בסביבה החיצונית. כל עוד אתם ערים, לא תפסיקו לחשוב, מכאן שתחושה של ביצוע שינוי מנטלי מתמידה (אפילו במיכל שנועד לגרום לחוויה של חסך חושי).

על אף שאנחנו יכולים לשנות את התנהגותנו, האפשרות לא לבצע שום פעולה גופנית או מנטלית בכלל – אינה קיימת בשום רגע. כל עוד אתם ערים, לעולם לא תרגישו שאתם יכולים להפסיק לגרום לשינוי

לתחושה שאנחנו הסיבה לפעולות שלנו קשורה הרגשה שאנחנו יכולים להפסיק לעשות מה שאנחנו עושים, ולהתחיל לעשות משהו אחר. אילו רציתם, יכולתם לסגור את הלשונית של הדפדפן הזה ברגע זה ממש ולקום ממושבכם. אבל על אף שאנחנו יכולים לשנות את התנהגותנו, האפשרות לא לבצע שום פעולה גופנית או מנטלית בכלל – אינה קיימת בשום רגע. כל עוד אתם ערים, לעולם לא תרגישו שאתם יכולים להפסיק לגרום לשינוי. ז'אן-פול סרטר הכריז שהמין האנושי "נידון להיות חופשי"; באופן דומה, אנחנו מוצאים את עצמנו, בכל רגע ורגע שבו אנו ערים, נידונים לפעול. מובן שאנו מפסיקים לפעול כשאנו נרדמים, אבל כפי שיאמר לכם כל אדם שסובל מנדודי שינה, השינה היא דבר שעליכם לחכות לו: היא אינה משהו שאתם עושים. אתם יכולים לזרז את הגעת השינה, אבל אינכם יכולים לכבות את עצמכם כמו מחשב נייד.

אנחנו לא פועלים כך, אין לנו כפתור שיפסיק את זרימת המחשבות. תצלום: זונדורזאם דוונטר

הדבר שאנחנו מרגישים שאנו נסחפים לאורכו הוא הפעולה המתמדת של המוח שלנו

אני חושב שהדבר מוביל אותנו לבלבל בין תחושת העשייה – תנועה, מחשבה, התמקדות – ובין התחושה שהזמן חולף. אנחנו חווים את עצמנו פעילים באורח תמידי, ללא תקנה. סביר שהדבר הוא תוצאה של הנוירו-פיזיולוגיה שלנו. המוח אינו עוצר: מידע מתקבל כל העת, מאוחזר, מעובד וזוכה לתגובה, כך שאין זה מפתיע שאנו מוצאים את עצמנו עושים משהו תמיד. אך איננו מודעים לעובדה הזאת. למעשה, התודעה אינה מספקת שום הסבר לשאלה מדוע אנחנו מוצאים את עצמנו במצב כזה. אנחנו נדחפים לעשות שינויים כל העת. ופה המקום שבו אנחנו טועים. במקום להאשים את הנוירו-פיזיולוגיה שלנו בתחושה שיש לנו שעלינו לפעול ללא הרף, אנו מאשימים את העולם בחוץ: אנחנו טועים לחשוב שאיזשהו כוח חיצוני (כמו נהר זורם של זמן) אחראי על התחושה הנוכחת תמיד שאנחנו "נדחפים קדימה".

נידונו לפעול. בניגוד למה שהרקליטוס דמיין, זה לא ש"הכול זורם ודבר אינו עומד במקום". במקום זאת, הדבר שאנחנו מרגישים שאנו נסחפים לאורכו הוא הפעולה המתמדת של המוח שלנו, התנועה הבלתי פוסקת של המנגנון שלו. אנו טועים לחשוב שהתנופה, התנע, התנועה שלנו הם התנופה, התנע והתנועה של העולם. הזמן אינו זורם. אנו הזורמים.

ניק יאנג (Young) עובד במרכז לפילוסופיה של הזמן באוניברסיטת מילנו באיטליה.AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תרגמה במיוחד לאלכסון: אדם הררי

תמונה ראשית: הרכב אץ רץ, אבל הזמן...? תצלום: פרנקי לאון