כולנו קוראים את המחשבות של הזולת, גם אם איננו מודעים לכך. מה עומד בבסיס המערכת הזו ומה קורה כשהיא מתערערת?
X זמן קריאה משוער: 8 דקות
מהו המקרה יוצא הדופן מבין המקרים הבאים: הולך רגל המתקרב למעבר חצייה ומביט בנהג הרכב המתקרב אליו; מועמד למשרה השומע מהמנהל בסיומו של ריאיון עבודה את המשפט 'נודיע לך בקרוב'; בחור שליווה את בת זוגתו לביתה בסיום הפגישה הראשונה - כשהוא ניצב מולה במפתן הדלת; ומנטאליסט הקורא את המחשבות של מתנדב מהקהל, שהתבקש לחשוב על עיר אקראית בעולם?
אף על פי שקיימים כמה מחקרים מדעיים המצביעים על קיומן של יכולות טלפאתיות, אצל אנשים מסויימים, כמו אמני החושים/המנטליסטים לדוגמה, ההוכחות רחוקות מלהיות יציבות ומשכנעות. לכן, בעוד שלושת המקרים הראשונים מבין הארבעה אכן עוסקים באופן פעיל ב'קריאת מחשבות', דווקא במקרה הרביעי, רוב הסיכויים שאין הדבר כך. קרוב לוודאי כי המנטליסט מרוכז דווקא בתנועות התיאטרליות שלו, שנועדו ליצור את הרושם כי הוא מאמץ את כוח מחשבתו, ולא בניסיון אמיתי 'לקרוא' את שם העיר עליה חושב המתנדב. בלי להיות הורס שמחות - המדע המודרני עדיין לא הוכיח את האפשרות של טלפתיה/קריאת מחשבות מסוג זה.
העם ההוא שונא אותנו, רוצה לחסל אותנו, מאמין שאנחנו נחותים ממנו וכו', הם ביטויים ששואבים את פשרם מכך שאנחנו מייחסים לאותו העם 'מיינד' מסויים
ולגבי שלושת המקרים הראשונים, מדעי המוח והחברה מספקים ממצאים רבים באשר למנגנון זה של קריאת מחשבות, שמאפשר לנו לייחס מצבים מנטאליים - MIND מסויים - לאדם אחר. למושג 'MIND' אין מקביל מדויק בעברית, שכן הוא כולל מחשבות, רגשות, אמונות וכוונות. ניתן לכנות זאת 'נפש' או 'תודעה', בכל אופן, הכוונה למצבים מנטאליים כגון אלו. יש לציין כי ה'מיינד' שלנו, הוא סובייקטיבי וגלוי רק לנו עצמנו כמובן, לכן השאלה כיצד אנחנו תופסים את ה'מיינד' של אחרים מעסיקה חוקרים רבים, אמנים ופילוסופים. ייחוס מצבים מסויימים של 'מיינד' אצל הזולת מהווה חלק נכבד מפעילותנו המודעת. גם בית המשפט מייחס ל'מיינד' משמעות וחשיבות עצומות, שכן יש ראיות המצביעות על כוונות מסויימות, רצח בדם קר – גורר עונש חמור יותר מרצח מתוך סערה ובלבול. המושבעים והשופטים צריכים לנסות לקבוע מהו המצב המנטאלי של הנאשם כדי לקבוע את גזר הדין.
אז איך זה עובד? באופן עקרוני, ישנה חלוקה לשתי גישות עיקריות בהסבר המנגנון המאפשר את הייחוס של 'מיינד' מסויים לאדם אחר. לשתי הגישות יש ממצאי מחקר המוח, ואף נמצאו אזורים מסויימים המתמחים בפעילות זו.
הראשונה, מתבססת על ארגון כללי של הידע על העולם, והסקת מסקנות מתוך המידע הקיים בסביבה. יש המכנים גישה זו בשם 'הילד המדען', או 'תיאורית התיאוריה' – והיא מתמקדת ביכולות החישוביות של המוח שלנו, המאפשרות לנו להשוות מצבים וציפיות ולהסיק מסקנות בהתאם. על סמך חשיפות חוזרות ונשנות, והסקת מסקנות מאירועים בהם קיים עצב בעקבות אובדן, שמחה בעקבות הצלחה, הפתעה בעקבות שבירת ציפיות וכו', אנו לומדים כיצד 'לקרוא' את עצמנו ואת מי שנמצא מולנו. החוקר סיימון ברון-כהן גילה כי תינוקות בני 9 חודשים כבר מסוגלים לתפוס מהו מושא הקשב של האדם הנמצא מולם. במסגרת גישה זו, כל הקשור לייחוס 'מיינד' לאחרים מכונה 'תיאוריה של המיינד', או בקיצור – TOM.
הגישה השנייה, מתבססת על סימולציה, והיא טוענת כי אנחנו מייחסים לאחרים 'מיינד' מסויים, רק דרך ההבנה והתפיסה של ה'מיינד' שלנו, ועל ידי לקיחת עמדתו של האחר. על פי תיאוריית הסימולציה, אנחנו מייחסים לאדם אחר 'מיינד' על ידי אמפתיה למצבו. עדויות וממצאים של חוקרים מתחום זה, המסתמכים על מערכות של נוירוני-ראי, מצביעים על כך כי תגובות שונות כמו השתתפות בכאב, או הבנה של עצב של אדם אחר, הן אוטומטיות ולא מודעות.
כיצד מתפתחת יכולת זו ומה תהיה ההשפעה של פגיעה בתפקודה? במסגרת כלי האיבחון, משתמשים במבחן פשוט: בוחן מציג מצב עניינים מסויים בפני הילד הנבחן, בעזרת בובות, ובו בובה-ילדה מכניסה שוקולד למקרר ויוצאת החוצה. לאחר שיצאה נכנס בובה-ילד ומעביר את השוקולד לארון ולאחר מכן גם הוא יוצא החוצה. כעת הבוחן שואל את הנבחן, היכן הבובה-ילדה תחפש את השוקולד לאחר שהיא תחזור לחדר. אם הילד הנבחן משיב כי היא תחפש במקרר, משמע כי הוא בעל –TOM, שכן הוא מסוגל להבין כי לבובה-ילדה יש 'מיינד' שונה משלו ולכן היא איננה יכולה לדעת את מה שהוא יודע - שמישהו הזיז את השוקולד. בדרגה החמורה של פגיעה ביכולת ה-TOM, אדם לא מסוגל בכלל לתפוס עוד 'מיינד' מלבד שלו. בקרב הסובלים מאוטיזם בדרגות שונות, יש פגיעה ביכולת ה-TOM, כמו גם בקרב הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, מסכיזופרניה ומנזקים שנגרמו מסמים ואלכוהול.
מלבד שלושת הדוגמאות הנ"ל לקריאת מחשבות, או לייחוס של 'מיינד' מסויים לאדם אחר, ניתן להצביע על מגוון רחב של תופעות חברתיות, המבוססות על הדינמיקה שנוצרת בעקבות קריאת מחשבות: מבוכה, צביעות, נימוס, היתממות, אדישות, רגישות, כנות ואמינות – כולן תופעות מורכבות אשר קשורות בייחוס של 'מיינד' מסויים לאדם אחר. בכל אחת מהתופעות הללו קיים מתח שאינו ניתן לגישור: מתח בין מה שאנחנו חושבים על ה'מיינד' של אדם אחר לבין ה'מיינד' של אותו אדם כפי שהוא באמת. הסיבה העיקרית לכך היא שפעמים רבות איננו משקפים את תוכן ה'מיינד' שלנו כלפי חוץ באופן מהימן, אלא שומרים על 'פני פוקר' ולכן מי ש׳קורא׳ את כוונתנו, יטעה.
מהן ההתנהגויות השכיחות המעידות על 'מיינד' מסויים? אלו סימנים אנחנו מקבצים ומנתחים בשעה שאנחנו קוראים את ה'מיינד' של הזולת? כשזה נוגע למצבים מנטאליים פשוטים וברורים אנחנו לא נתקלים בבעיות. אדם המושיט יד לכוס המשקה ודאי רוצה לשתות ומתכוון לשתות. אדם תזזיתי וחסר מנוחה, סמוק ומתנשף, המנופף בידיו אל עבר אדם אחר, יתפרש על ידינו כתוקפן וכועס. מחקרו של פול אקמן בסוף שנות ה-80 הצביע על כך שכל בני האדם מייחסים להבעות פנים מסויימות מצבים רגשיים מסויימים: שמחה, עצב, כעס, פחד, הפתעה וגועל. כלומר, ברמה הבסיסית, אנחנו מייחסים 'מיינד' לאחרים באופן אוטומטי ואינטואיטיבי.
ממצאים רבים מצביעים על כך שמוקד הראייה של הזולת מספק לנו מידע רב על ה'מיינד' שלו. בדרך כלל, אנחנו חושבים על מה שאנחנו מסתכלים, ולחילופין, נמנעים מלהסתכל על מה שאנחנו לא רוצים לחשוב עליו
ממצאים רבים מצביעים על כך שמוקד הראייה של הזולת מספק לנו מידע רב על ה'מיינד' שלו. 'העיניים הן חלונות אל תוך הנפש' – כאמור. בדרך כלל, אנחנו חושבים על מה שאנחנו מסתכלים, ולחילופין, נמנעים מלהסתכל על מה שאנחנו לא רוצים לחשוב עליו. חשבו על מידת השכנוע של אדם המביט בעיניכם במבט יציב, קבוע, ממושך, לעומת אדם המביט לצדדים ללא הרף.
אך מה קורה במצבים מורכבים יותר? לצורך הדוגמה נדמיין מצב תיאורטי, שבו גבר גילה שאשתו מנהלת רומן מכיוון שחבר סיפר לו שהוא ראה את האישה יחד עם גבר זר. כאשר הוא ניגש לדבר עם אשתו על כך היא עדיין לא יודעת שבן זוגה מודע לרומן שהיא מנהלת. יחד עם זאת, האישה כמובן מודעת לכך שהיא עצמה מנהלת רומן. המורכבות של המצב הזה, מסבירה את ה-TOM שאנחנו מייחסים לאחרים. בתחילת השיחה, עשוי הגבר להסוות את העובדה שהוא יודע על הרומן ולא להחצין את רגשות הכעס והעצב שהוא נושא. הוא מתבסס על אמונתו/דעתו לגבי מה שאשתו חושבת או מאמינה שהוא יודע. כלומר, ל-TOM ישנה תכונה רקורסיבית, כמו השתקפותה של מראה במראה אחרת, כך שניתן תמיד לעלות רמה מבחינת המודעות שלנו למודעות של אדם אחר. מעבר לכך, ניתן להצביע כבר על העובדה שיש לנו אינטואיציה בסיסית וברורה לגבי ההשפעה של ההתנהגות שלנו על המיינד של אחרים. אנחנו נעזרים בהתנהגות שלנו כדי לייצר אצל מי שמולנו מצב מסויים של מיינד.
כאשר יחשוף הגבר את ההוכחה שלו לקיומו של הרומן, יתרחש מאורע מאוד משמעותי במיינד של האישה ותמציתו של מאורע זה בשינוי ה-TOM שהאישה מייחסת לבעלה – היא כעת מייחסת לו ידיעה שקודם לכן לא ייחסה לו. לשם המשך הניסוי המחשבתי, נניח כי האישה מנסה להיתמם, (תופעה שבעצמה מעוגנת ב-TOM, שכן מהותה בויכוח אודות המיינד של המיתמם,) ומאשימה את החבר של הבעל בכך שאינו דובר אמת. כעת, יופעל תהליך חישובי בראשו של הגבר שייחס TOM לאותו חבר ויתהה בנוגע לכוונות שלו, לאמינות שלו, לרגשות שלו. האם אותו החבר שיקר וניסה לסכסך בין בני הזוג? מה יכול להסביר מעשה כזה אם לא כוונות זדון?
בשלב זה, הגבר יהיה צריך לבחור ב-TOM מסויים עבור החבר שלו ועבור אשתו. האם יעשה זאת על סמך המידע שיש ברשותו, באמצעות הסקת מסקנות? או אולי 'ישים את עצמו בנעליהם' של אשתו ושל חברו כדי לנסות ולשפוט מה כל אחד מהם חושב? ייתכן מאוד ושני המנגוננים פועלים במקביל. התיאור האחרון עשוי להישמע מוכר מסיפורים שכבר שמענו וזו בדיוק הטענה של החוקרת האנגליה ליסה זונשיין: אנחנו קוראים סיפורת, כדי להשתמש, לפתח ולהתאמן ביכולות ה-TOM הכל-כך חשובות שלנו. ניתן כמובן להחיל טענה זו גם על צפייה בקולנוע ובטלויזיה. כמה טלנובלות הציגו מקרה מסוג זה של עימות בין בני זוג על רקע מעשה בגידה? המתח במצבים אלו מקורו בדילמות באשר ל-TOM של הדמויות המעורבות.
הנטייה האנושית הבסיסית לייחס 'מיינד' לאובייקטים שונים הוכחה כבר בשנות הארבעים בניסוייהם של פריץ היידר ושותפיו, שהציגו בפני נבחנים סרטון קצר המראה תנועה של צורות גיאומטריות. הנבחנים ייחסו כוונות ורצונות לאותן צורות, ללא שתהיה שום רמיזה או הצבעה מפורשת בסרטון. אנשים הסובלים מדרגות שונות של אוטיזם, כאמור, לא ייחסו לצורות הגיאומטריות הללו כוונות או רצונות. ומה לגבי חברות שלמות?
האם ניתן לדבר על 'מיינד' קולקטיבי? נדמה שהביטוי 'תודעה חברתית' שקול לכך, אך האם אנחנו תופסים חברה/מדינה/עם באותו האופן שאנחנו תופסים אדם יחיד? האם ניתן לדבר על TOM קולקטיבי? האם, למשל, אנחנו מייחסים כוונות, רגשות, אמונות ומחשבות לעם אחר?העם ההוא שונא אותנו, רוצה לחסל אותנו, מאמין שאנחנו נחותים ממנו וכו', הם ביטויים ששואבים את פשרם מכך שאנחנו מייחסים לאותו העם 'מיינד' מסויים. האם אנחנו עושים זאת על סמך מידע והסקת מסקנות, או אולי אנחנו מציבים את עצמנו במקומו של אותו עם? ייתכן וגם כאן ישנו איזה ליקוי תפקודי, המשבש את היכולת שלנו לתפוס את האחר באופן אמיתי.
מגוון הבעיות הניצבות בפני המחקר בתחום זה כיום, הוא רחב. מהם טיבם ואופן פעולתם של המנגנונים המחשבים את המסקנות שלנו לגבי ה'מיינד' של אחרים? או, לחילופין, כיצד אנחנו מסוגלים לתפוס 'מיינד' של אחר, אם אנחנו בעצמנו לעולם לא נחשפנו לאותו מצב עניינים כמו אותו אחר? מה שבטוח, הוא שהייחוס של 'מיינד' לאחרים, ימשיך להוות נושא מסקרן ומאתגר ל'מיינד' שלנו.
תומר וינר הוא מורה לספרות בתיכון וכותב תיזה בספרות באוניברסיטת תל אביב.
תגובות פייסבוק
11 תגובות על קריאת מחשבות, לא מה שחשבתם
המוח המפרש והמשליך על האחר
נוירוני ״מראה״ ולא ״ראי״. בנוסף, צדקת כשאמרת: קשה מאוד לתרגם מיינד כי מעורבבים בה המון מושגים שונים: כוונה, תודעה, מודעות. אחלה מאמר מבוא למדעי המוח :)
יפה. ראוי לציין גם שבני אדם אינם מסרטנים אותנו כשהם משוחחים איתנו ו'קוראים' אותנו. זאת, להבדיל מרובוטים שיש הרוצים למלא את עולמנו בהם, שיעשו לנו צילומי CT בכל מקום וכל היום. כדאי כבר היום להרחיב את חוק כבוד האדם ותודעתו, בשביל להגן על שארית הפרטיות (והבריאות) שנותרה לנו במרחב הציבורי.
שלוש ולא שלושת הדוגמאות.
לא מדובר פשוט בסוגסטיביות? לא הבנתי מה הגילוי הגדול.
האם כל מאמר חייב להיות גילוי גדול? המאמר נותן הסבר מעמיק לתודעת האחד מול תודעת האחר. הטמעת מחשבה זו אצל רבים תוכל לתרום לסביבה חברתית סובלנית ונעימה יותר
'מיינד', 'מיינד, 'מיינד', 'מיינד, 'מיינד', 'מיינד, 'מיינד', 'מיינד, 'מיינד', 'מיינד, 'מיינד', 'מיינד, 'מיינד'.
הבנו שמיינד זה מילה כל יכולה ועל-ארצית, אבל או תודעה\נפש או מיינד, 'בסדר?'
מיינד, להבנתי הפרשנות המילולית , ולא רק היא ״הכרה״ .
ומעניין לגלות שראשי התיבות של ביטוי מעורב עברית/אנגלית ״תודעה של המיינד״ יוצרים מילה שלכאורה נקראת באנגלית אבל המשמעות העמוקה, עוד יותר, היא בעברית.
הנושא מתקשר חזק לתורת המשחקים, גישור, נהול משא ומתן. בכולם אנחנו מנסים להיכנס לתודעה של הצד השני ולנחש כיצד יפעל מול כל פעולה שלנו. אולי נוכל בעתיד לרתום מחשבים לפעול בשטח זה, לפחות במקרים פשוטים.
למשל כשפורצת שביתה בנמל ומסתימת אחרי 3 ימים בפשרה (ונזק של מיליונים)- האם נוכל אי פעם להריץ תכנית "מיינד סימולטור" בה ישחקו המיינד של האוצר מול המיינד של ועד הנמל ואחרי 5 דקות היא תודיע על הפשרה?
"TOM Storm"
על כותב אחד - תומר וינר, כותב שני - תומר בן אהרון, וקוראת בשם לואיז (ואחרים):
מרתק אותי צירוף המקרים שבו קראתי ב״אלכסון״ את מאמרו של תומר וינר ״מסביר שכולנו, בעצם, קוראי מחשבות״, ומייד לאחר מכן
קראתי את מאמרו של תומר בן אהרון ״מבכה את מותו של ארתור קייב, הבן של ניק״. ואז, קראתי את תגובתה של לואיז שחיברה את הכל ביחד, ולקחה אותי רחוק יותר לסרט ״חייה הכפולים של ורוניק״ של קישלובסקי, ובהשראת דבריה של לואיז (וגם ורוניק): ״כאילו מישהו קרוב אלי מת (או חי), ושבלעדיו העולם הוא לא אותו הדבר...״
מרתקת אותי לא פחות כפילות שמות הכותבים ״תומ(ר)״ שמתקשרת לכתוב - ״כל הקשור לייחוס 'מיינד' לאחרים מכונה 'תיאוריה של המיינד', או בקיצור – TOM.״
לא הבנתי את 3 הדוגמאות הראשונות ואיך הן קשורות בכלל לקריאת מחשבות?
כל היפסטר ייחודי בדרכו
צ׳אד סנדרסוןאיך להבין את הקלישאות שנוצרות בפרופילים מקוונים ולהשתמש בהן כדי ליצור קשרים...
X 6 דקות
הרעיה
אנטון צ'כוב"ביקשתי, וחזרתי וביקשתי לא לגעת בשולחן שלי!" רעם ניקולאי יבגרפיץ' בקולו. "אחרי...
X 10 דקות
מה נסגר במעגל?
אחד הביטויים החוזרים בעברית העכשווית הוא "לסגור מעגל". לפני הצד הלשוני, יש טעם להתעכב על המשמעות של הביטוי בשימוש החי שלו. על פי רוב, כשאנו אומרים שמישהו "סגר מעגל" הכוונה היא לכך שהוא חזר למקום משמעותי מעברו, שהוא פגש אדם מן העבר לאחר שנים רבות של ניתוק (ואולי, אך לא בהכרח, פתר בעיה שנותרה עומדת ביניהם), שהוא שב למקום שבו הוא נכשל או סבל בעבר וכעת, או שהוא הצליח במה שהוא נכשל בו פעם, ובכך חווה מידה של תיקון, או שהוא העמיד את עצמו במצב שאִפשר לו פרספקטיבה על האירוע מן העבר או על תקופה רחוקה, במידה של השלמה.
אפשר להבין מכך שה"מעגל" האמור הוא מטפורי, וה"סגירה" היא לרוב השלמה של מתווה המעגל כך שהוא לא ייוותר "פתוח", כלומר לא פתור או בלי שתהיה חזרה משמעותית אל אותה התרחשות. כדרכם של ביטויים שמייצגים עניין בעל חשיבות תרבותית-חברתית, "לסגור מעגל" זוכה לשימוש תדיר, רחב ומגוון, עד כי הוא נשחק ומתרוקן ממשמעות. דווקא הוא, ביטוי המדבר על טכס, וטכס ללא משמעות הוא מעשה סתמי, ממהר לציין כמעט כל דבר שיש בו אלמנט של שיבה וחזרה. בתקשורת הישראלית אוהבים לתעד אנשים ש"סוגרים מעגל", למהר להציע לאנשים המופיעים בה שמה שהם עושים כעת, או אמורים לעשות, או עשו לתומם או להנאתם, הוא בעצם גם "סגירת מעגל". במסגרת המרוץ הבלתי נגמר אחר גירויים מידיים והתרגשויות רגעיות – ובוודאי אם הן פומביות, משודרות ואפילו סכריניות – "סגירת מעגל" כמעט הפכה לחובה, והצופה מהצד חושד, בלא מעט צדק, שהרבה "מעגלים" כאלו כלל אינם "נסגרים", או שה"סגירה" היא על האפשרות לערער על הריפוי המיידי, השמחה המוטלת כחובה וההשלמה שאסור להתכחש לה או לומר שלאמיתו של דבר, היא לא קרתה כלל.
במתח שבין ה"דוגרי" וה"לא נעים", הישראליים כל כך, "סגירת מעגל" ממלאת תפקיד חשוב של נִרְמוּל ההתנהגות והעיבוד הפומבי של חוויות. ניצול תאונת דרכים חוזר למקום שהוא נפגע בו והכול פולטים אנחת סיפוק קטנה: "הוא סגר מעגל"; מפגישים תלמידה לשעבר עם מורה שהתעמר בה לפני 30 שנה, והנה הוא סלחני ומחמיא לה, והיא מדווחת, או נכפה עליה חברתית לדווח, שהיא "סגרה מעגל". הדוגמאות רבות, ויש להודות שהן אינן בהכרח שליליות, מה גם שיש כל הסיבות לכבד אדם שמדווח שהוטב לו בעקבות "סגירת מעגל".
ובכל זאת, התהייה לשונית נותרת. במה מדובר? דומה שאחד המקורות לביטוי הוא המונח האנגלי closure, בוודאי בשימוש האמריקני בו, שימוש של פסיכולוגיה עממית. מדובר ב-a sense of closure, כלומר בתחושה ש"נסגר" איזה עניין. המונח האנגלי closure מציין דברים שונים מתחומים שונים מאוד: פעולת הסגירה (של כל דבר שאפשר לסגור); תחושה מנחמת ומספקת של סוף וגם הדבר שמספק תחושה כזאת; ובתחומים שונים של מתמטיקה מה שמכונה בעברית "סְגוֹר" מתמטי. הסגור המתמטי הוא קבוצה שכוללת את עצמה ואת כל נקודות הגבול שלה, או קבוצה שסגורה מתמטית תחת פעולה מסוימת. בעבר, באנגלית, closure ציין פעולה של סגירה פיזית, לרוב במתחם סגור.
דוברי העברית הישראלית לא הלכו בדרך הפשוטה ולא יצרו "תחושה של סגירה". אולי אין בכך פלא, שכן "סגירה" היא בעיקר shutting, ויש בה טעם בולט של חסימה, נעילה ומניעה, ואילו אנגלית מבדילה בין closing ו-closure. על "סֶגֶר" אין צורך להרחיב, והוא בוודאי לא התאים למקבילה עברית ל-a sense of closure הפסיכולוגי-חברתי. כך נדבק ה"מעגל" ל"סגירה", כמו כדי להדגיש שמדובר בסגירה שאינה נועלת או חוסמת, כשהמעגל משמש כמטפורה לזמן עד הריפוי, הסיפוק או ההשלמה הטובה, או לפחות לזמן עד למפגש החוזר שאמור להיות מיטיב, מפיס או פותר. "סגירת מעגל" היה לשם העצם המתאר את הפעולה, ונראה שאיש אינו שואל את עצמו מה קורה לאחר מכן, כלומר מה אמור לעשות אדם ש"סגר מעגל", עניין מציק במיוחד לאור תכונותיו של המעגל שמטבעו מסתובב וחוזר וחוזר, דווקא כשהוא סגור היטב ואינו יכול להפוך לקו ישר או להיבלע בנקודה אל האין. אלו כבר שאלות החורגות מהתחום הלשוני, אך הלשון מייצגת חברה ותרבות, מנהגים, תפישות ואמונות.
דבר אחד מובטח: אם נחזור לנושא הזה בעתיד, לא תהיה זאת "סגירת מעגל".