לערבב צבעים ומוזיקה

אם הקונצ'רטו מס' 1 לחליל של מוצרט נשמע לכם צהוב וכתום ואילו הרקוויאם שלו נשמע אפור-כחול, אתם לא לבד. קבוצת חוקרים מאוניברסיטת ברקלי שפרסמו לאחרונה את תוצאות מחקריהם לגבי הקשר בין צבעים למוסיקה, גילתה כי ניתן לנבא בדיוק של 95% את סוג הצבעים שאנשים יקשרו למוסיקה.

ממצאים אלה, שיוצגו ביולי בכנס הבינלאומי לחקר הצבעים באוניברסיטת ניוקאסל בבריטניה, מעוררים עניין משום שנהוג לייחס קשרים מסוג זה לסינסתזיה ("סינ"=יחד; "אסתזיס"=חושים)- תופעה נוירולוגית שבה החושים מתערבבים.

אנשים עם סינסתזיה (פחות מעשרה אחוז מהאוכלוסייה) נוטים לזהות אותיות ומספרים מסוימים עם צבעים באופן עקבי, הם עשויים "לדעת" מה ריחה של צורה גיאומטרית מסוימת וכן, גם לחוש בצבעם של צלילים. אולם נבדקי המחקר הנוכחי לא היו סינסתזיים בהכרח. החוקרים הציגו לכמאה אנשים 37 צבעים וביקשו מהם לבחור 5 צבעים לכל יצירה מתוך 18 היצירות שהושמעו להם מאת מלחינים כבאך, מוצארט ובראהמס. התוצאות, כאמור, היו זהות למדי, מה שמחזק את הסברה שרובינו סינסתזיים ברמה מסוימת.

כדי להוכיח כי התופעה אינה תלוית-תרבות, חצי מהנבדקים היו אמריקאים מאזור סאן פרנסיסקו וחצי היו מקסיקנים מגוודלחרה. עם זאת פרופ' סטפן פאלמר, שהוביל את המחקר ומתמחה בפסיכולוגיה של צבעים, מציין כי "אנו יודעים אמנם שבמקסיקו ובארה"ב התגובות היו מאוד דומות אך אין לנו מושג לגבי סין או טורקיה". על כן בשלב הבא, מתכוונים החוקרים לבחון את ממצאיהם בטורקיה.

הקישור בין מוסיקה לצבע הוא רעיון עתיק למדי והוצע כבר על ידי אפלטון, כמעין הרחבה של הקשרים ההרמוניים-מתמטיים שמצא פיתגורס לפניו. אחרי גילוי הסינסתזיה, ניסו חוקרים שונים להעלות סברות לסיבת קיומה. למרות שהוכח הבסיס הגנטי לתופעה, יש עדיין מחלוקת לגבי נסיבות התפתחותה. המחקר של פאלמר ושותפיו לא התמקד בקשר שבין תו בודד לבין צבע, אלא בקשר בין צבעים ליצירה מוסיקאלית ולכן, הוא נשען על סברה הגיונית מאוד. החוקרים טוענים כי מה שתיווך בין צבעים למוסיקה היו רגשות. כדי לחזק השערה זו, הם ביקשו מהנבדקים להתאים את הצבעים והמוסיקה לתצלומי הבעות פנים שונות, למשל של עצב ושמחה. מה שאולי לא מפתיע אם נזכרים באטימולוגיה של "בלוז", מילה אחת המקשרת בין רגש, ז'אנר מוסיקלי וצבע.

לממצאי המחקר עשויים להיות השלכות על שיטות שונות לתרפיה, תחום הפרסום ואפילו גאדג'טים המנגנים מוסיקה, ש"יציגו" את המוסיקה לא באמצעות דפוסים אקראיים של צבעים, אלא כאלה שיהיו מסונכרנים עם סוג המוסיקה המושמעת. אך מעל הכל, עולה מהממצאים מחשבה על רגשות כמנוע של תהליך יצירתי באמנות באופן כללי.

בהקשר הזה, נדמה כי רגשות מטשטשים את הגבול בין האמנויות השונות והופכים אותם לסוגים שונים של מתווכים הסובבים סביב מרכז כובד משותף. ומכאן קל יותר אולי להבין ניסיונות של אמנים ליצור מוסיקה באמצעות ציור (כמו ואסילי קנדינסקי או ז'ואן מירו); או סופרים המבקשים באמצעות שפה פיגורטיבית לפרוץ את הליניאריות של פעולת הקריאה וליצור מרחב בו-זמני של צבע וצורה. נדמה, לכאורה, כי אין כל פונקציה פרקטית לתופעה כמו סינסתזיה. אולם לאור העובדה שהמדע תיעד יותר מחמישים סוגים שונים של סינסתזיה, כדאי לשאול האם עשויה להיות כאן פונקציה תקשורתית, למשל כדי להעצים אמפתיה שמילים לבדן לא מאפשרות. שכן אם מקסיקנים ואמריקאים שומעים עד כמה הקונצ'רטו לחליל של מוצרט הוא צהוב, אז מילים כמו "שמחה" ו"קלילות", בהן ישתמש מבקר מוסיקה, לעולם לא יצליחו להעביר לבדן את המשמעות העמוקה שבבסיסן.

מקורותהמחקר החדש של סטפן פאלמרהמחקר של סטפן פאלמר באינפוגרפיקה, כולל החלוקה לצבעיםהדיווח של אוניברסיטת ברקלי על המחקר, כולל ההפניות המוזיקליותד"ר גיל גרינגרוז על תופעת הסינסתזיה בבלוג הומו סאפיינס הקונצ'רטו הראשון לחליל של מוצרט