בכל אחד ואחד מאיתנו מנצנצת חשיכה, שכולה שיניים ומלתעות. היא אומרת: "אתה פשוט לא טוב מספיק, אתה לא חכם מספיק. העולם מכוער, אכזר, קשה. אליך. ומגיע לך. אתה נחות. אתה יצור עלוב".
נאבקתי בחשיכה שלי. מאבק ארוך וקשה. יומם וליל. זה מה שמלמדים אותנו לעשות, נכון? אשמה, בושה, דיכאון. להיאבק בהם ולנצח. המיתוס עטור הניצחון של הכיבוש וההתגברות אבל בלי מלכים או אלים, אלא עם עצמנו כדמויות הראשיות. ואם אתה לא מנצח, נראה שלא נלחמת חזק מספיק – ועכשיו אתה שוב לא ראוי, אתה שוב יצור נחות.
וכך אנחנו מנסים לגרש מעלינו את המחשבות הרעות, באמצעות מחשבות טובות. אנחנו ממציאים סיבות לא להאמין לצללים שנמצאים שם. אנחנו אומרים לעצמנו כל העת שאין שם מפלצות שמסתתרות ואורבות לנו, מחכות לחשוף את שיניהן הבוהקות.
מה למדתי?
למדתי שהמאבק בחשיכה לא באמת עובד. המאבק הוא שיוצר את המפלצות. המפלצות אינן גורמות למאבק. ככל שאנחנו מתנגדים, מתגרים, מסתערים, מכים ותוקפים את הכעס, את האשמה ואת הפחד, כך הם מאשרים את עצם קיומם, את כוחם, את עצמתם.
וזה מה שקורה כשאנחנו נאבקים ומנצחים.
אבל אם אנחנו נאבקים ומפסידים, כפי שקורה לרבים מאיתנו, מצבנו גרוע מכפי שהיה. כעת אנחנו עוד פחות שווים, עוד פחות ראויים מכפי שהיינו בהתחלה. הרי אנחנו אפילו לא מסוגלים להביס את עצמנו.
אל תיאבקו בחשיכה שלכם. רק תנו לקרן דקה של אור להיכנס. קצת יותר מדי יום.
למה אני מתכוון? במקום לנסות להכות את האשמה, את הבושה ואת הדיכאון, חפשו ניצוץ. אתם עשויים למצוא אותו באמנות, בכתיבה, במשחקים, בנסיעה. אין זה חשוב. לכו בדרך הזאת. ועוד קצת מדי יום.
כל דבר שהופך אתכם לבני-אדם טובים יותר, אמיתיים יותר במעשה החיים הזה. פשוט לכו בדרך הזאת. בתהליך הפיכתכם לבני-אדם טובים יותר, שלמים יותר, מלאים יותר, החשיכה תוסר. מה מסיר אותה? כעת אינכם סתם מכים בכעס, בדיכאון ובבושה כדי לגרש אותם מעליכם. אתם מרחיבים את מה שאתם מסוגלים להרגיש, להשיג, לחוות. אתם צומחים דרך החשיכה שלכם. אתם יכולים לאהוב, להתמודד, לדמיין, ליצור ולחלום, ובכל יום –קצת יותר.
לחיות זה עבודה קשה. המפלצות לעולם לא יסתלקו לגמרי. מדוע שיעשו זאת? הרי גם הן חלק מכם. אם אתם מתכחשים להן, מה זה אומר עליכם? האתגר שלכם גדול יותר ופשוט יותר. רק לראות אותן.
הנה מה שבאמת קורה באור.
אתם רואים שהמפלצות שמסתתרות בחשיכה מעולם לא היו באמת מפלצות. הן החלקים הכואבים והמוכים שלכם. הן מסתתרות כיוון שהן מוכות ושבורות, כיוון שאמרו להן שהן מכוערות וחסרות ערך. אילו הייתם במקומן, גם אתם הייתם מסתתרים, הלא כן?
כעת עליכם ללמד את הדברים הסובלים ומעוררי הרחמים הללו שגם הם יפהפיים. נאצלים. אמיתיים. וכך הם יוכלו לצאת מהחשיכה. ולהירפא לבסוף באמצעות אהבה.
אנחנו לא מביסים את המפלצות שלנו על ידי כליאתם בכלוב. על ידי מלחמה כוללת נגדן. אנחנו מביסים אותן על ידי כך שאנו מביטים בהן באמפתיה, באומץ, בהבנה. אנחנו מביסים את המפלצות שלנו על ידי כך שאנו באמת רואים אותן, מביטים בהן. ומשחררים אותן סוף סוף, כדי להיות אנושיות.
אל תיאבקו בחשיכה. רק הכניסו מעט אור מדי יום.
עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.
תרגם במיוחד לאלכסון אדם הררי
תגובות פייסבוק
6 תגובות על אל תיאבקו בחשיכה
תובנות מקסימות.:)
אהבתי.
משתדל לא לתת למפלצת להתפרץ.
מנסה להכיל את המפלצת שבתוכי ,ולהפוך אותה לאנושית.
לאהוב את המפלצות... זה הכל.
תודה רבה למערכת אלכסון ולכל מי שלוקח חלק
על עבודת הקודש בבחירת ותרגום המאמרים.
יש קישור לבלוג שלו? תודה
בבקשה:
https://umairhaque.com/
קצת ניו אייג׳י לטעמי, מצטער שאני לא מפרגן, אבל לדעתי חוץ מלהשאיר את הקורא עם אופוריה קלה אין כאן ממש תוכן. להכניס קצת אור לתוך החושך (חוץ מהיותה קלישאה זקנה) זה להבהיר תהליכים ולא לעשות אותם מעורפלים יותר. מצטער...
תעשו חיפוש:
The green lion swallows the sun Colette Aboulker Muscat
שיר יפייפה שהיא כתבה בדיוק על זה...
המאמר הזה מקסים!
הגולגולת והסחלב
פרימו לוימה קרה כששלחו את פרימו לוי למבדקים פסיכולוגיים לצורך קבלת עבודה? | לפני...
X 5 דקות
מקלט בארץ האפשרויות
שיר חולבעל המפגש בין איין ראנד, שכתבה על אדריכל, לבין ריצ׳רד נויטרה, שבנה...
X 4 דקות
הילד שלי הוא ילדה
כשבנה של מרלו מאק (Marlo Mack) היה בן שנתיים הוא התעקש ללבוש בגדים ורודים עם כמה שיותר נצנצים. בגיל שלוש הוא התחנן שאימו תקנה לו שמלה ותרשה לו לגדל שיער ארוך. היא הסכימה, כמובן. לא הרבה זמן לאחר מכן, הוא החל לומר שבעצם-בעצם הוא בת, לא בן. ״הוא הביט לי בעיניים״, מספרת מרלו ״ואמר לי שמשהו התשבש אצלי בבטן, ולכן הוא יצא בטעות כבן. הוא ביקש שאחזיר אותו לבטן כדי שאפשר יהיה לתקן את הטעות״.
בפרק הראשון של הסדרה How to be a Girl מאק מדברת בעיקר על הקושי שלה להבין, להאמין ולקבל את העובדה שהבן שלה הוא בת. היא ניסתה לומר לו שאין בעיה, הוא יכול להמשיך לשחק בבובות, ללבוש שמלות, לגדל קוקיות - אבל למה להחליט? ואיך בכלל הוא יודע משהו כזה בגיל שלוש? התהליך שהיא עברה היה איטי ומרגש, וכלל, כצפוי, גם התמודדויות עם המשפחה המצומצמת והמורחבת, עם חברים ושכנים ובשלב מאוחר יותר גם עם ילדי בית הספר, הוריהם ומגיבים שונים ברשת שהחלו מאזינים לפודקאסט. בשלב הזה, הפודקאסט גם זכה לכותרת המשנה Daily Life With My Transgender Daughter (״חיי היומיום עם בתי הטרנסג׳נדרית״). מאק מספרת את הסיפור בעיקר באמצעות שיחות עם בתה, שמגיל צעיר מתגלה כמבריקה, בעלת היגיון בריא ויכולת נדירה לאמפתיה, וככל שהיא מתבגרת היא גם מסוגלת לנתח אירועים ואנשים בצורה מקורית ומעוררת התפעלות. בזמן האחרון מאק מעדכנת את מאזיניה רק אחת למספר חודשים, אבל מאגר ההקלטות המלא נמצא ברשת, מלווה באנימציה וגם בצילומים מאחורי הקלעים - והוא מעניק הזדמנות מרתקת לעקוב אחר הילדות וההתבגרות של טרנסג׳נדרית, המשתפת אותנו בחוויותיה בכנות נדירה.