אל תיאבקו בחשיכה

בכל אחד ואחד מאיתנו מנצנצת חשיכה, שכולה שיניים ומלתעות. היא אומרת: "אתה פשוט לא טוב מספיק, אתה לא חכם מספיק. העולם מכוער, אכזר, קשה. אליך. ומגיע לך. אתה נחות. אתה יצור עלוב".

נאבקתי בחשיכה שלי. מאבק ארוך וקשה. יומם וליל. זה מה שמלמדים אותנו לעשות, נכון? אשמה, בושה, דיכאון. להיאבק בהם ולנצח. המיתוס עטור הניצחון של הכיבוש וההתגברות אבל בלי מלכים או אלים, אלא עם עצמנו כדמויות הראשיות. ואם אתה לא מנצח, נראה שלא נלחמת חזק מספיק – ועכשיו אתה שוב לא ראוי, אתה שוב יצור נחות.

וכך אנחנו מנסים לגרש מעלינו את המחשבות הרעות, באמצעות מחשבות טובות. אנחנו ממציאים סיבות לא להאמין לצללים שנמצאים שם. אנחנו אומרים לעצמנו כל העת שאין שם מפלצות שמסתתרות ואורבות לנו, מחכות לחשוף את שיניהן הבוהקות.

מה למדתי?

למדתי שהמאבק בחשיכה לא באמת עובד. המאבק הוא שיוצר את המפלצות. המפלצות אינן גורמות למאבק. ככל שאנחנו מתנגדים, מתגרים, מסתערים, מכים ותוקפים את הכעס, את האשמה ואת הפחד, כך הם מאשרים את עצם קיומם, את כוחם, את עצמתם.
וזה מה שקורה כשאנחנו נאבקים ומנצחים.

אבל אם אנחנו נאבקים ומפסידים, כפי שקורה לרבים מאיתנו, מצבנו גרוע מכפי שהיה. כעת אנחנו עוד פחות שווים, עוד פחות ראויים מכפי שהיינו בהתחלה. הרי אנחנו אפילו לא מסוגלים להביס את עצמנו.

אל תיאבקו בחשיכה שלכם. רק תנו לקרן דקה של אור להיכנס. קצת יותר מדי יום.

למה אני מתכוון? במקום לנסות להכות את האשמה, את הבושה ואת הדיכאון, חפשו ניצוץ. אתם עשויים למצוא אותו באמנות, בכתיבה, במשחקים, בנסיעה. אין זה חשוב. לכו בדרך הזאת. ועוד קצת מדי יום.

כל דבר שהופך אתכם לבני-אדם טובים יותר, אמיתיים יותר במעשה החיים הזה. פשוט לכו בדרך הזאת. בתהליך הפיכתכם לבני-אדם טובים יותר, שלמים יותר, מלאים יותר, החשיכה תוסר. מה מסיר אותה? כעת אינכם סתם מכים בכעס, בדיכאון ובבושה כדי לגרש אותם מעליכם. אתם מרחיבים את מה שאתם מסוגלים להרגיש, להשיג, לחוות. אתם צומחים דרך החשיכה שלכם. אתם יכולים לאהוב, להתמודד, לדמיין, ליצור ולחלום, ובכל יום –קצת יותר.

לחיות זה עבודה קשה. המפלצות לעולם לא יסתלקו לגמרי. מדוע שיעשו זאת? הרי גם הן חלק מכם. אם אתם מתכחשים להן, מה זה אומר עליכם? האתגר שלכם גדול יותר ופשוט יותר. רק לראות אותן.

הנה מה שבאמת קורה באור.

אתם רואים שהמפלצות שמסתתרות בחשיכה מעולם לא היו באמת מפלצות. הן החלקים הכואבים והמוכים שלכם. הן מסתתרות כיוון שהן מוכות ושבורות, כיוון שאמרו להן שהן מכוערות וחסרות ערך. אילו הייתם במקומן, גם אתם הייתם מסתתרים, הלא כן?
כעת עליכם ללמד את הדברים הסובלים ומעוררי הרחמים הללו שגם הם יפהפיים. נאצלים. אמיתיים. וכך הם יוכלו לצאת מהחשיכה. ולהירפא לבסוף באמצעות אהבה.

אנחנו לא מביסים את המפלצות שלנו על ידי כליאתם בכלוב. על ידי מלחמה כוללת נגדן. אנחנו מביסים אותן על ידי כך שאנו מביטים בהן באמפתיה, באומץ, בהבנה. אנחנו מביסים את המפלצות שלנו על ידי כך שאנו באמת רואים אותן, מביטים בהן. ומשחררים אותן סוף סוף, כדי להיות אנושיות.

אל תיאבקו בחשיכה. רק הכניסו מעט אור מדי יום.

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תרגם במיוחד לאלכסון אדם הררי