אנחנו קרובים לגלות אם אנחנו לבד ביקום
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
ועתה נעבור לתחזית מזג האוויר: היום ובמשך השנים הבאות, יהיה מעונן וחם. הטמפרטורות יגיעו ל- 232 מעלות צלזיוס ושכבת עננים גבוהה וסמיכה תרכך את אורו של הננס האדום ברקיע. כמו כן, אין סיכוי לגשם מים, שכן ככל הנראה, העננים מורכבים מאשלגן כלורי או אבץ גופרי. תחזית זו, שהתפרסמה ביום חמישי בכתב העת Nature, היא פרי מחקר שהשתמש בטלסקופ החלל האבל והניב את הנתונים המדויקים ביותר עד כה, לגבי מזג אוויר באקזופלנטה- כוכב לכת הנמצא מחוץ למערכת השמש שלנו. הממצאים נחגגים בימים האחרונים באתרי המדע הפופולארי השונים כאבן דרך חשובה בניסיונות השנים האחרונות לנתח את תנאי הסביבה בפלנטות מרוחקות, בין השאר כדי להבין את ההיתכנות לחיים על גביהן.
הפלנטה GJ1214b, שלגביה מתייחס המחקר, היא באופן יחסי ממש "בשכונה". לצורך המחשה, אם נכווץ את גלקסיית שביל החלב לקנה מידה של צפון אמריקה, הפלנטה הזו תהיה מרוחקת מאתנו רק כקילומטר וחצי. זה אמנם לא קרוב דיו כדי שנוכל להגיע אליה בפועל (בכל זאת, מדובר במרחק של ארבעים שנות אור) אבל מספיק קרוב כדי לחקור את מאפייניה. זו הסיבה שהחוקרים מאוניברסיטת שיקגו השקיעו 11 חודשים בתצפיות שהצטברו לכמעט מאה שעות, משך הזמן הארוך ביותר במהלכו נוצל האבל לצורך תצפית באקזופלנטות. מעבר לקרבה הפיסית, מסלול הפלנטה עצמו הופך אותה גם כן לנוחה לחקירה, משום שבכל הקפה סביב הכוכב שלה, מסוג ננס אדום, היא נגלית בדיוק מולו. הדבר מאפשר למדוד בקלות יחסית את אורך גל אורו של הננס האדום העובר דרך האטמוספירה של הפלנטה, וכך להעריך את סוג החומרים שבאטמוספירה.
הפלנטות החיצוניות למערכת השמש מסוג Super-Earth – כלומר, כאלה שגודלן נע בין זה של כדור הארץ לבין זה של נפטון – מעניינות אסטרונומים במיוחד משום שהן ככל הנראה הפלנטות מהסוג הנפוץ ביותר בגלקסיה. האפשרות שלפחות חלקן דומות במאפייניהן לכדור הארץ יותר מאשר לנפטון, היא אפשרות שמציתה את הדמיון משום שמשמעותה היא, שאלה הם כוכבי לכת שמסוגלים לקיים חיים. בשנים האחרונות מושקע מאמץ תיאורטי ואמפירי בניסיון להבין את טבעם של ה Super-Earths. לדוגמה, מחקר שפורסם לאחרונה על ידי חוקרים מ- MIT והמרכז לאסטרופיזיקה של הרווארד-סמיתסוניאן, מציע דרך לזהות את אותן פלנטות בעלות אטמוספירה עשירה במימן, שעשויה להעיד על מקורות מים על השטח. המחקר שפורסם בחמישי הוא אבן דרך חשובה משום שמדובר בתצפית אמפירית עם נתונים מרשימים. "ממש דחפנו את הגבול של מה שניתן לעשות עם האבל בסוג המדידות הזה", אומרת לורה קריידברג שהובילה את המחקר. "ההתקדמות הזו מניחה את היסודות לאפיון פלנטות אחרות עם אותן טכניקות".
האם אנחנו קרובים לגלות שאיננו לבד ביקום, כלומר, שיש צורות חיים פרט לאלה שעל כדור הארץ? שאלה זו הולכת ונעשית מעשית יותר ואסטרונומים רבים מאמינים כי זו רק שאלה של זמן. יותר מחצי מאה חלפה מאז פרנק דרייק ניסה להעריך את מספר הציביליזציות בגלקסיה ובאותה העת, מספר הפלנטות מחוץ למערכת השמש שידענו על קיומן היה אפס. כיום אנחנו יודעים על יותר מאלף, מספר שעולה כמעט מדי יום, ואף על פי כן, השאלה האם אנחנו קרובים לגלות חיים בחלל החיצון נשארה תיאורטית עד לאחרונה, משום שעד היום אין לנו באמת מושג מה מתרחש באותן פלנטות. העובדה שהן קיימות לא באמת אומרת לנו משהו על ההרכב הכימי של האטמוספירה, האם יש שם שכבת אוזון, אילו סוגי עננים מרחפים בשמים וכיו"ב. זו הסיבה שהתגלית של קריידברג ועמיתיה מרגשת אך למעשה, היא רק ההתחלה. בכל הקשור לתצפיות באקזופלנטות, עם כל הכבוד להאבל, אסטרונומים מחכים להתפתחויות הצפויות בעתיד הקרוב. כמו למשל הפעלת טלסקופ החלל James Webb הצפויה בשנים הקרובות. "היכולות של הטלסקופ הזה תאפשרנה לנו להתבונן דרך העננים שבפלנטות כמו GJ1214b", אומרת קריידברג. תמונה מדויקת שתספק פריסת צבעים רחבה יותר, תאפשר לחוקרים להעריך לא רק את מצב האטמוספירה, אלא גם אם ישנה צמחיה על השטח ואפילו אם קיימות מולקולות אורגניות. בהקבלה לשעשועון טלוויזיה, מספר הדלתות (הפלנטות) שמאחוריהן עשוי להתחבא הפרס הגדול (גלוי חיים) הולך ומתרבה ובשנים הקרובות צפוי להגיע ככל הנראה לכמה אלפים. אך מה שמרגש במיוחד הוא הטכנולוגיה שבקרוב עומדת לפתוח דלתות אלה ולגלות לנו את התשובה על אחת השאלות העתיקות ביותר.
מקורות:המחקר של לורה קריידברג ועמיתיה בכתב העת Natureידיעה ב- Los Angeles Times וגם ב- Space.comסרטון יוטיוב בו קריידברג מסבירה על המחקר וממצאיו.
תגובות פייסבוק
3 תגובות על לבד, בינתיים
Judging from our own history on Earth, nothing good ever came from a situation in which one civilization discovers anoher.Let's hope we are Colombus here, and not the Indians
עוברת לי מחשבה מטרידה בראש. האם החיפוש אחר חיים תבוניים ביקום, אינו חיפוש מסוכן מאוד?. בסגנון "הסקרנות הרגה את החתול"?. ונניח שחיים תבוניים ("חייזרים") ימצאו אותנו. סביר להניח שיהיו מפותחים טכנולוגית מאיתנו אלף מונים, הרי מאירות האור אינה מחסום עבורם כפי שהיא עבורנו. מה היחס של צויליזיה מפותחת כלפי צויליזציה פרימיטיבית?. מנסיוננו, הכלב הוא חיית מחמד, התרנגולת היא שניצל ואת הנמלה , רומסים ברגל מבלי להרגיש. האם נהיה הכלב?, התרנגולת? או הנמלה?. בכול מקרה, טובות, זה לא מבשר. כדאי לזנוח את נקודת המבט הרומנטית ולאמץ נקודת מבט רציונאלית, המבוססת על הנסיון.
קודם כל חכה לתגלית. בינתיים רבים מטילים ספק שהיא אי פעם תתרחש:
https://alaxon.co.il/article/%D7%99%D7%A9-%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%94%D7%95-%D7%A9%D7%9D-%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A5/
נישואים נקיים
סיאקה מוראטהמעוניינת בילד. למען האמת, עוד לא החלטנו. סיפור לסוף השבוע. | צפצופי מכונת...
X 22 דקות
אח שלי ואבא'לה
הבחור ששוחח איתי בטלפון נשא ונתן על השירות שהוא היה אמור לתת לי. הוא רצה סכום מסוים, אני הייתי מוכן לשלם פחות, המרחק להסכמה לא היה גדול, והדברים התנהלו באורח חיובי. ובכל זאת, משהו צרם ולאחר משפטים בודדים צרם שוב: הוא כינה אותי "אח שלי". על פי קולו היה לי ברור שהוא צעיר ממני בשנות דור, מה גם שאין בינינו קרבת משפחה או יחסים קרובים. בשלב ההוא טרם נפגשנו. אבל הוא שב ופנה אלי ב"אח שלי".
אמרתי לו: "אם אני אח שלך, אתה מוריד לי במחיר עכשיו..." ונקבתי בהנחה. הוא צחק ונכנע, ומיד לאחר מכן הוא התקשה מאוד לא לפנות אלי שוב ב"אח שלי". לא נהיינו אחים בשום מובן, אבל הוא לפחות הזכיר לי את התופעה שנעשתה נפוצה כל כך: דוברי עברית, ממין זכר, פונים זה אל זה בצורת הפנייה "אח שלי".
צורות הפנייה לזולת הן נושא בפני עצמו עבור בלשנים, פרק בתיאור הלשון כפי שהיא באמת. לצד "אח שלי" מתגלה לנו גם "אחי", ולהם אפשר להוסיף את "אבא" ו"אבא'לה" המשמשים בפנייה למי שבעליל אינו אביו של הדובר. הרשימה בוודאי ארוכה יותר ולצידה אפשר לבנות רשימה של צורות פנייה בין דוברות ובין דובר ודוברת ולהיפך. הנושא עשיר מאוד כיוון שהפרמטרים הנוטים ליטול בו חלק רבים וגם נטועים בתחומים שונים: בדורות השונים של הדוברים המעורבים, בקטגוריות של חלוקה פנימית בחברה המורכבת של דוברי העברית ודוברותיה – עדה, גאוגרפיה, דתיים וחילוניים ומי יודע מה עוד - וכן ביחסי הכוחות בין הדוברים, בנסיבות השיחה, במי שמאזינים לה, בסוג השיחה ועוד.
בכל אופן, אם להסתמך על הזיכרון בן עשרות השנים, אני יכול להעיד שבעבר לא היו פונים אליי ב"אח שלי" וגם לא ב"אחי" ובסביבה שבה גדלתי בשנות השבעים והשמונים, בחיפה החילונית והאשכנזית, הצורות הללו לא היו קיימות כלל. ההיכרות שהתרחבה והלכה עם יוצאי צפון אפריקה, בצבא, בלימודים, בתנועה החופשית יותר ברחבי החברה הישראלית, לימדה אותי ש"אחי" ו"אח שלי" נפוצו מאוד בקרב יוצאי אלג'יריה, תוניס ומרוקו. יתכן שמשם החלה התופעה, וגם זה עניין שיש לבדוק אותו באורח שיטתי כדי לקבל תוצאות אמפיריות.
מפי דוברים ממשפחות שבאו מאלג'יריה ומרוקו שמעתי לראשונה את "ח'וּיָה" ו"בּוּיָה" (khuya ו-buya), צורות פנייה שמשמעותן המילולית היא "אחי" ו"אבי", אך הן משמשות כפניות של קירבה וחיבה בין גברים. סביר להניח, לפחות כהנחת עבודה ראשונית, שהצורה "ח'ויה" היא המקור ל"אח שלי" כפנייה של קירבה. אמנם קורה לא פעם שהקִרבה מוטלת על השומע, או כטקטיקה או כברירת מחדל, אך מה שמעניין הוא שהיא משמשת לא כלפי אח, ואפשר לומר בחיוך שהיא משמשת בין מי שהם "אחוכּים" (אם הצורה "אחוכי" עוד קיימת בעברית של ימינו), שגם פונים זה לזה ב"אחי", לרוב במלעיל, סימן נוסף לאינטימיות. באשר ל"בויה", נדמה לי שהיא "הולידה" את הפנייה "אבא" למי שאינו אביו של הדובר, שוב – באינטימיות, מתוך קירבה, בין אם על רקע יחסים של קירבה אמיתית, או כהבעה, נחמדה או פחות נחמדה, של קירבה מוצעת או כפויה.
ועל רקע זה, בדרך לא ברורה, באה לעולם גם "אבא'לה", שבנויה ככל הנראה מהמקבילה לצורה "בויה" הצפון אפריקנית, בתוספת הסיומת המביעה חיבה או הקטנה, שמקורה ביידיש והיא מזמן רכיב מקובל בעברית: -'לֶה.
מעניינת וראויה לדיון בפני עצמו צורת הפנייה "אחותי", המשמשת לא פעם גברים בפנייה מזלזלת אל נשים, מתוך עליונות יודעת-כל וללא הקשר של קירבה, חיבה או אינטימיות. הפנייה הזאת, מפיהם של גברים לנשים ממוצא מזרחי בסביבתם, נלקחה כדגל, בהיפוך של מחאה, על ידי הנשים המזרחיות שהקימו את הארגון הפמיניסטי "אחותי".
כל הדברים הנאמרים כאן צריכים להיבדק שיטתית. העברית המדוברת, החיה, העכשווית, על כל תהליכיה, היא יצירה של הדוברים והדוברות. גם כשישראלים פנו זה לזה בפנייה "חבר" היה לדבר רקע חברתי-פוליטי, והוא היה גם יבוא מרוסית, בנסיבות של ברית המועצות הקומוניסטית, שם הכול היו "חברים". לאחר מכן, עם כל גלי השינוי שהתחוללו בארץ, באוכלוסייתה ובלשוננו, השתנה גם המצאי של צורות הפנייה. "אח שלי" ו"אבא'לה" הם רק שני נציגים של המצאי העשיר והמגוון שעומד לרשותנו היום. בחקירתם מעניין לא רק התהליך ההיסטורי אלא גם התהליך החברתי, וללא ספק מרתק גם התחביר של כל צורה בפני עצמה: מהי תת-הקבוצה שמתוכה בוחרים, היכן בטקסט משתמשים באיזו צורה, מה ההבדל בין המופע הראשון של צורה בשיחה או בטקסט ובין המופעים הבאים ועוד. תיאור מלא של צורות הפנייה בעברית המדוברת, סעיף אחד בלבד בדקדוק של לשוננו המשותפת, דורש עבודה רבה על סמך קורפוס שיניב דוגמאות אמתיות. יתכן מאוד שלא נוכל למפות את כל התהליכים ההיסטוריים וגם לא את כל גווני השימוש. התיאור דורש זמן רב, והלשון אינה ממתינה לבלשנים, אלא ממשיכה להשתנות, שהרי היא יצור חי.
חוף ים
לא ים, לא ארץ – הקצה המפריד ביניהם.
גל החול הזה...
שבו מטייל לו מאושר,
לבוש בשמש ותו-לא,
עירומם של בני-האדם.
לימבו של לובן ושמחה.
הזמן בלי יכולת לחולל את נזקיו,
ואף סימן בסוף כל יום.
מיגל טורגה (Torga), ששמו האמיתי היה אדולפו קורייה דה רושה (Correia de Rocha), נולד בצפון פורטוגל ב-1907 והלך לעולמו ב-1995. כתב שירה, סיפורים קצרים, מחזות ויומן בן 16 כרכים. הוא נחשב לאחד מגדולי הספרות הפורטוגלית במאה ה-20. עבד כרופא כפרי וכרופא אף אוזן גרון בעיר קואימברה.
השיר המובא כאן הוא מתוך הכרך השמיני של יומנו, שראה אור בהוצאת המחבר בשנת 1959.
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר