וידאו

תאומים זהים

אדם וניל פירסון הם תאומים זהים.

הם לא נראים זהים, אף שהם נושאים את אותו מטען גנטי בדיוק, וזאת משום שהם סובלים ממחלה נדירה, המשפיעה על כל אחד מהם בצורה שונה.

המחלה שינתה לחלוטין לא רק את המראה של אדם וניל, אלא גם את חייהם. התאומים הבריטיים אובחנו בגיל חמש, והיום הם בני 33. אדם כבר עבר עשרות ניתוחים, איבד את הראייה בעין אחת וגם בשנייה הוא מתעוור והולך. אצל ניל המחלה מתבטאת בהתקפי אפילפסיה. הקשר ביניהם, כאחים וכתאומים זהים, מעולם לא התרופף.

The Pearson Twins from Woodward Original on Vimeo.

מרתון בגיל 119

דהרמפאל סינג (Dharampal Singh) אומר שהוא כבר בן 119, והוא לא מפסיק לרוץ.

סינג הוא אחד מאלף בני אדם בלבד שגילם מבוגר מ-110 (כ-0.00001 אחוז מהאוכלוסייה). רק עשרה אחוזים מהם הם גברים, ואיש מלבד סינג אינו מסוגל לרוץ מרתון.

הסרט מלווה את סינג במהלך ריצת המרתון של הינדוסטן. סינג, הנושא בגאווה מדליות רבות מתחרויות ריצה שבהן לקח חלק בעבר, מספר כי בילדותו נהג לרוץ הלוך ושוב בין הכפר שבו התגורר לכפר סמוך, במרחק של כקילומטר "אהבתי לרוץ, אבל אז עדיין לא שכללתי את הטכניקה שלי", הוא אומר.

The Never-Ending Marathon of Mr. Dharam Singh from MEL Films on Vimeo.

הרוח פורצת את הגוף

האמן יליד פפואה גיניאה החדשה ג'רמי הוקס (Hawks) חולה במחלה הניוונית קשחת חוליות . התרופות שקיבל דיכאו את התסמינים הגופניים הקשים, שכללו כאבים ורעד קשה בגפיים - עד שהוקס החליט להפסיק לקחת תרופות, ולהניח לגוף שלו לנוע, לרעוד ולרטוט בלי שליטה, כדי שיוכל לגייס את התנועות הללו לטובת האמנות שלו.

במיצגים היצירתיים שלו הוא מנחה יד אחת, ולשנייה מרשה לנוע "כאוות נפשה", כדי להדגים את הפער והקשר בין (ואת התהיות על שניהם) בין גוף ונפש.

כתבה מורחבת על הוקס תמצאו בכתב העת aeon.

The Ghost in the Machine from Aeon Video on Vimeo.

הגלים נותנים להן כוח

אימאני וילמוט (Imani Wilmot), צעירה ג'מייקנית, התאהבה בים ובגלים ואחרי שגילתה כמה כוח, חופש ועצמאות מעניקה לה הגלישה, היא החליטה לרתום את התגלית הזו כדי להעצים צעירות נוספות בארצה. מצבן של הנשים בג'מייקה בכי רע, כך היא מספרת בסרט המרגש Surf Girl. הן חשופות לאלימות בלתי פוסקת, בין אם הן חיות לבדן ובין אם הן במערכת זוגית. וילמוט מקיימת מחנות גלישה, שם נשים לומדות לסמוך על עצמן, מגלות כוחות גוף ונפש נסתרים, ורוכשות מחדש ביטחון עצמי. חלקן אפילו מצליחות להגיע לרמה מקצוענית, שפותחת בפניהן עולם חדש ומרגש של אפשרויות שמעולם לא העזו לחלום עליהן.

אפס אשפה

הכפר היפני קמיקצו הוא כפר ללא אשפה.

1500 התושבים שם נהגו לשרוף את הפסולת שלהם, אבל הנזקים לסביבה היו גדולים ולכן בשנת 2003, החליטו התושבים לבחור באורח חיים חדש, שונה לגמרי.

התושבים כולם חתמו על אמנה, חילקו את האשפה ל-45 קטגוריות מחזור שונות, והחלו לצרוך ולהשתמש בחומרים בתשומת לב. היה להם קשה להתרגל, אבל עם השנים שוכללו אמצעי המחזור, ותושבי הכפר הגיעו ליעד הנכסף: הם אינם משליכים דבר לאשפה. ה-כ-ל ממוחזר.  הנה, ככה:

Japan’s Town With No Waste from Great Big Story on Vimeo.

רוקדים את הטראומה

כשרומן באקה (Baca) חזר משירותו הצבאי כחייל מארינס בעיראק הוא היה אדם אחר לגמרי משהיה כשנשלח לשם.

הוא התקשה להשתחרר מהטראומה, וסבל מדיכאון, זעם עמוק וחרדה. כדי להתמודד עם קשייו, הוא חזר לרקוד – ולדבריו, הריקוד סייע לו "לתכנת את מוחו וגופו מחדש".

באקה הקים בניו יורק את Exit12, קבוצת מחול שמספרת את סיפוריהם של חיילים ששבו משדות הקרב, "כדי לרפא את העולם".

באקה וחיילים אחרים לשעבר יוצרים כוריאוגרפיות ורוקדים, ובמקביל מקיימים סדנאות לבני משפחה, כדי לסייע גם להם להתמודד עם המצוקה.

Exit 12: Moved by War from Square on Vimeo.